קריאת התורה

הועתק מהויקיפדיה העברית

קריאה בתורה בספר תורה ספרדי. צילם:Sagie Maoz from Ashdod, Israel

קריאת התורה היא אחת מהתקנות העתיקות ביותר ביהדות, והיא כוללת, כשמה, קריאה של קטע מסוים בספר התורה.

מנקודת מבט הלכתית

"תיקון קוראים". ספר שמשמש לאימון בקריאה בתורה. בספר שתי עמודות בכל דף, ובהן טקסט מנוקד וטקסט בכתב של ספר תורה, זה לצד זה. צילם:SuperJew

עפ"י חז"ל והפוסקים ישנן שתי קריאות בתורה שהן מצווה מהתורה עצמה - קריאת פרשת זכור פעם בשנה, וקריאת [[פרשת [הקהל]] על ידי המלך בכל מוצאי יום טוב ראשון של סוכות בשנה שאחרי שנת השמיטה. בימינו לא נוהגת מצוות קריאת פרשת הקהל, מכיוון שאין מלך ואין בית מקדש, אבל מצוות קריאת פרשת זכור נוהגת. ישנם פוסקים הסוברים שיש חיוב מן התורה לקרוא כל שנה גם את "פרשת פרה" לפני חג הפסח, בנוסף לחיוב לקרוא מהתורה את פרשת זכור בכל שנה.

שאר קריאות התורה הן תקנה מדרבנן. על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה היא של משה רבנו והיא הייתה לקרוא כל שבת, שני וחמישי בבוקר בתורה וכן לקרוא בימים טובים, בחול המועד ובראשי חודשים בבוקר. עזרא הסופר הוסיף דינים לתקנה המקורית של משה רבנו (כגון להעלות שלושה עולים לתורה בשני וחמישי בבוקר, ושבסך הכול יקראו לפחות עשרה פסוקים) וכן הוסיף קריאה בתורה בשבת במנחה. עזרא הסופר הוסיף גם את הדין לקרוא את התורה יחד עם טעמי המקרא ופיסוקו.

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, ספר האהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק יג הלכות כ-כג, לא עושה שום הבחנה בין ארבע הפרשיות -שקלים, זכור, פרה והחדש - מבחינת קריאתן למצווה או למנהג. מכאן ניתן ללמוד כי לפי הרמב"ם אין מצווה מיוחדת בקריאת פרשת זכור בשבת זכור.

היסטוריה

איזכור של קריאת התורה בתנ"ך עצמו

הקריאה בתורה עצמה מוזכרת גם בתנ"ך עצמו, כפי שמסופר בספר נחמיה, פרק ח', על קריאת תורה המונית שנעשתה בתחילת ימי בית המקדש השני:

"ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה..."

איזכור במקורות חיצוניים

גם ממקורות חיצוניים אנו מוצאים את קריאת התורה כבר בימים קדומים. יוספוס פלביוס, ופילון האלכסנדרוני, שניהם מהמאה הראשונה לספירה (סוף ימי בית שני) וכן מחברים רומאים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף שתפילת הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. אם כן, קריאת התורה מוקדמת לתפילה בציבור עצמה, אף שתפילה של יחידים קיימת כבר בתנ"ך.

פעם בכמה זמן מסיימים את התורה?

הקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי התלמוד נמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: בארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים (או אחת לשלוש וחצי שנים), ואילו בבבל היו מסיימים אותה אחת לשנה, בשמחת תורה. לפיכך, הפרשיות שקראו כל שבת בארץ ישראל היו כמובן קצרות יותר. אנו היום נוהגים כמנהג בבל, ומסיימים את התורה אחת לשנה. חלק מהקהילות הרפורמיות בעולם משמרות את המנהג הארץ-ישראלי ומסיימות את מחזור התורה אחת לשלוש שנים.

