שוקלטה חמה מקור התמונה
Cioccolata calda הוא משקה מתוק מורכב מחלב, סוכר וקקאו או שוקולד שממנו הופק . הפך לפופולרי מאוד באירופה אחרי הבאת עץ הקקאו מאמריקה.
תולדות המשקה[]
החקלאים הראשונים והצרכנים קבועים של קקאו היו כנראה Olmec, עם עתיק, שחי וגדלו באזור Mesoamerican (כיום [מקסיקו מרכזי) ויישב ואמריקה התרבותית סביב 1500 - 1400 לפנה"ס של מיה הופק כתוצאה משתייה חמה שנעשתה עם קקאו אשר, עם זאת, הוסיפה את שעועית של מטעיהם , שהיו באזור טבסקו, במקסיקו. הם קראו למשקה הזה "xocoatl" (מתוך "xococ" שפירושו "שוקולד" ו "ATL", העומד על "מים": "x" הוא פונמה נגזרה מהשפה הספרדית והארכאית הוחלף בשפה האנגליה מפונמה "sh"). המתכון ל" xocoatl "היה מאוד פשוט: שעועית קלויה קקאו יחד עם ותערובת מוצקה למחצה זה הוסיפו מים (כך שהוא הופך לנוזל) וקצת 'של פלפל . המאייה סגדה בכמעט דתי זה משקה קקאו ופולים היו חשובים מספיק כדי לשמש כהפסד המרת מטבע.
לאחר גילוי אמריקה (1492) אריסטו נשלח בפולי קקאו באירופה, אבל המעצמות האירופיות הגדולות rispedirono מטעי השולח כאלה, והעדיפו לקבל אותם קלים יותר לייצר גידולים. מי שהנווט האיטלקי שנקרא האינדיאני המשיך האליל את עצי קקאו ועד 1517, כאשר הכובש הרנאן קורטס נחת בחוף המקסיקני, קרוב היום [ [רקרוז (עיר) | Veracruz]], שבו היה ממוקם 'אימפריה האצטקית.
קיסר מונטזומה השנייה לא יודע הספרדי האחר "שוקולדל", מתוק, עשוי עם שוקולד מתובל בוניל [[]] ותבלינים והכין באופן כזה שברגע שהיא מצטמצמת לקצף שיש באותה העקביות של דבש. החידוש הגדול של "שוקולדל" הוצג בפעם אחת [פה [(אנטומיה) | פה]] זה הפך מנוזל הקר של [הרוק []]. מונטזומה השנייה צרך המשקה הזה לפני כניסתו הרמון משום שהיה משוכנע כי החומר שהיה שיקוי האהבה.
לאחר מותו של מונטזומה וכיבושה של האימפריה האצטקית, קורטס התמנה למושל השטחים שכבשו ("העולם החדש"). בתפקידו זה, הוא החליט לשלוח בחינם ב[ [ספרד]] קילוגרמים רבים של קקאו: חצרו של הקיסר קרל החמישי הסתכל בעין יפה על מגרש של המשקה החדש, כך שהשוקולד החם הפך נכון סמל סטטוס מעמדות החברתיות המתקדמות מבחינה כלכלית. השוקו החם היה גם מתנה לחתונה שקרל החמישי תישלח כאשר בן משפחתו התחתן עם זר אצילי, מתנות אלה תרמו להתפשטות של שוקולד חם בכל רחבי אירופה, התפשטו נתמכת על ידי העובדה שהמלך לעולם לא יעשה הציבור מתכון לשוקו חם: נולד בדרך זו כמה אגדות על ההכנה של המתיקות הזאת.
פיתוח[]
המתכון המקורי היה תערובת של קקאו, מים חמים מפונקים, יין ושונה תבלינים. הספרדים מייד החלו לחמם את התערובת וdolcificarla עם סוכר, שיובא מהמושבות לאחר שהציג גידול של קני סוכר בחו"ל (הזמין של סוכר, קקאו וקפה נתן מדהים תנופה לאמנות הבישול, ומאפשרות לידה [הבצק []] איחוד אירופי כאמנות אוטונומית).
זה היה בריטי שהגה את הרעיון להחליף את המים עם [חלב []] ולצרוך "שוקו החם" אחרי ארוחת צהריים. ב[ [המאה תשעה עשרה | המאה שמונה עשרה]] נולד ב[ [לונדון]] ובאזורים שונים של 'אנגליה שוקולד בית, שהפך למפורסם כמו בית קפה: במקומות אלה לקוחות חופשיות יכולים לצרוך כוס שוקו ולדבר בלי צנזורה החם פוליטיקה, כלכלה, מדע ו פילוסופיה. "בית השוקולד" הראשון נולד בעיר הבירה לונדון ב[ [1657]], אלא בגלל השוקולד החם העלות המוגזם שלה היו יותר ממאה משקה בלעדי ממוען אל ' האליטה של חברה.
