Luigi Luzzatti היה היהודי היחידי שכיהן כראש ממשלה באיטליה בשנים 1911-1910. גם ראש הממשלה שבא אחריו Sidney Sonnino היה בן לאב יהודי בן העיר Isach Sonnino פיזה.
מאת:Gadi Luzzatto Voghera, storico אתר מוקד - פורטל יהודי איטליה (תרגום אוטומטי)
זה התעלמו בסקרנות מאה שנה של הממשלה בראשות לואיג 'י לוצאטי (1841-1927), הראשון והיחיד יהודי בהיסטוריה של איטליה להחזיק את משרד ראש הממשלה (31 מרס 1910-29 מרס 1911). נושאים נדונו במהלך שנים אלה נשמע מוכר לאוזניים שלנו. בתוכנית של הממשלה הצעת רפורמה של חוק הבחירות ואת הרפורמה של הסנאט ובית הנבחרים. בפרט, אנו סיפק הרחבה של זכות הצבעה לכל אותם אנשים (גברים כמובן, זכות הצבעה לנשים היה אז הכימרה) שיכול להוכיח "לדעת איך לקרוא יוכל לתמלל קטע מודפס, מסוגל לקרוא ולכתוב מספרים." לפני מאה שנה שאלת האיטלקים יודעים קרוא וכתוב, כללים דומים כעת נדרשים עבור זרים שרוצים לבוא לעבוד ולגור באיטליה (אבל כמובן שאנחנו לא נותנים להם זכות הצבעה, גם בבחירות לרשויות המקומיות: תפיסה מוזרה של אזרחות ושוויון ). גם בתוכנית הממשלה שנועדה להציג את שיטת הבחירות היחסית. והמשבר הממשלה נגרם על ידי דיון בנושאים של מדיניות ציבורית: מחאה בזמן היו בעיקר פועלים השביתות הראשון הרכבת גדולה ועובדי תעשייה סטודנטים היום, אך הדיון בפרלמנט היה ממוקד גם אז על התנהגות אכיפת החוק פקידים. כשזה בא להנציח אותו לאחר מותו בשנת 1927, נזכר Luzzatti לשבוע בישראל כמבקר ידידותי, כתיבת אוטוביוגרפיה קצרה שבה הוא דיוקן קטנה של יהדות איטליה '900: "זה היה שלנו, היה יהודי, היה טבוע בחותם של עמנו על כל הגאונות שלו ... : כששמע וכאשר התעלם ממנו, כאשר הוא בחר להתעלם ממנו, וכאשר הוא אמר, יהודי היתרונות ואת פגמים באישיותו. זה משנה קצת כי הוא נמלט, עבור אירועי קטלנית של הדור שלו, את ההגדרה של יהדותו האוניברסלי ... בטח, זה מצער לחשוב שיש לנו את המוצר הזה נפלא של הגזע שלו, יש לא, לאירועים של זמנו, יכול היה, הרבה דברים שהוא יכול להבין לסנתז עם כישרון רב עוצמה ו צדדי שלו, יהיה להכיר ולהבין את מהות הלמידה , הערכים האוניברסליים של ישראל, יהיה שלו, התקוות שלו. החזון של יהדותו היה מוגבל הצר, ו מחיש את תחושת האחדות הגדולה של ישראל, לא היה ... לטובת שהוא רוצה והוא לא, השם שלו הוא נזכר בברכה ...".
המקור[]
E’ passato curiosamente inosservato il centenario del governo presieduto da Luigi Luzzatti (1841-1927), primo e unico ebreo nella storia d’Italia a ricoprire la carica di primo ministro (31 marzo 1910-29 marzo 1911). Si discutevano in quegli anni questioni che suonano familiari alle nostre orecchie. Nel programma di governo si proponeva una riforma della legge elettorale e una riforma del Senato e della Camera dei Deputati. In particolare si prevedeva un’estensione del suffragio a tutte quelle persone (uomini naturalmente, il suffragio femminile era allora una chimera) che potessero dimostrare di “saper leggere e di saper trascrivere un brano stampato, di saper leggere e scrivere i numeri”. Cent’anni fa lo si chiedeva agli italiani analfabeti, ora regole simili vengono richieste agli stranieri che vogliano venire a lavorare e vivere in Italia (ma naturalmente non concediamo loro il diritto di voto, neppure alle elezioni amministrative: strana concezione di cittadinanza e di eguaglianza). Sempre nel programma di governo si proponeva di introdurre il sistema elettorale proporzionale. E la crisi di governo fu determinata da un dibattito su questioni di ordine pubblico: all’epoca protestavano soprattutto i braccianti e si registravano i primi grandi scioperi ferroviari e industriali, oggi studenti e operai, ma il dibattito in parlamento era incentrato anche allora sul comportamento delle forze dell’ordine. Quando si trattò di commemorarlo, dopo la sua scomparsa nel 1927, il settimanale Israel ricordò Luzzatti in forma amichevolmente critica, scrivendo un breve ritratto che è una piccola autobiografia dell’ebraismo italiano del ‘900: “Fu dei nostri, fu un ebreo, ebbe impresso il suggello della nostra gente su tutta la sua genialità ... : quando lo seppe e quando lo ignorò, quando lo affermò e quando preferì ignorarlo, ebreo nei pregi e nei difetti della sua personalità. Poco importa che gli fosse sfuggita, per le fatali vicende della sua generazione, la definizione della sua e dell’universale ebraicità... Certo, è angoscioso per noi dover pensare che questo meraviglioso prodotto della sua stirpe, non abbia, per le vicende del suo tempo, potuto, egli che tante cose poté comprendere e sintetizzare col suo ingegno possente e versatile, riconoscer e comprendere l’essenza permanente, i valori universali d’Israele, le sue volontà, le sue speranze. La visione della sua ebraicità aveva dovuto limitarsi a ristretti confini, il senso grande e avvivatore dell’unità di Israele, gli era mancato... Per il bene che volle e che fece, sia il suo nome ricordato a benedizione
מהויקיפדיה העברית[]
(כתב אריה ענבר)
לואיג'י לוצאטי
לואיג'י לוצאטי (באיטלקית: Luigi Luzzatti; 1 במרץ 1841 - 28 במרץ 1927), מדינאי, משפטן וכלכלן יהודי איטלקי, מייסד הבנק העממי של מילנו, פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת פדובה, 4 פעמים שר אוצר של איטליה ובמשך שנה נשיא מועצת השרים של איטליה (מקביל לראש ממשלה).
לואיג'י לוצאטי נולד בוונציה להורים יהודים וסיים בהצטיינות יתירה לימודי משפטים באוניברסיטת פדובה. ה-1863 כבר קיבל קתדרה במכון הטכני וב-1867 היה לפרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת פדובה. הוא הציג את תורת Schultze-Delitzsch לחברה האיטלקית ולאחר צירוף ונציה לאיטליה לקח חלק בייסוד אוניברסיטת פוסקרי בוונציה.
לוצאטי נבחר לפרלמנט האיטלקי מטעם אודרצו, שבצפון איטליה וב-1869 היה לסגן שר חקלאות. הוא מילא תפקידים נוספים בממשלה וקידם את הסחר החופשי ונאבק בשיטה הפרוטקציוניסטית. ב-1896 מונה לראשונה לתפקיד שר האוצר של ממשלת איטליה, תפקיד שישוב אליו כמה פעמים. בין 31 במרץ 1910 ובין 29 במרץ 1911 היה נשיא מועצת השרים של איטליה.