Family Wiki
Advertisement

ברכה מיוחדת לאחי שאול ליום הולדת ה-80!!![]

אי אפשר בלי "הבן-החמישי"!! - היות שזוכים היום כל משפחת ונטורה המורחבת להיפגש,לחגוג את הוצאת הספר ואת יום הולדתו ה-80 של שאול רציתי להקדיש כמה מילים לשאול ולמשפחתנו האהובה: גיל 80 הוא גיל מאד מיוחד-משה רבינו גאל את עם ישראל ממצרים בגיל 80.בפרקי-אבות נאמר -"בן שמונים לגבורות"- כמ"ש בתהילים –"ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה"- הגיל הנורמאלי בדרך-כלל הוא 70 שנה, אך יש ופעמים רבות קורים דברים ניסיים ועל- טבעיים והאדם חי ובריא גם מעל גיל זה. בספרות הקבלה מסמל מספר שבע את המדוד, המסודר, המקובל והנורמלי על-פי גדרי-הטבע, שמונה- לעומתו- מציין את ה"בלי-גבול" ,את ה"למעלה מהטבע", את הנס ואת ההנהגה הלא- קונבנציונאלית!!

אפשר לפרש גם ש"בגבורות" פירושו להתחיל הנהגה אחרת של התגברות מעל להרגלים הקבועים והמסודרים, מעבר למחשבה המקובעת וה"טבעית"- שאפיינה אותנו עד עכשיו ולפתוח אפיקים אחרים של ראיית-עולם שונה והתנהגות אחרת בפועל ממ"ש. לכן זכרו את התגברות ה"גבורות"-עוד נזדקק להם בהמשך..

עומדים אנו כעת (כבר החל מפורים) ב"שלושים יום לפני החג", כולם מתארגנים ללימוד הלכות החג, מנקים ומקרצפים את הבית כאילו לקראת אורח חשוב, וגם עורכים קניות של מזון וביגוד לכבוד החג שכה אהוב עלינו-אבל אחת ההכנות העיקריות לפעמים נשכחת מאיתנו:הרי כל מטרת ערב ליל הסדר הוא להיזכר בסיפור יציאת מצרים,להתכונן וללמוד אותו כראוי כדי שלא נתבלבל בסדר אמירתו בליל-הסדר- על-מנת להנחילו היטב לדורות הבאים -"וכל המרבה לספר ביציאת-מצרים הרי זה משובח".

יציאת מצרים הוא לא רק מאורע היסטורי שקרה לפני יותר מ-3000 שנה, אלא גם מאורע שאדם חייב-ע"פ הוראת חז"ל- לחוות אותו -"בכל דור ודור " ו"בכל יום-ויום" מחדש . ניקח גם לתשומת ליבנו שלא כל-כך מזמן, ובמושגי ההיסטוריה הארוכה של עם-ישראל זה נחשב כרגעים אחדים, עבר עם ישראל את אחד הטראומות הגדולות-אם לא הגדולה מכולם- של השואה האיומה היל"ת. ואם-כן יציאת-מצרים אינה בכלל דבר הרחוק כל-כך ממושגינו, אפילו הבנים ,הנכדים והנינים שלא היו "שם"- חיים כל הזמן בצילו של המאורע הכואב "ההוא" ,הרבה מאיתנו ביקרו כבר ב"יד-ושם" והרבה אחרים גם שמעו את הסיפורים במשפחתנו מכלי ראשון.

ישנם כמה דרכים "לספר ביציאת-מצרים"-אפשר כמובן לספר בצורה ענינית ו"קפואה" המקפידה לציין תאריכים, מקומות ושמות אנשים שונים-מבלי להיכנס ל"רגשנות מביכה".

אך אפשר לכתוב את הסיפור בצורה חיה ונושמת שנותנת לקורא את התיאבון להמשיך ולקרוא עוד ועוד, להזדהות עם הדמויות,לחוש את כאבם ולשמוח בשמחתם.

לעניות-דעתי הצליח הסופר קאמפי בכתיבת סיפור יציאת-מצרים הפרטית של "אונה –פאמיליה""-בצורה יוצאת מגדר הרגיל, הוא הצליח ממש "להחיות" את הדמויות-ולהפיח נשמה בסיפור שיכל להיות לא יותר מדיווח אפרורי ויבש.

Advertisement