תלמוד ירושלמי

כתב היד המקורח של התלמוד הירושלמי כתב יד ליידן

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

ספרות חז"ל
קובץ:Talmud set.JPG מדרש מדרשי הלכה מדרשי אגדה מגילת תענית משנה תוספתא תלמוד תלמוד בבלי תלמוד ירושלמי

העמוד הראשון של מסכת ברכות מהדורת עוז והדר

התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.

הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.

היקף הירושלמי

ההיקף הידוע כיום

הירושלמי שהגיע לידינו כולל גמרא על ארבעה סדרים כמעט שלמים: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין. מסדר טהרות נותרו חלקים ממסכת נידה בלבד.

שלוש מהמסכתות של התלמוד הירושלמי הנמצאות בידינו הן קטועות:

• מסכת נידה - בידינו רק שלושה פרקים ראשונים - לפי התוספות בבבלי נידה (דף סו ע"א) משתמע, שמסכת זו המשיכה בתלמוד הירושלמי לפחות עד לפרק השביעי.
• מסכת מכות - יֶשְנָם רק שני פרקים ראשונים מתוך שלשה. כבר ממפרשי התלמוד הראשונים רואים שלא היה בידם פרק שלישי. אמנם קטע קצר נמצא בכתב יד בודאפשט על המשנה האחרונה במסכת. קטע זה נמצא גם ברמב"ן ובעוד כמה ראשונים בשם הירושלמי פרק ג' של מכות.
• מסכת שבת - יֶשְנָה רק עד לפרק העשרים, וחסרים ארבעת הפרקים האחרונים.

ההיקף המקורי

בשאלת ההיקף המקורי של הירושלמי התחבטו החוקרים והמפרשים. מספר כתבי היד של הירושלמי ששרדו הוא מועט ונותן מקום לאפשרות שהיו חלקים של הירושלמי שהיו קיימים בעבר אך לא הגיעו לידנו.

שאלת קיומו של ירושלמי על סדר קדשים נדון רבות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, כאשר חלק מהחוקרים טענו שהיה קיים ירושלמי על קדשים על סמך אמירות כלליות ובמיוחד דברי הרמב"ם: "ונמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא עליו תלמוד כלל לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה בלבד כמו שאמרנו" וציטוטים ספציפיים של הראשונים. אחרים טענו שלא היה ירושלמי על קדשים והסבירו את האמירות והציטוטים כטעויות. בעקבות מחקר הגניזה הנטייה היום היא להניח שלא היה ירושלמי על קדשים. שאלת ירושלמי על סדר קדשים היוותה בסיס לזיוף מפורסם שפורסם בתחילת המאה ה-20.

לגבי הפרקים החסרים היו חוקרים שטענו שקטעים אלו היו קיימים אך אבדו עם השנים. על פי השערה אחת, כאשר המעתיקים נתקלו בקטעים שכבר הופיעו במסכתות קודמות של הירושלמי הם כתבו הפניה באמצעות ההוראה "גרשׁ", כלומר "משוך", בתוספת מראה מקום, במקום להעתיק את כל הקטע. מנהג זה של המעתיקים מופיע, למשל, בכתב יד ותיקן 30 של בראשית רבה. ברבות הימים נשמטו ההוראות וכך נשארו פרקים "ריקים". שאול ליברמן, למשל, טען שהיה קיים ירושלמי על הפרק האחרון של מסכת מכות אך כל הסוגיות של הפרק הושמטו על ידי מעתיקי כתבי היד מכיוון שיש להן מקבילות לסוגיות הקיימות כבר במקומות אחרים בירושלמי. על פי שיטה זו שיחזר ליברמן את הפרק. שיחזור זה נתון במחלוקת ולא מקובל על כולם.

