Montorio (Verona) עיר ליד העיר ורונה. היה בו מחנה ריכוז בתקופת השואה.
(מהויקיפדיה האיטלקית)מונטוריו הוא חלק מוורונה, זו הייתה עירייה עצמאית עד 1927 עם השם מונטוריו ורונזה. הוא ממוקם בחלק הצפוני-מזרחי של השטח העירוני, 6 ק"מ מהמרכז ובקצה ואל סקווארנטו, והוא חלק מרובע 8. ברובע מתגוררים 6 358 אנשים. [1] בסביבה הקרובה נמצאים העיירות פונטה פלוריו, מיזולה, בורגו סנטה קרוצ'ה וסן מישל.
מקור השם[]
לפני היישוב הרומי, שם נמצאת כיום הטירה, חיו אוכלוסיות רתיות שכינו את הגבעה "שור" שמשמעותה בשפת הרטי היא הר. הרומאים הגיעו מאוחר יותר, כנראה החליפו מונח זה עם השם הנכון של המקום והלטינו הכל במונס-שור; לכן מונטוריו פירושו ממש "הר-הר".
אתרח המקום[]
אנדרטאות ומקומות מעניינים הטירה הטירה של מונטוריו
האטרקציה הידועה ביותר של מונטוריו היא הטירה שלה (נקראת טירת מונטוריו). לא ידוע מי בנה אותה ("קסטרום" כבר היה קיים בתקופת הרומאים), אך ידוע כי הקיסר הגרמני אוטו השלישי נתן אותה לבישוף של ורונה בשנת 955 לספירה. הוא שימש אז את הסקאליג'רי.
הטירה עדיין משמשת למסיבות נושאיות ולא נושאיות, במיוחד במהלך הקיץ.
פורטה פרה פורט פררה
פורטה פררה, המכונה במקור וורק ג'ון, הוא מצודה אוסטרית בורונה, שנבנתה בין השנים 1859-1860 על ידי צוואתו של לודוויג פון בנדק, ותוכננה על ידי מנהל כיוון הג'יני האוסטרי של ורונה. המצודה נקראת על שם הברון פרנץ פון ג'ון (1815-1876), אביר מסדר מריה תרזה על הפעולות בקרבות גויטו וולטה מנטובנה. בשנת 1866 הוא יהיה רמטכ"ל בצבא הארכידוכס אלברכט.
התעלות התחדשות במונטוריו
המעיינות המכונים "פוסי" מסתעפים מאגם סקוארה ועוברים בכל אזור מונטורו כמו רשת. נחשב כמשאב טבעי ותיירותי חשוב, הם מאוכלסים בחיה ספציפית בפרט על ידי דג קטן, המגאררון, אותו דג המקומי כדי לטגן, ומסיבה זו הוא נבחר כשם למסכת הקרנבל של מונטוריו: מלך המגנרון (למעשה, המגנרון היחיד שניתן לראות במונטוריו במשך שנים, הוא מלך המגנארונים לרגל הפסטיבל).
כדי להגן עליהם, הוקמה "ועדת התעלות", אחת הוועדות הסביבתיות ההיסטוריות של ורונה שרצו על ידי האזרחים ומקדמתם של כמה פרסומים על הארץ ופעילויות לשיפור השטח, עדיין תוכלו לראות גלגל מים לעיבוד טיח ובריכה קטנה (טונדו מגיה) מהתקופה הרומית. הוועדה הובילה בראשית הקמתה על ידי פירנזו סאטי, שאוצר הסביבה הקטן הזה חייב את הישרדותה ואת השמצה הנוכחית.
צריפים "דוקה"
בשטח מונטוריו יש צריף "דוקה", אחד המתקנים הצבאיים הגדולים באיטליה, הן מבחינת הרחבה והן כושר הדיור (כיום כ -2,000 איש, אך בעבר גם מעל 6,000).
המבנה, מהתקופה שלאחר המלחמה ועד היום, אירח יחידות רבות של צבא איטליה:
בין השנים 1946 עד 1956 מרכז ההדרכה לגיוס 4 בין השנים 1956 עד 1963 מרכז ההדרכה ה -12 לאלפי גיוס בין השנים 1963 עד 1975 גדוד חי"ר 67 "לגנו" מ 1975 עד 1991 Btg 30. חי"ר "פיזה", Btg 85. חי"ר "ורונה", המח"ס. Controcarri "Brescia", ה- Cp. החלוצים הגאונים "ברשיה" וה- Btg. לוגיסטיקה "ברשיה" (כל תלויה בחטיבה הממוכנת "ברשיה") והקבוצה האוטומטית "פלביה" ה -14 (תלויה באזור הצבאי של צפון מזרח)
נכון לעכשיו בצריף "דוקה" פועלות המחלקות הבאות:
גדוד הכשרה מתנדבים "ורונה" 85 גדוד מצנח אלפיני 4 גדוד תמיכה בחומרים מיוחדים Monumenti e luoghi d'interesse Il Castello Il castello di Montorio
L'attrazione più conosciuta di Montorio è il suo castello (detto appunto castello di Montorio). Non si sa chi l'abbia costruito (esisteva già un "castrum" al tempo dei Romani), si sa però che l'Imperatore tedesco Ottone III lo donò al vescovo di Verona nel 955 d.C. Fu poi utilizzato dagli Scaligeri.
