רחל עם כדה עם שכמה - כך מכיר אותו אברהם אבינו - תחריט של דורא
קבר רחל ציור משנת 1911
קבר רחל ציור משנת 1887
רחל אימנו (2216 - 2252) לבריאת העולם היא אם עם ישראל, נמנה על ארבעת האמהות, יחד עם שרה אימנו, רבקה אימנו ולאה אימנו - אחותה התאומה - לפי סדר עולם רבה. היא בתו של לבן הארמי, יחד עם לאה אמנו הן נישאו בגיל 22 ליעקב אבינו . רחל אימנו מתה בגיל 36 שנה (לאה בת 54 שנה). היא נקברה בקבר רחל בדרך אפרתה.
בגיל 22 ובאה לארץ עם בני יעקב. היו ששה בנים, הגדולים מבני יעקב. היא נקברה במערת המכפלה.
בני רחל[]
היא לא יכלה להרות ליעקב אבינו היא מסרה לו את שפחתה בלהה והיא יולדת שני בנים: (ל', ה' - ח')
- דן בן יעקב - "וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹקים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:
- נפתלי בן יעקב - "וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם-יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי
רק לאחר מכן נולד לה בן בחרן:
- יוסף הצדיק - "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף לִי בֵּן אַחֵר.(כ"ד). ואכן בן נוסף נולד בה בארץ.
בנה האחרון, בנימין בן יעקב נולד בדרך והיא נפטרה תוך כדי לידה. וכך מסופר במקרא:"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. (ל"ה, ט"ז-כ')
רחל ולאה שתי בחינות רוחניות[]
הרב דוד דב לבנון כתב על הנושא:מסרה סימנים לאחותה באתר ישיבה ובין השאר עורך השוואה בין רחל אמנו ולבן אמנוץ במדרש (בראשית רבה (וילנא) נאמר: "וללבן שתי בנות, כב' קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה שבת, וקרבן בנה של זו דוחה שבת, מלחמת בנה של זו דוחה שבת, ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת, לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל, (אסתר ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ושם הגדולה לאה, גדולה במתנותיה כהונה לעולם ומלכות לעולם, דכתיב (יואל ד) ויהודה לעולם תשב וגו', וכתיב (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד, ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (שם תהלים עח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר".( פרשה ע',ט"ו)
עוד אמרו חז"ל על ההבחנה בין תכונותיהם של שתי האמהות: "לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, דוד אמר (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב, דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה, רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין, בנימין ישפה יש פה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד, שאול (ש"א =שמואל א'= י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, על כן קראה שמו יהודה, בכל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלסין, ותעמוד מלדת, א"ר אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה בניה". (שם ע"א)
המסקנה :
- פלך שתיקה - הוא מידת הצדיק המתגבר על יצרו, כח של התאפקות, כפי שראינו בבניה של רחל.
- פלך הודיה - הוא מידת התשובה, הנובעת ממידת השפלות, והכח לתקן את כל המעשים
הסתרת התרפים[]
רחל מסתירה את התרפים מלבן -ציור של טייפולו - וקישיתוף
בפרשה מסופר:"וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ, כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ; לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי. לא וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן: כִּי יָרֵאתִי--כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-תִּגְזֹל אֶת-בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי. לב עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה--נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ; וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. לג וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת--וְלֹא מָצָא; וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה, וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל. לד וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל--וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם; וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא. לה וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי; וַיְחַפֵּשׂ, וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים. " (בראשית, ל"א, ל'-כ"ה).
רש"י פרש: ותגנב רחל את התרפים -"להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה" - פשוט כוונה טובה. מדרש רבה מעלה את תכונותיה של רחל אמנו ומדוע דווקא היה באוהלה פעמיים. לפי המדרש רק נס הציל אותה:"עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה והוה כן כשגגה היוצאה מלפני השליט ותגנוב רחל ותמת רחל ויבא לבן באהל יעקב ובאהל רחל באהל יעקב שהוא אהלה של רחל ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל למה באהל רחל שתי פעמים שהיה מכיר שהיא משמשנית ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל בעביטא דגמלא ותשב עליהן ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל וגו' א"ר יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל.
מדרש תנחומא מרחיב את ההסבר: ראשית, הוא מסביר מדוע גנבה את התרפים (למרות שלא האמינה בהם), שנית, בכך גם רואה את סיבת מיתתה בדרך:"ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים.
- ובמקום אחר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) בשביל שרה
- טכאן, התחיל לבן אומר ליעקב ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלהי. השיבו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן את כל האהל ולא מצא, ורחל לקחה את התרפים.
