Family Wiki
Advertisement

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול", ונתנו לכך הפרשנים כמה וכמה סיבות. ההסבר הקדום לייחודה של שבת זו הוא שבני ישראל לקחו בה את קרבן הפסח קודם צאתם ממצרים. הם נצטוו לקחת את הקרבן בעשירי בחודש, ובאותה שנה חל תאריך זה בשבת. דעה זו מובאת בכמה מקורות, כגון במחזור ויטרי (1209):

Cquote2 ושבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו 'שבת הגדול' ואינם יודעין למה. שהרי אינו גדול משאר שבתות. אלא לפי שבניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה. כדאיתא בסדר עולם רבא... ומקחו של פסח מבעשור. והיה בשבת שלפני הפסח. אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. אמר להם הקב"ה עתה תראו הפלא שאעשה. הלכו ולקחו איש פסחו, להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו המצריים היו רוצים להנקם מהם. והיו מיעיהן מרותחין ובאש נדעכים, ונידונין ביסורין וחלאים רעים ומרים, ולא הזיקו לישראל מאומה. ועל ידי שנעשו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא 'שבת הגדול'. (סימן רנט. המדרש בא במקורות שונים בשינויי נוסח וסגנון. ראו פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), פיסקא ה, החדש הזה, יז; ילקוט שמעוני, פרשת בא, רמז קצא; תוספות, שבת פז ע"ב, ד"ה "ואותו יום חמישי בשבת היה כו'".) Cquote1

לפי הרב ד"ר יעקב ח' חרל"פ ועל ידי שנעשו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול דף שבועי בהוצאת אוניברסיטת בר אילן

מהויקיפדיה[]

שַׁבַּת הַגָּדוֹל היא השבת שלפני חג הפסח. בשבת זו דורש הרב בקהילתו בהלכות הפסח. כן יש הנוהגים לקרוא בשבת זו קטעים מההגדה של פסח. שבת זו ידועה כשבת מיוחדת החל מאמצע ימי הביניים.

Hagadol

מודעות על דרשות שבת הגדול בשכונת מאה שערים בירושלים

מקור השם[]

השולחן ערוך (והטור) ייחד סימן שלם (סימן ת"ל, והוא בעל סעיף אחד) האומר: "שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו".

למעשה השם "שבת הגדול" מופיע כבר בדברי התוספות במסכת שבת (דף פז:), ושם כבר ברור ש"שבת הגדול" הוא כנוי שגור כך שיש להניח שהכינוי בן לפחות 900 שנה. אמנם תוספות במקום מציין ששבת הגדול כבר מוזכר במדרש רבה ואם כן הוא קדום עוד בכמה מאות שנים.

במחזור ויטרי (וכן בעוד ספרים מבית מדרשו של רש"י) מן המאה ה-12 מוזכרת (סימן רנט) התמיהה מדוע נהגו לקרוא לשבת זו "שבת הגדול", שהרי אין שבת זו גדולה מיתר שבתות השנה.

טעמים[]

טעמים רבים ניתנו לכך שהשבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול:

