נולד בשנת ה'ש"ל בפאס למשפחת חכמים מקשטיליה שגורשה מספרד. בילדותו שקד על לימוד התורה וגדל בין החכמים בעירו, אך לאחר שהחלו להצר ליהודי פאס ובכל יום רבים מתו החליט לעלות לארץ ישראל.
בדרכו לארץ ישראל האניה טבעה, ר' אברהם ניצל ולזכר הנס שאירע לו עשה את חתימתו דוגמת אוניה. בהגיעו לארץ ישראל בשנת ה'ש"ס התיישב בחברון
לפי הויקיפדיה[]
הספר "חסד לאברהם", מהדורת וילנא, ה'תרל"ז
רבי אברהם אזולאי (ה'ש"ל (1570) - כ"ד בחשון ה'ת"ד (1643) היה רב ומקובל, סבו או אבי-סבו של הרב החיד"א.
רבי אברהם אזולאי נולד לרבי מרדכי בעיר פאס שבמרוקו. על פי המסורת המשפחתית מקור משפחתו הוא בחבל קסטיליה שבספרד. בעקבות צרות רבות שנגרמו ליהודי פאס מהגוים, גמלה בלבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. בדרכו ארצה, טבעה האונייה, אך הוא ניצל. כאות תודה לקב"ה על נס הצלתו, החליט רבי אברהם לצייר את חתימת ידו בצורת אונייה.
בשנת ה'ש"ס הגיע לעיר חברון, אותה עזב בשנת ה'שע"ט עקב מגפת דבר שהתחוללה בה, ועבר לירושלים. בירושלים ישב זמן מה, אך לאחר שגם בה התחילה מגפה, נדר נדר שאם יזכה לחזור לחברון, יפרסם את חידושי התורה שכתב במשך השנים. לאחר תקופה בירושלים עבר לעיר עזה, שם הוציא לאור את ספריו "חסד לאברהם" ו"בעלי ברית אברהם".
לפי המסופר בהקדמת הספר אוצרות חיים, רבי אברהם אזולאי ביחד עם רבי יעקב צמח נסעו לסוריה לקברו של רבי חיים ויטאל, שם עשו ביחד יחודים עד שקיבלו מרבי חיים ויטאל רשות לחפור בקברו ולהוציא משם את כתביו הגנוזים. אחד הכתבים היה הספר אוצרות חיים, שהוא בעצם מהדורה קמא לספר עץ חיים.
למד מרבי חיים ויטאל (תלמידו של האר"י) ולמד יחד עם שמואל ויטאל בנו של רבי חיים. בספריו מתאר פעמים רבות את המעלות הרוחניות של ישיבה בארץ ישראל, ובפרט בעיר חברון. אף שלמד קבלה מפי הרב חיים ויטאל, שהיה תלמידו המובהק של האר"י, הושפע רבות מקבלת הרמ"ק השונה מקבלת האר"י.
התגורר בחברון שנים ארוכות ונפטר ונקבר שם בבית העלמין העתיק של חברון בשנת ת"ד (1644)
"חסד לאברהם"[]
חסד לאברהם
'על הספר - ספיר ויהלום גזרתו. מהררי קדש יסודתו. דברים אשר ראשם בשמים. כזהר הרקיע מאירת עינים. סודות נשגבים ונפלאים. סתרי תורה בפז מסולאים. הצעות והקדמות לספר הזהר. זכים וברורים כעצם השמים לטוהר. חכמה תבונה ודעת. ממעין הקבלה נובעת. מספרי הרמ"ק וגורי האר"י מקור הדברים. כולם יחד תמימים וישרים.
כל אלה יחד מפלאות תמים דעים. הרב הגדול קדוש עליון המקובל האלהי חסידא ופרישא מוהר"ר אברהם אזולאי זצ"ל
- הספר במלואו
- לקריאה בויקיטקסט חסד לאברהם
המצבה==
כאן גם מצבת אברהם אזולאי - "חסד לאברהם" - הוא נכנס למערת המכפלה בפקודת השליט להוציא את החרב שנפלה לתוכה. כאשר יצא הוא הודיע כי אברהם אבינו מסר לו כח חמחרת "יצטרף אליו". הוא נקבר במערה בבית הקברות העתיק וסלע נפל וכיסתה על המערה
ספריו[]
- אהבה בתענוגים - פירוש למשנה.
