שמן המשחה

שמן המשחה הוא שמן המופק משמן זית, מור, קינמון, קידה וקנה בושם, אשר איתו היו מושחים כהנים גדולים, מלכים ואת כלי המקדש הראשונים כדי שיוכלו לכהן בתפקידם. שמן המשחה הוכן רק פעם אחת, בתקופת משה רבינו.

מקור המצווה

מקור המצווה מופיע בפרשת כי תשא שבספר שמות:וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה-בֹשֶׂם, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. כד וְקִדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וְשֶׁמֶן זַיִת, הִין. כה וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ, שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ--רֹקַח מִרְקַחַת, מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ; שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה. כו וּמָשַׁחְתָּ בוֹ, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת, אֲרוֹן הָעֵדֻת. כז וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמְּנֹרָה, וְאֶת-כֵּלֶיהָ; וְאֵת, מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. כח וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְאֶת-הַכִּיֹּר, וְאֶת-כַּנּוֹ. כט וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִקְדָּשׁ. ל וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו, תִּמְשָׁח; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, לְכַהֵן לִי. לא וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה, לִי--לְדֹרֹתֵיכֶם. לב עַל-בְּשַׂר אָדָם, לֹא יִיסָךְ, וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ, לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ; קֹדֶשׁ הוּא, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. לג אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל-זָרוְנִכְרַת, מֵעַמָּיו" (ל', כ"ב-ל"ג)

מרכיבי השמן

הרמב"ם כתב ב"ספר העבודה" - הלכות בית המקדש : המור--הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני האדם בכל מקום. והקינמון--הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרים בו בני האדם. והקידה, היא הקושט. וקנה בושם--הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והם ממיני בשמים שנותנין אותם הרופאים בצורי.

מי נמשח

הרמב"ם כת בעוד: "אין מושחין ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דויד בלבד; אפילו כוהן בן כוהן--מושחין אותו, שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא,י). [ח] בבית שני, שלא היה שם שמן המשחה--היה כוהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

משיכת מלך

הרמב"ם הוסיף:"אין מושחין את המלך, אלא על גבי מעיין; ואין מושחין מלך בן מלך--שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ). ואם הייתה שם מחלוקת--מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכול שזה הוא המלך לבדו: כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדונייהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו. וזה שמשח אלישע ליהוא--לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון; ודבר זה, מסורת ביד חכמים.

טעמי המצווה

טעם עשיית השמן הוא מפני שה' רצה שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שבו נתחנך בעבודתו. טעם איסור משיחת השמן ל"זרים" ועשייתו לשימוש אישי, הוא מפני שלא נאה שאנשים פשוטים ישתמשו בשמן מכובד.

גניזת שמן המשחה

במסכת הוריות נאמר:"ומי הוה שמן המשחה והתניא משנגנז ארון נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל שנאמר (שמואל א ו, ח) ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך ומי גנזו יאשיהו מלך יהודה גנזו שראה שכתוב בתורה (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' צוה וגנזום שנאמר (דברי הימים ב לה, ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל (י"ב,א')

דהיינו שמן המשחה נגנז עם פריטים נוספים שהיו בבית המקדש.

הכהן המשיח

הכהן המשיח הוא כינוי לאותם כהנים גדולים ששימשו בבית המקדש הראשון ולפני כן, שנמשחו בשמן המשחה. בסוף תקופת הבית הראשון נגנז שמן המשחה, יחד עם ארון הברית והלוחות, על ידי המלך יאשיהו.

הכהנים הגדולים ששימשו לאחרי גניזת שמן המשחה, ובמהלך כל תקופת הבית השני, נקראו בשם `כהן מרובה בגדים`, על שם ארבעת הבגדים שלובש כהן גדול יותר מן ההדיוט. חושן ואיפוד ומעיל וציץ. ועל עניין זה נשנתה המשנה במסכת מגילה פרק ראשון: ``אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצוות``. והכוונה לאותו פר המבואר עניינו בספר ויקרא כפי שציינת.

משיחה ב"השאלה"

הרב יהודה זולדן במאמרו ב דף שבועי לפרשת השבוע היוצא מטעם אוניברסיטת בר אילן שמן המשחה כתב כי המונח יכול לבוא גם ב"השאלה". הוא מצטט מקרים שבהם מדובר על משיחת אישיות, אך כנראה והיא לא בוצעה בשמם המשחה.

