דין קרבן עולה - מצוה קי"ה מצות עשה מ"ח : משרשי המצוה שאל יעלה על דעת בני אדם שכל שלא יעשה רע בפועל אין בו עול על מחשבות ותועבות בלבו, כי השי"ת יודע מחשבות לבו ומכיר רוע מחשבתו, וסוף מעשה במחשבה תחלה, ולכן צוה להביא קרבן עולה עליו. וכתב האבן עזרא דלכן נקראת עולה שבאה על העולה על הלב. והעולה באה כולה כליל. ובגמ' משל לשני בני אדם שהביאו דורן למלך אחד אוהבו ואחד אויבו, הדורן של אוהבו אוכל אותו המלך כולו להראות שקבלו בסבר פנים יפות, ודורון אויבו אוכל מעט ממנו להראות שמחל מעט על עונו, ואינו אויב לו כמקדם, והשאר נותן לעבדיו לאכול. וכן זה שהרהר בעבירה, ולא בפועל וחזר מיד, בין אוהבי השי"ת יחשב, אבל חטאת שבא על חטא שחטא בפועל נאכל קצת והשאר נאכל לכהנים שהם עבדיו. והשלמים שהם להטיל שלום לפיכך כאוהבים שאוכלים כולם הסעודה בחבורה על שלחן אחד, השי"ת והכהנים והבעלים, להורות שהוא אהוב לכולם. המקור
מקורות:זבחים נ"ג יומא כ"ה, ר"מ פ"ז ממעשה"ק, סה"מ מ"ע ס"ג, סמ"ג עשין קפ"ו.
אזכור לקרבן עולה מובא במקורות הבאים : _מצוטט מתוך מעט מן האור לשבת פרשת ויקרא תש"ע
פרשת ויקרא[]
אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה. וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו. ה וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר, לִפְנֵי יְהוָה; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֶת-הַדָּם, וְזָרְקוּ אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, אֲשֶׁר-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִפְשִׁיט, אֶת-הָעֹלָה; וְנִתַּח אֹתָהּ, לִנְתָחֶיהָ. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֵשׁ--עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים, עַל-הָאֵשׁ. ח וְעָרְכוּ, בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֵת הַנְּתָחִים, אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר--עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה. (ויקרא א' ג'-ט')
הקרבן יכול לבוא גם :"מִן-הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן-הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן-הָעִזִּים, לְעֹלָה--זָכָר תָּמִים, יַקְרִיבֶנּוּ" וגם מן :"מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ, לַיהוָה: וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים, אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה--אֶת-קָרְבָּנוֹ" אם כי קיים הבדל בצורת השחיטה :"וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְנִמְצָה דָמוֹ, עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. טז וְהֵסִיר אֶת-מֻרְאָתוֹ, בְּנֹצָתָהּ; וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, קֵדְמָה--אֶל-מְקוֹם, הַדָּשֶׁן. יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו, לֹא יַבְדִּיל, וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה, עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ: עֹלָה הוּא, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ--לַיהוָה.
פרשת העקדה[]
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם. וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לוֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כ"ב, י"א-י"ד)
"תחת בנו – מאחר שכתוב: ויעלהו לעולה, לא חסר המקרא כלום, מהו "תחת בנו". על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל אומר: יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני". (רש"י, בראשית כ"ב, י"ג)
"בכל אותו חזון ועוז האהבה הא-לוהית שהתלקחה בלבבו בהיותו מוכן להקרבת בנו, העלה את האיל, "ועל כל עבודה שעבד, אמר: יהי רצון כאילו נעשה בבני". (הראי"ה, עולת ראיה)
פרוש הרמבן[]
"...כאשר יחטא ויביא קרבן, יסמוך ידיו עליו – כנגד המעשה, ויתוודה בפיו – כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהן כלי המחשבה והתאווה, והכרעיים כנגד ידיו ורגליו של האדם העושים מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו... נפש תחת נפש". (רמב"ן, ויקרא א', ט')