אפשרות נוספת שהועלתה מבוססת על מכתב שכתב פירקוי בן באבוי בן המאה התשיעית, שנתגלה בגניזה. במכתב הוא כותב שאצל בני ארץ ישראל לא עבר תלמודם על פה במשך הדורות (כמו שעבר אצל ישיבות בבל), אלא הוא נשתכח מהם והם החזירוהו על ידי ספרים גנוזים שמצאו (דברים כעין אלו כותב גם רב שרירא גאון בתשובה: ואהדורי אהדרוהו בנוסחאי וכיוצא באלו). על פי ההשערה, אותם ספרים גנוזים היו חסרים כך שלא היה ניתן לשחזר את כל הירושלמי. מה שמחזק השערה זאת היא השערה נוספת אותה מעלים החוקרים לפיה משיבושים משותפים בכל נוסחי הירושלמי, נראה כי היה טופס כתוב אחד, משובש, שהוא המקור לכל נוסחאות הירושלמי שבידינו, ייתכן ואותם 'ספרים גנוזים' הם אותו טופס. אם כי דבריו אלו של פרקוי בן באבוי נכתבו במגמה פולמוסית בה הוא תוקף את מנהגי בני ארץ ישראל ומכנה אותם 'מנהגי שמד', כשבכך הוא מנסה להכריח אותם לקבל את מרות גאוני בבל.

השוואה להיקף הבבלי

הירושלמי כולל תלמוד על סדר זרעים ועל מסכת שקלים שאין עליהם כמעט תלמוד בבלי. הנימוק המקובל לכך הוא שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ ועל כן עסקו בו יותר בארץ ישראל, בה נוהגות מצוות אלו הלכה למעשה.

הירושלמי לא כולל תלמוד על סדר קדשים, בניגוד לבבלי. באופן כללי, התלמוד הירושלמי הוא כ-40% מגודלו של הבבלי, לפי כמות המילים.

כתבי יד

דף מהתלמוד הירושלמי מהגניזה הקהירית

התלמוד הירושלמי שרד בידינו בכתב יד שלם אחד בלבד, הוא כתב יד יוזף יוסטוס סקליגר שבספרייה של אוניברסיטת ליידן, הידוע בשמו המקובל: כתב יד ליידן. כתב יד זה הוא המקור היחיד לחלקים נכבדים של הירושלמי והיווה את הבסיס לדפוס ונציה של הירושלמי (רפ"ג) שממנו הועתקו כל שאר דפוסי הירושלמי.

כתבי יד אחרים מכילים חלקים (קטנים יחסית) מן הירושלמי: כתב יד ותיקן 133 מכיל את סדר זרעים ומסכת סוטה וכתב יד אסקוריאל G-I-3, שנתגלה בשנת 1977 במנזר אל אסקוריאל והוא מכיל את מסכת נזיקין, ויצא לאור, עם שני מבואות, בשנת 1984, על ידי א"ש רוזנטל ושאול ליברמן. קטעים רבים מן הגניזה הקהירית וקטעי כריכה מספריות אירופיות מעידים גם הם על נוסח הירושלמי. חלקם הגדול התפרסמו על ידי לוי גינזבורג בספר "שרידי ירושלמי" (ניו יורק, 1909).

עריכת התלמוד הירושלמי

רוב חלקי התלמוד נערכו בטבריה שהייתה מקום התורה הגדול ביותר באותו תקופה. ככול הנראה זמן עריכת התלמוד במאה ה-3 וה-4. יש הטוענים שחלקים מסדר נזיקין, לא נערכו באותו המקום, אלא בישיבות גדולות נוספות בארץ. זמן חתימת התלמוד אינו ידוע, ולכן, בעקבות אירועים היסטוריים ואחרוני האמוראים של אותו דור (רבי מנא ורבי יוסי בירבי בון), יש הנוטים לקבוע את זמן חתימתו לאמצע המאה ה-4.

נוסח התלמוד הירושלמי

הירושלמי שלפנינו הוא משופע בשיבושים וטעויות נוסח, דבר שנגרם ממיעוט העיסוק בו במהלך הדורות. התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית. שפה זו מתועדת גם בתרגומי התנ"ך שמוצאם מארץ ישראל. הכתיב של המילים בעברית ובארמית שונה בדברים רבים מהעברית והארמית של הלשון בבלי. התלמוד הירושלמי בנוי "שמועות" (כניסוחו של יעקב זוסמן), ולא "סוגיות", כמו בבבלי. הירושלמי אינו נוטה לשאול שאלות הבהרה דידקטיות או להסביר את עצמו.

