ריש לקיש

ריש לקיש או רבי שמעון בן לקיש (בר"ת: רשב"ל) היה אמורא ארצישראלי בדור השני לאמוראים והיה תלמיד חבר לרבי יוחנן.

תולדות חייו

מקום הולדתו של ריש לקיש כפי הנראה היה בציפורי, השערה זו מקורה בכך שריש לקיש היה בנערותו חבר של רבי יוחנן בר נפחא, שהיה יליד ציפורי. בציפורי החל את לימודיו. הוא החל ללמוד שם מפיהם של רבי חנינא בר חמא ובר קפרא. לאחר לימודיו וחינוכו בידיו, החל ריש לקיש ללמוד תורה אצל רבי ינאי בעכברא ואצל רבי אושעיא בקיסרי, אשר אצלם גם למד רבי יוחנן.

ריש לקיש נודע כבעל גוף חסון וחזק. לפי מסכת גיטין, ריש לקיש "מכר את עצמו ללודים". לפי סברה אחת, הכוונה בכך היא למעשה ללודרים- אנשים הנאבקים בקרקסים, זה בזה או בחיות מסוכנות, למטרות בידור. לפי דעה אחרת, הכוונה היא לבני ארץ לוד, שבאסיה הקטנה. בין אם הסברה הראשונה נכונה, ובין אם הסברה השנייה היא הנכונה - ריש לקיש הביסם.

בזמן מאוחר יותר, היה ריש לקיש לראש חבורת שודדים, אך לאחר מכן חזר לדרך התורה, והיה לאחד מגדולי הדור. במסכת בבא מציעא (דף פ"ד, עמ' א') מסופר על חזרתו בתשובה של ריש לקיש:

"פעם אחת היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן.

אמר לו רבי יוחנן: "כוחך לתורה"

אמר לו ריש לקיש: "יופייך לנשים" (שכן רבי יוחנן היה יפה תואר)

אמר לו רבי יוחנן: "אם תחזור בך, אתן לך לאישה את אחותי, שהיא יפה ממני!"

לאחר שהסכים ריש לקיש לחזור ללימודיו, אכן נתן לו רבי יוחנן את אחותו היפה לאישה, אך הוא גם החל ללמד אותו תורה. ריש לקיש שקד בצורה בלתי רגילה על לימודיו בתורה, הוא לא הפסיק את תלמודו אף ליום אחד, ואף בלילות הוא היה לומד. פלפולו של ריש לקיש היה כה גדול, עד שאמר עליו עולא: "הרואה את ריש לקיש בבית המדרש, כאילו עוקר הרים וטוחנם זה בזה" (מסכת סנהדרין, דף כ"ד). לא עבר זמן רב, וריש לקיש הגיע למעלתו של רבי יוחנן, כמעט. רבי יוחנן התייחס לריש לקיש בכבוד רב, ולא פעם אחת מינהו למשנהו ואף קיבל את דעתו בהלכות.

למרות הידידות שבין רבי יוחנן לריש לקיש, זה הראשון הוא שגרם לבסוף למותו. על פי המסופר בגמרא, דנו השניים בבית המדרש בסוגיה טומאתם של כלי נשק, והיו חלוקים ביניהם. לאחר שאמר רבי יוחנן את דעתו, וריש לקיש חלק עליו, אמר לו רבי יוחנן "לסטאה בלסטיותיה ידע" (בבא מציעא, פד, ע"א) משמע אתה הוא המומחה בנושא. בעקבות האמירה, נחלשה דעתו של ריש לקיש והוא התעצב על כך שאפילו לאחר שחזר בתשובה אין מקבלין אותו לגמרי אלא מזכירים לו את עברו והוא אמר בתרעומת לרבי יוחנן "כשהייתי ראש השודדים קראו לי "רב", וגם כעת קוראים לי "רב". רבי יוחנן הקפיד עליו וריש לקיש חלה, אמרה לרבי יוחנן אחותו (שהייתה נשואה לריש לקיש) שיסלח לו אבל רבי יוחנן לא הסכים ולבסוף נפל ריש לקיש למשכב ומת. על פי המסופר בגמרא, רבי יוחנן התעצב מאוד על כך שגרם למותו של ריש לקיש. נסיונות רבים של החכמים לעודד את רוחו, אם בלימוד איתו ואם בדיבור לא הועילו, ולבסוף נטרפה דעתו ולאחר שחכמי דורו ביקשו עליו רחמים, כשלא יכלו לראות בסבלו - הוא נפטר.

