תחריטי הנחושת בקיר להנצחת השואה Remember of Shoah a Ghetto di Venezia
השואה לפי דקומנטציה של הארכיון העירוני של ונציה
La persecuzione degli ebrei in Italia.1938 - 1945
Documenti per una storia
27 gennaio - 12 febbraio 2011
Sale Monumentali della Biblioteca Nazionale Marciana (Venezia, Piazzetta San Marco 13/a)
In occasione del Giorno della memoria 27 gennaio 2011, in ricordo della Shoah, il Ministero dell’Interno e la Prefettura di Venezia hanno organizzato - di concerto con la Biblioteca Nazionale Marciana, l’Archivio di Stato, la Comunità ebraica di Venezia e la Soprintendenza Archivistica per il Veneto - la mostra: 1938-1945. La persecuzione degli ebrei in Italia. Documenti per una storia
Estate del 1938[]
propaganda contro le truppe alleate, utilizzato nell'archivio del Gabinetto della Prefettura di Venezia come cartellina per conservare documenti sulle deportazioni degli ebrei. 23 settembre 1944
Sono i pochi mesi che precedono l’emanazione, nell’autunno dello stesso anno, delle leggi antiebraiche.
In adesione alla legislazione antisemita introdotta nella Germania nazista sin dal 1935, l’Italia di Mussolini impone, a pochi anni di distanza, una propria normativa in materia razziale.
Si procede pertanto, in tutte le Prefetture d’Italia e su disposizione del Ministero dell’Interno, a censire tutti coloro che comunque risultino di razza ebraica, anche se professanti altra o nessuna religione, inclusi i battezzati e i coniugi ebrei di matrimonio misto, primo atto di un processo di emarginazione in seno alla società civile italiana
Settembre 1938 – giugno 1940[]
Segna gli anni che vanno dall’applicazione delle leggi razziali all’entrata in guerra dell’Italia. È il periodo in cui entrano in vigore le leggi “per la difesa della razza italiana” (R.D.L. 17 novembre 1938, n. 1728), il cui ambito di applicazione si estende a tutti i settori della vita civile: alla scuola pubblica, dalla quale sono da subito esclusi studenti e professori di “razza ebraica”; al diritto di soggiorno in Italia, negato agli ebrei stranieri e a quelli di più recente naturalizzazione; al settore economico-produttivo, dove si introduce l’obbligo, per i privati e le aziende industriali o commerciali, di denunciare i beni di loro proprietà
Giugno 1940 – settembre 1943[]
israelitica di Venezia con i nominativi degli utenti ebrei espunti dall'elenco ufficiale della TELVE. Venezia, 1942
Corrisponde al periodo connotato dall’entrata in guerra dell’ Italia a fianco della Germania nazista, fino all’8 settembre. Sono gli anni in cui i provvedimenti contro i cittadini di “razza ebraica” si inaspriscono ulteriormente con l’obbiettivo di cancellarne la presenza e la visibilità in ogni contesto pubblico e sociale: a cominciare dagli elenchi telefonici veneziani, di cui verranno esposte le pagine relative all’anno 1941, che ancora comprendono i nominativi delle famiglie ebraiche, e quelle dell’anno successivo, che ne registrano l’espunzione, e costringono perciò la Comunità a farne uno suo proprio
Ottobre 1943 – aprile 1945[]
Illustra la politica fascista di “soluzione finale” della questione ebraica, che la Repubblica Sociale Italiana attua ll’Italia occupata, in stretta collaborazione con le autorità della Germania nazista. A seguito delle disposizioni emanate dal Governo di Salò il 27 novembre 1943, nei confronti degli ebrei - ora assurti al ruolo di “nemici dello Stato” - vengono applicate le leggi di guerra. La stessa Comunità israelitica di Venezia è commissariata e i suoi beni, come pure quelli dei singoli ebrei, sono requisiti e posti sotto sequestro (case e appartamenti, abiti, quadri e opere d’arte, strumenti musicali). Seguiranno arresti e rastrellamenti: il primo e più imponente viene effettuato a Venezia nella notte del 5 dicembre 1943, e porta al successivo trasferimento di un centinaio di persone (donne, uomini e bambini), caricati, la notte di Capodanno, su un convoglio ferroviario diretto al campo di internamento di Fossoli (Carpi). Da lì i deportati verranno fatti ripartire, poche settimane più tardi, il 22 febbraio del 1944, per il campo di sterminio di Auschwitz: su quel treno c’è anche Primo Levi, che di quel viaggio darà testimonianza in Se questo è un uomo.