לפני עורכי התלמוד הירושלמי הייתה המשנה בנוסח שונה מעט מזה שהיה לפני עורכי התלמוד הבבלי. יש הסבורים כי היו קיימות שתי מהדורות משנה, האחת בארץ ישראל והשנייה בבבל. ניתן, עם זאת, להראות כי בארץ ישראל היה נוסח משנה "נזיל" יותר מאשר בבבל, וכמה שינויים בין נוסחי המשנה שלנו מוסברים על ידי סוגיות הדנות בעניין בתלמוד הירושלמי - דוגמה מובהקת היא המשנה הראשונה בפרק רביעי במסכת בבא מציעא.

סוגיות רבות בירושלמי מקבילות זו לזו, באופן כמעט מדויק. לעיתים ניכר בהן שיבוש המעיד על מקור כתוב, כמו דילוג שורה. הרבה פעמים כשהעתיקו את הסוגיא למקום השני, לא דקדקו בדבר וצרפו גם דברים שאינם קשורים כלל למקום השני.

ציטוטים מהירושלמי

בראשונים נמצאים ציטוטים רבים של "ירושלמי" אשר אינם נמצאים בתלמוד ירושלמי הנמצא בידנו. על פי המחקר הדבר נובע ממספר גורמים:

• מקרים בהם אכן אבדו קטעים שהיו בעבר בירושלמי
• ציטוטים מתוך ספרים אחרים שנקראו "ירושלמי", בהם מדרשים, פסיקתא ו"ספר ירושלמי"
• זיופים שיוחסו לירושלמי במטרה לשוות להם אמינות. העובדה שהירושלמי היה נדיר יחסית הקשתה בעבר על זיהויים של הזיופים.

דפוסי הירושלמי

הירושלמי נדפס לראשונה בשלמותו בוונציה ללא שנת דפוס, כנראה שנת ה'רפ"ב. הדפוסים הבאים היו בקרקוב, על ידי יצחק בן אהרן מק"ק פריסטיץ, שס"ט; בקארטאשין, על ידי בן ציון בעהרענד, תרכ"ו; בז'יטומיר, על ידי דפוס סלאוויטא, תר"כ -תרכ"ז; בפיוטרקוב, על ידי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, תר"ס; ובווילנה, על ידי דפוס ראם, תרס"ט.^{[דרוש מקור]}

השפעת הירושלמי

פסיפס כתובת רחוב מעמק בית שאן, מתקופת התלמוד, בו מצוטטת ברייתא דתחומין המובאת בתלמוד הירושלמי.

בארץ ישראל עד סוף תקופת הגאונים החשיבו את התלמוד הירושלמי כעיקר ופסקו הלכה כמוהו אף נגד הבבלי. פרקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, התפלמס עם בני ארץ ישראל על סמכות הירושלמי ורצה שייכנעו למרות גאוני בבל ולפסקי התלמוד הבבלי. בסוף תקופת הגאונים נתבטלו ישיבות ארץ ישראל, ואף גאון ארץ ישראל שלח את בנו ללמוד אצל רב האי גאון. מאז גברה מסורת הבבלים ותלמודם גם על ארץ ישראל.

בתוך בבל עצמה לא הכירו כמעט את התלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. ובמקומות רבים בתלמוד הבבלי ניכר שלא ידעו כלל את דברי הירושלמי בעניין. גם גאוני בבל אינם מזכירים אותו. החל מרב סעדיה גאון שהיה בארץ ישראל הזכירו גאוני בבל אותו מעט, וכן מובא מעט בדברי רב שרירא גאון ורב האי בנו. הם כתבו שניתן ללמוד מהירושלמי רק מה שלא נתפרש בבבלי.

הרי"ף כותב שהתלמוד הבבלי הוא בתראי (כלומר נכתב מאוחר יותר) לעומת התלמוד הירושלמי, שראו דברי הירושלמי וחלקו עליהם. בתקופת הראשונים נתרבה השימוש בירושלמי, אך הוא לא היה מצוי אצלם והרבה פעמים ציטטו מאחרים. הרמב"ם והר"ש משאנץ היו מהיחידים שהיו בקיאים בכל דברי הירושלמי, ודנו רבות בדבריו. בעקבות דעתו של הרי"ף הלך הרמב"ם, שהביא להלכה את דברי הירושלמי היכן שלא קיימת התייחסות לנושא בבבלי, אך כאשר התלמוד הבבלי חלוק על שיטת הירושלמי הוא פוסק כבבלי ברוב המקומות. לדברי פוסקים מאוחרים יותר, פסק הרמב"ם בהרבה מקומות כירושלמי נגד הבבלי, כאשר הפרשנות של התלמוד הארץ-ישראלי פשוטה יותר. נמצאה טיוטה של הרמב"ם שבה הוא מתמצת את ההלכות שבתלמוד הירושלמי, מעין הלכות רב אלפס על התלמוד הבבלי.

