רדיית דבש

468kol — תוצרת רדיית הדבש/צילם:Waugsberg

רדיית דבש היא הפעולה החשובה ביותר של הדבוראי. לקראתה הוא מתארגן היטב והכשרתו המקצועית מכוונת לקראת ארגון עבודת הרדייה: עבודה קשה, אשר לא ניתן להמנע ממנה אך גם שכרה בצידה, אם מבקשים להפיק, או כפי שמכנים זאת , לרדות דבש.

זמן הרדייה[]

Honigwabe entdeckelt — חלת דבש אחרי שהוסר ממנה כיסוי השעווה. צילום:siehe Lizenz

הדבוראי רגיל לרדות את הדבש בסוף עונת אגירת הצוף, אשר דבורת הדבש מפיקה ממנו, כעבור זמן עיבוד, דבש. היות רוב הדבורים מצויות בסביבת הכוורת, כאשר יגיע הדבוראי לבצע את הרדיה הוא יתקל בהתנגדותם. למרות כל התחבולות שיינקוט הוא לא יוכל לרדות את הדבש ללא גרימת נזק לנחיל הדבורים. לכן, למרות המאמץ הארגוני הכרוך בדבר, יש הנוהגים לרדות פעמיים: פעם באמצע הפריחה ופעם שנייה בסופה. יש הטוענים כי רדיית הביניים אפילו ממריצה את הדבורים למלא את החלות שרוקנו בפעולת הרדייה הראשונה. יחד עם זאת, יש לזה גם חסרון שכן ה"פועלות" עוסקות בתיקון תאי חלות הדבש אשר ניזוקו בפעולת הרדייה ואין הן יכולות לצאת לאסוף צוף, בזמן שעדין יש פריחה בחוץ חסרון נוסף, מהותי יותר, הדבש המצוי בחלות, ברדיית הביניים עלול להיות לא בשל די. הדבש ה מופרש מהדבורה הוא מימי . רק לאחר שהן משלימות את מלאכת האידוי הדבש בשל. דבש לא בשל הנרדה מהכוורת עלול לתסוס. לכן, נוהגים באזורי פריחת של פרי ההדר, עונת הפריחה היא קצרה, לבצע רק רדייה אחת כדי לא לגרום הפרעה לפעולות איסוף הצוף.

פעולת הרדייה[]

Beekeeping queen excluder — רשת בין קומת הבסיס לבין שאר הקומות - המונעת מה"מלכה" לעבור לקומות העליונות ולסכן את חייה בזמן הרדיה - סיכון העלול להביא לעיתים לקיצו של נחיל . צילום:Artic

על מנת לרדות את הדבש יש להוציא את חלות הדבש או כפי שהן מכונות "יערות הדבש " מתוך הכוורת. בעונת הרדייה, הכוורות מאוכלסות מאד, הדבורים שומרות על ה"מחסנים" שאגרו לקראת החורף, הדל בצמחים המניבים צוף. גם משפחות הדבורים המוכרות לכוורן בתור "שקטות" לא יניחו לו לקחת מהן את יערות הדבש. הן נאבקות בבבעלי החיים ובבני האדם בנשקם האחרון - עוקץ הדבורה.

הדבוראי מצטייד לעבודה עם הדבורים בבגד קל, על מנת שלא יזיעה. ריח הזיעה אינו אהוד על הדבורה וממריץ אותה לפעולות תקיפה, על ידי הרחתו היא חשה כי ה"אוייב" בסביבה. בנוסף למסכה על הפנים נוהגים גם ללבוש כפפות על הידם. למרות הכל, נטילת הדבש מהכוורת גורם להתעוררוץ הדבורים שכמעט בכל מקרה הדבוראי נעקץ בעת ביצוע פעול הרדיה.

הכלים הדרושים להוצאת החלות מארגז הכוורת, העגלה לנשיאתם ועוזרי הדבוראי - אמורים להיות ערוכים ןמוכנים כך שפעולת הוצאת החלות מהכוורת תעשה בזריזות ובמהירות, לאחר שהדבורים שואפות את העשן מאש שהופקה במפוח, מתעורר בהן את החשש כי פרצה שריפה והן עטות על חלות הדבש על מנת להתמלא בדבש - מלאי לשעת חירום - וכך הדבוראי מרויח זמן והדבורה נעשית כבדה יותר לתנועה ולתגובה על התקיפה.

