(מהויקיפדיה האיטלקית)
Entrata dell'ex caserma degli alpini a Borgo San Dalmazzo
Il campo di concentramento di Borgo San Dalmazzo (Cuneo) fu uno dei Campo di concentramento istituiti in Italia dopo l'Armistizio di Cassibile di 8 settembre 1943 per adunarvi gli ebrei in attesa di deportazione. Fu operante dal settembre 1943 al febbraio 1944.
La storia[]
La storia del campo di concentramento di Borgo San Dalmazzo va divisa in due fasi distinte: la prima tra il settembre e il novembre 1943, la seconda tra il dicembre 1943 e il febbraio 1944.
יום זכרון[]
Gli Ebrei di Saint Martin - salita al Ciriegia 2018
Ogni anno, da vent'anni a questa parte, la associazione Giorgio Biandrata di Saluzzo evoca i tragici eventi del settembre 1943, quando ebrei di tutta Europa in fuga dal nazismo si ritrovarono nel villaggio di Saint Martin Vesubie nel Mercantour (F). Dopo l'armistizio dell'8 settembre gli alpini italiani li aiutarono a valicare le Alpi Marittime (1000 metri di dislivello per donne anziani e bambini). Ma dall'altra parte a Borgo San Dalmazzo c'erano nuovamente i nazifascisti ad attenderli. Per 340 fra loro fu Aushwitz; altri furono protetti da montanari, gente Giusta. La salita al Ciriegia, nella splendida cornice di un parco internazionale, è un momento di catarsi. "Tu che passi libero ricorda che questo è stato ogni volta che accetti che un altro abbia meno diritti di te" è scritto sulle rovine delle casematte al colle. Questo filmato è artigianale, montato con strumenti dilettantistici; ma cerca di testimoniare questa intensa iniziativa. Il discorso di Marco Bernardi è di grandissimo spessore.
עמותת ג'ורג'יו ביאנרטה בסלוצו מעוררת כל שנה, עשרים שנה, את האירועים הטרגיים של ספטמבר 1943, כאשר יהודים מכל אירופה שברחו מהנאציזם מצאו עצמם בכפר סנט מרטין וסובי שבמרקנטור (ו). לאחר שביתת הנשק של 8 בספטמבר סייעו כוחות האלפים האיטלקיים לחצות את האלפים הימיים (1000 מטר גובה לנשים וילדים קשישים). אך בצד השני בבורגו סן דלמזו, שוב חיכו להם הפשיסטים הנאצים. עבור 340 מהם היה זה אושוויץ; אחרים הוגנו על ידי מטפסי הרים, סתם אנשים. העלייה לקירג'יה, בתפאורה המפוארת של פארק בינלאומי, היא רגע של קתרזיס. "אתה שעובר חופשי זוכר שזה היה כל פעם שאתה מקבל שלמישהו יש פחות זכויות ממך" כתוב על חורבות הקאסמטים שעל הגבעה. סרטון זה הוא בעבודת יד, נערך בכלים חובבים; אך נסו להעיד על יוזמה אינטנסיבית זו. נאומו של מרקו ברנרדי הוא בעל עומק רב.
