רבי שמעון בר יוחאי

ראו גם:מירון למי היא שייכת ? - יום עיון

• ויכוח בין מרן לבין הארי על ההילולא לכבוד הרשבי

קבר רשב"י במירון. צילם: איתי פרץ

המערה בה התחבא רבי שמעון בר-יוחאי בפקיעין. צילמה: נועה

'עקיבא' – אותיות 'יש קונה עולמו בשעה אחת' – האם זה לא מוזר ?

בתלמוד מופיעים מספר דמויות שבחייהם היום יומיים היו רחוקים מחיים רוחניים, אולם עקב מעשה חד פעמי, שהתעלו בו על עצמם, קנו את עולמם, והגמרא, או אחד התנאים אומרים עליהם : "יש קונה עולמו בשעה אחת". לכאורה רבי עקיבא, הוא ההיפך מזה. אמנם ארבעים שנה היה עם הארץ, אבל אחרי כן 40 שנה הוא לָמַד, ואח"כ עוד 40 שנה הוא לִימֵד והרביץ תורה לעשרות אלפי תלמידים. וזה לא מסתדר לי עם ראשי התיבות של השם עקיב"א:

"יש קונה עולמו בשעה אחת". (אמנם לא לפי הסדר).

ואמנם פעמיים בימי חייו של רבי עקיבא הוא ניצב בפני החלטה "גורלית", ובהחלטתו באותו רגע, החלטה נכונה וראויה, הוא קנה את עולמו ומקומו .

פעם ראשונה:

כולם מכירים את הספור שרבי עקיבא ראה מיים שמטפטפים על סלע, והם חוררו חור בסלע במשך השנים הרבות שהם טפטפו עליו. ואז הוא נשא קל וחומר ואמר לעצמו : ומה המיים הרכים יכולים לחרוץ בסלע הקשה, דברי תורה הקשים הרי יצליחו לעשות רושם על לבי הרך.

רבי עקיבא היה יכול לעשות חשבון אחר: הטיפה הראשונה לא עושה כל רושם על הסלע הקשה. גם הטיפה השניה - לא. רק כמות עצומה של טיפות, אולי הטיפה המיליארדית, משאירה סימן כל שהוא. איך אני יכול לעשות את המאמץ הגדול הזה ? ועוד בגילי המתקדם ?

לו היה עושה חשבון כזה - הוא היה מתיאש. אבל רבי עקיבא עשה חשבון אחר.

מוכרח להיות שהטיפה הראשונה עושה רושם על האבן. כי אם אינה עושה דבר, אז השניה - היא היא הראשונה, בעצם. ואז, גם היא אינה עושה דבר, ואז השלישית, היא היא הראשונה.... וכן הלאה, וכך גם הטיפה המיליארדית היא הראשונה. וכן הלאה. המסקנה - גם הטיפה הראשונה עושה רושם, קל, אמנם, אבל עושה רושם. אז הבה אתחיל.

בשניה הזו, שהוא חשב כך ולא אחרת, הוא קנה את עולמו.

בגיל ארבעים התחיל רבי עקיבא ללמוד. ארבעים שנה – לָמַד. אח"כ, בגיל שמונים, התחיל לְלַמֵד. לאט לאט, אחד אחרי השני הצטברו לו עשרים וארבע אלף תלמידים. כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה. כל אחד מהם "נשמה". כל אחד – עולם ומלואו.

בהנחה שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד בר-כוכבא , זה היה כשרבי עקיבא היה כבן 118 שנה, ובכל מקרה אחר שעבר את גיל 104, מתו 24,000 תלמידיו, ואנחנו מגיעים אל ההחלטה ה"גורלית" השניה....

פעם שניה:

מה עשה רבי עקיבא ?

... וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, וּשְׁנָאָהּ לְרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. (מסכת יבמות)

הנה כמה תירוצים שהיו יכולים לעלות במוחו של רבי עקיבא ולמנוע ממנו להתחיל הכל מהתחלה.