"שוקו החם" הטווח הוא [תחדיש []] נטבע כנראה ב[ [איטליה]] הרבה אחרי: המשקה שנקרא במקור פשוט שוקולד. אבל כאשר אתה מפזר את חטיפי שוקולד, נמכר בעיקר בבר, היה ברור שזה היה צורך להוסיף שם תואר לשוקולד הנוזלי כדי להבדיל אותו ממוצק. ב[ [1828]] נולד ב[ [הולנד]] המכונה הראשונה שייצרה שוקולד החם דרך דיסקט פלסטיק מכיל קקאו, חלב ומים שסוננו באופן מכאני. הניחוח של המשקה מהמכונה, לעומת זאת, היה שונה מהמקורי, שכן הוא יותר חומצי. הוא התגלה זמן קצר לאחר שהמעצבים של המכונה שמשמשים תחליף הקקאו, שהיה פחות טעים מהקקאו המקורי, אך היא מקושר בקלות רבה יותר לחלב ומים חמים.
זה התפשט לאחרונה ב[ [ארצות הברית]] מנהג להוסיף לבן שוקו חם, מה שהופך את המשקה מתוק אך יותר קלוריות. הדמיון של הברמנים אולם לא עוצר כאן: דבש ו קפה, קרמל ל שמנת על ידי [דגנים [| דגני הבוקר]] לבוטנים, כל מה שיכול ניתן להוסיף (עם פחות או יותר משביע רצון) לשוקו החם. היום, שוקו חם אינו שתוי ומוערך בכל רחבי העולם. זה פופולרי במיוחד בארצות הברית במהלך החורף, שבו הוא עשוי לסבול פחות סערות גדולות שלג. השוקו החם הוא גם נפוץ באירופה (כולל איטליה) ו אסיה (הודו בפרט). לאחרונה נולד באיטליה שוקולד "קרה", מתכון שהוא אותו הדבר כמו חם אבל שמושג באמצעות תהליך הקירור של קקאו.
הכנה וצריכה[]
השוקו החם אפשר להכין גם עם שוקולד מרייר במחשב לוח עם אבקת שוקולד, מעורבב עם חלב וסוכר לפי טעם. לעתים קרובות מתווסף ל[ עיבוי []] (קמח, תפוחי אדמה וכו ').
במיוחד באזורים הרריים של אירופה, ביחס לעובדה שהשוקולד החם נתפס לעתים קרובות כמשקאות עם חום שאחרי חשיפה ארוכה לטמפרטורות קרות, כגון, למשל, אלה שנתקלו בו מתאמן בסקי אלפיני, התפשט הרגל המוזר של 16:30, לעומת 17:00 בתה האנגלי המפורסם, כשעה של שוקו חם, שהוא הרגע שבו אתה מסיים סקי, אתה יכול לאסוף לאכול יחד המשקה החם הזה.
המקור - באיטלקית[]
La cioccolata calda è una bevanda dolce composta da latte, zucchero e cacao o cioccolato, da cui il nome. Divenne molto popolare in Europa dopo che nel vecchio continente arrivò la pianta di cacao, proveniente dalle Americhe.
Storia[]
I primi coltivatori e assidui consumatori del cacao furono probabilmente gli Olmechi, un'antica popolazione che visse e si sviluppò nella regione Mesoamericana (l'odierno Messico centrale) e che colonizzò e civilizzò l'America intorno al 1500-1400 a.C. I Maya produssero in seguito una bevanda calda a base di cacao cui però aggiungevano i fagioli delle loro piantagioni, che si trovavano nella regione di Tabasco, nell'attuale Messico. Loro chiamarono questa bevanda "xocoatl" (da "xococ" che significa "cioccolato" e "atl" che sta per "acqua": la "x" è un fonema derivante dalla lingua spagnola arcaica e che è stato sostituito nella lingua inglese dal fonema "sh"). La ricetta dello "xocoatl" era molto semplice: si arrostivano i fagioli insieme al cacao, ed a questo miscuglio semi solido si aggiungeva acqua (in modo da farlo diventare liquido) ed un po' di pepe. I Maya veneravano in maniera quasi religiosa questa bevanda ed i chicchi di cacao erano preziosi, tanto da essere usati come valuta di scambio economico.
Dopo la scoperta dell'America (1492) Cristoforo Colombo inviò in Europa semi di cacao, ma le grandi potenze europee rispedirono al mittente tali piantagioni, preferendo accogliere al loro interno coltivazioni più facili da produrre. Quelli che il navigatore italiano chiamava indiani d'America continuarono a divinizzare le piante di cacao fino al 1517, anno in cui il conquistatore Hernán Cortés sbarcò sul litorale messicano, vicino l'odierna Veracruz, dove era ubicato l'impero azteco.