סיפור המעשה[]
המהדורה ה -21 של "דרך הזיכרון" תתקיים בין קוניו, בורגו סן דלמזו, ואלדיירי, הקולה די פינסטרה וסנט מרטין וסובי בין התאריכים 13 עד 18 בספטמבר, לזכר האירועים שהתרחשו בימים שבין 9 בספטמבר ל -13 בספטמבר. 1943, כשאלף יהודים, שהתרכזו במתחם המגורים בסנט מרטין וסובי על ידי שלטונות הכיבוש האיטלקי, טיפסו על השבילים שהובילו לאיטליה, דרך קולה די פינסטרה וקולה די סיריחה, כדי להימלט מההשמדה הנאצית. אלה היו פליטים מרחבי אירופה, כולל ילדים של כמה חודשים וקשישים, שירדו לעמק גסו בחיפוש אחר מקלט: עבור 349 מהם החיפוש היה לשווא וההאפילוג הטרגי היה הגירוש לאושוויץ. Saint Martin Vesubie היא עיירה קטנה הממוקמת באזור הצרפתי פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור, השוכנת בין הרי האלפים הימיים בגובה כמעט אלף מטרים. בתחילת שנות הארבעים, כשצרפת הייתה תחת כיבוש גרמני, ואילו ברחבי אירופה גטאות בוערים ורכבות נוסעות ללא לאות למחנות הריכוז הנאצים, קרה נס קטן בסנט מרטין: צבא הרביעי של הצבא האיטלקי המלכותי, בבית שנמצא תחת פיקוד המדינה, מסרב למסור לגרמנים וללוחמי ממשלת וישי את היהודים, שחייבים כן להציג עצמם פעמיים ביום בפני השלטונות, אך יכולים להסתובב בבטחה ללא הכוכב הצהוב, יכולים להשתתף באותו הנחות היסוד של צרפתית ובעצם יכולים לנהל חיים שלווים. סנט מרטין הופך בכך למעין "אי שמח": יהודים מגיעים מכל אירופה, אוכלוסיית המדינה, 1,500 איש בתחילת המלחמה, מכפילה את עצמה. אולם, לעומת זאת, מגיע ה- 8 בספטמבר 1943, שביתת הנשק מגיעה עם הכוחות הפשיסטיים, שעד אותו יום העניקו הגנה ליהודים באותה פינתית קטנה של צרפת, נאלצו ליפול חזרה בגבולות איטליה. בין ה- 9 ל -13 בספטמבר 1943 יותר מ- 800 יהודים, כדי לברוח מהתקדמות הגרמנים, מחליטים לנסוע באותה דרך במנוסה לאיטליה: ברגל, עם מעט אוכלים ומצוידים רע, הם חוצים את האלפים ונכנסים לאיטליה עוברת לגבעה של ציריחה והגבעה של פינסטרה. הם ירדו לעמק גסו, הם מוצאים את הזדהותם של עשרות משפחות: פרטיזנים, איכרים, מטפסי הרים אשר בסכנת חיים פותחים את דלתות בתיהם כדי לפנות מקלט ליהודים הרעבים והנואשים שהגיעו לשם לאחר מעבר חצוף. ב- 18 בספטמבר מוציא הפיקוד הגרמני החדש שהוקם בקוניאו איסור המורה על מעצרם של כל היהודים הזרים באזור. בין המגיעים לעמק גסו מסנט מרטין וסובי 349 הם נעצרים, נלקחים למחנה הזמני של בורגו סן דלמזו ומגורשים מכאן תחילה לדנסי ואחר כך לאושוויץ. בשנת 311 הם מוצאים מוות, רבים אחרים ניצלו בזכות הסולידריות שנמצאה בעמק גסו. 76 שנה לאחר מכן, ייזכר הסיפור בסדרת אירועים למהדורה העשרים ואחת של "דרך הזיכרון". הכנס "כל זיכרון הוא ההווה" ייערך ביום שישי 13 בספטמבר בשעה 21 בערב באולם ברטלו בבורגו סן דלמזו, ואחריו מופיע האקורדיון והצ'לו של עזיו ג'יבאו ופרנצ'סקה ויליו. למחרת, יום שבת ה- 14 בספטמבר, בסנט מרטין וסובי, יתקיים בספרייה הכנס "1943 - כשהיהודים גרו בסנט מרטין". בערב יצטרפו ההולכים של "טרקט - מעבר להרי האלפים" לאלה של "דרך הזיכרון" לארוחת ערב ואחריה מוזיקה וסיפורים ". יום ראשון ה- 15 בספטמבר בשעה 7.30 בבוקר המפגש בסן ג'אקומו די אנטראק והיציאה לטיול אל קולה די פינסטרה, שם תתקיים בצהריים המפגש הבינלאומי "כל זיכרון הוא הווה". מיקו זלדס, אחיינו של חיה רוט, שבשנת 43 'היה בין היהודים שחצו את האלפים לעבר עמק גסו, יהיה גם הוא נוכח. היוזמות יימשכו ביום שני ה- 16 בספטמבר בוולדיירי, עם תואר חדר הישיבות של פארק אלפי Marittime לאלברטו ביאנקו, פרטיזן ונשיא הראשון של פארק ארגנטרה (17:30). בערב יום רביעי 18 בספטמבר בקוניו הסיום, עם ההקרנה בקולנוע מונוויזו של הסרט "ליזל - סיפור יציאת מצרים תחת כוכב טוב", מאת פאביו ג'יאנוטי וסנטה אלטיזיו.
