תרגום אונקלוס

חמישה חומשי תורה שיצאו לאור בשנת 1749 באמסטרדם

תרגום אונקלוס הוא מחבר התרגום המפורסם המכונה "תרגום אונקולוס". אונקלוס הגר זכה ללמוד תורה מגדולי התנאים, רבי אליעזר ורבי יהושע שהם רבותיו של רבי עקיבא. לפי המסורת אונקלוס כתב את התרגום בנוכחות רבותיו והם סמכו ידיהם על פירושו.

התרגום הוא בשפה הארמית ומכונה סתם "תרגום" בפי העם. הוא נקרא גם בשם "תרגום בבלי" ו"תרגום דידן", כי השתמשו בו בכל בתי המדרשות שבבבל.

לפי המסורת התרגום נכתב על פי רוח הקודש ולכן חשיבותו רבה מאד. מעמדו כתרגום המוסמך והמקודש לתורה נשמר עד ימינו. בקרב המוני בית ישראל הלימוד בו נתפס כחובה הלכתית: נאמנות לתקנת "שניים מקרא ואחד תרגום".

תרגום אונקלוס הוא לא רק 'תרגום' אלא גם פירוש מרומז על כוונת הפסוק. לעתים פירוש או תרגום לתיבה במקרא זה ותרגום אחר לאותה תיבה במקרא אחר. לכן תמצא בפירוש רש''י למקרא שהוא נעזר בפירוש אונקלוס וכותב שהפירוש - כתרגומו. כמו כן תמצא גם אצל רבים ממפרשי המקרא הנעזרים בתרגום אונקלוס להבנת הפשט או הרמז הצפון במקרא.

הדפסות עתיקות של התרגום נעשו:‏‏

• בשנת רמ"ב (1491) בעיר בולוניה שבאיטליה.
• בשנת שי"ז (1556) בעיר סביונטה ליד מנטובה שבאיטליה וכללו תוספות של מהר"א ברלינר - ברלין תרמ"ד

האיש אונקלוס

היה גר. שמו היה אונקלוס או עקילס בן קלונימוס או בן קלוניקוס.

מעשה התגיירותו

מסופר בגמרא (גיטין נו) על התגיירתו של אונקלוס ועל כך שהעלה באוב כמה מחשובי אומות העולם שהצרו לישראל והתייעץ איתם, ביניהם את טיטוס, בלעם ואותו האיש (יש"ו) ימ"ש. הם יעצו לו לא להתגייר אלא להלחם בהם ולהיעשות ראש. "אותו האיש" לעומת זאת יעץ לו להתגייר. כמו כן מתואר שבירר את דינם בגיהנום.

כן מסופר בגמרא (עבודה זרה יא.) שכאשר התגייר אונקלוס שלח הקיסר פלוגת חיילים אחריו (אונקלוס היה בן אחותו של טיטוס). שם בגמרא מתואר כיצד התליח אונקלוס לשכנע את שלושת הפלוגות הראשונות ולגיירם עד שהפסיקו לשלוח אחריו. את הפלוגה הראשונה שכנע בפסוקים. את האחרות שכנע בכך שהראה על מעלתם של ישראל שהקב"ה בכבודו משרת אותם ומגן עליהם (המלך אינו מדליק אש לאיש אך ה' משרת את עם ישראל, המזוזה היא שמירת המלך על עבדיו בניגוד למקובל).

במדרש תנחומא (משפטים) מתואר: "עקילס (נ"א אונקלוס) הגר בן אחותו של אדריאנוס היה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו, א"ל אני מבקש לעשות סחורה, א"ל שמא אתה חסר כסף וזהב הרי אוצרותי לפניך, א"ל אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות, א"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות ואת משתכר, בא לו לארץ ישראל ולמד תורה, לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע... א"ל למדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי את עצמי, א"ל ומי אמר לך כך, א"ל בך נמלכתי, א"ל אימתי א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך ועסוק בה שסופה להתעלות חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל וסופה להתעלות, שכן אמר ישעיה (ישעיה מט) "כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך"".

