הכותב נכסיו לבניו, נאמר במסכת בבא בתרא עמוד קל"ו, בפרק ח: "יש הנוחלים" בהמשך לנושא דייתיקי: אדם בריא הכותב =נותן מתנה נכסיו לבניו בעודו בחיים, אבל רוצה להשתמש בהם בחייו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה - דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אינו צריך לכתוב מהיום. ודי אם ייכתוב שהוא מקנה נכסיו לאחר מותו.
הכותב נכסיו לבנו מהיום לאחר מותו האב אינו יכול למכור אותם מפני שהן כתוביןכבר בשטר כמתנה לבן . וכן להיפך: והבן אינו יכול למכור אותם מפני שהן עדין ברשות האב להשתמש בהם ולאכול את פירותיהם. ועוד, אם מכר האב את הנכסים הללו מכורים הם לקונה לאכול את פירותיהם בלבד עד שימות האב. ואם מכר הבן בחיי האב אין ללוקח בהןזכות שימוש של כלום עד שימות האב:
(ההסברים, בין השאר מפירוש הרב עדין שטיינזלץ
גמרא[]
דף קלו,א גמרא וכי כתב "מהיום ולאחר מיתה" מאי הוי (מה מועיל בכך)?
האם ניתן ללמוד ממתן גט[]
הא תנן:"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, ואם מת - חולצת ולא מתייבמת ! - התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי, אבל הכא הכי קאמר ליה: גופא קני מהיום, פירא - לאחר מיתה.
לא דומה. אדם לא יכול לגרש אחרי מותו - לאחר מותו אין גט
זמנו של השטר מוכיח עליו[]
"רבי יוסי אומר אינו צריך" (לכתוב מהיום ולאחר כל מיתה) - (הדיון הוא על הצורך במילה היום והתשובה היא זמנו של השטר יוכיח ואין צורך לומר היום): - רבה בר אבוה חלש (חלה), על לגביה רב הונא ורב נחמן: אמר ליה רב הונא לרב נחמן, בעי מיניה (שאל אותו): הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כר' יוסי. אמר ליה: טעמיה דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה ? אמר ליה: את בעי מיניה אי הלכה אי לא, וטעמיה אנא אמינא לך. בעא מיניה. אמר ליה, הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי, בתר דנפקו _אחרי שיצאו), אמר ליה: היינו טעמיה (זהו טעמן) דרבי יוסי - דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו . תניא נמי הכי (שנויה בבריתא גם דן כך), רבי יוסי אומר: אינו צריך, מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו.
הקנאה[]
בעא מיניה (שאל אותו) רבא מרב נחמן: בהקנאה (שעשה מעשה קניין), מהו (הדין - האם צריך לכתוב מהיום) ? אמר ליה: בהקנאה -אינו צריך (יש שני עדים וקנייה ממש). רב פפי אמר: איכא אקניתא דצריך. ואיכא אקניתא דלא צריך:
- אקנייה וקנינא מיניה (הקנה לו וקנינו ממנו) לא צריך (זה תהליך מושלם - גם שטר וגם עדים).
- קנינא מיניה ואקנייה(קנינו ממנו והקנה) - צריך (זה תהליך מעט פגום - מתאים להצהרת כוונות.
פנו לסופרים בשאלה[]
(שואלים סופרים על ההבדלים בין שתי הקביעות)מתקיף לה רב חנינא מסורא: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי ידעי? שאלונהו לספרי דאביי -וידעי. ולספרי דרבא - וידעי. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה - לא צריך. ו"בדוכרן פתגמי דהוי באנפנא" (זכרון דברים שהיה לפניהן ולא הוזכר הקניין)- פליגי.
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה. אמר רבא אמר רב נחמן: בהקנאה - אינו צריך: בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה - לא צריך :בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי:
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו[]
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב (פנצ'ר) (דף קלו,ב גמרא). אמר רבי יוחנן: לא קנה לוקח (וחוזר לאבא וליורשיו), וריש לקיש אמר: קנה לוקח (העיסקה נשארה בתוקפה - הרכוש היה בידי הבן ויכל למכרו). רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח, קנין פירות כקנין הגוף דמי: וריש לקיש אמר קנה לוקח, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי .
האם ניתן ללמוד מביכורים[]
(והרי כבר נחלקו בנושא זה במקרה אחר) והא איפליגו בה חדא זימנא!. דאיתמר :המוכר שדהו לפירות (דמאן) - רבי יוחנן אמר :מביא (ביכורי)וקורא (מקרא ביכורים). וריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא. רבי יוחנן אמר מביא וקורא, קסבר (היות והוא סבור ש) קנין פירות כקנין הגוף דמי; וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי! - אמר לך ר' יוחנן: אף על גב דבעלמא (אף על פי שבכלל) קנין פירות כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סלקא דעתך אמינא:
אבא לגבי בריה אחולי אחיל (אבא אצל בנו מוחל לו את הזכות שמקנה לו קנין פירות בגוף הקרקע ונמצא שמכר הבן לקונה קנין שלם בגוף הקרקע - כמו בקנין גןף), קא משמע לן. ורבי שמעון בן לקיש אמר: אף על גב דבעלמא (אף על פי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, הכא אצטריך. סלקא דעתך אמינא: 'כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קא משמע לן (הוא משאיר לעצמו את הזכות בקרקע.
הדף הבא: קל"ז: נכסי לך ואחריך לפלוני וכ"ו