צורת הקריאה

קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך ספר תורה כשר, הכתוב על קלף בדיו מיוחד, על ידי סופר סת"ם. הקריאה נעשית באמצעות ניגון טעמי המקרא, ששונה מעדה לעדה. המקובל היה שכל עולה לתורה קורא בעצמו את הקטע המיועד לו במנגינה המקובלת בעדה אליה הוא משתייך. ואולם, היות שהטעמים וכן סימני פיסוק אחרים אינם נכתבים בספר התורה עצמו, על הקורא לשנן אותם בעל פה לפני הקריאה. מכיוון שהמשימה איננה פשוטה לרוב הציבור, התפתח תפקיד של "בעל קורא", שהוא אחראי להכנת הקריאה לפני קריאתה ולקריאתה בציבור עבור העולה לתורה. יהודי תימן שמרו את המנהג המקורי, והם עדיין נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו. גם אצל הספרדים נהוג שעולה לתורה המכיר את הקריאה קורא אותה בעצמו במקום הקורא. הקריאה נעשית רק כאשר יש מניין, כלומר עשרה יהודים גברים מבוגרים בנמצא (אצל האורתודוקסים - בזרמים קונסרבטיביים ורפורמים גם נשים משתתפות במניינים).

הגבהת ספר תורה אשכנזי צילם:Adiel lo

הקריאה בשבת מחולקת לשבע "עליות", לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך ברכה לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא, או קורא בעצמו בקול רם. הברכות קרויות "ברכות התורה". אדם נוסף אחראי על בחירת האנשים העולים לתורה והכרזת השמות שלהם, וכן על הסדר הכללי, והוא קרוי "גבאי". אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "הגבהה", ולאחר מכן גוללים אותו - "גלילה". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה". אצל התימנים הספר שוכב על התיבה, ומגביהים את היריעה בלבד ולא את כל ספר התורה.

לאחר הקריאה בתורה בשבתות קוראים פרק מיוחד מספרי הנביאים - "הפטרה", הקרויה כך כי היא נוספת לקריאה הרגילה.

ליהודי תימן מספר מנהגים מיוחדים בקריאת התורה: (א) שימור המנהג המקורי לפיו העולה לתורה קורא בעצמו (ב) שימור המנהג המקורי לפיו לאחר כל פסוק בתורה נקרא בקול תרגום אונקלוס, למעט בשני וחמישי ורוב הקריאות שאינן בשחרית. נהוג כי הקורא את התרגום הוא נער או ילד. (ג) נהוג שילד עולה שישי.

קריאת התורה נהוגה גם בשבתות וגם בכל שאר החגים, וכן בצומות. גם בתפילת השחרית בימי שני וחמישי קוראים את החלק הראשון מתוך שבעת העליות של הפרשה, ומעלים שלושה אנשים. בחגים קוראים מענייני החג, וכך גם בצומות.

סביב קריאת התורה בשבתות התפתחה מסורת של לימוד "פרשת השבוע", כלומר הפרשה שקוראים באותה שבוע. לפיכך, נהוג לחלק את התורה ל"פרשות", ולא לפרקים וכדומה.

ראו גם

• עלייה לתורה
• פרשת השבוע
• הגבהה וגלילה
• טעמי המקרא

קישורים חיצוניים

• קריאת התורה בשבת ויו"ט בקיצור שולחן ערוך
• אתר שבילי התנ"ך - כולל קריאת פרקי התנ"ך בנוסחים שונים
• קובצי קול של קריאה בתורה
• אורי וייס ביקורת על ספרו של הרב פרופ' שפרבר: דרכה של הלכה - קריאת נשים בתורה, הארץ - תרבות וספרות
• אליעזר מלמד, ‏מדיני קריאת התורה, באתר ישיבה
• מים, דם, תורה - מאמר המסביר את הדרשה התלמודית המבססת את המנהג לקרוא בתורה.

סדר השבת

• ליל שבת: הדלקת נרות • מנחה של יום חול • קבלת שבת • תפילת ערבית של שבת • סעודת ליל שבת
• שבת בבוקר:תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבת • סעודת יום שבת
• שבת אחרי הצהריים:תפילת מנחה של שבת • סעודה שלישית
• מוצאי שבת: תפילת ערבית לחול • הבדלה • מלווה מלכה

חיי הקהילה היהודית

• תפקידים:מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • טובי העיר • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • רב ראשי • חכם באשי • אדמו"ר
• מוסדות: בית כנסת • בית מדרש • מקווה • תלמוד תורה • ישיבה • חברה קדישא
• תפילה בציבור:מניין • ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש •
• ניהול חיי הקהילה: בית דין • קונסיסטוריה • תקנות הקהילה