Villaggio Ipogeo

כפר היפוגאום שהוקם באתר של קטקומבות, מצוי בתחום בית הקברות (necropoli) הפיניקי בעיר, שכונתה בזמנו Sulcis. האתר נחשב לאחד המורכבים מבחינה ארכיטקטונית. האזור שימש למטרה זו עד המאה ה-3 לפה"ס, מועד השליטה הפניקית.

"היפוגאום" הוא מבנה תת-קרקעי, בדרך כלל קבר או מקדש, מהתקופה שקדמה לנצרות (מבנה זהה מהתקופה הנוצרית מכונה קטקומבה). בדרך כלל ישנן בהיפוגאום גומחות לשם הטמנת אפר או שרידי אדם, אם כי המושג עשוי להתייחס לכל מבנה עתיק או לחלק ממבנה כזה הבנוי מתחת לקרקע (הויקיפדיה העברית).

תחומה של עיר המתים הייתה יותר משישה דונם, ולפי הממוצע של שטח הנדרש לקבר ניתן להעריך כי מספר הקברים היו 1,500. על סמך אומדן זה האוכלוסייה נאמדת ב 9,000-10,000 תושבים, שהתגוררו בין הים התיכון לבין חצי האי היבשתי.

מלבד הקברים משמשים כבתים, שני מבצרים נמצאים ליד בית הקברות: אחד, בין גובה Savoy Fortino והים, האחר, תחת הבזיליקה מוקדשת לסנט'אנטיוכו

אתר קבורה אחד, כולל כארבעים קברות תת-קרקעיים הממוקמים בין ויה Castello, Via Carducci והמבנים של בית הספר היסודי בויה Virgilio.

אתר קבורה שני, מגיעים אליו מתוך מתוך הכנסייה, אתה יכול לבקר בכמה קברות הפונית שנחצבו במאות השנים הראשונות של העידן שלנו, הוצבו בתקשורת אחד עם השני ומותאם כמערות קבורה נוצריות.

בעידן הפוני החלק העיקרי היה טקס הקבורה, אבל יש ראיות לכך שטכס שריפת גופה היה מאוחר יותר.

הקברים תת-קרקעיים לעתים קרובות מסודרים בעומק "שונה זה 'בגלל הצפיפות" של הקברים כבר "קיימים LED ש, בזמן, לרוקן אותם בעומק' גדול יותר. קבורה יותר "ישנה נמצאות בסמוך לבזיליקה של סנט 'אנטיאוקו וכיוון מרכז הארץ, ואילו' אלה המתיחה האחרונה יותר בפריפריה סביב גבעת המצודה. אתה יכול 'לנחש שחפירת הקברים הייתה עבודתם של חברי צוות מקצועיים, ככל הנראה', אחוות קברנים. הערכה היא, בהתבסס על הגודל של hypogea אלה וביחס לרכותו של סלע טוף, שלחפור אחד הקברים אלה היה עבודה הכרחית של עובד לחודשים לפחות. על מנת שמשו צירי קרח ועקבות אזמלים שעדיין נראה על הקירות ותקרות.

חדרי קבורת CucinaAlcune הכילו לא יותר "מאשר בתצהיר, תוך שימוש לפחות שלוש מאות שנה, אחרים, לשאת עקבות של גופים 40/50. קברות אלה מורכבים בעצם משני חלקים: מסדרון הגישה, בשם DROMOS, שהוקם על ידי מדרגות ונחיתה וחדר הקבורה מותאמת לקבל את גופותיהם של המתים וערכות שלהם. פתיחת החדר הייתה גדולה מספיק כדי שהמעבר של הגוף של השקרים שנפטרו על המיטה בזמן שסרקופגי עץ ההלוויה, אשר במקרים מסוימים קבלו אותו, בוודאי הוכנסו מפורק. הדלת הייתה נעולה מבחוץ עם לוח של טוף ונחתמה בחימר נוזל, אבל יכולה גם להיות סגור באבנים נערמו או לבני חימר אפויים בשמש.

ההלוויה התקיימה כנראה בדרך זו: גופו של המנוח נשטף לאחר מכן נמשח בשמן ריחני, מקושט בתכשיטים וחפצים לשימוש האישי של אסלה. לאחר מכן מצופה בטוניקה ארוכה או עטוף בתכריכים, היה מתוח על סוג של אלונקה פשוטה מאוד שלצלעותיו כמה ידיות נחוצות הן לערער במהלך הובלה, היא לגרום לך לגלול את החוטים שבה הגוף הונמך החלק התחתון של dromos.

הגוף, הציג פעם אחת בהיפוגאום, היה מלווה בכלי פולחן ומכולות שסופקו. אלה נעשו על ידי המגיש והכד עם קצף קצה biconical נועד, ראשון, כדי להחזיק את היין לנס הקדוש, ו, שני, כדי לשמר את שמן משחה ומפזר אותו על הגוף הודות עד אפס המקום כך 'התלקח. פריטים אחרים, כגון גודל קטן וגדול אמפורות יכולים לשמש כדי להכיל מים או יין, פכים המוקפים עגול או תלתן מתאים לattingerli או לשפוך אותם סוף סוף כוסות, צלחות ומנורות שמן. כלי חרס, החפצים הם "גדולים יותר בתוך הקברים, אבל יש תכשיטי זהב, קמעות של דבק זכוכית וחיפושיות-חותם.

