שאול המלך

המפגש הראשון: שאול רועה הצאן פגש את שמואל הנביא ציור:James Tissot המאה ה-19

שאול המלך היה המלך הראשון על שבטי ישראל. .

מלכותו היתה קצרה ואופיינה בנסיונות לגבש את המשטר החדש בישראל. המקרא מציין כי מצד תכונותיו האישייות התאים לתפקיד. אך לדעת שמואל הנביא שבחר אותו למלך, הוא לא מילא את הצפוי ממנו. בתלמוד הבבלי נאמר :" ב יהודה בשמו של האמורא שמואל אומר, שמלכותו לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי . והנביא הודיע לו:"וַיִּמְאָסְךָ ה', מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל" והתוצאה:"קָרַע ה' אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" ודוד המלך נבחר להיות מלך ישראל.

על אימו של שאול

וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבׇ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

לפי רש"י על שמואל א כ ל

"נעות המרדות" - לשון נע אשה נעה ונדה יוצאנית כאשר תאמר זעוה מן זע כן תאמר נעוה מן נע והתי"ו מן הדיבוק שהוא דבוק למרדות

"המרדות" - שהיא ראויה לרדות ולייסר דבר אחר כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפה אחריו

"נעות" - על שם הכרמים והיא גת כמו (עבודה זרה עד ב) נעוה ארחתו יטופון נעווהי בחמר (תרגום פרשת ויחי פסוק חכלילי עינים (בראשית מט יב)) ולא מן השם

ששמו היה לא פחות משאול, למד לגלגל על לשונו קללות כמו 'תיפח הרוח באבי אביך' ו'בן נעוות המרדות'. מה שמפתיע אותי היום, זה שאנו זכרנו ביטויים אלה מלימודינו בביה"ס... למה מתכוון שאול באומרו לבנו יהונתן 'בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת'? משמעות הביטוי, על פי פרשנים מסורתיים, דומה מאד לביטוי 'בן זונה', השגור על פניו כיום. 'נעוה' היא מי ששקועה בעוונות, והיא מורדת. האם היו לו, לשאול, טענות כלפי אמו של יהונתן? כך סבורים פרשנים מסורתיים, והם בונים תילי תילים של מדרשים ואגדות אודות אותה אם. על פי התנ"ך, אשתו ואם בניו ובנותיו של שאול היתה אחינעם בת אחימעץ. את מה שלא מספר לנו התנ"ך על אחינעם משלים רש"י. מאיזה מקור שאב רש"י את הסיפור הזה, לא ידוע לי. והנה עיקרו של הסיפור: אחרי פרשת פילגש בגבעה נותרו כמה מאות בני בנימין, גברים ללא נשים. בני ישראל לא רצו בהיכחדות השבט כולו, והם התירו לבני בנימין את הפתרון הבא: בני בנימין נשלחו לחטוף את בנות שילה (שילה שכנה מצפון לבית-אל [שופטים, כ"א, י"ט], בדרום הר אפרים, על גבול בנימין) הבתולות שיצאו לחולל בכרמים, ונשאו אותן לנשים [שופטים, כ"א, כ"א]. בין הבחורים שיצאו משבט בנימין היה שאול בן קיש. שאול היה ביישן, צנוע וצדיק, ולא היה מסוגל לחטוף לעצמו נערה. אשתו לעתיד היא שעשתה זאת, ובלשונו של רש"י 'כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחולל בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שראתה היא עצמה, והעיזה פניה ורדפה אחריו'. על פי מדרש זה שאול, שהיה צריך להכיר טובה לאחינעם על יוזמתה, דווקא זכר לה זאת כביטוי לחוסר צניעות, למרדנות. וכך נותרים שאול ויהונתן צדיקים בעיני חז"ל, והאשמה מועברת לאישה, לאחינעם. תוספת זו לסיפור המקראי אינה מוסיפה כבוד לחז"ל. כלל וכלל...

