Scuole Ebraiche di Roma - בתי ספר יהודיים ברומא - בית הספר שלנו מחנך צעירים יהודים, באמצעות עיסוק מודע ביהדות והצעת הוראה מצוינת בלימודי היהדות והאקדמיה, למצות את מירב הפוטנציאל שלהם ולהיות חברים פעילים, תרבותיים ותומכים בקהילה היהודית ברומא.(תרגום GOOGLE)
המקור - La nostra scuola educa i giovani ebrei, attraverso la pratica consapevole dell’ebraismo e un’eccellente offerta didattica sia negli studi ebraici che accademici, a raggiungere il loro massimo potenziale e a diventare membri attivi, colti e solidali della Comunità Ebraica di Roma.
כולל 3 מוסדות:
- Scuola elementare Vittorio Polacco
- Scuola media Angelo Sacerdoti
- Liceo Renzo Levi
Scuola elementare Vittorio Polacco[]
- ד"ר יעקב לאטס הוא יו"ר האגודה הישראלית לחקר תולדות היהודים באיטליה תחת מעטה הנזירה: המנהלת היהודייה ששמרה על זהותן של תלמידותיה - כ״ג בניסן ה׳תשפ״ב (24/04/2022 11:47) בתוך יהדות, שבת מקור ראשון
בתושייה ובאומץ לב הצילה מנהלת בית הספר היהודי ברומא את חייהם של עשרות מתלמידותיה בתקופת השואה, והצליחה אף לשמר את זהותן היהודית בתוך המנזר שבו התחבאו. (קטעים מהכתבה בהמשך)
קטעים מהכתבה לעיל[]
עם עלייתה לשלטון של המפלגה הפשיסטית באיטליה בראשות בניטו מוסוליני, בשנת 1922, אחד הצעדים הראשונים שביצעה הממשלה היה ארגון מחדש של מערכת החינוך במדינה, והכנסתם של לימודי הדת הנוצרית הקתולית כמקצוע חובה. מאחורי צעד זה עמדה התפיסה שראתה כחובתה של המדינה לספק לאזרחיה לא רק חינוך אלא גם שירותי דת, ובמיוחד חינוך דתי. מטרתה של הרפורמה הייתה להפוך את החינוך במדינה מחילוני לדתי. בהתאם לתפיסה זו, שבע שנים לאחר מכן חתמה אותה ממשלה על הסכם עם הכנסייה, שהפך את הנצרות הקתולית לדת הרשמית של המדינה.
בעקבות מהלכים אלה, הקהילה היהודית ברומא ראתה צורך כבר בשנת 1924 להקים בית ספר עצמאי. באותם ימים הלמידה בבית ספר עדיין לא הייתה חובה חוקית, והאנאלפביתיות אפיינה חלקים רבים מן האוכלוסייה האיטלקית, ובכלל זה יהודים רבים. זה לא מכבר יצאו יהודי רומא מ־300 שנה של סגר כפוי בתוך חומות הגטו, ודיכוי של שלטון האפיפיור. כתוצאה מכך, האוכלוסייה היהודית נחלקה לשתי שכבות: מצד אחד העניים, "אנשי הגטו", אלה שנותרו לגור בבתים הישנים והמטים ליפול הצמודים לשפת הנהר, אך גם נשארו מחוברים באופן זה או אחר למסורת היהודית; ומצד שני בני הקבוצות המבוססות, שהתרחקו הן פיזית והן רוחנית מן השכונה היהודית, התפזרו ברחבי העיר, השתדלו להיטמע בין התושבים המקומיים ורובם שאפו להתבולל.
לא פלא אפוא שכאשר עלה הרעיון להקים בית ספר מיוחד ליהודים, האחרונים התנגדו להקמתו, לעומת בני השכבות הנמוכות שדווקא שמחו ותמכו בו. היעדים שבית הספר היהודי היה צריך להשיג היו רבים: להעניק לילדים היהודים חינוך יהודי כלשהו במקום החינוך הנוצרי הציבורי, לשפר את רמת ההשכלה של בני הגטו, או "אנשי הפיאצה" כפי שנקראו, וגם לסייע כלכלית לבני השכבות הנמוכות ביותר.
ארבע שנים לאחר היווסדו של בית הספר, בשנת 1928, התמנתה כמנהלת שלו הלנה סקצוקיו (Scazzocchio), שלאחר נישואיה תקבל את שם משפחת בעלה, הרב אלפרדו שלמה ראוינה (Ravenna), תלמיד חכם מובהק ודיין בבית הדין הרבני. גברת ראוינה המשיכה לשאת בעול ניהול המוסד במשך כל תקופת המלחמה, עד שנת 1965. היא הייתה בעלת יוזמה וכושר ארגון, ובמיוחד מלאת מרץ. במטרה להשיג את מטרות המוסד שתחת ניהולה, הגתה ראוינה רעיונות שונים. היא ארגנה מסגרת לשעות שאחרי הלימודים כדי לספק לילדים ארוחות צהריים לצד מסגרת חינוכית לשעות הפנאי. במקביל אורגן מסלול לימודים לבנות, שכלל מלאכות שנתפסו באותם ימים כנשיות: תפירה וחייטות. בתוך כותלי בית הספר הותקנו גם מקלחות חמות, ולילדים הוענקו בגדים.
נוכח ההתבוללות וההתרחקות ממורשת העבר שהלכה ופשתה בקהילה, החינוך בבית הספר שם דגש על שמירת אותה מורשת ייחודית של יהודי רומא, שהתפתחה במהלך אלפיים שנה. הילדים נדרשו להשתתף בשבתות בתפילות בית הכנסת, ובפסח ב"סדר" ציבורי יחד עם משפחותיהם.