קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
הרב מאיר קצנלנבוגן, מהר"ם מפדואה(1473 ריינלנד-פאלץ – 12 בינואר 1565, ו' בשבט ה'שכ"ה, פאדואה), מגדולי הפוסקים האשכנזים במאה ה-16.
ביוגרפיה[]
נולד בשנת 1473 ליוליה מלכה, בתו של יחיאל לוריא מבריסק ולרב יצחק קצנלנבוגן. בילדותו למד בפראג אצל רבי יעקב פולק, בעל ה"חילוקים" ביחד עם רבי שלום שכנא מלובלין. מפראג עבר לפדואה, שם למד בישיבתו של רבי יהודה מינץ, שהיה רבהּ של פדואה באותהּ עת, ואף נשא את נכדתו, בת בנו אברהם, לאישה. מצד אימו היה בן דודה של מלכה איסרליש אם הרמ"א.
בשנת 1525 מונה להיות רב קהילת האשכנזים בפדואה, ועמד בראש הישיבה. כן כיהן כראש ועד רבני המחוז בוונציה. בתקופתו פרחה הישיבה, ומשכה אליה תלמידים מרחוק.
בנו היה הרב שמואל יהודה קצנלבויגן (המהרשי"ק). נכדו היה רבי שאול וואהל.
חשיבותו[]
מהר"ם מפדואה נודע בחריפותו ובעומק דעתו המקיפה, ועל כן היה מוערך מאוד בקרב חכמי הדור. רבים מחשובי רבני אירופה, ובהם הרמ"א, מכנים אותו אב"ד מדינת ונציה. באמצע המאה ה-16 היה מהר"ם מפדואה מזקני הדור ומגדולי תלמידי החכמים דאז. דעתו התבקשה בכל בעיה חברתית או הלכתית חשובה, ואכן חליפת השו"ת שלו הקיפה את כל גדולי הדור באירופה ובארצות המזרח. חלק מתשובותיו התפרסמו בספר 'הא לכם זרע' (ונציה ה'שי"ג).
חיבורו על הרמב"ם[]
מהר"ם מפדואה הגיה והדפיס את הספר 'משנה תורה' לרמב"ם. הספר נדפס בין השנים ה'ש"י-ה'שי"ד אצל המדפיס הנוצרי ברגדין, ובסוף המהדורה צירף הגהות וחידושים משלו. ההשקעה הייתה גדולה, ומהר"ם מפדואה ציפה להתפרנס ממכירת הספרים. ואולם מתחרהו של ברגדין, בעל בית דפוס נוצרי בשם יוסטיניאן, גנב מברגדין את הגהותיו של מהר"ם מפדואה, הוציא לאור מהדורה דומה, ומכרהּ במחיר נמוך יותר. פרשה זו הסעירה את העולם היהודי, והרמ"א (כבן בת-דודתו) שנדרש להיכנס לעובי הקורה, הוציא מניפסט שבו קרא לקנות את החיבור במהדורת פדואה בלבד, ואף הטיל חרם ונידוי על מי שיקנה את מהדורת יוסטיניאן. פרשה זו גרמה למחלוקת חמורה, שהביאה לכך ששלושה מומרים – יוסף מורו צרפתי, חננאל די פוליניו ושלמה רומאנו (נכדו של המדקדק אליהו בחור) – הלשינו, בהשראת המדפיסים, זה כנגד זה על התלמוד, שהוא מלא שיטנה וקללות על הנצרות והנוצרים. האפיפיור יוליוס השלישי הוציא צו לשריפת התלמוד בראש השנה שנת ה'שי"ד.
הפולמוס על הדפסת ספרי הקבלה[]
הדפסת מספר ספרי קבלה באירופה תרמה להפצת תורת הקבלה החל ממחצית המאה ה-16. ספרים אלו נדפסו אמנם בלא "הסכמות", אך הדפסתם לא עוררה התנגדות. ברם הדפסת 'ספר הזוהר' (המיוחס לרשב"י) וספר 'מערכת האלוהות' (המיוחס לרבי פרץ בעל התוספות) בשנת ה'שי"ח עוררה ויכוח מר, שכתוצאה ממנו הורו חכמי אשכנז שלא להדפיס ספרי קבלה. בפולמוס זה היה מעורב בין היתר מהר"ם מפדואה, שחתם על חרמות נגד הדפסת הספרים.
דרכי שלום[]
קיימות פסיקות מדרבנן שנועדו לשמור על השלום. פסיקות אלו ניתנות בשלושה תחומים: כלל היחסים בין בני אדם, היחס לעם הארץ והיחס לגויים.
מהר"ם מפדואה דן בשאלה כיצד יוכלו שני אחים, שאביהם היה שר וגדול שהשתמד, לעלות לתורה, שכן כעיקרון אין קוראים בשמו של משומד. עלתה אפשרות לקרוא על שם אבי אביהם הסב, אך גם פתרון זה לא נראה להם, ולפיכך פנו בשאלה זו. מהר"ם מפדואה השיב כי בשל כבוד הבריות של הבנים וכבודו של אביהם, יש בכל זאת לקרוא בשמו, וזאת כדי שלא יפגעו ממעשיו של אביהם המשומד, שהיה כאמור אדם חשוב, שלא ניתן להתעלם ממנו או לא לציין את שמו. לדעתו, כאן עולה נימוק דרכי שלום, שמחמתו יש לקרוא למשומד בשמו.
חיבוריו[]
הספרים אשר חיבר מהר"ם מפדואה הם:
- פסקים ושו"ת - שנדפסו בוונציה בשנת ה'שי"ג.
- הגהות וחידושים על הרמב"ם.
- הוספות לספר גיטין וחליצה לרבי יהודה מינץ.
- הגהות על הטורים.
- פירושים על הילקוט שמעוני.
- ספר בעניין שמות וקבלה מעשית.
- סליחות.
קישורים חיצוניים[]
- מאיר קצנלבוגן, מפדואה, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- המקור:הויקיפדיה העברית
מרדכי מרגליות (עורך), "ר׳ מאיר (בר׳ יצחק) קצנלבויגן (מהר"ם מפדובה)", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1022-1021, באתר HebrewBooks
- מאורות הדף היומי, סיפור גניבת הגהותיו של המהר"ם מפדואה, בית המדרש למגידי שיעור דף היומי, קרן ברכה ומוטי זיסר, כ"ח שבט ה'תשס"ב
- א.מ. הברמן, תורה שבע"פ בתקופת כתבי היד ובתקופת הדפוס, מחניים נ"ז, באתר דעת
לקריאה נוספת[]
- אבא אברהם אייזנער, תולדות הגאון ר' דוד לידא זללה"ה עמ' 58, ברסלוי - גרמניה, ה'תרצ"ח.