אונקלוס

הערך הועתק מהויקיפדיה העברית אונקלוס תרגום אונקלוס

אונקלוס (בתלמוד ירושלמי מכונה עקילס‏‏) גר צדק שהיה אחיינו של הקיסר הרומי אדריאנוס והתגייר לפני מרד בר כוכבא בשלהי תקופת התנאים, הוא היה תלמידו של רבי עקיבא.

מחבר "תרגום אונקלוס" לארמית‏‏ ו"תרגום עקילס" ליוונית‏‏ של התנ"ך, שחוברו על דעת רבי יהושע ורבי אליעזר. התרגומים נעשו, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והם נערכו סופית בבבל. התרגומים נועדו להביא את התורה לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה. במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.

"פרשגן" - ביאור חדש על תרגום אונקלוס

ספרו של המחבר על תרגום אונקלוס

הרב רפאל בנימין פוזן פירסם ביאורים ומקורות לתרגום אונקלוס בספר "פרשגן - על תרגום אונקלוס".

נפסק כי שניים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת) הוא דין הלכתי לקרוא את פרשת השבוע לפני קריאתה בציבור פעמיים בנוסח המקרא ועוד פעם אחת בתרגום אונקלוס.

בתלמוד , הורה רב הונא בר יהודה בשם רבי אמי: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום.. שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו"

מחברת הספר מציין כי רק מעטים הם העומדים על צפונותיו של התרגום, אולי בשל שטחיות הקריאה או מחמת הריחוק מן השפה הארמית.

במשך עשרים וחמש שמה עסק המחבר בכתיבת ה"פרשגן" - באור רצוף לתרגום אונקלוס על כל התורה - הכולל את מיטב הפרשנות המסורתית והמדעית של התרגום, כתוב בלשון רהוטה ונוחה לקריאה.

• דוגמא ראו כאן

בעיית הזיהוי ההיסטורי

הן על אונקלוס והן על עקילס נאמרים דברים בלשון דומה מאוד, המצביעים לכאורה על כך שמדובר באותו אדם. לדוגמה: בתלמוד הבבלי נאמר: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע" (מגילה ג, א); בתלמוד הירושלמי ניתן למצוא דברים דומים על עקילס: "תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע" (מגילה עא, ג). דוגמה נוספת: בתוספתא נאמר על אונקלוס כי "חלק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח". הדברים נאמרים באותה לשון ממש בתלמוד הירושלמי, אבל על עקילס (דמאי כה, ד).

אלא שאם אונקלוס ועקילס הם אותו אדם, צפוי היה ששמו ייקשר בתרגום הארמי. דא עקא, שכל המקומות המזכירים את המתרגם בשמו עושים כן ביחס לתרגום היווני דווקא, וביחס לשם "עקילס". למשל: "ובתי הנפש - תירגם עקילס אסטו מוכריאה" (ירושלמי שבת ח, ב). הכוונה כאן למילה היוונית תבנית:Polytonic, קישוטי צוואר.

זאת ועוד: בדיקה לשונית של שני התרגומים מעלה שמידת השליטה בלשון העברית המשתקפת בהם היא שונה: מחבר התרגום הארמי שלט שליטה הרבה יותר טובה בלשון העברית (וכן באגדה ובהלכה היהודית) ממחבר התרגום היווני.

כל עוד לא יתגלו עדויות נוספת, השאלה האם מדובר באדם אחד שכתב את שני התרגומים, או בשני אנשים שונים שכל אחד מהם כתב תרגום אחר - תישאר ללא מענה. עם זאת דעת החוקרים נוטה יותר לדעה שלא אדם אחד כתב את שני התרגומים.

תרגום אונקלוס לתורה

התרגום לתורה מיוחס על פי המסורת ל"אונקלוס הגר", שפת התרגום הוא ארמית ומכונה סתם "תרגום" בפי העם. הוא נקרא גם בשם "תרגום בבלי" ו"תרגום דידן", כי השתמשו בו בכל בתי המדרשות שבבבל, ומאז ימי הביניים נהוג לכנותו "תרגום אונקלוס".