  • בגלל ההפטרה אותה קוראים מיד לאחר קריאת התורה, בספר מלאכי פרק ג'. בו קוראים בין היתר- "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". בגלל "הגדול" שבהפטרה, המתייחס לגאולה העתידית, נקראת כל השבת "הגדול"- על שם הגאולה הראשונה- גאולת מצרים. (רעיון דומה קיים גם בשבת "חזון", שבת "שובה" ושבת "נחמו").
  • בטור (אורח חיים, תל) מובא שהשם ניתן בגלל הנס הגדול שהיה לבני ישראל במצרים על פי מסורת חז"לסדר עולם) שי' בניסן של שנת יציאת מצרים היה באותה שנה בשבת ובאותו יום לקחו שה לקרבן פסח לעיני המצרים, אשר השה היה אלוהיהם ולמרות זאת לא אוּנה לבני ישראל כל רע מהמצרים.
  • בספר "שבולי הלקט" (סימן רה) מובא שהרב מאריך לדרוש בשבת זו, ודומה לאנשים כיום ארוך וגדול, כשם שנקרא יום כיפור "צומא רבא" (הצום הגדול).
  • האבודרהם הסביר כי בשבת זו קיבלו ישראל את המצווה הראשונה שלהם, ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר מצווה ונקרא "גדול".
  • ר' שלמה קלוגר טען כי שבת זו נקראת כך כדי להדגיש את מעלתה של השבת על פני יום טוב של פסח הקרוב, הנקרא שבת, על פי פרשנות חז"ל לפסוק "ממחרת השבת".
  • היו שטענו כי השבת נקראת כך על שום שה'גדול' (הרב) דורש בבית הכנסת בהלכות החג.
  • מטה משה מביא בשם רבו, המהרש"ל שהשבת נקראת על שם ההפטרה שנקראת באותה שבת, שבסיומה מופיע הפסוק "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא... לפני בא יום ה' הגדול והנורא", למרות ששבתות שנקראות על שם הפטרות נקראות לרוב על שם התחלת ההפטרה.
  • מפני שבי' בניסן עברו ישראל את הירדן ונכנסו לארץ ובכך נשלמה יציאת מצרים ודברי ההבטחה של ה' בלשונות הגאולה. ככתוב: "וְהָעָם עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן ... וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן-הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת-אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. וְהוֹדַעְתֶּם אֶת-בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד-עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם-סוּף אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד-עָבְרֵנוּ. לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים."[1].
  • יש שגרסו שכל שבת לפני חג נקראה "שבת הגדול", דהיינו שבת שלפני חג גדול. כך, בסידור עתיק לפי מנהג קורפו נמצא "סדר לשבת הגדול של שבועות".
  • החתם סופר (על השו"ע) מביא טעם שביום זה משכו ישראל ידיהם מחטא עבודה זרה, ושחטא עבודה זרה נקרא "גדול" כמבואר במסכת ערכין (טו:).
  • השערה נוספת שהועלתה קושרת לכך את המנהג לאפות ככרות לחם גדולים לעניים משאריות החמץ שנותר.
  • שיבוש של "שבת הגדה".

הטעמים שבהם "הגדול" אינו מתייחס לשבת, אלא למושא אחר, כגון הרב הדרשן, פותרים גם קושי לשוני שעולה מהכינוי "שבת הגדול": המילה "שבת" לרוב משמשת בלשון נקבה, ואילו "גדול" הוא תואר לזכר. עם זאת, ישנם מקורות בהם מתוארת השבת בלשון זכר, לדוגמה: "כל שומר שבת מחללו (מלחלל אותו- את השבת)" (ספר ישעיהו, פרק נו, פסוק ו).

מנהגים בשבת הגדול[]

המנהג הרווח בשבת זו הוא שרב הקהילה דורש לפני הקהל מהלכות הפסח, לעיתים בשילוב דברי אגדה ומוסר. בספר ה"תקנות בישראל" מציין הרב ישראל שציפנסקי כמה קהילות בהן התקיימה חובה של הרב לדרוש דווקא בשבת זו. נטען שההארכה בדרשה זו נובעת מריבוי ההלכות הקשורות לחג הפסח.

בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא חלק מההגדה של פסח - עד המילים "לכפר על כל עוונותינו"; והביאו האחרונים לכך טעם - שנס יציאת מצרים החל כבר בשבת שלפני היציאה, כמבואר בטור. יש שהסבירו כי הקריאה מהווה הכנה לליל הסדר. לדעת הגר"א אין לנהוג מנהג זה, וטעמו על פי ההגדה: "יכול מראש חדש, תלמוד לומר ביום ההוא". משבת זו גם מפסיקים האשכנזים לומר את המזמור "ברכי נפשי" (ספר תהילים, פרק קד) שנוהגים לאומרו כל שבתות החורף לאחר מנחה.

אצל הקראים נוהגים לקרוא בשבת הגדול בבית הכנסת בציבור את ה"הלל הגדול" שהוא חיבור הדומה במבנהו ובחלקים גדולים מתוכנו להגדה של פסח לפי מנהג הקראים או ההלל הקטן שנקרא בבית היחיד, אולם במקורו הוא ארוך ממנו.

הפרשה וההפטרה בשבת הגדול[]

על פי הלוח העברי הקבוע, בשנים פשוטות חל שבת הגדול תמיד בפרשת צו. בחלק מהשנים המעוברות, קוראים את פרשת מצורע ובחלק את פרשת אחרי מות.