Il castello viene tuttora usato per feste tematiche e non, soprattutto durante il periodo estivo.
Il Forte Preara Forte Preara
Forte Preara, originariamente chiamato Werk John, è un forte austriaco di Verona, costruito tra il 1859 e il 1860 per volontà di Ludwig von Benedek, e progettato dal direttore della Genie Direction austriaca di Verona. Il forte è intitolato al barone Franz von John (1815-1876), cavaliere dell'Ordine di Maria Teresa per le azioni nelle battaglie di Goito e Volta Mantovana. Nel 1866 sarà Capo di Stato Maggiore nell'Armata dell'arciduca Albrecht.
I Fossi Una risorgiva a Montorio
Le risorgive dette "Fossi" si dipartono dal laghetto Squarà e percorrono come un reticolo tutto il territorio montoriese. Considerate come un'importante risorsa naturale e turistica, sono popolati da una fauna specifica in particolare da un piccolo pesce, il Magnaron, che veniva pescato dai locali per essere fritto e per questo è stato scelto come nome per la maschera carnevalesca di Montorio: il re del Magnaron (in realtà, l'unico magnarone che si può vedere a Montorio da anni, è proprio e solo il re dei magnaroni in occasione della sagra).
Per la loro salvaguardia si è costituito il "Comitato dei Fossi" uno degli storici comitati ambientalisti di Verona voluto dai cittadini e fautore di alcune pubblicazioni sul paese e di attività di valorizzazione del territorio, si può ancora vedere una ruota ad acqua per la lavorazione del gesso e una piccola piscina (tondo Maggia) di epoca romana. Il Comitato è stato guidato al suo inizio da Pierenzo Saetti a cui questo piccolo tesoro ambientale deve la sopravvivenza e l'attuale notorietà.
Caserma "Duca"
Nel territorio di Montorio è presente la Caserma "Duca", una delle più grandi installazioni militari in Italia, sia per estensione sia per capacità alloggiative (attualmente circa 2 000 uomini, ma in passato anche oltre 6 000).
La struttura, dal dopoguerra a oggi, ha ospitato numerosi reparti dell'Esercito Italiano:
dal 1946 al 1956 il 4° Centro Addestramento Reclute dal 1956 al 1963 il 12° Centro Addestramento Reclute Alpine dal 1963 al 1975 il 67º Reggimento Fanteria "Legnano" dal 1975 al 1991 il 30° Btg. Fanteria "Pisa", l'85° Btg. Fanteria "Verona", la Cp. Controcarri "Brescia", la Cp. Genio Pionieri "Brescia" e il Btg. Logistico "Brescia" (tutti dipendenti dalla Brigata Meccanizzata "Brescia") e il 14° Autogruppo "Flavia" (dipendente dalla Regione Militare Nord Est)
Attualmente la Caserma "Duca" è sede dei seguenti reparti:
85º Reggimento addestramento volontari "Verona" 4º Reggimento Alpini Paracadutisti Reggimento di Sostegno Materiali Speciali
על מחנה הריכוז הנשכח[]
מאתר מוקד יהודי איטליה{ש}} ארונה, המגנה על הזיכרון החי של מחנה מונטוריו פורסם בחדשות ב- 8 בפברואר 2021 - כ"ו שבט תשע"ח מאת מרים פ 'כרמי
למרות הגשם ונגיף ה- Covid-19, משלחת קטנה של הארגונים המעורבים בגילוי מחנה הריכוז התכנסה שם בשעות האחרונות במונטוריו - כפר ליד ורונה - לפני לוח הזיכרון של האתר. שימש למטרה זו בתחילת שנת 1944 - אז מקום מעצרם של אסירים פוליטיים עד סוף מלחמת העולם השנייה - הוא ראה נוכחות של כשישים יהודים, שהועברו לאחר מכן לפוסולי ואז לאושוויץ. הזיהוי המדויק והזיהוי שלו כ"מחנה ריכוז "נעשו הודות לכמה מכתבים שנמצאו, יחד עם המעשים המינהליים של אז והעדויות בהן פירטו הניצולים את חוויותיהם, לוח הזיכרון וכמה שלטי הסבר עם תמונות. ממוקם בנקודה חשובה במיוחד לשימוש האזרחים, לצד שביל הולכי רגל ושביל האופניים. רק בשנת 2017 הונח לוח הנצחה וכמה שלטי הסבר עם תמונות בנקודה חשובה במיוחד לשימוש האזרחים, בהיותם ליד שביל הולכי רגל ואופניים.