prima fase[]
Nella prima fase, il campo fu istituito il 18 settembre 1943 per iniziativa delle autorità di occupazione tedesche al seguito di un bando firmato da un certo capitano Mûller con il quale si intimava l'internamento immediato di tutti gli stranieri presenti nel territorio. Questi stranieri altri non erano che un gruppo di circa ottocento profughi ebrei che tra l'8 e il 13 settembre 1943 avevano lasciato il confino coatto a St. Martin Vesubie in Francia ed avevano varcato il confine con una dura marcia attraverso le Alpi nella speranza di trovare rifugio in Italia. Erano uomini, donne e bambini, ebrei dalla Polonia, dalla Germania, dall'Ungheria, dalla Slovacchia, dalla Romania, dalla Russia, dalla Grecia, dalla Croazia, dalla Francia, dal Belgio... Ad attenderli trovarono però le SS tedesche che riuscirono a catturarne 329. Quanti scamparono alla cattura si sparpagliarono nelle campagne circostanti o proseguirono la loro fuga in Italia, anche grazie
e all'impegno eroico dei sacerdoti don Raimondo Viale e don Francesco Brondello. In accordo con il Prefetto e il Commissario di Pubblica SIcurezza, i prigionieri furono rinchiusi nell’ex-caserma degli Alpini a Borgo San Dalmazzo, un edificio fatiscente e abbandonato da tempo ma convenientemente situato ai margini dell'abitato, vicino alla stazione ferroviaria. Lì rimasero fino al 21 novembre 1943, quando, caricati su carri bestiame alla stazione di Borgo San Dalmazzo furono trasportati ad Auschwitz via Nizza Drancy. Solo 19 di essi sopravvissero.
seconda fase[]
Nella seconda fase, dopo un intervallo di 12 giorni, l'ex-caserma degli Alpini a Borgo San Dalmazzo divenne uno dei campi di concentramento provinciali istituiti dalla Repubblica Sociale Italiana in applicazione delle disposizioni approvate dal Ministero degli Interni il 30 novembre 1943 per l'internamento e la deportazione degli ebrei italiani. In questa fase la responsabilità della gestione fu interamente italiana. Un primo gruppo di ebrei giunse da Saluzzo già il 4 dicembre 1943. Alla fine saranno 26 gli ebrei internati, ancora uomini, donne e bambini, i quali anch'essi il 15 febbraio 1943 cominceranno dalla stazione di Borgo San Dalmazzo il loro viaggio per Auschwitz attraverso il campo di transito di Fossoli. Solo due furono i sopravvissuti. Dopo questa data di campo di Borgo San Dalmazzo fu ufficialmente e definitivamente chiuso.
Il campo oggi[]
Il campo restò così com'era, abbandonato e dimenticato, per 20 anni. Tra il 1964 e il 1974, fu demolita un'intera ala dell'edificio per far spazio alla costruzione della nuova scuola media del paese. A ricordo degli eventi del periodo bellico, fu apposta una targa vicino all'ingresso della scuola. Negli anni successivi, anche il resto dell'edificio ha subito radicali rimaneggiamenti e demolizioni, che ne hanno completamente modificato l'aspetto originario. Gli unici ambienti rimasti integri sono oggi l'androne e il cortile interno. Dalla ristrutturazione si è ricavata anche una sala di riunione che è stata dedicata a don Raimondo Viale ed ospita permanentemente alcuni pannelli illustrativi con foto e notizie sul campo. Al sacerdote è stata intitolata nel 1998 anche la piazza antistante alla scuola con una targa e una stele commemorativa. Intatta è rimasta la vicina stazione ferroriaria da cui partirono i due convogli per Auschwitz e dove oggi è collocato un memoriale della deportazione.
