מתוך יש"ע שלנו גיליון ראש השנה תש"ע
מלבי"ם, ר' מאיר ליבוש בן ר' יחיאל מיכל, מגדולי ישראל המיוחדים, נולד בשנת תקס"ט (1809), בעיר וולוצ'יסק אשר בווהלין. בילדותו למד לשון הקודש, תורה וגמרא עם אביו. בגיל צעיר התייתם מאביו ועבר לגור בבית אביו החורג, הרב לייב מוולוצ'יסק. כמו כן למד אצל הרב משה הלוי הורביץ בעיר הולדתו.
בהגיעו למצוות נשלח להמשך לימודים רבניים לישיבה בוורשה והחל לכתוב חידושי תורה כבר אז נודע כעילוי ואף כונה "העילוי מווהלין". בנוסף לשליטתו בש"ס ופוסקים, שהקנתה לו את התואר "עילוי", עסק כבר מגיל צעיר גם בעמקי חכמת הקבלה - אותה קיבל מרבו ר' צבי הירש מזידיטשוב. בגיל 14 התחתן לראשונה אך הנישואים לא עלו יפה והוא התגרש והתחתן שנית בגיל 27 כשחמיו תומך בו מבחינה כלכלית על מנת שיוכל לעסוק בתורה בנחת. בגיל 21 חיבר את ספרו ההלכתי החשוב "ארצות החיים" - על תחילת שולחן־ ערוך אורח־חיים - וכך נודע לתהילה בין גדולי הדור.
לפי המלצת מורו ורבו מברסלאו, הרב זלמן טיקטין, מונה בשנת בגיל 30 , לרב בווֶ רשֶ ן, בממלכת פרוסיה. שבע שנים לאחר מכן מונה לרב בקמפן (כיום במערב פולין). אחרי איחוד הנסיכויות הרומניות בשנת תרי"ט ( 1859 ) והוא בן 50 , מונה מלבי"ם לרב ראשי ודרשן בבוקרשט, בירת הנסיכות הרומנית המאוחדת. זאת, אחרי שהשלטונות הרוסים לא אישרו בחירתו כרב ראשי של וילנא והוא עצמו דחה את ההזמנה לכהן כרבה של קהילת שאטוראליא־א ויהֶ יי בהונגריה.
הרבנות ברומניה[]
הודות להילתו כרב גאון בתורה ובלשון הקודש התקבל בהתלהבות בכל שכבות הקהילה היהודית המקומית, החל מהחרדים והעדה הספרדית הקטנה, וכלה ביהודים המודרניים. בבוקרשט נהג המלבי"ם לדרוש דרשות בבית הכנסת הגדול ובנוסף ייסדו מעריציו בית כנסת על שמו. מיוזמתו הוקמה גם "אגודה להפצת הדיבור העברי". אולם סגנון מנהיגותו היה סמכותי וקפדני. קנאי לשמירת המסורת, השגיח הרב אישית על משגיחי הכשרות ועל השוחטים ואיים בחרם על כל אלו שהפרו את דרישותיו. לדוגמה, דרש מכמה שוחטים להציג בפניו מדי בוקר את כליהם לביקורת. באחת מדרשותיו הישווה את תפקיד הרב לזה של הכוהנים בבית המקדש. המלבי"ם התעניין מקרוב בלימוד במסגרות תלמוד לתורה, קבע סטנדרטים חדשים לרמת הכשרות, דרש דרשות שמשכו המוני מאמינים לבית הכנסת וארגן סידורי עירוב חדשים בשכונות היהודיות בבוקרשט. המלבי"ם שימש כרב בקהילות רבות, אך ברוב השנים לא שבע נחת.
הגירוש[]
בהיותו תקיף ואמיץ שאינו חת מפני איש - ולוחם מלחמות ה' כנגד המשכילים והרפורמים־ לחמו בו הרפורמים וגרוריהם, ובהיותו רב העיר בוקרשט שברומניה, אף הלשין עליו אחד הרפורמים בפני השלטונות כאילו הוא מרגל ובוגד במדינה. וכך מתאר המלבי"ם את המעשה: "בערב שבת קדש פרשת ויקרא, באו אל ביתי שלוחי הפאליציה (משטרה)בפקודת המיניסטר ואנשי חיל מזוינים הקיפו את ביתי בלי לתת איש לצאת ולבוא. לקחוני בחזקה אל העגלה אשר הביאו, ואת העם אשר נסבו על הבית ויבכו בכי תמרורים הכו בחרבות שנונות. ויוליכוני ויביאוני בליל שבת קדש לעיר גארגיו, שם השליכוני אל הבור אשר הגנבים אסורים. וביום השבת הובילוני על ספינת דוגה והניחו אותי מעבר לגבול טורקיא". בעיר רוסה הבולגרית, שנמצאה אז עדיין תחת שלטון עות'מאני, התארח המלבי"ם אצל החכם אברהם בן ישראל רוסאנס. מבולגריה נסע לקושטא על מנת להתלונן על העוול שנעשה לו בפני השלטונות הטורקים. במשך שנות נדודיו הורה הלכה ושימש כרב הקהילה במקומות רבים: לונשיץ' תחת השלטון הרוסי, חרסון שבאוקראינה, מוגילב שבבלארוס וגם שם הוצא נגדו צו גירוש לאחר שפעל כנגד הרפורמים.