אז נציגי הקהילה היהודית של ורונה וויקנזה, של בני עמותת שואה ושל המכון המקומי להיסטוריה של ההתנגדות והעידן העכשווי, כמו גם של עמותת מונטוריו ורונזה, רצו להיזכר בתגלית הכמעט מופלאה של המבנה הצבאי לשעבר זה, שנועד להימכר במכירה פומבית ציבורית כנכס ממלכתי; עם זאת, בהחלטה של 23 במרץ 2020, המפקח הארכיאולוגי על מחוזות ורונה, רוביגו וויצנזה יזם את ההליך להכריז על המקום כ"אינטרס תרבותי ", ובכך למעשה" הקפיא "את הליכי המכירה. אם יום הזיכרון הבינלאומי לא צריך להימשך יום אחד בלבד, אלא לכל יום בשנה - מכיוון שאנחנו היהודים לא זקוקים ליום מסור, אנו זוכרים כל יום - בוורונה את הסינרגיה בין הקהילה היהודית, החברה האזרחית והעמותות המקומיות. השיגה מטרה זו, והובילה לשמירה על מקום זיכרון חי. כפי שאמרה הסנטורית ליליאנה סגר באנדרטת השואה במילאנו, "אדישות היא כבר אלימות". אתמול הייתה הצהרה על השתתפות ומעורבות. תודה מיוחדת זוכה ליליאנה, חתמת השאלה הפרלמנטרית שהובילה אז למימוש הנס הקטן הזה (והסיפור ממשיך ...)
תורגמה על ידי Oyebuchi Lucia Leonard ותוקנה על ידי סילביה Bozzo, סטודנטים מאוניברסיטת Trieste ובית הספר המתקדם למתורגמנים ומתרגמים של University of Trieste, מתמחה במשרד העיתון של איגוד הקהילות היהודיות באיטליה. erona, protecting the living memory of Montorio camp Pubblicato in News il 8 February 2021 - 26 שבט 5781 By Miriam P. Carmi
Despite the rain and the Covid-19 virus, a small delegation from the organisations involved in the discovery of the concentration camp gathered there in the past hours in Montorio – a village near Verona – before the site’s commemorative plaque. Used for this purpose in early 1944 – then a place of detention of political prisoners until the end of World War II – it saw the presence of about sixty Jews, who were subsequently transferred to Fossoli and then to Auschwitz. The precise identification and its identification as a “concentration camp” has been made thanks to some letters found, together with the administrative acts of the time and the testimonies in which the survivors had detailed their experience, the commemorative plaque and some explanatory signs with photos placed in a point particularly important for the citizens use, next to a pedestrian path and the cycle path. Only in 2017 a commemorative plaque and some explanatory signs with photos were placed in a particularly important point for use by citizens, being next to a pedestrian and cycle path.
So representatives of the Jewish community of Verona and Vicenza, of the Sons of the Shoah association and of the local Institute for the History of Resistance and contemporary age, as well as of the Montorio Veronese association, wanted to remember the almost miraculous re-discovery of this former military building, which was intended to be sold at a public auction as a state property; yet, by a decision of 23 March 2020, the Archaeological Superintendence for the provinces of Verona, Rovigo and Vicenza has initiated the procedure to declare the place as of “cultural interest”, effectively “freezing” the sales procedures. If the international Holocaust Remembrance Day should not last for just one day but for every day of the year– because we Jews do not need a dedicated day, we remember every day – in Verona the synergy between the Jewish community, civil society and local associations has achieved this goal, leading to the safeguarding of a place of living memory. As stated by Senator Liliana Segre at the Shoah Memorial in Milan, “indifference is already violence”. Yesterday there was a statement of participation and involvement. A special thanks goes to Liliana, an underwriter of the parliamentary question which then led to the fulfilment of this small miracle (and the story continues…)
Translated by Oyebuchi Lucia Leonard and revised by Silvia Bozzo, students at Trieste University and the Advanced school for interpreters and Translators of Trieste University, intern at the newspaper office of the union of the Italian Jewish Communities.
Related Posts: