שילה המקראית מצויה בגבול נחלת שבט בנימין בחבל ארץ שומרון, בגובה 680 מ' מעל פני הים. בשילה מצויים שלושה אתרים חרבים: תל קדום, גימע איתם (מסגד היתום) וג'מע א סיתין. הגיאוגרף המוסלמי יאקות, מן המאה ה – 10, מספר על מסגד אלסכינה (השכינה). אישתורי הפרח בספרו כפתור ופרח (מאה 14 לספירה) מספר:
שילה הוא לדרום שכם כשלוש שעות...סוף השליש העליון וקורין לו סאילון...תחילה תמצא על ימינך לבונה וקורין לו לובן... עד היום שם כיפה קורין לה קובת אלסכינה, סמוך לה מקום קורין לו מאיידא בני ישראל כלומר לוחות אבן" (כפתור ופרח רצ"ה).
מקום המשכן[]
שילה נבחרה על-ידי יהושע בן-נון למשכן אוהל מועד וכך נאמר בספר יהושע:"וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׁלֹה, וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה, לִפְנֵיהֶם." (י"ח,א'). שילה הייתהה גם מרכז השבטים, בה יהושע בן-נון ערך את חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל לאמור:"וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלֵכוּ; וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת-הָאָרֶץ לֵאמֹר, לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי, וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי יְהוָה, בְּשִׁלֹה. ט וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל-סֵפֶר; וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, שִׁלֹה. י וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה, לִפְנֵי יְהוָה; וַיְחַלֶּק-שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם" (שם,ח'-י').
פלגש בגבעה[]
בשילה גם באה על פתרונו האסון שבא על בני ישראל, לאחר ששבט בנימין כמעט הושמד, עקב מעשה פלגש בגבעה. וכך נאמר בספר שופטים:"וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה. כ ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן. כב וְהָיָה כִּי-יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב (לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם--כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ, בַּמִּלְחָמָה: כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם, וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. (כ"א, י"ט-כ"ג)
חורבן שילה[]
רמז על כך מובא כבר בספר בראשית במפגש בין האחים יוסף הצדיק ובנימין בן יעקב:""ויפול על צוארי בנימין אחיו. כמה צווארין היו לו לבנימין? אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב. ובנימין בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב"(מגילת ט"ז ע"ב).
בברכות יעקב נרמז כי לאחר חרבן המשכן בשילה יגיע מועד בית המקדש בירושלים :""לא יסור שבט מיהודה... עד כי יבוא שילה... עד שיחרב משכן שילה. והכי פירושו: לא יפרח ולא ינץ מלך ביהודה עד כי יטוש משכן שילה" (בראשית מ"ט, דעת זקנים מבעלי התוספות).
על החפירות הארכאולוגיות[]
שוש גרינפלד כתבה על סודות קבורים באדמה בבטאון המועצה האזורית בנימין "ארץ בנימין" ביולי -אוגוסט 2007
במבוא לכתבה נאמר:לאחרונה הייתה לתל שילה עדנה. מכל קצוות תבל, נרגשים ומשולהבים, מגיעים תיירים לפקוד את המקום. נוצרים אוונגליסטים מזילים דמעה למשמע סיפורי התנ"ך, עקרות שולחות מכתבים נרגשים ומספרות שנפקדו, תיירים מיפן מנציחים את האתר בטכנולוגיה חדישה, ומחביאים בסתר פתקים בין האבנים הקדומות.
ורק היהודים, מתמידים בהתכחשותם לנופי הולדתם, מפנים בעיקשות עורף לערש תרבותם, ולא מגיעים. אפילו המתנחלים מתנכרים, ורק מיעוט קטן מתושבי בנימין בא.
את המקום מתפעלת רחל ארליך, פריקית של התל, אישה אינטליגנטית, חופשייה ונחושה. היא מנהלת האתר, אבל בגלל חוסר בתקציב, היא גם מנקת השירותים, המדריכה, האחראית על יחסי הציבור והמזכירה. וכל זה בעבור סכום זעום.