אהבת ארץ ישראל[]
אהבת ארץ־ישראל בערה בלבו של המלבי"ם, והיא ניכרת מתוך כתביו. וכך כתב בעניין קניית אתרוגי ארץ־ישראל, והעדפתם על אתרוגים מיון: "ראינו את פרי הארץ, פרי עץ הדר...לאותות ולמופתים בישראל כי עוד עיני ה' על הארץ הזאת והוד והדר ישווה עליה... ואתרוגי כל הארצות כבני כושיים המה נגד בני ציון היקרים... תחת הסרפד היווני יעלה הדר הדס... ובימי שמחתנו נעלה את פרי ירושלים על ראש שמחתנו...".
פעם נזדמנו למלבי"ם שני אורחים, האחד רב מפורסם והשני יהודי פשוט שהיה שד"ר מארץ־ישראל. המלבי"ם הכניס תחילה את השד"ר ושוחח עמו שעה ארוכה. כשנכנס אחריו הרב, אמר למלבי"ם בעוקצנות: בודאי שמעתם מפיו חידושי תורה עמוקים. ענה המלבי"ם: "חידושי תורה לאו דוקא, אבל בגללו נזכרתי בדברי רש"י על הפסוק "הנהר הגדול נהר פרת" - 'לפי שדבוק לארץ־ישראל קורהו גדול אע"פ שאינו גדול'"...
בפירושו על פרשת ניצבים כתב המלבי"ם: "הפרשה הזו תצוה מה שיעשו בני ישראל אחרי שיבואו הברכות והקללות וגם יודיעם שכמו שבצאתם ממצרים היו חולים בחולי הנפש היתה רפואה להלך במדבר ולקבל התורה ובהתם )כלומר ובהסתיים( הדברים האלה באה רפואתם ועתה שבכר נתנה התורה ולא תוכל להיות הרפואה הזאת, תהיה רפואתם הברכות והקללות ובהתם כל הקללות אז ירפאו מחולי הנפש וישיבו אל לבם לראות איך ה' שוכן אתם בתוך גלותם ועל ידי זה ישיגו חשק להבין דבר ה' ולקיים כל מצוותיו ויהיה להם צער על שרובי התורה אי אפשר להם לקיים עתה. וכאשר יראה ה' את התעוררותם לשוב אל ה' - ישוב להראותם את השגחתו וירחמם, אח"כ יקבצם מכל העמים..."
מלבד פירושו המפורסם על התנ"ך כתב המלבי"ם ספרים נוספים ביניהם: 'ארצות החיים' - חידושים על שו"ע אורח חיים, 'ארץ חמדה' - דרשות על התורה, 'ארצות השלום' -דרשות שונות, 'יאיר אור' - ספר ביאור למילים נרדפות ועוד.
מתוך ויקישיבה[]
רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר , המכונה המלבי"ם - (1809 – 7918), היה מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים.
ספריו[]
- ארצות החיים - חידושים על שולחן ערוך חלק אורח חיים.
- ארץ חמדה - דרשות על התורה.
- ארצות השלום - דרשות שונות.
- התורה והמצוה - פירוש על התורה.
- פירוש על נביאים וכתובים, פירוש לכל ספר נקרא בשם אחר.
- הכרמל - ספר ביאור לשוני.
- יאיר אור - ספר ביאור למילים נרדפות.
- יסודי חכמת ההיגיון - ביאור חוקי ההגיון.
התורה והמצוה[]
התורה והמצוה הוא שם פירושו. בעמוד המבוא לפירוש נכתב:
- מפרש דברי אלוקים באופו שלא ימצא בשום מקום כפל ענין במילות שונות.
- שכל מילה הבאה במאמר, מוכרחת לבוא במאמר ההוא, על פי כללי הלשון והבדלי הנרדפים.
- שלא נמצא מאמר ריק מרעיון נשגב.
מסביר הרבה את דברי המכילתא.
ארצות החיים[]
ספרו ההלכתי היחיד של המלבי"ם. פירוש על השולחן ערוך אורח חיים א-לב. ה"משנה ברורה" מאוד החשיבו וכמעט בכל אחד מהסימנים הללו הוא מצטט אותו.
לקריאה נוספת[]
- גאולה בת יהודה, ראשונים לציון הנה הינם- תולדות רבנים בישראל שלבם היה לציון בפועל, בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ט.
קישורים חיצוניים[]
חיבת הארץ של גדולי ישראל[]
לפי העלון לשבת ישע שלנו 164 165 ראש השנה תשע"א