בחירתו של שאול

שמואל ברך את שאול - תחריט של גוסטב דורא

בחירתו של שאול למלך התבצעה בשלבים אחדים:

1. בפולמוס של שמואל הנביא על המלוכה בישראל עם העם שדרש אותה.
2. תאור יחוסו ותכונותיו האישיות.
3. מבחן האתונות האבודות, אשר הביא את הרועה - שאול - אל "הרואה" שמואל הנביא.
4. המלכת שאול למלך
5. המלכה שנייה אחרי עמידה במבחן המלחמה ביבש גלעד.
6. המלכה שלישית.

שאול המלך: סיכום ביניים לכף זכות

מלכות שאול סיכום ביניים לכף הזכות (פרק י"ד) - הרב יעקב מדן, אוניברסיטת בר-אילן-0

הרב יעקב מידן - ראש ישיבת הר עציון באלון שבות : שאול המלך: סיכום ביניים לכף זכות(פרק י"ד) - מתוך הסדרה "דמויות מספר שמואל" - סדרת הרצאות במסגרת "תנ"כי פתוח", סדרת הרצאות העוסקת בדמויות בספר שמואל באוניברסיטת בר-אילן - י"ד טבת תשע"ה

שמואל הנביא התלבט במעמדו של מלך בישראל. כמעט כל ספר שמואל א' דן בשלילה של מלכות שאול. שאול המלך מולך על ישראל שנתיים או לפי פרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל - 17 שנה.

בסוף פרק י"ג התגלה המצב בו היו בני-ישראל שלא נמצא בארץ ישראל "חרש ברזל". ואז 300 איש מבני-ישראל יוצאים לקרב נגד פלישתים 30,000. זו הכרזת העצמאות של שאול המלך.

הרב הציג את התפתחות הממלכה וזוקף לזכות שאול המלך הישגים רבים:

• דוד המלך מקונן:"כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל".
• שאול המלך מלך על ישראל לפי חישוב פרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל - 17 שנה (לא שנתיים לפי הכתוב).
• מייד עם המלכתו גייס למלחמה ביבש גלעד נגד נחש מלחמת בני עמון: " בְנֵי-יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף" עימם כבש את כל המזרח, עד "הגולה" - דהיינו עד נהר פרת - בדומה להישגו של דוד המלך.
• נלחם בפלישתים עם 300 איש, כאשר לעגו להם:"וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים--הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים, מִן-הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ-שָׁם"

	וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל-אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי-עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה, וּבַפְּלִשְׁתִּים, וּבְכֹל אֲשֶׁר-יִפְנֶה, יַרְשִׁיעַ. וַיַּעַשׂ חַיִל, וַיַּךְ אֶת-עֲמָלֵק; וַיַּצֵּל אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִיַּד שֹׁסֵהוּ.י"ד,מ"ז)

• ובסוף נלחם בדרום עם העמלק.

מסכת פעילויות מפוארת

"לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק" - מלחמת שאול בעמלק

ראו ערך מורחב:"לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק" - מלחמת שאול בעמלק

"בן שנה שאול במלכו

בתלמוד הבבלי נאמר: "בן שנה שאול במלכו. אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה? אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש. הדר חזא סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל. אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול - מפני שלא היה בו שום דופי".

ראו :האם מלכי ישראל היו בעיקר דמויות רוחניות

את התעלומה של שאול המלך רק חיילים רוסים הצליחו לפתור

פרט מתוך "דוד ושאול", ארנסט ג'וזפסון, 1878

אילון גלעד כתב בעיתון הארץ במשך שנים ניסו חוקרים ואנשי תרבות לגלות מה פשר השבץ. רק במאה ה-19 הוא קיבל את משמעותו הרפואית

• על פי ספר שמואל ב', שאול המלך ביקש במילותיו האחרונות מנער עמלקי להמיתו: "עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי" (א', ט'). איננו יודעים מהו הַשָּׁבָץ שלדבריו אחז בו; זה המופע היחיד של המילה הזאת בתנ"ך, והמילים המקראיות האחרות מהשורש שב"ץ — תַּשְׁבֵּץ, מִשְׁבֶּצֶת, שִׁבֵּץ וְשֻׁבַּץ — נוגעות כולן למדיו של הכהן הגדול, ואינן עוזרות לנו להבין את משמעותה.