Aprile 1945 – gennaio 1946[]
Sono i mesi che segnano il ritorno alla vita democratica.
Mentre nei territori dell’Italia meridionale e centrale via via liberati, già nel 1944 veniva abolita la legislazione antisemita, Venezia deve attendere il 28 aprile del ’45 per vedere il ritiro delle truppe tedesche e l’assunzione del potere da parte del Comitato di Liberazione nazionale: inizia così anche la rinascita della Comunità israelitica, soppressa da ben 17 mesi, e duramente provata anche dalla tragica scomparsa del suo presidente Giuseppe Jona, nel settembre del 1943, e dalla deportazione del suo rabbino maggiore Adolfo Ottolenghi. Si contano i morti, si avviano le ricerche dei dispersi; all’indomani della Liberazione la popolazione italiana ebraica si era dimezzata rispetto al 1938
תרגום אוטומטי לעברית[]
1938-1945. רדיפת היהודים באיטליה. מסמכים על ההיסטוריה 27 ינואר - 12 פבואר 2011 חדרים מונומנטלי של Biblioteca Nazionale Marciana
26 ינואר 1944 לרגל יום השואה 27 ינואר 2011, לזכר השואה, משרד הפנים פריפקטורה של ונציה מאורגנות - בתיאום עם המוסד Marciana ספריה, גנזך המדינה, הקהילה היהודית של ונציה Superintendency ארכיון ונטו - התערוכה: 1938-1945. רדיפת היהודים באיטליה. מסמכים לסיפור. התערוכה תהיה פתוחה לקהל בין ינואר 27-12 בפברואר 2011, עם שעות פתיחה: 10:00 עד 17:00. סיורים מודרכים היו מאורגנים. חנוכת יתקיים יום רביעי 26 ינואר בשעה 17.00, בחדרי מונומנטלי של Biblioteca Nazionale Marciana (Piazzetta סן מרקו 13 / א). יוצגו לציבור על חומר תיעודי פורסם, נלקח מארכיון של מוסדות אלה, כעדות למה שקרה במציאות מסוימת של ונציה, עם תמיכה של חומר התערוכה שהוכן על ידי המרכז לתיעוד יהודי בן זמננו (CDEC), בהיקף של לוחות שמספרים את התגלגלות את הסיפור כולו ברמה הלאומית.
המסמכים המוצגים להראות דרך משמעותית הדרגתי יותר דרמטי שמוביל לשוליים של רדיפת אמת, שבוצע נגד כל יהודי איטליה וזרים, בשטח שלנו, מפני חוקי הגזע של 1938 עד האביב 1945. הנרטיב הוא פותח לפי הכרונולוגיה זו:
1. קיץ של 1938 - הם בחודשים שקדמו בנושא בסתיו של אותה שנה, נגד היהודים חוקי. בשנת דבקות חקיקה אנטישמית הציג מאז 1935 בגרמניה הנאצית, איטליה של מוסוליני מטילה כמה שנים מאוחר יותר, חוקים משלו על רקע גזעי.
מניפסט 23 ספטמבר 1944 נמשיך, אם כן, בכל מחוזות באיטליה לרשות משרד הפנים, כדי להציג את כל אלה שעדיין מראה של הגזע היהודי, למרות שטען כי לא דת או אחרים, לרבות בני זוג להטביל יהודים בנישואי תערובת, הראשון מעשה תהליך של דחיקה לשוליים בתוך החברה האזרחית האיטלקית.