כששאל הריצב"א את אחיו הר"ש משאנץ לפרש לו עניין מהירושלמי השיב לו "מה לך אצל הירושלמי ושלי הוא", ובפירושיו לסדר זרעים מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ומפרשם. גם האור זרוע מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ודן בהם.

"ספר ירושלמי"

"ספר ירושלמי" הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה). זהו כתב יד שיש בו אוסף מדרשים שונים שאינם קשורים לתלמוד ירושלמי, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", נתכוונו לספר זה ולא לתלמוד ירושלמי. עד לאחרונה היה קיומו היפותזה של אביגדור אפטוביצר וכמה חוקרים בודדים בלבד, שנועדה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. בשנים האחרונות נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים, שפורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן, מכריעים שספר מעין זה אכן היה קיים, והוא כנראה המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.

הדף היומי

בדומה ללימוד הדף היומי הנהוג בתלמוד הבבלי, האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט תש"ם. כל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע. לימוד זה התקבל כמעט רק אצל חסידיו. בעקבות תקנתו פתחו חסידי גור כמה מכונים לפרשנות התלמוד הירושלמי ולהדפסתו.

פרשני הירושלמי

אין בידינו פירושים על הירושלמי מתקופת הראשונים, למעט מסכת שקלים. עם זאת, רבי מנחם המאירי מעיד שרבי יצחק מנרבונא, תלמידו של הראב"ד, פירש את הירושלמי "ברוב תלתא סדרי, הגיע לידינו מהם קצתם". כמו כן ידוע על פירושים של רבי יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן, ושל רבי מאיר אבן סהולה, תלמיד הרשב"א, שאבדו פירושי הרמב"ן לירושלמי, המשוקעים בחיבוריו האחרים, לוקטו ונדפסו בסדרת ספרים בסוף המאה ה-20.

הרמב"ם כתב ספר "הלכות ירושלמי" בדומה לספר ההלכות של הרי"ף. קטעים ממנו נמצאו בקהיר ויצאו לאור בידי שאול ליברמן. יהודה צבי שטמפפר ההדיר את החיבור על מסכת כתובות.

פירושי הראשונים שהודפסו

• פירוש ר' משולם ותלמידו של ר' שמואל בן שניאור מאיוורא למסכת שקלים, (הספר בהיברו בוקס).
• "בית הבחירה" למאירי על מסכת שקלים.

המפרשים שהודפסו על הדף בדפוס וילנא

• פירושי הרב דוד פרנקל: מהווים את הפירוש היסודי על חלק גדול מהתלמוד הירושלמי, אבל לא על כולו.

1. קרבן העדה (מעין פירוש רש"י)
2. שיירי קרבן (מעין פירוש תוספות)

• פירושי הרב משה מרגלית: על כל התלמוד הירושלמי.

1. פני משה (מעין פירוש רש"י)
2. מראה הפנים (מעין פירוש תוספות)

• פירושי הרידב"ז במסכתות שאין את פירושי קרבן העדה:

1. רידב"ז (מעין פירוש רש"י ארוך)
2. תוספות הרי"ד (מעין פירוש תוספות ארוך)

פרשנים מסורתיים נוספים

לבד משלושת הפרשנים העיקריים, אלו הם פירושים נוספים של הירושלמי:

