מפת האזור בעת התקרית המקור
תקרית אלחמה התרחשה ב-4 באפריל 1951 כאשר ניסתה ישראל לממש את הריבונות שלה באזור המפורז שכלל את מובלעת אלחמה - חמת גדר - ושלחה לשם מחלקה של חיילים במדי שוטרים [1]. במבואות המקום יצאו לקראתם חיילים סורים, שקראו להם לחזור. השוטרים סרבו והמשיכו בדרכם. הסורים פתחו עליהם באש חזקה מאחור. המכוניות הסתובבו כדי לחזור, מכונית אחת הצליחה לחזור על עקבותיה ואילו השנייה נתקעה באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו 7 שוטרים, שלושה נפצעו ואחד נשבה.
למחרת בוצעה פעולת התגמול הראשונה לאחר שביתת הנשק על ידי חיל האויר. הסורים המשיכו לשלוט באלחמה מאז ועד מלחמת ששת הימים.
מהות האזור המפורז[]
לפי הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 סוכם עם סוריה כי יהיה אזור מפורז דרומי – מנוקיב (צפונית מעין גב עד מעגן, כולל בקעת חמת גדר אז אל חמה. [2]סעיף הפרוז בהסכם נותר מעורפל. שני הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר למהות הפרוז: ישראל ראתה בשטחים המפורזים שטחים ריבוניים שבהם מותרת פעילות אזרחית מלאה ופעילות צבאית מוגבלת בהתאם להסכם שביתת-הנשק ואילו סוריה ראתה בשטחים אלה שטחי הפקר שבהם אין לקיים כל פעילות. [3]
האירוע[]
ב-4 באפריל 1951, בשעה 16:45, יצאו ממשטרת צמח 21 איש בשני כלי רכב - 19 חיילים לבושים במדי שוטרים, קצין משטרה וסמל - בדרכם למובלעת אלחמה. הכוח יצא לשטח בעקבות ידיעות מוקדמות שהגיעו למודיעין פיקוד צפון בדבר כניסתה של יחידה סורית לבושה אזרחית למובלעת, אשר על-פי הסכמי שביתת-הנשק עם סוריה היתה שטח מפורז השייך לישראל.
יום קודם לכן הורה אג"מ מבצעים לפיקוד צפון לערוך שם סיור ולהקפיד לחזור במקרה של התקלות במחסום או בהתנגדות סורית כלשהי. הוראה זו לא נמסרה בתדריך לכוח הישראלי. קצין המודיעין של פיקוד צפון היה במטוס פייפר שטס מעל הכוח, ועמד עמו בקשר אלחוטי בדרכו ליעד.
בשעה 17:00 הגיע הכוח הישראלי לצומת פיק ונתקל שם בשלושה חיילים סורים. התפתח ויכוח בין מפקדי הכוחות, וקצין המודיעין הפיקודי, שלא היה בקי בהוראות, שידר ממטוס הפייפר שלו הוראה לסיור להמשיך בדרכו - ועזב את המקום עם מטוסו. 24 דקות מאוחר יותר, כשניסה הכוח להתקדם לכיוון בניין המשטרה (באלחמה), נפתחה לעברו אש. המכוניות הסתובבו בכדי לחזור, מכונית אחת הצליחה לחזור על עקבותיה ואילו השנייה נתקעה באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו 7 שוטרים, שלושה נפצעו ואחד נשבה. [4]
תגובת חיל האויר[]
במגבלות הזמן והשטח, נדרשה תגובה מהירה, ולראשונה מאז מלחמת העצמאות הוחלט להפעיל את חיל-האוויר. מפקד רמת דוד, סא"ל רודי אוגרטין, ומפקד טייסת המוסטנג, רס"ן מאיר רוף, נקראו למחרת בבוקר לפיקוד הצפון, לתדריך בהשתתפות הרמטכ"ל, רא"ל יגאל ידין, ואלוף הפיקוד, אלוף יוסף אבידר. התוכנית שהתגבשה כללה תקיפה של שתי רביעיות מטוסים: האחת של מטוסי מוסטנג, בהובלת מפקד הטייסת רוף, והשנייה של מטוסי ספיטפייר, בהובלת מפקד הכנף אוגרטין.
בשעה 14:30 החלה התקיפה. ראשונים נכנסו הספיטפיירים, לשלושה יעפי הפצצה בזווית תלולה על תחנת המשטרה, אך הפגיעות התפזרו במרחק 60-20 מטרים מהתחנה. מיד אחריהם נכנסו המוסטנגים מדרום-מערב וביצעו יעפי צליפה וריקוט על בונקר תת-קרקעי ומאהל בעיקול הדרך. לפי עדותו של בני פלד, שהשקיף על הפעולה ממטוס "הרווארד" שחג בגובה 5,000 רגל, נפלו הפצצות "בכל מקום פרט למטרה".