נראה שגם מתרגמי התנ"ך הקדמונים לא ידעו מה פירוש המילה, שכן כל אחד מהם תירגם את המילה במשמעות אחרת: בתרגום השבעים מתורגמת המילה לחשיכה נוראה; בתרגום יונתן רְתִיתָא, לרעידה; בפשיטתא צַוְרָנָא, לסחרחורת; ואילו בוולגטה angustiae לייסורים.

רבנים ופרשנים ניסו לפתור את החידה לאורך השנים, אבל גם הם הסתפקו בניחושים: במדרש תנחומא (מצורע ד') קשרו הרבנים בין השבץ של שאול לבגדי הכהונה, ודרשו שמותו של שאול היה עונש על הטבח שביצע בכהני העיר נוב (שמואל א', כ"א). במאה ה–11, רבי יונה אבן ג'נאח טען ש"אחזני השבץ" פירושו "שהקיפוהו אנשי המלחמה וסבבוהו ולא יוכל להינצל מהם". שתי מאות אחר כך, פירש רבי ישעיה מטראני: "כשאדם מתפחד הרבה כל איבריו נקמטין וזהו 'וכתונת תשבץ' שהיתה ארוגה קמטין קמטין שהחוטין נקמטין על ידי אריגה ונעשין גומות גומות". כעבור כמאה שנים סבר רבי לוי בן גרשום כי "הלבוש שהיה לבוש (שאול, א"ג) היה משובץ לו חוזק באופן שלא יוכל החרב לחתוכו בקלות ואמר שאול שהחנית שנפל עליו אחז לו השבץ ולזה לא היה יכול לעבור לדקרו". בן זמנו יוסף אבן כספי טען שמדובר ב"מין חולי דבק".

• ופתרון האפשרי - היה זה זילברמן שהוציא את שבץ מתחום המליצה והפך אותה למילה עצמאית. זה קרה ב–1859, בדיווח של "המליץ" על פוגרום שביצעו חיילים רוסים בעיירה ז'מאיצ'ו נאומייסטיס. על פי הידיעה, החיילים בזזו את בתי היהודים העניים, עצרו את נכבדי העיירה היהודים ושיחררו אותם רק אחרי שרופא העירייה הזהיר: "לפי ראות עין שכלי בידיעת הרפואה, אחשוב למשפט אם תסגירו האנשים הרבים והענוגים האלה עוד כשעה אחת במאסר ותשימו בסד רגלם, תאחזם השבץ (אפאפלעקסיא)".

אַפּוֹפְּלֶקְסְיָה הוא מונח רפואי המתועד לראשונה בכתבי הרופא היווני קלאודיוס גלנוס במאה השנייה לספירה. רופאים השתמשו בו לאורך הדורות להורות על אובדן פתאומי של יכולת התנועה, המוביל פעמים רבות למוות מהיר של החולה. עם התקדמות הרפואה, התברר במחצית השנייה של המאה ה–19 כי יש לתסמין הזה גורמים רבים, ולכן המונח יצא בהדרגה משימוש רפואי, אבל שָׁבָץ שבעקבות זילברמן התבססה בסוף המאה ה–19 כתרגומה העברי, לא יצאה משימוש ומשמעותה נדדה לגורם העיקרי שלה, Cerebrovascular Accident, מוות פתאומי של תאי מוח שנגרם מסתימה או התפרצות של עורק במוח.

שאול ודוד

דוד ושאול אחרי הנצחון על גוליית - רמברנדט הרמנזון ואן ריין המאה ה-17

קישורים חיצוניים

שאול_המלך