- אני זקן. - בשנים שנותרו לי לחיות – לא אספיק כלום. - הרומאים בעקבותי. - מאיפה אקח תלמידים ? – בבני ברק כולם מתו ! - אין לי כח להתחיל מהתחלה, שמישהו צעיר יותר יחליף אותי. - אם כל תלמידַי מתו – סימן שהקב"ה לא מעונין שאני אלמד.

אלו מקצת התרוצים שרבי עקיבא היה יכול לומר, ולא אמר. הלך מבני ברק, מושבו, לדרום. שם היו תלמידים בעלי פוטנציאל. "הרוצה להחכים ידרים" ! והפך את "מאיר" ל"רבי מאיר", את "יהודה" ל"רבי יהודה", את "יוסי" ל"רבי יוסי", את "שמעון" ל"רבי שמעון בר יוחאי", ואת "אלעזר" ל"רבי אלעזר בן שמוע". כולם עמודי התווך של ה"משנה", התורה שבעל פה, ולא נשתכחה תורה מישראל.

אותיות עקיב"א, הם אותיות ראשי התיבות של "יש קונה עולמו בשעה אחת"

כן. בשעה שהוא החליט להתחיל ללמוד, ובשעה שהוא החליט להתחיל הכל מחדש ולא להתיאש, אז רבי עקיבא קנה את עולמו כאבי התורה שבעל פה, הנגלה והנסתר.

(התקבל מיעקב שני)

רבי שמעון, זה השולחן אשר לפני ה'

קובץ:מערתו של רשב"י בפקיעין.jpg

המערה בפקיעין שבה התחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, עם בנו, רבי אלעזר

מקום הדלקת המדורה של חסידי בויאן. 1920

חלקת הקבר של רשב"י בל"ג בעומר

לפרשת השבוע פרשת בחוקותי, ל"ג בעומר ופרקי אבות
רבי שמעון, זה השולחן אשר לפני ה' הוא נושא שיעורו של הרב מוטי אלון לפרשת בחוקותי ולל"ג בעומר. האזינו לשיעור

רבי שמעון בן יוחאי מוזכר בפרקי אבות פעמיים:

	רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פרק ג', משנה ג'

}

וכן חצי משנה בפרק ד':

	:רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן (פרק ד',י"ג)

רבי יהודה הנשיא בחר לפרקי אבות את המשניות המאפיינות את מחברה "הוא היה אומר" - כרטיס הכניסה.

לפני המשנה הראשונה מובאים דברי רבי חנניא בן תרדיון (שהיה מעשרת הרוגי המלכות אומר: שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב.

אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו. אין לי אלא שנים.

מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו.

רבי שמעון עולה דרגה ומדבר על חשיבות לימוד התורה בעולם, וראו את הקיצוניות - כאלו אכלו מעבודה זרה (זבחי מתים). הוא מצטט מספר יחזקאל את המסע בבית המקדש העתידי וכאשר הגיע למזבח הוא אומר:וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה

האם המסר של המשנה הוא המאפיין את רבי שמעון

שימו לב לפסקה "שולחן אחד", בפסוק הדן בעבודה זרה נאמר:"שולחנות". הקב"ה מתואר כאן "המקום" שנאמר:"ולמה מכנים אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" (ילקוט שמעוני לפרשת ויצא על הפסוק:"אכן יש אלוקים במקום הזה").

מקור הלימוד על שלושה שאכלו כאחד הוא בספר ישעיהו:

	הוֹי, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ--אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא-שְׁמָנִים, הֲלוּמֵי יָיִן. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי, כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב; כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים, הִנִּיחַ לָאָרֶץ--בְּיָד. בְּרַגְלַיִם, תֵּרָמַסְנָה; עֲטֶרֶת גֵּאוּת, שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם. ד וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ, גֵּיא שְׁמָנִים--כְּבִכּוּרָהּ, בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת, לַעֲטֶרֶת צְבִי, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר, עַמּוֹ. ו וּלְרוּחַ, מִשְׁפָּט--לַיּוֹשֵׁב, עַל-הַמִּשְׁפָּט, וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה. וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה. כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם. כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם . אֶת-מִי יוֹרֶה דֵעָה, וְאֶת-מִי יָבִין שְׁמוּעָה--גְּמוּלֵי, מֵחָלָב, עַתִּיקֵי, מִשָּׁדָיִם. כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו--זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם. (כ"ח,א'-י'

. למה דווקא שלושה ?