ברוב הקהילות נהוג להפטיר בשבת הגדול בפרשת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (ספר מלאכי, פרק ג). לקריאה בהפטרה זאת נתנו מספר טעמים:

  • הלבוש, וכן הגר"א כתבו שקוראים הפטרה זו בגלל שמוזכרת בה הגאולה האחרונה על ידי אליה הנביא, כמו בגאולה הראשונה, ביציאת מצרים.
  • הרב יעקב עמדין מביא שקוראים הפטרה זו כדי להזהיר את הציבור על המעשרות:
"עוד טעם, לפי שבפסח העולם נידון על התבואה. ואמרו חכמים: בעוון ביטול מעשרות, שמים נעצרין והיוקר הווה, ובני אדם רצין אחר פרנסתם ואינם מגיעים, ומביא רעב של כליה וכו'. ואם נותנים מעשרותיהם, מתברכים. שנאמר: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (ספר מלאכי, פרק ג, פסוק י), הרי הדבר מפורש מאוד שהפטרה זו מעניין של פסח היא תמיד. ולפיכך מפטירין בה לפני הפסח. להזהיר את העם על עניין המעשרות קודם גמר הדין על התבואה, שלא תלקה בשבילם".

עם זאת, במקרים שבהם הקריאה בתורה בשבת הגדול היא בפרשת מצורע, יש הנוהגים (של"ה פסחים בהג"ה) לקרוא את ההפטרה הרגילה של הפרשה ("וארבעה אנשים", ספר מלכים ב, פרק ז), משום שגם בה יש מעניין הנס, שכן יש שם ברכת שפע מיוחדת ("סאה סולת בשקל"). יש שנהגו לקרוא בהפטרה זו רק אם חלה השבת בערב הפסח, ומשום שכתובה בה מצוות ביעור מעשרות, שאמור להיעשות בערב פסח.[2]

יוסף עופר[3] טען שההפטרה של שבת הגדול התגלגלה מהיותה ההפטרה של חלק מפרשת צו, על פי המנהג הקדום בארץ ישראל, דרך היותה ההפטרה של כל פרשת צו על פי המנהג הבבלי, עד להפיכתה להפטרה של שבת הגדול, שבשנים פשוטות על פי הלוח העברי הקבוע קוראים בו את פרשת צו. לדבריו, במקור הפטרת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", נקראה עם הסדר (פרשת השבוע הארץ-ישראלית) הראשון שמתחיל בפרשת צו - "זה קרבן אהרן ובניו... מנחה תמיד" (ספר ויקרא, פרק ו, פסוק יב), על פי הנוהג שהפסוק הראשון בהפטרה היה קשור לשונית לפסוק הפותח את ה"סדר". עם דחיית מנהג הקריאה התלת-שנתי הארץ ישראלי, היו ששימרו את המנהג, וקראו בכל שבת את הפטרת ה"סדר" הפותח את הפרשה, כפי שנהגו בביזנטיון (מנהג רומניה), וכן גם אצל הקראים. בשלב מסוים נוצרה תחרות בין הפטרת פרשת צו הבבלית, "עולותיכם ספו" (ספר ירמיהו, פרק ז, פסוק כא ואילך) להפטרת "וערבה לה'". הד לעימות נמצא בתשובת ר' מנחם באור זרוע (חלק ב, הלכות קריאת מועדים והפטרות, סימן שצ"ג), שמתלבט בין המנהג המקובל בציבור להפטיר תמיד "עולותיכם ספו", לבין מה שקיבל מאבותיו להפטיר "וערבה". הפתרון שהציע הוא לקרוא את "וערבה" רק בערב פסח שחל להיות בשבת, יום בו מוקרב קורבן פסח ולא ראוי לקרוא בו על התנגדות לקורבנות, שמתואר בהפטרת "עולותיכם ספו". בהמשך התשובה הרחיב מנחם את הדברים גם לכל "שבת הגדול" שלפני הפסח.

עופר מציין שייתכן שהיו גורמים אחרים שהאיצו את הבחירה בהפטרת "וערבה" לשבת הגדול, כגון היותה של הפטרת "עולותיכם ספו" הפטרת פורענות קשה, שהציבור העדיף להימנע ממנה, וכן התקבעותו של המנהג לדרוש ב"שבת הגדול", ובכך להופכה לשבת מיוחדת, כמו גם הקשר המדרשי המאוחר בין "יום ה' הגדול והנורא" לגאולת פסח.

קישורים חיצוניים[]

שבת הגדול, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

הערות שוליים[]

  1. ספר יהושע פרק ד' פס' י"ט-כ"ה.
  2. שני המנהגים מובאים בלבוש או"ח תל:א.
  3. [1]

תבנית:חג הפסח

הבהרה: המידע בוויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Advertisement