• פירוש מבעל ספר חרדים - פירושו של רבי אלעזר אזכרי (על מסכת ברכות ומסכת ביצה).
• פירוש רבי שלמה סיריליאו - פירושו של רבי שלמה סיריליאו (מחכמי צפת לאחר גירוש ספרד), על סדר זרעים ומסכת שקלים.
• שדה יהושע - פירושו של רבי יהושע בנבנישתי מטורקיה, על חלקים מסדרי זרעים, מועד ונזיקין.
• יפה מראה - פירושו של רבי שמואל יפה אשכנזי לאגדות הירושלמי.
• פירוש רבי אליהו מפולדא – פירושו של רבי אליהו מפולדא (בגרמניה). פירוש קצר ושוטף על סדר זרעים ומסכת נזיקין.
• ביאור הגר"א לירושלמי זרעים, כולל הגהות רבות וביאור מאת הגאון מווילנה (נכתב על ידי תלמידיו).
• קרבן נתנאל - בידי הרב נתנאל וייל
• נועם ירושלמי - לרבי יהושע מסלונים ("רבי אייזיל חריף"), העוסק בעיקר בפירושן של סוגיות קשות ועמומות בירושלמי.
• ספר ניר - לרבי מאיר מארים שאפיט, פירוש עמוק לסדר זרעים וסדר מועד וחלק מסדר נשים.
• יפה עיניים - לרבי אריה לייב ילין, הגהות על התלמוד הבבלי, והשוואות בינו לבין סוגיות מקבילות בתלמוד הירושלמי (קיים גם קונטרס "תשלום יפה עיניים", מאת הרב חיים קנייבסקי, והוא השלמה למסכתות שעליהן אין "יפה עיניים". הודפס בתוך ספרו "שיח השדה").
• רוח זקנים - חיבורו של שפ"ן הסופר (רבי שמואל שרגא פייגנזון), ליקוט מתוך יפה עיניים ונועם ירושלמי.
• ציון ירושלים - פירושו של רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב.
• שערי תורת ארץ ישראל - פירושו של הרב זאב וולף רבינוביץ מבריסק, על כל הירושלמי, עיקרו הגהות ומיעוטו פירושים.
• הגהות הירושלמי - פירושו של ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש, בעל שו"ת "מנחת אלעזר".
• אהבת ציון וירושלים - ביאורים והשוואות לציטטות מהירושלמי בספרות הראשונים ובמדרשי חז"ל מאת הרב דב בער רוטנר, על סדר זרעים וסדר מועד.
• ירושלמי עם פירוש שושן בצלאל, על כל סדר זרעים, הרב בצלאל שושן (רוזנברג), ירושלים, תרצ"ח.
• ירושלמי ברכות - שביעית, הגהה על-פי כתבי-יד שונים עם פירוש מאת החכם אברהם משה לונץ.

פירושים חדשים

• תבונה ביאור לירושלמי מאת הרב יצחק אייזיק קרסילשציקוב מפולטבה.
• עלי תמר - פירושו של ר' ישכר תמר, כולל ביאורים, הארות והערות לקטעים רבים בכל מסכתות התלמוד הירושלמי.
• ירושלמי עם ביאורים על פי שיעורי הרב חיים קנייבסקי. סדר זרעים, סדר מועד וחלק מסדר נשים.
• ידיד נפש - ביאור ופירוש על כל התלמוד הירושלמי מאת הרב יחיאל בר לב.
• ירושלמי מעשרות, שביעית עם פירוש מאת פרופ' יהודה פליקס.
• ירושלמי מבואר על סדרי זרעים ומועד וחלק מסדר נשים, בהוצאת ארטסקרול.
• ירושלמי על מסכתות פאה, דמאי, שביעית, תרומות, מעשרות ומעשר שני עם פירוש "קב ונקי" מאת הרב אריה כרמל, הרב גרשון מצגר, והרב פרופ' יהודה לוי.
• הירושלמי כפשוטו, מאת פרופ' שאול ליברמן. פירוש למסכתות שבת, עירובין ופסחים.
• פירוש לירושלמי ברכות וזרעים מאת הרב זכריה פרנקל.
• פירושים וחדושים בירושלמי מאת פרופ' לוי גינזבורג.
• הירושלמי המפורש עם שינויי נוסחאות, מסכת ברכות, מאת הרב שלמה גורן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.
• מהדורת מכון דרכי שמחה - פירוש "אור שמחה", גרסאות והשמטות בירושלמי, מפתח של גדולי ישראל העוסקים בסוגיה הנדונה ועוד. יצאו לאור מסכתות סוכה, יומא, ראש השנה, חגיגה, מגילה, סנהדרין, תענית וחלק מפסחים.
• מהדורת תלמוד שטיינזלץ באותה מתכונת כמו התלמוד הבבלי של הרב עדין שטיינזלץ, מסכת פאה בלבד (בשיתוף הרב אריאל הולנד והרב מנחם פרומן).
• מסכתות תעניות, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, מגילה, שקלים וברכות, עם פירוש "אור לישרים" מאת הרב יהושע בוך, בהוצאת מכון אורות הירושלמי.
• פירוש 'רינת שושנים' מאת הרב חגי רוזנברג, מסכתות פסחים, חגיגה ומועד קטן.
• תלמוד ירושלמי המאור - ביאור לכל מסכתות הירושלמי עמוד מול עמוד, פירוש "הבהיר" המבוסס על פירושי הראשונים והאחרונים, ובסוף כל מסכת "ביאורי הדף" - השוואה לתלמוד הבבלי.