המפרשים אומרים: כהן, נביא והשופט (אולי מורה הוראה - לפי הגר"א). הכל מתחיל מהמושג אכילה. במערה רק היו 2 שאכלו ביחד. לפי יחזקאל: 3 שאכלו כאחד זה מזבח. שם נאמר:"הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם-אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" - מתחיל במזבח ומסתיים בשולחן . אצלנו האכילה היא הדבר החשוב, ראו סעודת המצווה. בגן עדן הניתנה רק מצווה אחת :"אכול תאכל" (הדקה ה:32:00)

• לתמצית השיעור במלואו - הקש כאן

קורות חייו ותורתו

קורות חיו ותורתו,פרקי לימוד ושירה ליום ל"ג בעומר - עמותת מוסדות "מערת עדולם" קריית שמונה הוציאה את חוברת "אדוננו בר יוחאי" ליום ההילולא שלו שיחול בל"ג בעומר המקור

בשבוע הבעל"ט כל ישראל בכל אתר יציינו את יום ההילולא של התנא האלוקי המפורסם שבתנאי ישראל, ר' שמעון בר יוחאי זיע"א. רבי שמעון בר יוחאי היה מחמשת התלמידים האחרונים של רבי עקיבא והוא וחבריו חדשו את התורה בישראל שנשתכחה אחרי מותם של כל תלמידי ר' עקיבא. תנא קדוש זה כבר בקטנותו שימש תלמידי חכמים ביבנה, ואחרי שבעת ימי המשתה של חתונתו עזב את בני ברק דאז לישיבתו של רבו, ר' עקיבא, ושהה שם י"ג שנה ובו דבקה נפשו, והיה חביב לפני ר' עקיבא עד שר' עקיבא קראו בני.

ובוצין בוצין מקטפיה ידיע ור' עקיבא רבו הכיר בו שהוא יהיה אחד מגדולי ישראל ושהוא עתיד לגלות סתרי תורה דבר שאוזן אדם לא שמעתם, עד שר' עקיבא אמר לו:דייך שאני ובוראך מכירים כחך. ר' שמעון בר יוחאי לא עזב את רבו כל ימי חייו של רבי עקיבא ולכל אשר הלך רבי עקיבא, הלך תלמידו, ר' שמעון, אחריו. והגדיל לעשות כאשר נאסר רבי עקיבא והושם בבית אסורים וסיכן עצמו להיכנס אחריו אל בית האסורים על מנת ללמוד בתורת רבו (עד כי יש פוסקים ששאלו כיצד סיכן עצמו ר' שמעון והלך ללמוד תורה במקום סכנת נפשות) שכן חשש רבי שמעון שהרומיים אחרי שיהרגו את רבו ר' עקיבא יהרגו אף את שאר תלמידיו ולא תישאר תורה בישראל, לכן סיכן עצמו ודחק ונכנס לתוך בית האסורים על מנת לשמש את רבו, נאמן לשיטתו שלו, שכן כתוב בתנא דבי אליהו:"קרא אדם תנ"ך ושנה משנה מדרש הלכות אגדות ושמש תלמידי חכמים אפילו מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם הבא לכך נאמר על כן עלמות אהבוך", ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. כל ימי חייו של ר' עקיבא שימש אותו רשב"י תלמידו ונהג בו יקר וכבוד היותר גדול מאד, ופעם אחת יצא מפיו של רשב"י דבור אחד שלא לכבוד רבו והתענה על כך ימים רבים עד שהושחרו שיניו מרוב תענית.

תמיד השריש בתלמידיו שלא יאמרו דבר שלא שמעו מרבם, וביחוד מצינו שנטע והשריש דרך שמוש חכמים ואהבה וכבוד חכמים זה לזה אחר שראה שמתו אלפי תלמידי רבו על שלא הלכו בדרך שמוש חכמים ולא נהגו כבוד זה לזה. והיה מזהיר את בני דורו שיהיו נזהרים בכבודם של חכמים ולגדלם ולפארם בעיני כל, וזהו כבוד שמיים וכבוד התורה.ובזה יובנו דברי הגמרא במסכת שבת, שאמר רשב"י זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן יהיב עיניה ביה ונח נפשיה, והכוונה שהוא פרץ גדרן של חכמים בזה שלא חלק כבוד לחכמי התורה.

רשב"י היה אוהב ומכבד מאד לעם ישראל, כפי שהדבר מופיע בדברי חז"ל פעמים רבות, ולטענתו כל בני ישראל מלכים הן. והוא שאמר נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים ולמרות הכל בכל מה שנגע לשמוש חכמים וכבוד התורה היה מקפיד מאד וידועה הדוגמא המפורסמת ממסכת נדרים דף ס"ו ע"ב שם אמר וביטא זאת בלשון חריפה:ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון מקומו. בדרך זו יובן ויבואר קפידתו של רשב”י על רבי אלעזר ברבי יוסי במסכת מעילה שם אמר רשב"י אל יחזור הבן בשלום אצל אביו.

מידת טובו וענוותנותו

גם מדת טובו וענוותנותו של רשב"י ידועה היא לדוגמא נביא את מה שמצינו במדרש רבה בפרשת נשא, שרשב"י שאל לר' אלעזר בר יוסי: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, ורבי אלעזר אמר לו, ועמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר לו אילולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע מפיך טעם דבר זה די לי. מדוגמא זו אנו רואים כמה היה מכבד את התורה ולומדיה, שלמרות שר' אלעזר ברבי יוסי קטן ממנו היה, נהג בו כבוד גדול. דרך שמוש חכמים וכבודם ומוראם היה נר לרגלי רשב"י ואף הקפיד על אחד מגדולי ישראל, איסי בן יהודה ואמר לו מפני מה אתה מפטפט דברי בפני תלמידי חכמים, שעל כבודו שלו לא הקפיד רשב"י אלא על כבוד התורה ולומדיה.

רבי אליעזר

תלמידי רשב"י הידועים, ר' אלעזר בנו יחידו של רשב"י ותלמידו שמש הרבה את אביו, ואף אצלו הייתה אחת מדרכי השמוש הוא להיות נזהר בכבוד חכמים, ועליו דרשו בגמרא מסכת מכות על הפסוק:"אוטם אזנו משמוע דמים" כגון ר' אלעזר ברבי שמעון דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתק. ר' אלעזר תמיד כיבד את חבריו, תלמידי אביו. תלמיד אחר של רשב"י היה ר' אבא, ר’ אבא שמש את רשב"י רבות וזכה להיות הסופר שכותב את סודות התורה שהוציא רשב"י מפיו. ור' אבא היה דבק ברשב"י, רבו, כל ימי חיי רבו, עד כדי כך שלא הסיח דעתו ומחשבתו מרבו הקדוש. וגם בחבריו נהג כבוד והזוהר יודע לספר שכשפגש ר' אבא את רבי אחא ורבי יהודה נשמט ממושב מרכב החמור לקבלם כמקבל פני שכינה.

רבי יהודה

תלמיד נוסף מתלמידי רשב"י היה רבי יהודה אף הוא מהחבורה הקדושה שישבו באדרא ושמעו סודות ונסתרות התורה מפיו של רבו, רשב"י, וגם אצלו שמוש חכמים היה דבר גדול עד שקבע שלכבד את רבו כמכבד פני שכינה, והיה דבוק ברשב"י עד שאמר:ומאן דמתפרש מרבי שמעון כאילו מתפרש מכולא (=הפורש מר' שמעון כאילו פורש מהכל) וגם כשלמד דבר תורה מילד קטן היה נוהג בו כבוד ויקר כתלמיד חכם גדול.

תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי יוסי שקבע לו נר לרגליו שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבו רשב"י, כפי שרשב"י דרש תמיד מתלמידיו. תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי יצחק שדרש על הפסוק כבד את אביך, לרבות את רבו שמביאו לחיי עולם הבא. זהו אותו רבי יצחק שנשאל על יושבי העיר לוז שאינם מתים שם, ולא ענה להם כיוון שלא שמע מרבו ושלח את השואלים לשאול את רשב"י. תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי חזקיה. תלמיד נוסף הוא ר' חייא שאמר בזוהר הקדוש זכאי הדור שרשב"י נמצא בו, וזכאים אלה שנמצאים לפני רשב"י.

ותלמיד מפורסם אחר הוא רבינו הקדוש שהנחיל לעם ישראל את המשנה התורה שבעל פה שעד אז נאסרה בכתיבה ובגלל עת לעשות להשם, למען לא תשתכח תורה מישראל, החליט רבינו הקדוש הוא רבי יהודה הנשיא שמקום נשיאותו יחד עם אנשי הסנהדרין ישבו בבית שערים ואחר כך בציפורי ובטבריה. ואפילו אליהו, זכור לטוב, היה מצוי בבית מדרשו של רבינו הקדוש. ורבינו הקדוש למד תורה מפי רשב"י ושמש אותו רבות, ולמרות גדולתו של רבינו הקדוש אתה מוצא שם את ענותנותו שהיה ענו מאד. ואף הוא היה נזהר בכבוד חכמים וקבל פניהם באהבה בכבוד ובשמחה, ותורת אמת הייתה בפיהו ולא היה בוש, עם כל גדלותו להסכים לדברי החולקים עליו בהלכה. ואף נקט בדרכו של רבו רשב"י ולא אמר הלכה שלא שמע מרבותיו, מרוב אהבתו לאוהבי תורה, הגמרא מספרת במסכת בבא בתרא שרבי פתח אוצרות של מזון ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכה בעלי הגדה כדי שיפרנסו עצמם בזמן הבצורת. ואף בתלמידיו שלו נהג כבוד גדול וכמו שהעיד רבי בעצמו במסכת מכות ומתלמידי יותר מכולם. ורבי תמיד לימד לתלמידיו להיות נוחים אלה לאלה כפי שהמדרש בויקרא מספר, שפעם אחת עשה רבי סעודה לתלמידיו והביא לפניהם לשונות של בהמה, לשונות קשים ולשונות רכים, התחילו בוררים ברכים והניחו את הקשים, אמר להם דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררים את הרכים ומניחים את הקשים, כך יהיו לשונכם רכים אלו לאלו, וזהו שכתוב וישם לך שלום, רבי אומר זה שלום של תורה שנאמר השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום. אלו הם התנאים הקדושים הרשב"י וחבריו זיע"א. אולם אל לנו לשכוח את רבו של רשב"י הלא הוא התנא האלוקי שהזכרנו בתחילת דברינו, ר’ עקיבא אחד מעשרה הרוגי מלכות. רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים שנה והגיע לגדלות ענקית בתורה והעמיד אלפי תלמידים שביניהם המפורסמים רשב"י ור' מאיר בעל הנס. רבי עקיבא נשמתו היא עצם התורה הקדושה וההלכה, ולכן כל סתם משנה אליבא דר' עקיבא. למרות גדלותו בתורה של ר' עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא והוא קרא על בר כוכבא, דרך כוכב מיעקב. והצטרף הוא ותלמידיו הקדושים למרד נגד הרומאים ששלטו אז גם בארץ. רבי עקיבא דימה שבר כוכבא הוא המשיח, הוא ראה את רוח גבורתו של בר כוכבא מסירות נפשו למען כלל ישראל ואת העובדה שהצליח לקבץ את כל גיבורי ישראל לצבאו ופקודתו וקבע בשל כך שלבר כוכבא יש ערך משיחי ותמך בו. המעניין הוא שגם ר"ע וגם רשב"י וגם ר"מ לחמו נגד הרומאים ור"ע עצמו נהרג על ידם יחד עם שאר הרוגי מלכות. זהו המקום להעיר לכל הנוהים והנוהגים אחר עצת "מקובלים" שיודעים קבלה בלירה (בלשון העם) שישנו מקום קדוש, מקום קבורת רשב"י אבי אבות הקבלה והסוד ולא רחוק ממנו נמצא קבורת בנו שעל שניהם מעידה הגמרא שיכולים הם להציל את כל העולם כולו מדינים ויסורים קשים. לכן כל הנצרך לישועת שמיים יפנה אל בורא עולם דרך המקום הקדוש הזה, ואל להם לבני אדם לבטוח בבשר ודם כמותם שפעמים רבות "המקובלים" האלה בעצמם צריכים סיוע שמימי וכיצד יוכלו לסייע לאחרים?!