2. ספטמבר 1938 - יוני 1940 - מפת שנים החל חוקי הגזע נכנסה למלחמה. זוהי התקופה שבה הם להיכנס לתוקף חוקי "להגנת הגזע האיטלקי" (RDL 17 נובמבר 1938, לא 1728), אשר היקף המשתרע על כל תחומי החיים האזרחיים: החינוך הציבורית, שממנה נכללות מיד תלמידים ומורים של "הגזע היהודי", זכות מגורים באיטליה, הכחיש היהודים הזרים לבין אלה של התאזרחות יותר האחרונות בתחום הפריון הכלכלי, שבו הוא מציג את החובה ליחידים ולחברות תעשייתית או מסחרית, כדי לדווח על הנכסים שבבעלותם.
3. יוני 1940 - ספטמבר 1943. - מתאים לתקופה שלאחר כניסתו קונוטציה המלחמה של 'איטליה לצד גרמניה הנאצית, עד 8 בספטמבר. אלו הן השנים שבהן האמצעים נגד אזרחי "הגזע היהודי" יהיה החריפו עוד יותר במטרה למחוק את הנוכחות והראות בהקשר כל הציבור חברתית: החל ספריות ונציאני, אשר יוצגו על גבי הדפים שנת 1941, שעדיין כוללות שמות של משפחות יהודיות, ואלה של השנה הבאה, כי expunction שיא, וכך לאלץ את הקהילה לעשות אחד של עצמו.
4. אוקטובר 1943 - אפריל 1945 - ממחיש את המדיניות הפשיסטית של "הפתרון הסופי" של השאלה היהודית, אשר מיישמת את הרפובליקה האיטלקית חברתית הכיבוש האיטלקי, בשיתוף פעולה הדוק עם השלטונות של גרמניה הנאצית. בעקבות הוראות שהונפקו על ידי ממשלת סאלו 27 נובמבר 1943, נגד היהודים - עלה עכשיו לתפקיד של "מדינת אויב" - להחיל את דיני המלחמה.
הקהילה היהודית של ונציה הוא נציב אותם טובין שלו, כמו גם אלה של יהודים בודדים, והדרישות הם החרימו (בתים ודירות, בגדים, ציורים ויצירות, מכשירים אמנות מוסיקלית). פשיטות ומעצרים יעקבו: הראשון המרשים ביותר הוא עשה בוונציה בלילה 5 בדצמבר 1943, ומוביל להעביר את הבאות של מאה אנשים (גברים, נשים וילדים), איב טעון, השנה החדשה ברכבת ביים למחנה המעצר בבית פוסולי (Carpi). משם, העובדות יגורש שוב, כמה שבועות לאחר מכן, ב -22 בפברואר 1944, למחנה ההשמדה אושוויץ ברכבת כי יש גם לוי, כי הטיול הזה ייתן עדות הזהו האדם.
5. אפריל 1945 - ינואר 1946 האם בחודשים לסמן את החזרה לחיים דמוקרטיים. בעוד בשטחי דרום ומרכז שוחררו בהדרגה, בוטל בשנת 1944 בחקיקה האנטישמית, ונציה יש להמתין 28 אפריל של 45 כדי לראות את נסיגת הכוחות הגרמנים את ההנחה של כוח על ידי ועדת השחרור לאומית: כך גם מתחיל תחייתה של הקהילה היהודית, מדוכאת על ידי פחות מ 17 חודשים, וגם ניסה מאוד על מותו הטראגי של הנשיא ג'וזפה יונה, בספטמבר 1943, ואת הגירוש של הרב שלו אדולפו אוטולנגי יותר.
אנו סופרים את המתים, אתה מתחיל את החיפוש אחר הנעדרים, לאחר השחרור, האוכלוסייה היהודית האיטלקית היה חצוי לעומת 1938. התערוכה נתמכה בחום על ידי פריפקטורה של ונציה, אשר נועד בדרך זו כדי להדגיש את תשומת לב העולם היהודי על ידי משרד הפנים