שאול נולד בשנת 1930, כאשר התחייה האיטלקית הייתה בשיא. המנהיג האיטלקי מוסוליני החזיר לעם את הגאווה הלאומית לאחר ההידרדרות אליו הגיע לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא שאף להחזיר לארצו את תפארת האימפריה הרומאית. גם אבא שלנו, כמו יהודים רבים היה שותף לתנועת התחיה הלאומית. שאול נולד ואבא הלך למשרדי עירית מילאנו וביקש לרשום את בנו במרשם התושבים . סיפרו לי שהוא בא מצויד בתנ"ך ובתגובה לשאלה מה מקור השם, השיב כי שאול היה מלך ישראל. אני מניח כי בכך רצה להראות שגם לעם ישראל הייתה מלוכה... באותם השנים גם הוקמה התנועה הציונית באיטליה ובחירת השם סימלה עבורו את חידושה של מלכות ישראל. הוא לא העלה על דעתו שכעבור 90 שנה צאצאיו יהיה תושבי מדינת ישראל המונה 9 מיליון אזרחים.
ומעט על שאול המלך. וכך קראנו בספר שמואל: שאול בן למשפחת קיש שהיה אבי העיר גבעון, בנחלת שבט בנימין. כאשר היה בשדה ורעה את הבקר הגיע אליו שמועה:תושבי יבש גלעד שהוא בקרבת משפחה לשבט בנימין הודיעו כי מלך בני-עמון,נחש שמו, מאיים "לכרות כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין" של תושבי העיר וכך לשימם "חֶרְפָּ֖ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל"׃ המקרא מספר "ווַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל כְּשָׁמְע֖וֹ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה ... וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד ה' עַל־הָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף - את כל זה עושה בחור צעיר רועה בקר !!!׃ ולאחר הנצחון על "הנחש" "וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י ה' בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י ה' וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד". לעם ישראל היה מלך ראשון - ההדים נשמעו עד מילאנו.
ועכשין מעט אקטואליה. השבוע הגיע אלי דבר תורה מהתלמוד הירושלמי, שחובר כשלוש מאות שנה אחרי חורבן הבית. בתקופה האחרונה הנושא החם הוא נושא החסינות לראש הממשלה. בעבר דן בכך התלמוד הירושלמי - המקור היותר וחי יותר עמוק של הדרכה רוחנית חינוכית במציאות של תחייה לאומית. שורש הסוגיה היא משנה (מסכת סנהדרין, ב',ב'). המשנה קובעת שמלך לא דן ולא דנין אותו. התלמוד הבבלי (סנהדרין יט, א) מביאה: "אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן". ברור הדבר שדנים את המלך, אולם בתקופת ינאי המלך מצאו לשפוט מלכים זה דבר מסוכן ולכן קבעו אמוראי בבל שמלכי ישראל (להבדיל ממלכי בית דוד שהיו צדיקים ברובם) לא דנים אותם.
התלמוד הירושלמי (סנהדרין ב, ג) לא מבדיל בין מלכי ישראל למלכי יהודה ומשאיר את המשנה על כנה. ההסבר לכך שלא דנים את המלך הוא הפסוק בתהלים: מלפניך משפטי יצא (תהלים יז, ב). כלומר רק הקב"ה דן את המלך ולא כל גורם אחר. על המלך מוטלת משימה להנהיג את העם והוא חייב כל הזמן למסור את הנפש על הציבור, ולא ייתכן שתוך כדי תקופת ההנהגה שלו כל הזמן לא יתנו לו לעבוד. כלומר התלמוד הירושלמי בהסתכלותו המקיפה לא כל כך מעניין אותו האיש שעומד מאחורי הדברים (המלך במקרה זה), אלא מה שחשוב לו איך עם ישראל לא יפגע. מלך צריך לדעת שלא כמו אדם רגיל שעומד למשפט פעם אחת בשנה. מלך נידון לפני הקב"ה מידי יום. למלך ישנה אחריות כבדה על הסובב – כלומר על עם ישראל.(ראו המקור, להלן)
והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב: בן תשעים לשוח, לשוח לשון שיחה...יסיח לאחרים מה שכבר למד ; כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה יצחק תיקון תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו.
נאחל לשאול וליערה שישמרו על כח המעשה: ילכו זקופים, יאזינו להרצאות ויכתבו סיפורים.