ראו גם

• ירושלמי קדשים
• תלמוד בבלי
• המעשים לבני ישראל
• דף יומי ירושלמי

לקריאה נוספת

• י"נ הלוי אפשטיין, "דקדוקי ירושלמי", בתוך: מבואות לספרות האמוראים, חלק רביעי, ירושלים תשכ"ב.
• שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו, בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ח.
• לייב מוסקוביץ, הטרמינולוגיה של הירושלמי - המונחים העיקריים, הוצאת מאגנס, 2009.
• משה עסיס, אוצר לשונות ירושלמיים, מכון שוקן, 2011.
• שפ"ן הסופר, חומת ירושלים
• הרב שלמה גורן, הירושלמי והגר"א
• מבוא לתורה שבעל-פה (יחדות 7-5), האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב 1992

מהדורות מדעיות

• פטר שפר והנס-יורגן בקר (עורכים), סינופסיס לירושלמי, טובינגן, גרמניה, 1991.
• תלמוד ירושלמי (על פי כתב יד ליידן), האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א. קונטרס תיקונים מורחב למהדורה זו יצא בתשע"ו.

עדכון

• "נס היסטורי": ראשית הדפוס בעולם היהודי
  

שבוע ימים עשה ד"ר יעקב צ' מאיר בספריית האוניברסיטה שבעיר ההיסטורית ליידן שבהולנד, שבוע שהוקדש כולו לחידתו הגדולה של כתב יד אחד חשוב ומרתק: כתב יד ליידן של התלמוד הירושלמי. כתב היד, היחיד הכולל את כל התלמוד הירושלמי המוכר לנו, אשר הועתק ברומא לפני למעלה מ־730 שנה, מקפל בין דפי הקלף שלו סיפור מרתק שהתרחש בוונציה לפני כחמש מאות שנה, ושאותו ביקש מאיר לחשוף במחקרו. את אותו שבוע בספרייה העתיקה בליידן הגדיר מאיר בזמן אמת בפוסט שפרסם בפייסבוק, "מהחוויות המרגשות שעברתי בדוקטורט הזה, ולמעשה אחת המרגשות שעברתי בכלל".

קישורים חיצוניים

• ערך מילוני
• ויקיציטוט
• ויקיטקסט
• תמונות ומדיה

טקסט וספרים על הירושלמי

• תלמוד ירושלמי - במאגר ספרות הקודש של אתר "סנונית"
• כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן ("כתב יד ליידן")
• כתב יד ebr. 133 שבספריית הווטיקן, מסכת סוטה וסדר זרעים ("כתב יד רומי")
• תלמוד ירושלמי, באתר HebrewBooks, מהדורת ונציה
• תלמוד ירושלמי מבואר ומוגה - על ידי הרב יהושע בוך
• התלמוד הירושלמי - לימוד דף ירושלמי יומי ברשת
• ספר "אמרי במערבא" לתצוגה או הורדה - ליקוט המחלוקות העיקריות בין הבבלי לירושלמי
• ליקוט ראשונים על הירושלמי, והמדורה המדעית של האקדמיה באתר המכללה האקדמית נתניה
• ספרים להורדה על הירושלמי
• מקורות ומקבילות לתלמוד הירושלמי באתר אוניברסיטת בר-אילן

סקירה כללית

• תבנית:אוצר ישראל
• התלמוד הירושלמי בלקסיקון לתרבות ישראל של מט"ח
• תלמוד ירושלמי באתר ויקישיבה