- בעלי ברית אברם - פירוש לתנ"ך
- אור החמה - פירוש על ספר הזוהר.
- אור הלבנה
- אור הגנוז
- ירח יקר
- זהרי חמה
- חסד לאברהם - ספרו המפורסם ביותר
- כנף רננים - על כוונות האר"י
- מעשה חושב
- קרית ארבע
קישורים חיצוניים[]
- המקור:הויקיפדיה העברית
מרדכי מרגליות (עורך), "אברהם אזולאי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 16-15, באתר HebrewBooks
- פירוש על פרקי אבות חלק מספרו "אהבה בתענוגים" על כל המשנה
נפלאות מערת המכפלה[]
עוד סופר עליו מעשה הנפלאות במערת המכפלה
פעם אחת בא פחה מאיסטנבול לעיר הקודש חברון, תיבנה ותכונן. ומנהג הישמעאלים שהולכים ביום שישי להתפלל במערת המכפלה, ובתוכם בא הפחה מ"סטמבול". רצה לראות מה יש בתוך המערה ונפלה החרב שלו מן התיק. והיתה חרב זו חרב יחידה במינה והיא מצופה כולה בזהב ובאבנים טובות, והיתה שווה כל הון.
גזר הפחה על הישמעאלים שיוציאו את החרב מן המערה. הורידו אותם בחבלים ולא הספיקו, עד שהוציאם מתים. וכיוון שראה הפחה כך, אמר: "מה אעשה? וכי אמית את כולם?" - עמד וגזר על היהודים להיכנס אל המערה ולהוציא את החרב. הפילו גורל ויצא הגורל על הצדיק "חסד לאברהם", זכותו יגן עלינו, אמן. ותיכף ומיד, משראה הצדיק שנפל עליו הגורל, הלך למקווה וטבל ועלה ואחר נתעטף בתכריכים, וכל אותו הלילה היו אנשי חברון יושבים לפניו והוא דורש להם דברי קבלה, בבחינת אברהם אבינו, עליו השלום.
משהאיר השחר קם ואמר לחבריו שיתפללו בעדו כל עוד הוא בפנים המערה, שלא יאונה לו כל רע. הלך למערת המכפלה וקשרוהו בחבל וירד לתוכה. וכיוון שירד, החזיר להם החרב בחבל ואמר: "הגיעה השעה שאראה תוכה"…
הלך בפנים המערה וראה אדם אחד עומד. נתפחד וקרא "שמע ישראל": ואחר-כך שאלו: 'מי אתה?" - השיב: "אני אליעזר עבד אברהם". אמר לו אליעזר: "כיצד באת לכאן?". עמד וסיפר לו כל המעשה. מששמע כל אותו המעשה אמר לו אליעזר: "המתן בכאן עד שאשאל רשות מאברהם, יצחק ויעקב, זכותם תגן עלינו, אם תיכנס".
נתנו האבות רשות ונכנס. ומרוב הפחד נתעלף ולא אמר להם "שלום עליכם". נתנו לו ריחות-בושם להריח, קם על רגליו וסיפר להם המעשה. וכיוון שראה שהמקום גן העדן הוא, לא רצה לצאת מתוכו. אמרו לו האבות: "זה אינו אפשר. עכשיו צא ומחר אתה עמנו!"
ובכל ישראל תאבים, אימתי יזכו לראותו, כי חשבו פן קרהו אסון, חס ושלום. לסוף העלוהו בחבלים ובא לביתו שמח וכל ישראל שמחים עמו. אמר לחבריו: "כך וכך נגזר עלי וכך רצוני!". וכל אותו הלילה היו חבריו יושבים עמו והוא דורש לפניהם בקבלה עד קודם אור הבוקר. אותה שעה ירד למקווה שבביתו, טבל ולבש תכריכים וקרא "שמע ישראל": …ויצאה נשמתו בטהרה. ונצטערו כל ישראל כי אבד חסיד.
(ספר חברון 'זכרון ירושלים' לר' שלמהב"ר מנחם מנדל)