הרי נאמר על אלישע הנביא "ומשחת את חזאל למלך על ארם", שישלח לו שמן למשחו למלך להודיעו כי דבר ה' הוא. ועשה כן אלישע במצות רבו כאשר הגיד לו שימלוך (מל"ב ח:יג). ואע"פ שלא נכתב שם, ומשח את אלישע לנביא. ואולי כן עשו בכורש אשר משחוהו כמלכי ישראל, בעבור שידע כי נביא בישראל המליך אותו ויקרא את שמו בעבור ה'. ולכך אמר "למשיחו לכורש" (יש' מה:א).

ייתכן שבאופן חריג משח אלישע את חזאל למלך על ארם, ואף אליהו משח את אלישע לנביא תחתיו, וגם את כורש מלך פרס משחו בשמן בראשית תקופת הבית השני. הצד השווה לכל הנזכרים הוא שהיה צו מפורש מאת ה' למשוח אותם, אף כי כאמור נביא ומלכים גויים אינם טעונים משיחה.

דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב: " כֹּה-אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ " (יש' מה:א). וכי כורש משיח היה? אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח: קובל אני לך על כורש. אני אמרתי: הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי, והוא אמר: " מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ יְהִי אֱ ‑לֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל " (עז' א: ב).

הנחת היסוד בדרשה היא שלא ייתכן שכורש יכונה משיח, מאחר שלא נמשח בשמן. דרשת הפסוק היא שהמילה "משיח, הנזכרת בפסוק אכן איננה אמורה בכורש, אלא מדובר בפנייה כביכול למלך המשיח, ונושאה טענה – קובלנה, על כורש מלך פרס. הייתה ציפייה גדולה ממנו שבהצהרתו ימלא את הנבואה שנאמרה בו: " הוּא-יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ " (יש' מה: יג), אך במקום לצוות על היהודים היושבים אצלו לעזוב את מקומם ולשלוח אותם חזרה לארצם על מנת לבנות מחדש את ירושלים והמקדש, הוא הציע זאת כאפשרות בלבד (עז' א:ג-ד):

מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ יְהִי אֱ‑לֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת-בֵּית ה' אֱ‑לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱ‑לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-הַנִּשְׁאָר מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם יְנַשְּאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם-הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱ‑לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.

אפשר לעלות לארץ, אבל אפשר גם להסתפק בתרומות ונדבות ולהישאר בבבל. הרמב"ן מתקשה לקבל דרשה זו בטענה שבכל מקום במקרא שנזכר בו השורש מש"ח הכוונה היא למשיחה ממשית בשמן. אף שגם הוא מודה שפסוק אחד איננו תואם את פרשנותו:

והכתוב שאמר: " רוּחַ ה' אֱ‑לֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּר עֲנָוִים " (יש' סא: א), דרך משל. שימשיל רוח הקדש אשר תחול עליו לשמן הטוב, כענין: " טוֹב שֵׁם מִשֶּמֶן טוֹב " (קה' ז:א).

הרמב"ן מציע אפשרות נוספת לפרשנות צו ה' לאליהו למשוח את חזאל ואת אלישע הנביא אף שאינם ברשימת טעוני משיחה. הרמב"ן אכן מודה שדבר מזה אינו מוזכר בפסוקים עצמם, ומדובר בהצעת פירוש משלו בלבד. ולא זו בלבד, אלא על משיחת כורש מציין רמב"ן דרשה שמופיעה בתלמוד ואיננה תואמת את פירושו (מגילה יב ע"א):

לדברי הרמב"ן, מדובר בסוג של משיחה רוחנית, אף שיכול היה להסביר כדרכו שגם ישעיהו נמשח, למרות שהדבר אינו נזכר בפסוקים, וכפי שהוא טען על חזאל, אלישע וכורש. פרשני מקרא אחרים מפרשים גם כאן את המשיחה בהשאלה שכוונתה שררה וגדולה. ה' מינה את ישעיהו לבשר את בשורת הגאולה, ואין מדובר במשיחה ממשית.

המקור של "קנה הבושם" - הודו ?

מקור ראשון 1 במרץ 2019

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו

המצוות

• משיחת כהן גדול בשמן המשחה (ק"ז)
• איסור סיכה בשמן המשחה לזר (ק"ח
• איסור עשיית שמן המשחה לשימוש אישיק"ט

ראו גם

• בית המקדש
• כהן גדול

לקריאה נוספת

• ספר החינוך, מצוות קז-קט
• ספר המצוות לרמב"ם, עשה לה, לאווים פג-פד