Family Wiki
Register
Advertisement
 	Ancient_Tunnel_Discovered_by_Jerusalem's_Old_City 	 			  
 	Jerusalem_during_Second_Temple._Temple's_Hidden_Wall_-1 	 			  

Ancient Tunnel Discovered by Jerusalem's Old City

'Amazing Underground tunnel exposing Jerusalem 2nd Temple's Hidden Wall


]]

KotelTunnels55

מרכיבי מנהרות הכותל - תרשים - תמר הירדני, באדיבות הקרן למורשת הכותל על בסיס תרשים שלהם

Minharot222

תכניות חשיפת הממצאים מתחת לרחבת התפילה צילמה: תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

]]

KotelTunnels25

מנהרת משרד הדתות - תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

מנהרות הכותל הוא שם כולל למבנים התת-קרקעיים שהתגלו ממערב החומת המערבית של הר הבית, אשר בפינתו הדרומית נמצא הכותל המערבי. המבנים שהתגלו הם מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. מנהרות הכותל נחשבות לאחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר. חשיפת המנהרות נעשת ביוזמת משרד הדתות.

המנהרות מוליכות לכל אורכו של הכותל המערבי של הר הבית. היא עוברת דרך מבני תמך למבנים מימי הביניים, הנושאים מעליהם שורה של מבני דת מוסלמים ברחבת הר-הבית. החפירות עצמן הביאו לכך שנטען כי המבנים אשר מעליהם בסכנה. התופעה נבדקה ולא נמצא לה יסוד.

כאשר החפירות הגיעו לנקודה הצפונית ביותר, נחפר מוצא ליציאה אל פני הקרקע. פתיחתו שימשה עליה לפרוץ "מהומות הכותל" בשנת 1996 (ראו להלן}

לפרטים על ביקור במנהרות הכותל ניתן לפנות לקרן למורשת הכותל בטלפון 1599-515-888

תולדות החפירות[]

בשנת תשכ"ז (1967) סמוך לשחרור ירושלים, החלו ביוזמת המשרד לענייני דתות, פעולות לניקוי הכותל המערבי ולחשיפתו המבנים המצויים לכל ארכו. המטרה הראשונית היתה למצוא קורת גג למתפללים הבאים לכותל. עבודת החשיפה בוצעה בעבודת כפיים. במהלכה הוצאו אלפי מטרים מעוקבים של עפר ופסולת. כך התגלתה מערכת תת קרקעית מימי החשמונאים ועד ימינו. הארכיאולוג דן בהט, שהיה אחראי לחפירות סיכם:"בשנת תשכ"ח (1968) לאחר איחודה של ירושלים, החל משרד הדתות בחשיפתו של הכותל המערבי לכל אורכו. את תאורו הוא מסיים:"בשנת תשמ"ה (1985), כאשר נסתיימה חשיפתו של הכותל המערבי לכל אורכו נוסף מידע חשוב המבהיר את תהליכי בניית הכותל המערבי כולו.

בחפירות נחשף הכותל המערבי במלוא הדרו ולמלוא ארכו - 488 מטרים. איתו נחשפו קטע רחוב מתקופת בית שני, תעלת מים חשמונאית, חדרים, אולמות ציבור וממצאים ארכיאולוגים. אתר משרד הדתות מתאר את המקום: "האתר על ממצאיו הינו אבן שואבת החושפת לכולנו את הקשר העמוק שאנו חשים לירושלים. פעולות החשיפה מגלות אבנים, מגלות שורשים. כאן נאמר לאברהם אבינו "אל תשלח ידך אל הנער"; פה, למרגלות ההר, יכול היה המהלך לשמוע את שירת הלווים ואת נגינתם. זכרם של דוד ושלמה, עזרא ונחמיה, החשמונאים, מלכים, נביאים, נשיאים ותנאים עולה מנדבכי האבנים. למרגלות הכותל המערבי, יותר מבכל מקום אחר, מתחברים זכרונות העבר של העם היהודי עם תקוות העתיד שלו"

החפירות נעשות עד לסלע טבעי המהווה מסד לשורת האבנים הראשונה של הכותל. הסלע סותת כהמשך ישיר לנדבכים הבנויים של הכותל המערבי, שנשתמרו בצורה מפליאה. זו עדות לצרוף גבעת האנטוניה הצפונית למתחם הר הבית.