ב-6 אפריל 1951 הגישה סוריה תלונה למועצת הביטחון וביקשה את כינוסה. גם ישראל הגישה תלונה על הריגת שבעה מאנשי הסיור המשטרתי בדרכו לאלחמה. עוד מועצת הביטחון דנה בתלונות התפתח קרב בין כוחות צה"ל לכוחות סוריים בתל מוטילה שבשטח ישראל.
הנופלים בקרב[]
באתר אתר "יזכור" של משרד הבטחון מובאים שמות החיילים שנפלו בקרב. שמות החיילים ופרטיהם האישיים יכולים ללמד על הרכבו של צ.ה.ל בשנים לאחר מלחמת העצמאות:
- קלמן סולוניקוב, יליד 1932 - בולגריה.
- כהן מרדכי, יליד 1933 - תורכיה.
- כהן שמחה, יליד 1922 - טוניס.
- בלס שמעון, יליד 1932 - תימן.
- כהן שמעון, יליד 1932 - מרוקו.
- ישראלי יצחק, יליד 1927 - אירן.
- לעוב נסים, יליד 1927 - מרוקו.
עליות חיסול גלויות עולים חדשים - שנה בארץ, גילאיים 18-24.
הקמת אנדרטה לזכר חללח תקרית אל-חמה[]
היום (8.2.15) הייתי ברמת הגולן עם אחד מילדי. ירדנו דרך הכביש ממבוא חמה לכיוון אל חמה. בסוף הירידה, כ- 200 מ' אחרי הפניה ימינה לכיוון צמח, ראינו שני אנשים עוטי מסכות אבק, עובדים ומסתתים שני סלעי בזלת גדולים. עצרנו ליד.
על סלע אחד חקוקה כותרת "לזכרם" ומתחתיה חקוקים שבעה שמות בצורת מנורה.
על הסלע האחר חקוקה הכותרת "יד לשבעה", כאשר מצידו האחד של הסלע מסותתות המון כפות ידיים, ומצידו האחר מסותתים שבע נעליים צבאיות ומעליהם שבע קסדות.
האנדרטה לזכר הנופלים הוקמה על-ידי שלושה אומנים/ פסלים העוסקים בפיסול באבן:
- יובל לופן מקיבוץ גינוסר – סיתת את המנורה הכוללת את השמות.
- אחיעם ליפשיץ מבית הילל – סיתת את הכתובת יד לשבעה והנעליים והקסדות.
- אסתי סחייק הרלב- סיתתה את כפות הידיים.
את רעיון הקמת האנדרטה, והנצחת החיילים שנפלו במקום הגה מדריך הטיולים גיל ברנר.
סלעי הבזלת היו כנראה במקום בעת התקרית, ויש עליהם סימני פגיעות כדורים.
כל העבודות מבוצעות על ידי האומנים בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה, מתוך רצון להנציח חיילים שנהרגו במקום, ושאף אחד בעצם לא זוכר, ןכדבריו של יובל: "עכשיו הם חקוקים בסלע- יזכרו אותם לנצח".
תכלס, מה רוצים???
הכוונה של היוצרים היא לחנוך את האנדרטה ביום 4 באפריל 2015 64 שנים בדיוק לאחר התקרית, בנוכחות בני משפחות הנופלים.
הבעיה היא שעד היום, הם לא הצליחו למצוא קצה חוט אל המשפחות.
רוב הנופלים היו רווקים למעט שמחה כהן, שהיה נשוי ואשתו היתה בהריון בעת נפילתו, ולאחר נפילתו נולדה לו בת (שהיום היא כבת 64).
לפי אתר חיל האויר[]
שבעה חיילי צה"ל נהרגים מירי חיילים סורים במובלעת אל-חמה. לראשונה מאז מלחמת העצמאות, יוצאים מטוסי חיל-האוויר להפציץ מטרות סוריות. ב-4 באפריל 1951, בשעה 16:45, יצאו ממשטרת צמח 21 איש בשני כלי רכב - 19 חיילים לבושים במדי שוטרים, קצין משטרה וסמל - בדרכם למובלעת אל-חמה. הכוח יצא לשטח בעקבות ידיעות מוקדמות שהגיעו למודיעין פיקוד צפון בדבר כניסתה של יחידה סורית לבושה אזרחית למובלעת, אשר על-פי הסכמי שביתת-הנשק עם סוריה היתה שטח מפורז השייך לישראל.
