ידוע גחמנית, אבל זה טוב מאוד - קמליה! כתר מרשים עור בצבע ירוק כהה, כאילו לכה, קמליה משאירה אותך עם פרחים יפים של צבעים עשירים של צבעים שיתאימו לכל פנים; עץ העמודים יפה וללא פרחים. מגדלים שמחים במיוחד כי המשך מוגזם של קמליה פורחת נופל על החודשים האפלים ביותר והקרים ביותר בשנה - בין נובמבר לאפריל. פרחים גדולים עם עלי כותרת אלגנטיים עבה "שעווה" חסרת ריח.
משפחת קמליה (Camellia) של תה - פריחת שיח ירוק עד או עץ יליד לאזורים סובטרופיים של דרום מזרח אסיה. בעולם הידוע 80 מינים של צמחים; יש הרבה צורות תרבותיות המעטרות את גינותיהם פרחים וגני מדינות חמות. בחוץ לרוב גדל קמליה יפנית (C.japonica), או sasankvu הר הקמליה (sasanqua ג), רשת קמליה (reticulata ג); הצורות דקורטיביות שלהם וזנים הם מאוד פופולריות.
בחממות מגניבים ולגדול חדרי קמליה יפנית יקרה במיוחד וגדל באיטיות, קמליה הר ברת קיימא יותר עם יורה תלוי. בתוך בית עץ קמליה עם שנים רבות של טיפול טוב יכול להשיג גובה ארבעת מטרים, הופך בכל שנה יותר ויותר משוכלל. מגדלים יצרו יותר מ -1,000 סוגים שונים של קמליות בצבעים ובגוונים של פרחים פשוטים, חצי כפולים וכפולים שונים: לבן טהור, ורוד, סלמון, אדום; ישנם מקרים אפילו של מגוון (עם מנוגד נקודות, פסים או שולי עליי הכותרת).
גודל פרח קמליה תלוי במגוון; בדרך כלל בקוטרם נע 4-10 סנטימטר. קמליה נחשבה לאחד הקשים ביותר לגדל עציצים. היא זקוקה למקום קריר ובהיר (אך מוגן מפני אור שמש ישיר), השקיה וריסוס רגילים. מועדפים היחידים שיש לי ניצני פרחי קמליה טמפרטורה גבוהה (20-25 מעלות); להבשיל ניצנים - לא גבוהה מ15 מעלות; במהלך תקופת פריחת הטמפרטורה האופטימלית של 8-10 (שלא יעלה על 12) מעלות.
בהשקיית קמליה לא יכולה להשתמש במי סיד משמשת רק מים רכים. אדמה בסיר עם קמליות צריכה להיות באופן שווה לחה; לא צריך להיות מותר בייבוש או הרטבה של המצע.
בחורף, העלים וניצנים של קמליה ריססו יומי (לא לחות פרחים רופפים). מומחים ממליצים: לאחר פריחת קמליות טובות יותר לעזוב את החדר וכמות גדול של מים, ובאוויר הפתוח (בצל חלקי) מוציא רק לאחר הצמיחה החדשה (יוני, יולי).
קמליות מפחיתה באופן דרמטי השקיית זה: זה להשקות רק לאחר נבילת עלים צעירים (כדי למנוע הצמיחה של עלים חדשים ולהקל על קידוח של ניצנים). קמליה כתר בוקר ובערב ריססה. מאז תחילת ההיווצרות של יורה חדש וסוף מינרלי הקמליה יולי דרושים והפריה אורגנית. בחודש אוגוסט האכלה הוא נעצר, ובכך הניח את ניצני פרחים.
לאחר הופעתו של ניצנים לחדש קמליות השקיה בשפע. מומלץ להשאיר בסופו של כל ניצן החזק לירות 1-2, ולמחוק את השאר (עם ניצני סתיו פחות לפתח פרחים יפים יותר). בשלהיי הקיץ - תחילת סתיו קמליות להפוך חדר אור מגניב והניחו ליד חלון.