נושאים שונים

• תלמוד ירושלמי במאגר אגדות חז"ל של אתר דעת
• "תלמודה של בבל ותלמודה של ארץ ישראל", מאת ישראל חיים טביוב, באתר פרויקט בן-יהודה
• בן ציון רוזנפלד, ‏בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי 16993, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• היקף הירושלמי - כולל התייחסות לסדרים קדשים וטהרות
• זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברסלאו תר"ל (1870)

הערות שוליים

מסכתות התלמוד הירושלמי
סדר זרעים: ברכות · פיאה · דמאי · כלאיים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים סדר מועד: שבת · עירובין · פסחים · יומא · שקלים · ראש השנה · סוכה · ביצה · תענית · מגילה · חגיגה · מועד קטן סדר נשים: יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · גיטין · קידושין · סוטה סדר נזיקין: בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · שבועות · מכות · סנהדרין · עבודה זרה · הוריות סדר טהרות: נידה

תורת ארץ ישראל

• יהודה יפרח תורת ארץ ישראל -מוסף לשבת מקור ראשון 5 בינואר 2018

הכותרת - התלמוד הבבלי אמנם שולט בכיפה הלמדנית מזה אלף שנים, אולם בשנים האחרונות יש מי שתובע לשוב אל אחיו המבוגר, התלמוד הירושלמי, לפרוץ את החומות ולהכניס אותו לסילבוס הלימודים הישיבתי הבסיסי

הפתיח - חד המושגים המבטיחים אך גם מתעתעים

בתקופת לימודיי בישיבת עתניאל לפני כשני עשורים היה "תורת ארץ ישראל". המושג הזה תמיד עורר בנו שלל מאוויים אסוציאטיביים: תורה שתחבר בין התורה לתפילה, בין החכמה והנבואה, בין השכל לרגש, בין האנליזה לדמיון; תורה שתרכך את הסתירות הפוצעות שבין הקודש לחול ובין הנגלה לנסתר. תורה הוליסטית יותר ודיכוטומית פחות, קשובה יותר ונוקדנית פחות.

הכרנו את הסיפור על ר' זירא שהתענה ‭ 40‬ תעניות כשעלה ארצה כדי לשכוח את תלמודה של בבל. אבל מה זה אומר? האם התורה הזו היא טקסט מובחן או גישה כללית לקריאה של טקסטים? התשובה שלא פעם קיבלנו הייתה "התלמוד הירושלמי". התלמוד הארץ ישראלי הוצג כהבטחה, אך שוברה בצידה. די מהר גילינו שמדובר בטקסט קשה, לא ערוך, מורכב לצליחה אפילו ברמת הפשט, ובעיקר – חסר את שפע הכלים הלמדניים הממלאים את מקבילו הוותיק והמוכר יותר, התלמוד הבבלי. שאלת השאלות, האם מעבר למסקנות הלכתיות שונות בסוגיה זו או אחרת יש בו מענה קיומי לבקשת א־לוהים בדורנו, נותרה אז ללא מענה. הרבה זמן עבר מאז ויצאתי לאחרונה לתור ולשאול מה נתחדש בגזרת הירושלמי.

הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, מלמד ירושלמי שנים רבות, אולם הוא סבור שהירושלמי אינו יכול להחליף את עיקר העיסוק הישיבתי בתלמוד הבבלי. "הירושלמי הוא חיבור לא ערוך שלא עבר את הזיקוק של מסורת הדורות. הוא גם קשה מאוד ללימוד עיוני בגלל שהוא מחייב הבנה בגרסאות. מאידך, למרות שהבבלי מעיד על עצמו 'במחשכים הושיבני כמתי עולם – זו תלמודה של בבל', דווקא החושך של הגלות יצר תהליך ארוך של זיקוק ובירור של התורה שבעל פה.

"העובדה שלא עסקו בירושלמי בכל הדורות היא טרגדיה. לחלק מהראשונים לא היה אפילו כתב יד. רש"י כותב באחד המקומות 'ראיתי רב האי גאון שהביא ירושלמי'. בעיה נוספת היא שחלק גדול מפרשני הירושלמי המסורתיים אונסים את הבבלי על הירושלמי ומפרשים אותו בצורה לא נכונה. הרב גורן זצ"ל אמר לי פעם: 'כשלא מבינים רש"י צריכים לשבת שבעה נקיים. כשלא מבינים פרשן על הירושלמי אפילו יום כנגד יום לא צריך'. חשוב ללמוד את הירושלמי כגילוי נוסף של דבר ה' בעולם, יש בו אינטואיציה ומבט שונה על הרבה סוגיות, אבל הוא לא יכול להחליף את הבבלי".