כאמור, שמו של ריש לקיש היה רבי שמעון בן לקיש, ואכן, כך הוא מכונה בתלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי נכתב פעמים רבות ריש לקיש, אולי כתוצאה מטעות דפוס. בתחילה רבי שמעון בן לקיש נכתב כ-ר"ש בן לקיש, וככל הנראה בשלב מסוים הפכו המרכאות לאות י', והשם לריש לקיש.

תאוריה נוספת היא שהוא היה בן העיר לקיש (אם כי לא ידוע ממקורות אחרים על עיר בשם זו), אך בשלב מסוים התמנה לראשה.

דרכו של ריש לקיש בלימוד

על כל דבר שאמר ר' יוחנן, ריש לקיש "היה מקשה עשרים וארבע קושיות, ורבי יוחנן היה מתרץ לו עשרים וארבע תירוצים" (בבא מציעא, דף פ"ד). כמו כן, סייע ריש לקיש לתלמידים החלשים והיה נוהג לחזור על לימודו ארבעים פעם לפני ששמע שיעור מרבי יוחנן. על אף היותו ידוע בכוחו בלימוד בפלפול העריך מאוד את לומדי הבקיאות. הוא נעשה משנהו של ר' יוחנן בישיבת טבריה ותפקידו היה לחזור על שיעורו של ר' יוחנן בפני התלמידים (בבא קמא קי"ז ורש"י שם).

כמו כן אמר: "המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר "ויאמר לרשע למה תכה רעך?" (שמות ב', י"ג)".

בגמרא תענית ט. מצאנו שר' יוחנן פוגש את בנו של ריש לקיש ולומד ממנו בדרך עקיפה בהסבר הפסוק: איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" העוסק בעניין ההשגחה ושכר ועונש. בגמרא שם מתואר שר' יוחנן התפעל מבנו ונתן בו עיניו. לפתע באה אימו (שהייתה אחותו של ר' יוחנן) ולקחה את בנה ואמרה לו שיבוא שלא יעשה לו כפי שעשה לאביו

קישורים חיצוניים

(מהויקיפדיה העברית)

מיזמי קרן ויקימדיה תבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזם

• התלמיד ששכח את לימודו מאתר "כמעיין המתגבר"
• סיפור חייו של רבי שמעון בן לקיש באתר 'בית חב"ד'
• רות קלדרון, תחת כנפי השכינה, פרק מתוך הספר:"השוק הבית הלב", העוסק בריש לקיש ופורסם במגזין"ארץ אחרת"

אמוראים

• אמוראי ארץ ישראל
  • הדור הראשון (עד 250): רבן גמליאל ברבי • רבי חייא • רבי ינאי • רבי אושעיא • רבי אפס • רבי יהושע בן לוי • חנינא בר חמא • לוי בר סיסי • בר קפרא
  • הדור השני (עד 280):רבי יהודה נשיאה • רבי יוחנן • ריש לקיש • רבי אלעזר • יוסי ברבי חנינא • רב כהנא (השני)
  • הדור השלישי (עד 310): רבן גמליאל הרביעי • רבי אמי • רבי אסי • רבי אבהו • חייא בר אבא • עולא • רבי זירא • רבה בר בר חנה • רבי אלעאי • יוסי דמן יוקרת
  • הדור הרביעי (עד 340): רבי יהודה נשיאה השני • רבי ירמיה • רבי אחא • רבי ברכיה • רבי יוסי • רבי יונה
  • הדור החמישי (עד 380): הלל נשיאה • רבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בון • רבי מנא
  • הדור השישי (עד 410): רבי יהודה נשיאה השלישי • רבי תנחומא • רבי חנניה דציפורין • רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
• אמוראי בבל
  • הדור הראשון (עד 250): רב • שמואל • מר עוקבא • רב שילא • רב אסי
  • הדור השני (עד 280): רב הונא • רב יהודה • רבה בר אבוה • רב כהנא
  • הדור השלישי (עד 310): רב נחמן • רב ששת • רב חסדא • רבה • רב יוסף • רב יוסף בר חמא • רבה בר רב הונא
  • הדור הרביעי (עד 340): אביי • רבא • רמי בר חמא • רב אחא בר יעקב
  • הדור החמישי (עד 380): רב נחמן בר יצחק • רב פפא • רב הונא בריה דרב יהושע • רב זביד • רב פפי • אמימר • מר זוטרא
  • הדור השישי (עד 430): רבינא • רב אשי • הונא בר נתן
  • הדור השביעי (עד 465): רב יימר • מר בר רב אשי • רפרם • אחא בריה דרבא
  • הדור השמיני (עד 500) :רבה תוספאה • רבינא האחרון • רבה יוסי