במהלך ניצנים, זה לא מומלץ להעביר את הסיר עם קמליות, זה יכול לגרום לירידת ניצן. ניצנים ליפול גם בשל ייבוש או אדמת ספוג מים (מים עומדים), שימוש במים קשים להשקיה. קמליה סובלת מטמפרטורות גבוהות מדי, אוויר יבש מהחדר, מהטמפרטורות הקיצוניות - מאפס לא רק את הניצנים, אבל עלים.
קמליות אינן בדרך כלל גזם, במידת צורך, לעשות גיזום לפני ההשתלה; אתה יכול לעקור את גזרי לחתוך. קמליה מושתלת כל 2 שנים לאחר סוף הפריחה או בקיץ (אך לא יאוחר מסוף חודש יולי). מצע לקמליות מורכב מתערובת של: עלה, כבול, טורף, עצי מחט כדור ארץ וחול (2: 2: 2: 2: 1); האדמה צריכה להיות חומצי.
גזרי קמליות מופצות על הפסגה (עם שתילים ירוקים זית); בחימום נמוך יותר על השתרשות דורש 2 חודשים. גזרי שורש בתערובת של האדמה trofyanoy חלקים שווים וחול, או בחול טהור. יש לבדוק באופן קבוע וקמליה במועד עסקה עם מזיקים: כנימות, שורש חרקים קמחי וקנה מידה, כנימות. מחלות פטרייתיות שונות לגרום לעלים של pyatnistnost קמליה.
Camellia L., 1753 è un genere di piante della famiglia delle Theaceae, originario delle zone tropicali dell'Asia. Il nome del genere, scelto da Linneo, deriva dal nome latinizzato del missionario gesuita Georg Joseph Kamel (1661-1706), botanico, che per primo importò la pianta dal Giappone.
Descrizione[]
Tavola botanica di Camellia japonica
Camellia japonica
Il genere Camellia comprende piante a portamento arbustivo o ad alberello, sempreverdi, alte in natura fino a 15 m. Le foglie sono semplici alterne, di colore verde più o meno scuro secondo la specie, lucide e coriacee, a volte carnose e provviste di stipole e ghiandole aromatiche, con i margini lisci o crenati, di forma ellittica, lanceolata o oblungo-lanceolata. I fiori sono semplici o doppi di colore bianco, roseo o rosso, privi di profumo o molto profumati; sono piante adatte ai climi temperati e umidi.
Distribuzione e habitat[]
Fiori di Camellia
Nelle zone tropicali asiatiche, dalla Camellia sinensis (L.) O. Kuntze (= C. thea), si ricava dalle giovani foglie la nota bevanda tonificante conosciuta con il nome di tè. Fu introdotta in Nord America (Carolina del Sud) dal botanico francese André Michaux attorno al 1890.
La specie più coltivata come pianta ornamentale nei giardini, parchi e viali, è la C. japonica L., originaria della Corea e del Giappone, arbusto che raggiunge alcuni metri di altezza, foglie persistenti, ovali di colore verde cupo lucente, fioritura primaverile con fiori dai colori nelle varie sfumature dal bianco al rosso cupo, corolle a forma di rosa aperta e appiattita.
In Italia anche se non più coltivata come un tempo, è diffusa nella zona dei laghi prealpini (è famosa la collezione di Villa Taranto sul Lago Maggiore), in alto Piemonte, dove si trovano numerosi boschetti utilizzati per la raccolta dei fiori in boccio, e nell'Italia centro-meridionale e insulare; in condizioni pedo-climatiche ottimali, possono raggiungere dimensioni di oltre 10 m di altezza. In particolare da segnalare in Lucchesia la zona intorno a Sant'Andrea di Compito, frazione del comune di Capannori i cui terreni naturalmente acidi hanno favorito la coltivazione fin dal XVIII secolo; oggi vi si svolge in primavera la manifestazione "Antiche camelie della Lucchesia".
Tassonomia[]
תבנית:Vedi anche Il genere comprende 250 specie[1].