קטע נבחר אמר ר' סימון, כתיב "רבות עשית אתה ה' א־ להי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו". לשעבר –

רבות עשית, מיכן והילך – נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. אמר ר' לוי, משל למלך שהיה לו אירלוגין, כיון שעמד בנו מסרה לו; אמר רבי יוסה בר חנינה, למלך שהיה לו שומרה, כיון שעמד בנו מסרה לו; אמר רבי אחא, למלך שהיה לו טבעת, כיון שעמד בנו מסרה לו; אמר רבי חייה בר בא, לנגר שהיו לו כלי נגרות, כיון שעמד בנו מסרה לו; אמר ר' יצחק, למלך שהיו לו אוצרות, כיון שעמד בנו מסרם לו; ורבנן אמרי, לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו" (תלמוד ירושלמי ראש השנה דף ז ב).

"ראה איזה הבדל עמוק יש בין החשיבה הבבלית לחשיבה הארץ ישראלית", מסבירה ד"ר יפה זילכה, "מערכת היחסים שבין ה' לאדם בבבלי מבוססת על ציווי וכפייה. הסיפור המכונן הוא 'כפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם'. זוהי מערכת יחסים תובענית של עבד ואדון. בירושלמי האווירה אחרת לגמרי. מערכת היחסים היא בין המלך לבנו אהובו, כשהמלך מוסר לו את כל כלי העבודה שלו. הוא נותן לו את האחריות על עיצוב הזמן, כפי שמשתקף בדימוי של האורלוגין, את החובה לשמור על הטבע (השומרה), את הטבעת שמסמלת את שלטון החוק, את פיתוח הציוויליזציה (כלי הנגרות), את שבועת הרופא. זוהי שותפות, היצירה משותפת לשניהם וכך גם האחריות עליה. לכל זה אין זכר במסורת הבבלית".

זילכה היא חוקרת התלמוד הירושלמי ומרצה במכללת אפרתה. ספרה "בעין אגדת הירושלמי" עוסק בהבדלים בין המסורת הארץ ישראלית לזו הבבלית. בין היתר היא עומדת על הבדל צורני מעניין בין האגדות בתלמודים. "כל מדרשי חז"ל שאנחנו מכירים מילדות מבוססים על הסיפור הבבלי, שבו בולט היסוד העלילתי והדרמטי. המספר חותר למסר, לשורה תחתונה, ללקח מוסרי. בירושלמי האגדות הרבה יותר רזות. הן מסופרות בזמן הווה, בנוכחות עמוקה ברגע הזה, והן יותר עמוקות ונוקבות. אין עומס מליצי, הדרמה האמיתית מתרחשת בפשטות של הדברים. הכול פחות דידקטי ויותר משקף, מבלי להיות משועבד למסר הסופי. האגדה יכולה להסתיים בלי הכרעה ולהשאיר את הדילמה פתוחה, וזו העוצמה שלה".

לסיכום - "כמובן, בבבלי אין סדר זרעים ובירושלמי יש. אין רצף של עיסוק במצוות התלויות בארץ. הרמב"ם השתמש בירושלמי רק כשלא מצא מענה בבבלי. ההיסטוריה ניצחה פה: ארץ ישראל ירדה ממעמדה ולהוציא תקופה קצרה של פריחת הקבלה בצפת היא נותרה שולית בהוויה היהודית עד לשיבת ציון האחרונה. אבל גם כשעם ישראל חזר לארץ ישראל הוא לא חזר לתורת ארץ ישראל. הדוגמה המובהקת היא שמחת תורה: חג בבלי מובהק שהומצא בגלל הרצון ליצוק תוכן ליום טוב שני של גלויות. כאן אין לנו יום טוב שני, ונשארנו עם כלאיים של שמיני עצרת ושמחת תורה, הזכרת נשמות וברכת הגשם בערבוב חסר פשר. התפילה שלנו, שיש בה ‭ 19‬ ברכות, היא בבלית, וכך כל העולם ההלכתי שלנו". #