לאחר הלוויה הקבר נים וsigillavano נסגרו דלת כניסה, קרובי משפחה, כדי להקריב קורבן בכבודו של הנפטר, זרקו על החלק התחתון של אגרטלים קטנים DROMOS מלאים בשמן מבושם או מיכלים אחרים.

אלבום התמונות[]

המקור[]

Tra le necropoli di eta' punica in Sardegna, attualmente quella di Sulcis, e' la piu importante per la vastita' dell'impianto funerario, per la complessita' architettonica e per i reperti archeologici rinvenuti nelle tombe durante gli scavi. La sezione attualmente visibile e' stata utilizzata tra la fine del VI e la fine del III sec.a.C. cioe' durante il periodo che corrisponde alla conquista cartaginese della Sardegna.

L'estensione originaria della necropoli era di oltre sei ettari e considerando che in media ogni tomba occupava quaranta metri quadrati si puo' valutare che il numero di ipogei fosse di circa millecinquecento. In base a cio' la popolazione, all'epoca, residente puo' essere stimata in 9000-10.000 abitanti, inserendo l'antica Sulky tra le citta' piu' popolose ed estese del Mediterraneo. Oltre alle tombe utilizzate come abitazioni, i due settori attualmente visibili della necropoli sono situati, uno, tra l'altura del Fortino Sabaudo e il mare, l'altro, sotto la Basilica dedicata a Sant'Antioco

Nel primo caso, si tratta di una quarantina di tombe ipogee situate tra via Castello, via Carducci e gli edifici della scuola elementare di via Virgilio. Nel secondo caso, con accesso dall'interno della Chiesa, sono visitabili alcune tombe puniche che, nei primi secoli della nostra era, furono poste in comunicazione tra loro e riadattate come catacombe cristiane. In eta' punica, il rito funebre, era soprattutto quello dell'inumazione, ma esistono testimonianze attribuibili al rito d'incinerazione piu' tardo. Le tombe sotterranee sono spesso disposte a profondita' differenti cio' a causa della densita' delle tombe gia' esistenti che portarono, nel tempo, a scavarle a profondita' maggiore. Le sepolture piu' antiche sono situate nei pressi della Basilica di Sant'Antioco e verso il centro del paese, mentre quelle piu' recenti si estendono in posizione periferica intorno alla collina del Fortino. Si puo' intuire che lo scavo delle tombe sia stato opera di addetti specializzati appartenenti, con molta probabilita', ad una confraternita di affossatori. Si calcola, in base alla dimensione di questi ipogei ed in relazione alla morbidezza della roccia tufacea, che per scavare una di queste tombe fosse necessario il lavoro di un operaio per almeno due mesi. Allo scopo erano utilizzate piccozze e scalpelli le cui tracce sono ancora visibili sulle pareti e sui soffitti.

CucinaAlcune camere sepolcrali non contenevano piu' di una deposizione, mentre altre, utilizzate almeno per tre secoli, recano traccia di 40/50 corpi. Queste tombe sono fondamentalmente costituite di due parti: il corridoio d'accesso, denominato DROMOS, formato da una scala e da un pianerottolo e la camera sepolcrale atta a ricevere i corpi dei defunti e i loro corredi. L'apertura della camera era ampia quel tanto sufficiente al passaggio del corpo del defunto disteso sul letto funebre mentre i sarcofagi in legno, che in alcuni casi lo accoglievano, sicuramente venivano introdotti smontati. Il portello veniva chiuso dall'esterno con una lastra di tufo e sigillato con argilla fluida, ma poteva essere chiuso anche con pietrame ammonticchiato o con mattoni di argilla cotti al sole. Il rito funebre probabilmente si svolgeva in questo modo: il corpo del defunto veniva lavato quindi unto con oli profumati, adornato con gioielli e con oggetti di toeletta di uso personale. Quindi veniva rivestito con una lunga tunica o avvolto in un sudario, veniva disteso su una sorta di barella molto semplice ai cui lati erano alcune maniglie necessarie sia per essere impugnate durante il trasporto, sia per farvi scorrere le corde con le quali il corpo veniva calato sul fondo del dromos.

Il corpo, una volta introdotto nell'ipogeo, era accompagnato dai vasi rituali e i recipienti di corredo. Questi erano costituiti dalla brocca di forma biconica e dalla brocca con orlo espanso destinate, la prima, a contenere il vino per la libagione sacra, e, la seconda, a conservare l'olio per l'unzione e a spargerlo sul corpo grazie all'orlo cosi' svasato. Altri oggetti, quali anfore di grande e piccola dimensione potevano essere destinate a contenere acqua o vino, brocche con orlo circolare o trilobato atte ad attingerli o versarli, infine tazze, piatti e lucerne. I vasi di terracotta, sono gli oggetti piu' grandi all'interno delle tombe, ma non mancano gioielli d'oro, amuleti di pasta vitrea e gli scarabei-sigillo. Terminata la cerimonia funebre gli affossatori chiudevano e sigillavano il portello d'ingresso, i parenti, allo scopo di compiere un sacrificio in onore del defunto, gettavano sul fondo del DROMOS piccoli vasi colmi d'olio profumato o altri recipienti.

V* העיריה

Villaggio Ipogeo

אלבום התמונות[]

המקור[]

Fan Feed