Le specie più comuni sono:תבנית:Cn תבנית:Div col
- Camellia assimilis
- Camellia azalea
- Camellia brevistyla
- Camellia caudata
- Camellia chekiangoleosa
- Camellia chrysantha
- Camellia connata
- Camellia crapnelliana
- Camellia cuspidata
- Camellia euphlebia
- Camellia euryoides
- Camellia flava (Pitard) Sealy
- Camellia fleuryi
- Camellia forrestii
- Camellia fraterna
- Camellia furfuracea
- Camellia gilbertii
- Camellia granthamiana
- Camellia grijsii
- Camellia hengchunensis
- Camellia × hiemalis
- Camellia hongkongensis
- Camellia irrawadiensis
- Camellia japonica
- Camellia kissii
- Camellia lutchuensis
- Camellia miyagii
- Camellia nitidissima – camellia gialla
- Camellia nokoensis
- Camellia oleifera
- Camellia parviflora
- Camellia pitardii
- Camellia pleurocarpa
- Camellia polyodonta
- Camellia pubipetala
- Camellia reticulata
- Camellia rosiflora
- Camellia rusticana
- Camellia salicifolia
- Camellia saluenensis
- Camellia sasanqua
- Camellia semiserrata
- Camellia sinensis
- Camellia taliensis
- Camellia transnokoensis
- Camellia tsaii
- Camellia tunghinensis
- Camellia vietnamensis
- Camellia × williamsii
- Camellia yunnanensis
תבנית:Div col end
Coltivazione[]
La C. japonica è pianta subtropicale, ed ama quindi estati piovose ed inverni asciutti; tuttavia è resistente al freddo, sino a -15 °C; teme il vento freddo (che la dissecca) e il ristagno d'acqua (che fa marcire le radici), per il resto si adatta a qualunque esposizione. Tuttavia, poiché i fiori, soprattutto se chiari e doppi, marciscono sulla pianta, è ideale la penombra.
Coltivato in piena terra, vuole terreno acido od almeno neutro, non ricco.
In vaso può essere coltivata con torba, terra di bosco e foglie, di castagno o d'erica, riparandola in serra d'inverno. Va rinvasata almeno ogni due anni. Ama molto i terreni vulcanici e senza ristagni d'acqua, in particolar modo terreni di origine effusiva molto sabbiosi (pozzolana o pomice) con alto tenore di silicio. Ciò spiega la buona vegetazione che hanno queste piante nei terreni vulcanici di Lazio e Campania. Pianta che non sopporta terreni e acqua con calcare, argillosi e asfittici con un pH alcalino o subalcalino (talvolta anche pH 7) mostrando segni evidenti di clorosi ferrica e marciume radicale che ne determinano la morte. Nelle zone troppo soleggiate o troppo fredde d'inverno spesso la C. japonica soffre di bruciature fogliari causate rispettivamente dal sole o dalla neve che vi si poggia sopra. Essendo una pianta di sottobosco non necessita di luce solare diretta, ma diffusa, oppure di ombra sotto grandi alberi che mantengono l'aria umida. Evitare di esporre la pianta a intense correnti di vento prolungate nel tempo. L'acqua fornita alla pianta deve essere piovana o demineralizzata per evitare un innalzamento del valore di pH sopra il valore di 6.5 circa.
Si moltiplica per talea o per innesto su soggetti ottenuti con talea o semina.
Data la crescita molto lenta di queste piante, la potatura deve essere sempre cauta, a meno che non si voglia far ripartire da zero una pianta troppo accresciuta. La potatura di formazione va fatta subito dopo la fioritura, selezionando tra i nuovi getti quelli che si vogliono tenere, lasciando almeno una gemma. La potatura di pulizia (rami morti o danneggiati, o in eccesso) può essere fatta in qualunque stagione. Gli inglesi dicono che la camellia deve rimanere abbastanza aperta, tanto "da lasciar passare un uccello in volo".
Avversità[]
Teme i geli intensi e prolungati, il ristagno d'acqua può provocare il marciume radicale.
Note[]
- ↑ תבנית:Cita web
Voci correlate[]
- Floricoltura
- Giardinaggio
- La signora delle camelie
- Pianta ornamentale
Altri progetti[]
תבנית:Interprogetto
תבנית:Portale
Categoria:Theaceae Categoria:Piante arbustive ornamentali Categoria:Taxa classificati da Linneo