יום קודם לכן הורה אג"מ מבצעים לפיקוד צפון לערוך שם סיור ולהקפיד לחזור במקרה של התקלות במחסום או בהתנגדות סורית כלשהי. הוראה זו לא נמסרה בתדריך לכוח הישראלי. קצין המודיעין של פיקוד צפון היה במטוס פייפר שטס מעל הכוח, ועמד עמו בקשר אלחוטי בדרכו ליעד.
בשעה 17:00 הגיע הכוח הישראלי לצומת פיק ונתקל שם בשלושה חיילים סורים. התפתח ויכוח בין מפקדי הכוחות, וקצין המודיעין הפיקודי, שלא היה בקי בהוראות, שידר ממטוס הפייפר שלו הוראה לסיור להמשיך בדרכו - ועזב את המקום עם מטוסו. 24 דקות מאוחר יותר, כשניסה הכוח להתקדם לכיוון בניין המשטרה, נפתחה לעברו אש. הכוח השיב באש לא מדויקת, ובתקרית נהרגו שבעה חיילים ישראלים.
במגבלות הזמן והשטח, נדרשה תגובה מהירה, ולראשונה מאז מלחמת העצמאות הוחלט להפעיל את חיל-האוויר. מפקד רמת-דוד, סא"ל רודי אוגרטין, ומפקד טייסת המוסטנג, רס"ן מאיר רוף, נקראו למחרת בבוקר לפיקוד הצפון, לתדריך בהשתתפות הרמטכ"ל, רא"ל יגאל ידין, ואלוף הפיקוד, אלוף יוסף אבידר. התוכנית שהתגבשה כללה תקיפה של שתי רביעיות מטוסים: האחת של מטוסי מוסטנג, בהובלת מפקד הטייסת רוף, והשנייה של מטוסי ספיטפייר, בהובלת מפקד הכנף אוגרטין.
בשעה 14:30 החלה התקיפה. ראשונים נכנסו הספיטפיירים, לשלושה יעפי הפצצה בזווית תלולה על תחנת המשטרה, אך הפגיעות התפזרו במרחק 60-20 מטרים מהתחנה. מיד אחריהם נכנסו המוסטנגים מדרום-מערב וביצעו יעפי צליפה וריקוט על בונקר תת-קרקעי ומאהל בעיקול הדרך. לפי עדותו של בני פלד, שהשקיף על הפעולה ממטוס הרווארד שחג בגובה 5,000 רגל, נפלו הפצצות "בכל מקום פרט למטרה
הערות שוליים[]
- ↑ שיטה דומה הייתה נהוגה במובלעת הר הצופים, לפי הסכם שביתת הנשק על ממלכת ירדן - גם בהר הצופים - שהיה אזור מפורז - האיוש היה של חיילים במדי שוטרים
- ↑ הסכמי שביתת הנשק יצרו אזורים מפורזים:
(1) אזור מפורז צפוני – הבניאס – רמת הבניאס – תל דן. (אזור מעיינות הבניאס ומקורות נחל דן).
(2) אזור מפורז מרכזי – מכפר סאלד עד שפך הירדן לכנרת. (ימת החולה והירדן תוחמים את האזור המפורז).
(3) אזור מפורז דרומי – מנוקיב עד מעגן. (גבול סוריה עבר בצפון הכנרת ולאורך החוף הצפון-מזרחי של הכנרת {10 מ' מקו המים} האזור המפורז משתרע על פני כל החלק הדרום-מזרחי של הכנרת). - ↑ לפי אתר אל-נכבה: "בהסכם נקבע כי גורל השטחים יקבע במשא ומתן בין שתי המדינות. בינתיים מונה להם מפקח מטעם האו"ם. בסמכותו היתה להתיר את שובם של התושבים לישוביהם, ואכן תושבי הכפרים הפלסטיניים שברחו או גורשו במהלך המלחמה שבו במהלך 1949 לכפריהם." (לא כתוב באתר כי תושבי הכפרים קבלו את אישור המפקח מטעם האו"ם - כמו כן, במקורות הישראליים אין איזכור לקיומו של "מפקח מטעם האו"ם" המורשה לאשר שיבת תושבי הכפרים - ההערה אינה במקור)
- ↑ לפי אתר אל-נכבה האירוע התרחש כך: "כשהגיעו למחסום הסורי בפאתי הכפר דרשו מהם הסורים לחזור על עקבותיהם, אך משסרבו והמשיכו להתקדם ירו עליהם הסורים והרגו 7 מהם".
קישורים חיצוניים[]
- אתר חיל האויר - תקרית אל-חמה
- אל נכבה - הרקע לכיבוש הגולן: השטחים המפורזים ותקריות הגבול (1949-1967)