Nel 2000 la Città di Borgo San Dalmazzo ha ricevuto dal Presidente della Repubblica Carlo Azeglio Ciampi la medaglia d'oro al merito civile per l'aiuto collettivamente offerto agli ebrei perseguitati. Nel 2001 don Raimondo Viale è stato insignito dell'onorificenza di giusto fra le nazioni dall'Istituto Yad Vashem di Gerusalemme.
I nomi di Borgo San Dalmazzo[]
Volti, storie, voci degli ebrei in fuga da Saint-Martin_Vésubie discesi nelle vallate del Cuneese all’indomani dell’8 settembre 1943 nell’illusione che la guerra in Italia fosse finita. A ricostruire le loro vicende, in particolare dei 334 che furono poi deportati dal campo di internamento di Borgo San Dalmazzo, una ricerca intitolata Oltre il nome con autrici Adriana Muncinelli ed Elena Fallo, ricercatrici dell’Istituto Storico della Resistenza e della Società Contemporanea della provincia di Cuneo. Ieri a Borgo la presentazione dello studio, che sarà prossimamente redatto sotto forma di documento scientifico, in occasione di un evento organizzato in collaborazione con la Comunità ebraica di Torino, gli enti e le associazioni locali tra cui l’associazione Giorgio Biandrata di Saluzzo, l’Anpi. Tra i risultati di maggior impatto la scoperta del numero definitivo dei sopravvissuti. Numeri, ma soprattutto storie, emozioni, memorie che emergono dall’oblio di una vicenda poco conosciuta dal grande pubblico. “Un lavoro serio e con tanto sentimento” spiega il presidente della Comunità ebraica torinese Beppe Segre, protagonista anche quest’anno della marcia della memoria che ogni anno vede ebrei italiani e francesi – e al loro fianco molti cittadini comuni, rappresentanti istituzionali, intere scolaresche – incontrarsi tra i monti dove si consumò quella fuga drammatica. “Da un lato l’aspetto del ricordo con il coinvolgimento di tanti giovani. Dall’altra un lavoro storiografico significativo e commovente. Si tratta – prosegue Segre – di iniziative di grande efficacia”.
“Abbiamo fatto questa ricerca per i deportati. Per quelli che non son tornati – ha spiegato Muncinelli – e per quelli che, pur tornati, non sono mai realmente ‘tornati a casa’ perché la casa non c’era più, né tutti i parenti. Talvolta non era rimasto nessuno, e non c’era più la vita che avevano prima cominciato a vivere. Abbiamo fatto questa ricerca per farli ricordare vivi, raccontando la loro esistenza: quella di ‘prima’, quella normale, quella in cui ci possiamo facilmente immedesimare perché potrebbe essere la nostra. E quella del ‘durante’, della persecuzione, in cui immedesimarci è più difficile, perché significa per noi, che non siamo mai stati perseguitati per la nostra origine, metterci nei panni dei persecutori, degli indifferenti, dei giusti”. \ A precedere l’evento la pubblicazione di un articolo di Alberto Cavaglion sull’ultimo numero della rivista di settore Camminare. Fitwalking &Wellness. Al centro una riflessione che si sviluppa a partire dalla rievocazione della storica traversata alpina di mille perseguitati dalle leggi razziste svoltasi ieri su impulso dell’associazione Biandrata. “Le Alpi – scrive Cavaglion – sono sempre state un rifugio per devianze: dai catari ai valdesi, in età moderna, mutano le devianze, non il paesaggio. Le cose non cambiarono nemmeno quando, durante la seconda guerra mondiale, le Alpi accolsero la devianza fra le devianze. Ebrei di mezza Europa – attratti, si potrebbe dire, da una legge di naturale gravitazione – dai diversi versanti, svizzeri francesi italiani, puntarono verso le valli alpine. Attratti, si potrebbe dire, da una legge di naturale gravitazione puntarono verso le valli alpine”.
Adam Smulevich twitter @asmulevichmoked
(2 settembre 2013)
Stampa RSS
Articoli correlati
- See more at: http://moked.it/blog/2013/09/02/i-nomi-di-borgo-san-dalmazzo/#sthash.aATnNyZJ.dpuf