L'imperatore Montezuma II fece conoscere all'esploratore spagnolo la "chocolatl", una bevanda dolcissima a base di cioccolato condito con vaniglia e le spezie ed in modo che una volta preparato sia ridotto ad una schiuma avente la stessa consistenza del miele. La grande innovazione del "chocolatl" era che una volta introdotta in bocca essa diventava liquida grazie al freddo della saliva. Montezuma II consumava tale bevanda prima di entrare nel suo harem perché era convinto che la sostanza fosse afrodisiaca.
Dopo la morte di Montezuma e la conquista dell'impero azteco, Cortés fu nominato governatore dei territori da lui conquistati (il "nuovo mondo"). In questa veste egli decise di inviare gratuitamente in Spagna tanti chili di cacao: la corte dell'imperatore Carlo V gradì moltissimo la nuova bevanda, tanto che la cioccolata calda divenne il vero status symbol delle classi sociali economicamente avanzate. La cioccolata calda era anche il regalo di nozze che Carlo V inviava quando un membro della sua famiglia sposava un nobile straniero: questi regali contribuirono alla diffusione della cioccolata calda in tutta Europa, diffusione favorita anche dal fatto che il sovrano non volle mai rendere pubblica la ricetta della cioccolata calda; nacquero in queste modo varie leggende sulla preparazione di questa dolcezza.
Sviluppo[]
La ricetta originale della coccolata calda era una miscela di cacao, acqua, vino e vari tipi di spezie. Gli spagnoli cominciarono presto a riscaldare la miscela ed a dolcificarla con lo zucchero, che importavano dalle colonie dopo avere introdotto la coltivazione della canna da zucchero oltre oceano (la disponibilità di zucchero, cacao e caffè diede un notevole impulso all'arte culinaria, permettendo la nascita della pasticceria europea come arte autonoma).
Furono i britannici ad avere l'idea di sostituire l'acqua con il latte e di consumare la "hot chocolate" dopo pranzo. Nel XVIII secolo nacquero a Londra ed in varie zone dell'Inghilterra le chocolate house, che divennero celebri almeno quanto le coffee house: in questi luoghi i clienti potevano consumare liberamente una tazza di cioccolata calda e parlare senza censura di politica, economia, scienza e filosofia. La prima "Casa del Cioccolato" nacque proprio nella capitale londinese nel 1657, ma a causa del suo costo eccessivo la cioccolata calda fu per più di un secolo una bevanda rivolta esclusivamente all'élite della società.
Il termine "cioccolata calda" è un neologismo coniato probabilmente in Italia molto tempo dopo: inizialmente la bevanda era chiamata semplicemente cioccolata. Quando però si diffusero le tavolette di cioccolato, vendute soprattutto nei bar, fu chiaro che bisognava aggiungere un aggettivo alla cioccolata liquida per distinguerla da quella solida. Nel 1828 nacque in Olanda la prima macchinetta che produceva la cioccolata calda tramite un dischetto di plastica contenente cacao, acqua e latte che veniva filtrato meccanicamente. La fragranza della bevanda uscita dalla macchinetta era però diversa da quella originale, in quanto più acida. Si scoprì poco dopo che i progettisti della macchinetta avevano usato surrogato di cacao, che era meno gustoso rispetto al cacao originale ma che si legava più facilmente al latte e all'acqua calda.
Si è recentemente diffusa negli Stati Uniti d'America l'usanza di aggiungere la panna alla cioccolata calda: ciò rende la bibita più dolce ma sicuramente più calorica. La fantasia dei baristi tuttavia non si ferma certo qui: dal miele al caffè, dal caramello alla crema, dai cereali alle noccioline, tutto può essere aggiunto (con risultati più o meno soddisfacenti) alla cioccolata calda. Oggi la cioccolata calda è bevuta ed apprezzata in tutto il mondo. È particolarmente popolare negli Stati Uniti durante l'inverno, dove è fatta per patire meno le grandi bufere di neve. La cioccolata calda è anche diffusissima in Europa (Italia compresa) ed in Asia (India in particolare). Recentemente è nata in Italia la cioccolata "fredda", la cui ricetta è uguale a quella calda ma che si ottiene attraverso un processo di raffreddamento del cacao.
Preparazione e Consumo[]
La cioccolata calda si può preparare sia con cioccolata fondente in tavoletta che con cioccolato in polvere, mescolato con latte e zucchero a piacere. Spesso viene aggiunto un addensante (farina, fecola di patate ecc.)
Soprattutto nelle zone di montagna dell'Europa, in relazione al fatto che la cioccolata calda viene spesso vista come una bevanda con cui riscaldarsi dopo lunghe esposizioni a temperature rigide, quali, ad esempio, quelle che si incontrano praticando lo sci alpino, si è diffusa la curiosa abitudine di considerare le 16:30, in contrapposizione alle 17:00 del famoso tè all'inglese, come l'ora della cioccolata calda, ossia il momento in cui, terminata l'attività sciistica, ci si può riunire per consumare insieme questa calda bevanda.