רחל ארליך נפטרה בסיון תשע"א. רחל הייתה הרוח החיה מאחורי תל שילה , היא הפעילה ופיתחה את המקום והפכה אותו לאתר חשוב בבניימין שאנשים רבים פוקדים אותו במסגרת הסיורים באזור . בכתבה שהפניתי אליה היה ראיון איתה בו היא מספרת באריכות על הפעילות בתל שילה - וכתבה זו בא להזכיר את פעלה
אבל יש גם תקווה: אחרי שבחודש יוני פקדו את התל יותר מ-1000 מבקרים, תודות למאמציה, החליטה קק"ל, בשיתוף המועצה והיישוב, להשקיע באתר.
תולדות החפירות[]
הסודות הטמונים מתחת לאדמות התל משכו אליהם ארכיאולוגים סקרנים רבים לאורך הדורות. לפני כשבעים שנה הגיעו לחפור בתל נוצרים חובבי תנ"ך מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק. הם חשפו חומה מימי קדם יהושע בן נון, וכנסיה מהתקופה הביזנטית. אבל אז פקד את המשלחת אסון פתאומי, ראש המשלחת חלה במלריה ומת כעבור שלושה ימים בבית חולים ירושלמי, כשהוא לוקח אתו את סודות וצפונות התל, שאותם לא הספיק להעלות על הכתב. המשלחת התפרקה וחזרה לקופנהגן. החופרים ראו לעצמם חובה מוסרית להעלות על הכתב את ממצאיהם ורשמיהם, הם דלו מהזיכרון את הפרטים הנשכחים, אבל אלה היו קטעי דברים, ועיקר המידע אבד, ונקבר.
ארבעים שנה מאוחר יותר הגיעו חופרים חדשים. היה ביניהם ארכיאולוג בשם ד"ר זאב יבין, גם הרב יואל בן נון, ואתם חבורת חופרים מדומים, שהיו בעצם מתנחלים מחופשים שהשתמשו בחפירות כתירוץ לעליה לקרקע ליישוב שילה.
הם חפרו בשטח מצומצם שבו לדעתם עמד בעבר הקדום משכן שילה, אבל לאכזבתם ולעוגמת נפשם הרבה של הארכיאולוג והרב, החפירה לא העלתה תוצאות לגבי מיקומו המדויק של המשכן. המתנחלים לעומתם יצאו מרוצים ועליזים. היישוב שילה הוקם, ולימים אף נחנך בו בית כנסת אשר מבנהו האדריכלי הוא כדוגמת משכן שילה.
הסקרנות והחשק לגלות את מסתרי התל לא פסקו, ובהמשך חפר שם במשך שלוש שנים חפירות נמרצות הארכיאולוג פינקלשטיין מאוניברסיטת בר-אילן. הוא נעזר במידע הנשכח של הדנים, מצא מחסנים, בתים, ובורות מים, אבל גם הוא לא צייר תמונה כללית של התל, ושל המאורעות המסעירים והמרגשים שפקדו את יושביו בעבר. מחוסר תקציב החפירה גוועה, ופינקלשטיין עזב.
אולי האכזבה מאי ההצלחה, ואולי נסיבות אחרות, גרמו לפינקלשטיין בלבול ומבוכה. הוא עזב את אוניברסיטת בר אילן, עבר לאוניברסיטה התל אביבית, וכיום הוא אחד ממטיפי אסכולת מכחישי התנ"ך, הטוענת שאינו אלא אסופה של אגדות.
מאז ועד היום מסתובב ומרחרח בשטח קמ"ט ארכיאולוגיה ד"ר יצחק מגן. איש מסוגר, שתקן, ושמאלן, שמבין שעיקר הממצאים הארכיאולוגים בעלי החשיבות והמשמעות מסתתרים בין רגבי וסלעי יהודה, שומרון ובנימין. ד"ר מגן הוא החופר מספר אחת כיום בארץ, מבחינת כמויות חפירה, ושוקד על כתיבת אנציקלופדיה של הממצאים הארכיאולוגים באזורים אלה.
לפני כעשר שנים חפר בתל חפירה קצרה, וחשף מתחת לכנסיה הביזאנטית כנסיה קדומה יותר, ומתחתיה רצפות פסיפס מרהיבות, ומבנים גדולים משלל תקופות.
"יתכן שמתחת לכנסיות חבוי שריד יהודי", אומרת ארליך, "כי זה מחשיד שכל הכנסיות התעקשו להיבנות בדיוק באותו מיקום".
ארליך הצליחה להשיג תרומה מראש הטורו קולג', ישיש בן 94 בשם ד"ר לנזר, שתאפשר לפחות את התחלת החפירות המקיפות שעליהן היא חולמת, חפירות שיאפשרו לתת תמונה מקיפה על החיים של תושבי שילה הקדמוניים. את החפירות ינהל הד"ר מגן.
"אני זקן, שהצעירים יחפרו", מצנן מגן את ההתלהבות מהחפירות. ובכל זאת חושף מספר פרטים על תגליותיו בתל: "התגלית הכי חשובה לעת עתה היא כתובת בה מוזכרים אנשי שילה. במשך מאות שנים התווכחו האם הזיהוי הנוכחי הוא אכן שילה המקראית, והנה מצאנו כתובת שאומרת: "רחם על תושבי שילה". הנוצרים הגיעו לשילה בעקבות היהודים. בגלל הקדושה. הם קראו לעצמם "היהודים החדשים", והתלבשו על האתרים המקודשים ליהודים".
מהויקיפדיה[]
(הערך והתמונות הועתקו מהויקיפדיה העברית)
שילה העתיקה - כאן ככל הנראה היה משכן שילה - צילם :בית השלום
הכניסה לשילה - צילם:בית השלום
שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כעיר בירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים.
גם לאחר החורבן הוסיפה שילה להתקיים עד ימי הביניים.
גאוגרפיה[]
שרידי העיר ממוקמת בדרום השומרון, ממערב ליישוב שילה ועמק שילה, ומצפון לנחל שילה.
זיהוי האתר[]
מיקומו של האתר מוזכר לראשונה בברכת יעקב ליהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י) מקובל שבספר שופטים (כא, יט) מתואר מיקומו המדויק: "הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה בית אל שכמה ומנגב ללבונה".[1] בתקופות מאוחרות יותר מיקום האתר מוזכר על ידי הירונימוס, בתרגומו לספר צפניה, ועל ידי אב הכנסייה אוסביוס, המציין כי היא רחוקה 12 מילין משכם ובמפת מידבא. האתר מוזכר לאחר מכן גם במאה ה-14 על ידי הנוסע אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח", ובשנת 1838 האתר זוהה מחדש על ידי אדוארד רובינסון. הודות לזיהויים אנו יודעים כיום בוודאות את מיקומה המדויק של שילה.
היסטוריה[]
הפניה לערך מורחב:משכן שילה
שילה המקראית[]
האזכור הראשון של שילה בתנ"ך הוא בברכת יעקב ליהודה בספר בראשית: "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", אך לא מסופר שם על שילה כעיר, אלא כחזון כלשהו. בספר יהושע שילה מוזכרת לראשונה כשם מקום, כאשר יהושע מפיל את הגורלות על חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל. נאמר שם גם שאוהל מועד הוקם בשילה (פרק יח). בספר שופטים פרק יח' מצוין כי פסל מיכה התקיים כל ימות היות המשכן בשילה. במסכת סנהדרין מסופר כי בית מיכה היה שלושה מילין משילה העתיקה, כנראה באתר חאן א-לובאן, בסמוך לכפר לובאן. בהמשך מסופר על בני שבט בנימין שחטפו את בנות שילה אשר חוללו בכרמים לאחר סיפור פילגש בגבעה אולי רמז לכך בשמן של שמח עמקים בסביבה: סאהל אל עיד (עמק החג) וסאהל אל בנאת (עמק הבנות).
בתחילת ספר שמואל א' מסופר על שילה כמרכז דתי: מסופר על אלקנה ומשפחתו, אשר כללה את נשותיו חנה ופנינה וילדיו, אשר עלתה לשילה לזבוח להשתחוות ולזבוח לה'. שמה מתרחשת הפגישה בין חנה אשת אלקנה, שהייתה עקרה, לבין עלי הכהן. כיוון שהייתה עקרה, התפללה חנה מרות על מנת לשאול מה' בן, ובתמורה לכך היא תקדיש את חייו לעבודת ה'. עלי רואה אותה, ובסופו של דבר מבטיח לה כי בקשתה תתגשם, וכך היא יולדת למעשה את הנביא שמואל.
