Museo Nazionale dell'Ebraismo Italiano e della Shoah, או בקיצור MEIS
מוכן לשיעור היסטוריה מהיר?
לפני 1,952 שנה, רומא פיטרה את ירושלים. חייליה נשאו את אוצרות המקדש ואלפי יהודים. הכסף ועבודת הכפייה שימשו אז לבניית אמפיתיאטרון ענקי ששמעת עליו. זה נקרא הקולוסיאום.
אז אין להכחיש שהיהודים היו באיטליה זמן רב מאוד. זוהי הקהילה היהודית הקדומה ביותר בעולם המערבי, אחת עם מאות שנים של צער וטסורים, תוך הפקת כמה מן ההוגים והסופרים החשובים ביותר של האומה.
וזה נושא במרכז תשומת הלב במוזיאון הלאומי של היהדות האיטלקית והשואה.
The National Museum of Italian Judaism and the Shoah in Ferrara, Italy, exists because of a 2003 Italian law calling for the creation of an institutional space to teach about the Holocaust. (Marco Caselli Nirmal/Fotografo)
במה הוא שונה ממוזיאונים אחרים[]
כדי להסביר את המשימה של MEIS, הבמאית Simonetta Della Seta מעלה שאלה: במה שונה המוזיאון הזה מכל המוזיאונים היהודיים האחרים?
בתור התחלה, אל תקרא לזה מוזיאון יהודי. במקום זאת, זהו "מוזיאון לאומי המוקדש ליהודים", אומרת דלה סיטה. ה- MEIS מתקיים בשל החוק האיטלקי משנת 2003, הקורא להקמת מרחב מוסדי להוראה בנושא השואה, והורחבה עד מהרה לכיסוי כל ההיבטים של החיים היהודיים באיטליה. דלה סיטה, עיתונאית ודיפלומטית, שבאה ממשפחה של ניצולי שואה, עומדת באותה מידה בהצהרה שמייס אינו מוזיאון הנצחה. "אם אתה מתכוון לדבר על יהודים כעל מתים, זה לא אני", היא אומרת. "פריטים תחת זכוכית זה לא אני