בכוורת נוהגים למצוא את חלות הדבש בקומות העליונות, כאשר חלות הדבש המלאות חתומות ומצויות בצידי ארגז הכוורת. מקפידים לקחת רק חלות שכל התאים שלהם חתומים. אם בחלה יש גם תאים עם ביצות או רימות הדבש עלול להזדהם. מקפידים שיישארו בכוורת - בכל מקרה - חלות עם ביצים, כי באנדרלמוסיה הנוצרת בזמן הרדייה, המלכה עלולה להפגע ובהעדר ביצים, לא ניתן לגדל מלכה חדשה והמשך קיומו של נחיל הדבורים הוא בסכנה. מקובל להניח בכוורת רשת מיוחדת לכך אשר תגן על המלכה בעת הרדייה(. אם זאת הרשת תמנע את הוצאת חלות הדבש בקומת הבסיס של הכוורת. (ראו בתמונה).

נוהגים להתחיל להוציא את החלות מהקומות התחתונות ולעבור לקומות העליונות. במשך כל התהליך, אחד העוזרים ממשיך לנשוף עשן על הכוורת. קיימות שיטות שונות להרחקת הדבורים מהחלות המוצאות. בסופה של פעולת הרדייה, הדבוראי וחבר עוזריו יחד עם יערות הדבש שלקחו מובילים אץ מטענם למבנה אטום ובו מכונת הרדייה.

הפקת הדבש[]

Filtering of honey — זיקוק הדבש לאחר הרדייה. צילם:Lviatour

את הדבש רודים כיום בעיקר בשיטות מכאניות. תהליך הרדייה מורכב מהשלבים הבאים:

הסרת מעטה השעווה, החותם את תאי הדונג בהם מצוי הדבש. פעולה זו נעשית באמצעות סכין מיוחד או בתהליך ממוכן.
סִרכּוּז (צנטריפוגציה) של חלת הדבש. לא ניתן להוציא את הדבש מהתאים שמהם הוסרה חותמת השעווה בעזרת כוח המשיכה בלבד ולשם כך מפעילים צנטריפוגה.
סינון ושקיעה. הדבש המופק באמצעות הצנטריפוגה מועבר בצינורות לבריכות השקעה בהם הדבש מאוחסן למספר ימים. חלקי דבורים מתות ופרורי שעווה צפים כלפי מעלה ומוּ‏סרים מהדבש.
פיסטור: שלב לא הכרחי. מטרת הפיסטור היא להרוג את השמרים שבדבש על מנת למנוע תסיסה, למנוע התגבשות ולהגדיל את צמיגותו של הדבש. הפיסטור נעשה על ידי חימום הדבש. קיימות כמה שיטות, למשל - חימום הדבש במשך שתי דקות לטמפרטורה של 77°C וקירורו מיד ל-54°C. בשלב זה קיימת הסכנה שחימום מוגזם יכול לקלקל את הדבש.
אחסון. הדבש הנקי מועברים למכלים בהם הוא מאוחסן עד שיועבר לכלים בהם יימכר. התנאים האידאליים לאחסון דבש הם מקום חשוך, טמפרטורה נמוכה (מתחת ל-11°C או בטווח של 21°C ל-27°C באריזה סגורה), ולחות יחסית של 60%-80%.

בתנאים מיטביים ניתן לרדות כ-30-40 ק"ג דבש מתא כוורת אחד בעונה.

מכונת הרדייה[]

NSRW Honey extractor — דגם מכונת רדיה. העלה:Luigi Chiesa

בשנת 1865 גילה המיור פרנצ'סקו דה-הרושקה (Major Francesco De Hruschka) מאיטליה את העקרון לבניית מכונת הרדייה. הוא צפה בילד קשר המניף בעזרת חבל לסל שבו היו יערות דבש . כאשר סיבב את הסל עם החבל במהירות מסביב לראשו הוא גילה כי הדבש נזקר מהחלות. לנגסטרוט האמריקאי, ממציא הכוורת המתפרקת, התעניין בהמצאה והוסיף למכונה מנסרה, אשר מכפילה את מהירות הסיבובים. בסופו של דבר, היערות עומדות בתוך תוף המסתובב במהירות על צירו. הכוח הצנטרופוגלי לוחץ על הדבש וזורק אותו המרכז אל קיר החבית. משם הוא נוזל מטה ןנאסף בכלי קיבול מיוחדים.

לאחר גמר הרדייה מחזירים את החלות הפגומות אשר עדין מכילות מעט דבש - עד 10% - לבוורת, בקומה נפרדת, למניעת הפרעה נוספת לקומה הבסיסית של הכוורת. הדבורים מלקטות את הדבש שנשאר ובונות מחדש את החלות. כאשר החלות מתרוקנות רצוי לאחסן אותם בארנות מיוחדים - הרמטיים - כדי שלא ייפגעו מעש הדונג. יש שיטות לטיפול בחלות וזאת על מנת לחסוך ממשפחת הדבורים מאמץ בעונה הבאה לבנות חלות חדשות.

אחרי הרדיה, נוהגים להמתין 10 ימים ויותר עד שהדבש נהיה מזוקק וראוי לשיווק.