לפי המסורת התרגום נכתב על פי רוח הקודש ולכן חשיבותו רבה מאד. מעמדו כתרגום המוסמך והמקודש לתורה נשמר עד ימינו. בקרב המוני בית ישראל הלימוד בו נתפס כחובה הלכתית: נאמנות לתקנת "שניים מקרא ואחד תרגום". בשל יוקרתו הייתה לתרגום זה השפעה רבה על פרשנות התנ"ך.

תרגום עקילס לתורה

במהלך המאות הראשונות לספירה נוצרו בחוגים יהודיים מספר עיבודים לתרגום היווני לתורה, תרגום השבעים. אחד המניעים שהניב את מרבית התרגומים של התנ"ך היה הפצת הנצרות, שאחד העיבודים האלו מיוחס על ידי המסורת הנוצרית לאדם בשם Aquila (ביוונית: Ἀκκυλας), והוא השתמר בהקספלה של אוריגנס. לכן החליט עקילס לתרגם את התנ"ך לתרגום המתאפיין בתרגום מילולי ביותר, ו'תרגום עקילס' היה עד כדי שיעבוד מוחלט לנוסח העברי של המקרא.

אונקלוס ועקילס באגדות חז"ל

בספרות חז"ל נשתמרו מספר אגדות המתייחסות בנוסח אחד לאונקלוס ובנוסח אחר לעקילס. במסכת גיטין (נו, ב) מסופר, שלפני שאונקלוס החליט להתגייר, הוא ביקש להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבים ידועים של עם ישראל - טיטוס, בלעם וישו. הוא מעלה את הרוחות הללו באוב, ושלושתן מספרות לו גם על העונשים החמורים שקיבלו בגין הרעות שהביאו על עם ישראל.

במסכת עבודה זרה (יא, א) מסופר שלאחר שאונקלוס התגייר, שלח הקיסר גדוד חיילים לשכנע אותו לנטוש את היהדות. אולם במקום שישכנעו אותו, הוא שיכנע אותם להתגייר. הקיסר שלח עוד גדוד ועוד גדוד, וכל פעם הצליח אונקלוס לגייר אותם, עד שהקיסר נואש והפסיק.

לקריאה נוספת

• יהודה קומלוש, המקרא באור התרגום, הוצאת דביר, תשל"ג, עמ' 26-24.
• דב רפל, תרגום אונקלוס כפירוש לתורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה, עמ' 18-17.

קישורים חיצוניים

• אונקלוס, גר הצדק המפורסם, באתר בית חב"ד
• אונקולוס הגר, באתר מאור החסידות

התנאים

1. תקופת הזוגות : הלל הזקן, שמאי הזקן, בני בתירה, מנחם, עקביא בן מהללאל
2. דור ראשון : רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן יוחנן בן זכאי, יונתן בן עוזיאל, בבא בן בוטא, רבי חנינא בן דוסא, רבי חנינא סגן הכהנים
3. דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו): רבן גמליאל דיבנה, רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן ערך, רבי נחוניה בן הקנה, נחום איש גמזו, רבי חנינא בן עקביא
4. דור שלישי: רבי עקיבא, רבי טרפון, רבי יהודה בן בבא, רבי ישמעאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יוסי הגלילי, רבי חנינא בן תרדיון, רבי יוחנן בן ברוקה, בן זומא, בן עזאי, אונקלוס, רבי חנינא בן אנטיגנוס, חנניה בן חכינאי
5. דור רביעי: רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי מאיר (ואשתו ברוריה), רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, רבי נתן
6. דור חמישי: רבי יהודה הנשיא, רב הונא קמא בבבל, רבי יוסי ברבי יהודה, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי שמעון בן אלעזר, רבי אלעזר הקפר, סומכוס

ראו גם

• תרגום ירושלמי
• תרגום יונתן בן עוזיאל