חסינות מלכות ישראל[]
המקור: "שוחרי ירושלמי"
ברצוננו לרכז את כל הפעילות סביב הירושלמי שנעשית בכל רחבי הארץ (כנ"ל נבקש גם על מי שיודע על שיעורי ירושלמי שלא במסגרת הדף היומי). כמו כן קבוצה שהתחילה מסכת ברכות מוזמנת לרכוש את המסכתות הוצאת המכון על מסכת ברכות (ומסכתות נוספות) פירוש עממי, יסודי, עשיר וידידותי לקורא או במילים אחרות המילה האחרונה של פרשנות הירושלמי. באותה הזדמנות אנו מחלקים חינם את הספר בן ברוך, חידושים נפלאים על ירושלמי ברכות של ר' מייקל אייזנברג – איש עסקים שהוא גם תלמיד חכם פורה ויצירתי. אי"ה בדף הקשר הקודם התעניינו בספר קרוב ל20 חברים. ספר מומלץ מאוד שכדאי ללמוד אותו לפני שהדף היומי גומר את מסכת ברכות. ובעניין זה עוד הערה חשובה של הרב אהרלה הראל. הרב הראל כותב שכאשר אנו מדברים על סיום הש"ס איך אנו יכולים להתעלם מסדר זרעים שכידוע למעט מסכת ברכות מצוי רק בירושלמי (וכן משניות טהרות) חייבים להכניס את סדר זרעים לתוך מסלול הלימוד כשי שנוכל לומר שסיימנו את הש"ס.
שבוע נוסף של הפסקה משבת הירושלמי המרוממת בכינר בגלל נושא שחייבים להעלות. בתקופה האחרונה הנושא החם הוא נושא החסינות לראש הממשלה. דומה כי נושא החסינות לנבחרי ציבור הוא נושא חדש מהשנים האחרונות, אולם ראו זה פלא נושא זה כבר עלה בעבר, והיכן אם לא בתלמוד הירושלמי. התלמוד הירושלמי הוא המקור היותר וחי יותר עמוק של הדרכה רוחנית חינוכית במציאות של תחייה לאומית יש לו פתרונות לכל השאלות האקטואליות שעולות על הפרק מתוך הסתכלות מקיפה על המציאות.
שורש הסוגיה היא משנה במסכת סנהדרין – פרק ב משנה ב. המשנה קובעת שמלך לא דן ולא דנין אותו. התלמוד הבבלי (סנהדרין יט, א) מביאה: "אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן". לאחר מכן מפרטת הגמרא והרעיון שלה הוא שברור הדבר שדנים את המלך, אולם בתקופת ינאי המלך מצאו לשפוט מלכים זה דבר מסוכן ולכן קבעו אמוראי בבל שמלכי ישראל (להבדיל ממלכי בית דוד שהיו צדיקים ברובם) לא דנים אותם.
התלמוד הירושלמי (סנהדרין ב, ג) לא מבדיל בין מלכי ישראל למלכי יהודה ומשאיר את המשנה על כנה. ההסבר לכך שלא דנים את המלך הוא הפסוק בתהלים: מלפניך משפטי יצא (תהלים יז, ב). כלומר רק הקב"ה דן את המלך ולא כל גורם אחר. הסבר הדברים הוא פשוט לאור ההסתכלות המקיפה של התלמוד הירושלמי. על המלך מוטלת משימה להנהיג את העם והוא חייב כל הזמן למסור את הנפש על הציבור, ולא ייתכן שתוך כדי תקופת ההנהגה שלו כל הזמן לא יתנו לו לעבוד. כלומר התלמוד הירושלמי בהסתכלותו המקיפה לא כל כך מעניין אותו האיש שעומד מאחורי הדברים (המלך במקרה זה), אלא מה שחשוב לו איך עם ישראל לא יפגע. ואם יבוא השואל וישאל אם ישנה חסינות למי שמנהיג את המדינה. מי יבקר אותו. התשובה היא שמן הסתם לא מדובר על עבירות חמורות ביותר כמו רצח וכד'. ודבר נוסף. מלך צריך לדעת (והדברים מופיעים בירושלמי מיד לאחר מאמר זה) שלא כמו אדם רגיל שעומד למשפט פעם אחת בשנה. מלך נידון לפני הקב"ה מידי יום. למלך ישנה אחריות כבדה על הסובב – כלומר על עם ישראל.
מקורות:
משנה מסכת סנהדרין ב, ב: "המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין לו".
תלמוד ירושלמי סנהדרין ב, ג: "ולא דנין אותו על שם מלפניך משפטי יצא".
תלמוד ירושלמי ראש השנה א, ג "רבי יצחק רבה בשם רבי מלך וציבור נידונין בכל יום מה טעמא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו".
בתאריך יום ה׳, 16 בינו׳ 2020 ב-8:02 מאת אברהם בלס <blasyerushalmi@gmail.com>: