יחיאל סופר מבית משיח כתב מקור ההשראה של הניגון המאפיין את דרך חייו של הרבי המהר"שהרבי המהר"ש היה ספרו של המקובל הגאון רבי עמנואל רפאל חי ריקי
פעמים נראה שישנן קהילות שלא זכו לסיקור די הצורך בעיתונות ובספרות בת-זמננו, משל חלפו להן מן העולם בלא להשאיר שריד. כך היא למשל יהדות איטליה, אותה יהדות מפוארת שהעמידה מתוכה גדולי תורה וענקי רוח במשך אלפיים שנות הגלות האחרונה.
גלות איטליה, בעיקר בשנות הת', זכתה לפריחה ושגשוג שלא ידעה כמותה מעולם. מוסדות התורה שגשגו, הקהילות התחזקו, ותלמידי החכמים שבה צמחו לגאון ולתפארת. מביניהם צמחה ועלתה דמותו הזוהרת של המקובל הגאון רבי עמנואל רפאל חי ריקי.
רבי עמנואל נולד בעיר פרארה באיטליה ביום ט"ו בתמוז ה'תמ"ח, לאביו רבי אברהם ואמו מרים. הוא התייתם בגיל צעיר, ובגיל תשע-עשרה נטל את מקל נדודיו ונדד לעיר גורציאה, שם שימש כמלמד ילדיו של אחד מתושבי העיר.
בהקדמת אחד מספריו הוא מתאר את רצונו העז ללמוד את תורת הקבלה, מפי רבי בנימין הכהן, שהיה באותה עת גר ברויג'ו, בה התגורר בעבר. אולם למרבה הצער, בדיוק כשהגיע לעיר, נסע רבי בנימין אל מחוץ לעיר ושוב נאלץ לחזור על עקבותיו בלא להשיג את מבוקשו.
לארץ ישראל[]
לאחר שנשא אישה, נדד בכמה ערים נוספות כשהוא כותב בינתיים את ספריו "מעשה חושב" ו"חושב מחשבות". לאחר מכן החליט לעלות לארץ ישראל, שם התגורר בעיר הקודש צפת ובה למד רבות מכתבי האריז"ל וכתבי תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל. באותו זמן כתב ספר נוסף, שלישי במספר, "הון עשיר" על סדרי המשניות.
ארץ ישראל נקנית ביסורים, ונדמה היה שרבי עמנואל קנה ביסורים מרובים ומכופלים. בתו היחידה מתה עליו במגפה. רבי עמנואל נאלץ לעזוב את ארץ ישראל. בדרכו חזרה לארץ אבותיו, בנסיעה באניה, התנפלו על האוניה שודדי ים ושבו אותו ואת משפחתו. אולם מיד בהגיעו לעיר טריפולי, פדה אותו אחד מעשירי העיר וכך ניצל מידם הרעה של שודדי הים.
חזרה לגולה[]
לאחר שהות קצרה בעיר, עבר להתגורר בעיר ליוורנו שבאיטליה, שם חיבר את ספרו "משנת חסידים". רבי עמנואל החליט לכתוב ספר שיסכם בקצרה את תורת הקבלה ע"פ שיטת האריז"ל, מעין "משנה תורה" על הקבלה. לא בכדי בחר לקרוא לספרו "משנת חסידים". הוא סידר את ספרו כמעין מתכונת ששה סדרי משנה, המחולקים למסכתות, פרקים ומשניות.
לאחר שלוש שנות מגורים בליוורנו שוב נטל את מקל הנדודים בידו, ועבר לגור בעיר פירנצה, שם כיהן כראש ישיבה ומורה הוראה. אך שוב, אחרי ארבע שנות מגורים, בעקבות בעיה רפואית חזר לעיר ליוורנו, בה התגורר שתים עשרה שנים נוספות.
כשהוא כבן חמישים שנה, החליט רבי עמנואל שהגיע הזמן להדפיס את שאר חיבוריו. ולשם כך נאלץ לעזוב את משפחתו ועירו, ונסע למסע נדודים. אזמיר, סלוניקי, קושטא (איסטנבול), אמשטרדם, ולונדון. כשבכל עיר אסף כספים ומכר מספריו. כשחזר סוף סוף לביתו, החליט שהגיע העת לשוב ולחונן את עפרה של ארץ ישראל. בשנת תצ"ח כשהוא בן חמישים שנה, עלה שוב לארץ ישראל.
נראה שכאן עתיד הוא לבלות את שארית חייו בטוב ובנעימים. אבל לא, מסכת חייו טלטוליו הסוערים, רבי-ההרפתקאות לא תמה. חכמי ארץ ישראל נתנו בו את עיניהם כשד"ר (שלוחא דרבנן) ראוי שיצא לחו"ל על מנת לאסוף כספים כדי להחזיק את הישוב היהודי. רבי עמנואל לא סירב לבקשה הוא ראה בכך הזדמנות נוספת להדפיס את ספריו הנוספים שכתב במשך הזמן.
באותה עת התחוללו ברחבי איטליה מלחמות רבות, והביטחון ששרר בדרכים לא היה מן המשופרים. שודדים וכנפיות שרצו למכביר, ויהודי זקן המהלך לבדו – היווה טרף קל. וכשמדובר בשד"ר הנושא כסף רב במזומן – על אחת כמה וכמה.
כך נמצא רבי עמנואל רפאל חי ריקי, ביום ראש חודש אדר תק"ג, מוטל באחד צידי הדרך בסמוך לעיר צ'נטו במחוז בולוניה באיטליה, כשהוא חנוק ברצועות התפילין שהיו עליו... רק שבוע לאחר מכן הרשו השלטונות המקומיים להביאו לקבורה, וגם אז ללא מצבה. למרות שעבר שבוע שלם מפטירתו נשאר גופו שלם כבחייו, ויהי לפלא.
המשך הכתבה בקישור לעיל