לאחר סיפור זה יצא עם ישראל למלחמה בפלשתים, מלחמה בה הפסיד. העם לא נכנע, לקח איתו את ארון הברית משילה ויצא להילחם שנית, אך שוב הפסיד, וארון הברית נלקח בשבי. אחד מחיילי ישראל רץ לשילה מן המלחמה על מנת לבשר לעלי הכהן את הבשורה המרה, ואחרי שמנהיג העם שמע שנשבה ארון האל, הוא נפל מהכיסא, שבר את מפרקתו ומת.
חורבן שילה[]
לאחר נפילת ארון הברית בשבי, משערים כי אירע חורבן שילה, והגיע הקץ להיותה מרכז דתי. חורבן שילה מוזכר במקורות תנכיי"ם מאוחרים יותר: בנבואת ירמיהו - "לכו אל מקומי אשר בשילו...וראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" ו"כשילו יהיה גורל הבית הזה"; ובספר תהילים - "ויטש משכן שילה".
ממצאים מעידים כי גם לאחר חורבנה של שילה, המשיך להתקיים בה יישוב יהודי עד לשנת 722 לפנה"ס, עם תבוסת ממלכת ישראל לאשור וחורבן שאר הערים הישראליות. בין תושבי שילה לאחר החורבן הראשון נמנה הנביא אחיה, שנודע בכינויו "השילוני".
ימי הביניים - היום[]
מימי בית ראשון ועד לימי הביניים התקיימה עלייה לרגל לשילה. בתחילה היו אלו היהודים, לאחריהם הנוצרים, שבתקופה הביזנטית הקימו בעיר שתי כנסיות, הבזיליקה וכנסיית הצליינים, ולאחר מכן, בתקופה הערבית הגיעו לעיר המוסלמים, אשר הסבו נזק רב למבנים שהיו במקום, כשלקחו מהם חלקים לבניית בניניהם. אחד הבנינים שהשאירו אחריהם הערבים הוא "מסגד השישים" (ג'אמיע א-סיתין) אשר נבנה כנראה בסביבות המאות התשיעית והעשירית, ובו חלקים מהכנסיות הביזנטיות, ומשוער כי בית הכנסת שעליו סיפר אשתורי הפרחי משמש כבסיס המבנה, זאת לפי מספר סממנים יהודיים המצויים בו.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ביקרו בעיר מספר משלחות מחקר ארכאולוגיות, אשר החלו את החפירה במקום. כיום האתר מהווה מרכז מבקרים ארכאולוגי, ומתקיימים בו סיורים מודרכים.
שרידים[]
למרגלות היישוב שילה, במרכז המבקרים "תל שילה" המשמר את השרידים העתיקים משילה הקדומה, נמצאים שרידי העיר שילה, ועוד כמה גם בניינים מתקופות שונות: פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות עתיקות, מסגד עתיק, שרידי בתים ובית כנסת עתיק ומקום שבו משערים כי בו היה המשכן. בשנים 1926-1931 באה משלחת ארכאולוגים מדנמרק, וחשפה שרידים עתיקים במקום. המשלחות הדניות הופסקו בעקבות מותו של ראש המשלחת מדיזנטריה. חפירה נוספת נערכה על ידי ישראל פינקלשטיין בשנת 1981. (ניתן לקרוא את סיכום החפירה בקישור המובא בנספחים לקמן).
בשנת 2006 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-3 לספירה), בה פסיפס גדול, המזהה את המקום בוודאות כשילה.
שילה והיחידה הטריטוריאלית הישראלית הראשונה[]
מאת:ישראל פינקלשטיין , הסדרה מסע אל ישראל קדום
לקריאה נוספת[]
- ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, פרק ה' - חפירות שילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1986.
- "ההר הטוב הזה- מסלולים ואתרים בדרום השומרון" מאת דניאל אלדד ויוסף ירושלמי הוצאת בית אל ירושלים תשס"ט 2009 . עמודים 128-135
קישורים חיצוניים[]
- ישראל פינקלשטיין , שילה : מרכז מקודש לשבטי ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- תל שילה באתר "עידן התנ"ך"
- תמונות של תל שילה
- תמונות מתל שילה
הערות שוליים[]
- ↑ ואולם לדעת יואל אליצור במאמרו התפיסה הטריטוריאלית בכפר הערבי ובגאוגרפיה המקראית, התיאור אינו של שילה, שאיננה "מנגב ללבונה" אלא מקדם לה, וכן הייתה עיר ידועה ומיקומה לא נצרך לתיאור, כי אם של מיקום המחולות שהתקיימו לידה.