לקריאת החומר במלואה ראו הקישור לעיל

על רבי שמעון בר-יוחאי (הויקיפדיה העברית)

רבי שמעון בר יוחאי (או יוֹחַי, מכונה בקיצור רשב"י) היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא. רבי שמעון היה חותנו של רבי פינחס בן יאיר (זאת לפי התלמוד; לפי ספר הזוהר היה חתנו). בין תלמידיו החשובים נמנה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. במשנה מכונה לרוב "רבי שמעון" בלי ציון שם אביו. בחיבור התנאי ספרי המימרות הסתמיות מיוחסות לרבי שמעון ולבית מדרשו.

תולדות חייו

מערת רבי שמעון בר יוחאי בפקיעין שבה התחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, עם בנו, רבי אלעזר]] בצעירותו עוד הספיק רשב"י להימנות בין החכמים שהיו בכרם ביבנה. בתלמוד מסופר ששאלתו לגבי רמת החיוב של תפילת ערבית, גרמה לסערה גדולה שבעקבותיה, הדיח הנשיא רבן גמליאל את רבי יהושע מבית המדרש. רשב"י למד מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנניה בן חכינאי‏‏, ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שהוצא רבי עקיבא להורג.‏‏

בריחתו למערה

רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).

עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו:

	פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.

יהודה בן גרים, שנכח במעמד, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבין מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.

ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת.

רשב"י לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי יצא עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר. הקיסר שמדובר בו כנראה היה מרקוס אורליוס שהיה נאור והגון, אם כי לפי הידיעות המעטות שנשתמרו מתקופת שלטונו היו יחסיו עם היהודים עוינים ביותר.

משנתו

הלוך אחר המחשבה

שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת והן בדיני נזיקין, והן בקרבנות את מי שאינו מתכוון. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו.

גדול תלמוד תורה

בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:

	"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?
– מסכת ברכות ל"ה ע"ב

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה". בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים.

טעמא דקרא

שיטתו של רבי שמעון בלימוד תורה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר להבין את הסיבה והמשמעות של מצוות שונות בתורה, ולהסיק מכך מסקנות הלכתיות.

הלכות שבת

רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ו'מלאכה שאין צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.

בין אדם לחברו

כאחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא (שטבע את האימרה "ואהבת לרעך כמוך" - "זהו כלל גדול בתורה"), גם במשנתו של רשב"י ישנה חשיבות רבה למידותיו של האדם ולמצוות שבין אדם לחברו. לדוגמא:

	נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים
– בבא מציעא, נט ע"א

	מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והנחותי לך
– ברכות, ז

	גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך
– בבא מציעא, נח ב

דמותו

חכמי דורו ראו בו "מלומד בניסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל. בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול.

יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.

ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, יוחס פעמים רבות לרשב"י. בזוהר, מוצג ר' שמעון כראש חבורה של חכמים העוסקת בתורת הנסתר, ורוב הדרשות בספר מובאות בשמו ובשם תלמידיו. במשך השנים, נחלקו הדעות (הן בקרב הרבנים והן בקרב החוקרים), לגבי זהותו של המחבר. כיום, מקובל לייחס את הספר לרשב"י ולתלמידיו. במחקר יש המייחסים את כתיבת הספר לר' משה בן שם-טוב די-ליאון, מקובל בן המאה השלוש עשרה, אך גם בכך חלוקות הדעות.

על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי ר' שמעון לביא, שהיה כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל הן אצל החסידים, הן אצל הליטאים והן אצל הספרדים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. כמו כן, רבי ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.

קבר רשב"י

הפניה לערך מורחב:קבר רבי שמעון בר יוחאי

מתחם הקבר של רשב"י בל"ג בעומר

לפי המסורת, קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, בקרבת צפת. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16. מאז נהוגה חגיגה גדולה הקרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, בו פוקדים את הציון מאות אלפים מכל רחבי העולם. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה, כיון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.

על שמו היישוב בר יוחאי הסמוך למירון.

רבי שמעון בר־יוחאי ­- בין אשכנז לספרד

רבי שמעון בר־יוחאי ­- בין אשכנז לספרד מאת: דר יעקב מאיר, במסגרת "הרצאות מן הכורסא" - יד יצחק בן צבי - בימי הקרונה אייר תש"פ

רבי שמעון בר יוחאי בין אשכנז לספרד ד''ר יעקב מאיר

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן היימאן, "רבי שמעון בר יוחאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1189-1178, באתר HebrewBooks
• שמעון בר יוחאי, באנציקלופדיה ynet
• רשב"י, אנציקלופדיית דעת
• תבנית:אתראוריהודי
• יהודה ליבס, של הזוהר - לדמותו המשיחית של ר' שמעון בר יוחאי

• יהודה ליבס, מרעיש הארץ: יחידותו של רשב"י

• שיעור על רשב"י ולג בעומר , ישיבת אורות שאול, פ"ת
• שיר על בר יוחאי באתר זמרשת
• הפיוט בר יוחאי נמשחת, אשריך, באתר "פיוט"
• יהודה ליבס, בר יוחאי בשירו של שמעון לביא, באתר "פיוט"
• אישים בקבלה - ר' שמעון בר יוחאי, באתר "קבלה לעם"
• רבי שמעון בר יוחאי באתר "MyTzadik"
• אליעזר מלמד, ‏יום שמחתה של תורת הנסתר, באתר ישיבה
• רונית שושני, רשב"י במערה ואליהו במדבר באתר אוניברסיטת בר-אילן
• אתר לג בעומר, תמונות מההילולות הרשבי, ליקוטים ומאמרים ועוד
• ישראל ל' לוין, ‏ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת, קתדרה 22, ינואר 1982

התנאים

1. תקופת הזוגות : הלל הזקן, שמאי הזקן, בני בתירה, מנחם, עקביא בן מהללאל
2. דור ראשון : רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן יוחנן בן זכאי, יונתן בן עוזיאל, בבא בן בוטא, רבי חנינא בן דוסא, רבי חנינא סגן הכהנים
3. דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו): רבן גמליאל דיבנה, רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן ערך, רבי נחוניה בן הקנה, נחום איש גמזו, רבי חנינא בן עקביא
4. דור שלישי: רבי עקיבא, רבי טרפון, רבי יהודה בן בבא, רבי ישמעאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יוסי הגלילי, רבי חנינא בן תרדיון, רבי יוחנן בן ברוקה, בן זומא, בן עזאי, אונקלוס, רבי חנינא בן אנטיגנוס, חנניה בן חכינאי
5. דור רביעי: רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי מאיר (ואשתו ברוריה), רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, רבי נתן
6. דור חמישי: רבי יהודה הנשיא, רב הונא קמא בבבל, רבי יוסי ברבי יהודה, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי שמעון בן אלעזר, רבי אלעזר הקפר, סומכוס