למה גנבה אותם כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו, וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב (זכריה י) כי התרפים דברו און, ואתה אומר עינים להם ולא יראו כל אותו ענין, אלא תרפים למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורדף מעשה טומאה, וכיצד היו עושין מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמם בלחש, זש"ה כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל:
קבר רחל[]
קבר רחל - המבנה הקדמי הוקם על ידי מונטפיורי ושלט על כך מוצב במקום - צילום גלויה מראשית המאה ה-20 - מקור:ויקישיתוף - צילם:eman
ערך מורחב: קבר רחל
קבר רחל מצוי בפאתי העיר בית לחם ליד דרך האבות המובילה משכם לחברון. מיקומו של הקבר תואם את התאור המובא בספר בראשית:":"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ... וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. (ל"ה, ט"ז-כ').
קבר רחל מסמל את התקווה כי עם ישראל ישוב לארצו. תקווה אותה מבטא ירמיהו הנביא:"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי- יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.(ל"א,י"ד-ט"ז).
חסדה של רחל אימנו[]
וכך מובא במדרש (איכה רבה): "באותה שעה (שעת החורבן שבאו האבות לבקש רחמים) קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: "רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני.
ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?"
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: "בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן!" הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם /ירמיהו ל"א/) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם /ירמיהו ל"א/) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".
רחל אימנו[]
מאת: צבי אלפר עוד משיריו
אמא רחל
שנים רבות לא פקדתי את קברך
בדרך אפרתה,
נשאתי תפילתי מרחוק.
היום באתי אל מקום מנוחתך
הנחתי ראשי על האבן
נשאתי תפילה, הורדתי דמעה
ביקשתי על בני משפחתי ועל האומה.
קולך נשמע ברמה
כבר אלפים שנה,
בכי תמרורים בכייך,
היה שכר לפעולתך.
בנים רבים שבו לגבולם
ה' חנן שארית יעקב.
"כולם נקבצו באו לך"?
באנו אל הנחלה
לא הגענו אל המנוחה
אמא רחל,
אל תמנעי קולך מבכי
את עינייך מדמעה!
העם נבוך ומפורד
רבות המחלוקות
שנאת חינם גוברת,
רבים המנאצים,
האויבים עומדים בשער.
מתי יתאחד העם?
מתי נירש הארץ?
ברית שלום לא תמוט לעולם.
צבי אלפר
רחל אמנו בעזה[]
הרב שמואל אליהו מבשר על אמיתות הסיפור הידוע.. קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, וד`` אומר לה "מנעי קולך מבכי ועינייך ...
מעשה ששמעתי מתלמידי ששמע ברדיו מישהו שסיפר כי השבוע בזמן הלחימה בעזה הסתערה מחלקת חיילים מובחרת על איזה בית כדי לחסל מחבלים ולפתע ירדה מלמעלה אשה זקנה הנראית כערביה ואמרה לקצין שלא יכנסו לבית זה כי יש שם מנהרות ורוצים לחטוף חיילים. החיילים הרסו מבחוץ את הבית והתקדמו בכפר והגיעו לבית אחר מרוחק מהראשון ושוב אותה זקנה אומרת לקצין אל תכנסו פנימה כי יש כאן מארב שרוצים לחטוף חיילים. הקצין נדהם וחשב שהוא חולם אמר לה הרי את היית שם בבית הקודם ? איך הגעת לכאן ? מי את ?
והיא ענתה לו : אני רחל האמא שלכם באתי לשמור עליכם ונעלמה ... .
עד כאן שמעתי ממי ששמע ברדיו סיפור זה אודה לכל מי שיעזרני לברר מי האיש המיוחד והמופלא שזכה לגילוי רחל . עזה אפופת סוד בימים אלו מקובלים אמרו שהאותיות שלפני עזה הן סוד .
אולי משהו עכשיו יותר ברור למה גאון הדור והדרו מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט`א נשא על גבו את סבלנו וחוליינו הוא נשא בהכנה למלחמת עזה זו .
ומי כמוהו שיחיה לאורך ימים ושנים מחובר לרחל אמנו ןלא בכדי היה הרב אצלה בציון קברה לאחרונה ממש לשאת תפילה בעד עמנו ארצנו ונחלתנו .
נאחל לרבנו הגדול רפואה שלימה שישוב לאיתנו הראשון וזכות רחל אמנו תגן בעד כלל עם ישראל ובייחוד בעד בניה הלוחמים שיחזרו לאיתנם הראשון בבריאות ושמחה וכל עמנו נשיר את שירת נסי הגאולה אמן.
לנשות הדור אנא כוונו הרבה בתפילות הדלקת נרות לכבוד שבת קודש ויחי התשס`ט לשלום עמנו והגברים בהוסיפכם מים ליין הקידוש כוונו למתק הדינים ולהרבות חסדים בעולם ממקור הברכה
ברוך הוא וברוך שמו. שבת שלום
איזה השגחה גדולה איזה ניסים גדולים על אישה סיפור של רחל אמנו על עזה