שיא החפירה היה איתור המקום "מול קודש הקודשים" (ראו להלן), שהיה מתחת שער כניסה להר הבית, שכונתה החל מהמאה ה-19 בשם שער וורן. היה זה אחד מארבעת שערי הכניסה להר הבית שהיו בכותל המערבי בימי הבית השני. בתקופה המוסלמית הקדומה ד' שצ"ח - ד' תתנ"ט (638 - 1099) שימש חלל המעבר של השער כבית הכנסת המרכזי ליהודי ירושלים. בית הכנסת נקרא בפיהם בשם "המערה" בשל מיקומו מתחת לפני רחבת הר הבית.

נדבך רבא[]

KotelTunnels23

נדבך רבא תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

בקטע הכותל המערבי שלפנינו ניתן להבחין בשינויים שחלו במהלך הדורות במבנה הכותל. הנדבכים התחתונים הם נדבכים מקוריים מימי הבית השני שנשתמרו בצורה מפליאה - וגודלם נע בין 1.1 ל- 1.25 מטר. דן בהט מצא כי הכותל המערבי עמוק במקום זה בעוד מספר נדבכים, ובעומק של כ- 6 מטר מתחת למפלס הנוכחי עובר רחוב מימי הורדוס, המוכר לנו מקטעים אחרים של הכותל המערבי. מתחת למפלס זה, בעומק של כ- 4 מטרים נוספים מצוי הסלע הטבעי שעליו הושתת הכותל.


הנדבך שמעליהם מכונה "נדבך רבא", הוא מגיע לגובה 3.5 מטרים ונועד במשקלו הרב לייצב את הנדבכים שמתחתיו. אבני "הנדבך רבא" גדולות ביותר. האבן הראשונה לכיוון דרום היא הגדולה באבני הבניה המוכרות לנו בארץ; אורכה 13.6 מטר, רוחבה מוערך בין 3.5 ל-4.5 מטרים וגובהה כ-3.5 מטרים; משקלה כ-570 טונות. הנדבכים שמעל "הנדבך רבא" הונחו בעת שיקום חומות הר הבית, כנראה בתקופה המוסלמית.

אבני ה"נדבך רבא" הן הגדולות באבני הבנייה שנתגלו עד כה בארץ (אורך השנייה בגודלה 12.05 מ'; השלישית - 2.19 מ'; הרביעית - 8מ'). אבני הנדבך לחצו על הנדבכים שתחתיהן ועל ידי כך ייצבו את חלקו התחתון של הכותל והפכוהו עמיד יותר לרעידות אדמה, נראה גם שהסיבה לבניית נדבך אדיר זה הייתה בשל שימושן בתמך לבסיס של קמרון שנמצא בהר הבית פנימה, שקיומו הוכח בבדיקות פיזיקליות שונות אם כי מידותיו לא נודעו תקרתו של קמרון זה חשובה מאד. נתוניו המדויקים יכולים לשפוך אור על מידותיו של הר הבית בתקופת בית שני הקודם לימי הורדוס.

מול קודש הקודשים[]

KotelTunnels24

חדר קודש הקודשים - תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

כאשר החפירות במנהרות הכותל הגיעו מול המקום המשוער של קודש-הקודשים החל הרב מאיר יהודה גץ, הרב של הכותל באותם הימים, לנהוג קדושה במקום זה. בכל לילה, בשרב ובשלג, היה קם לקראת חצות, טובל, נכנס למנהרות הכותל אל מול מקום בית קודש הקודשים, מתעטף בשק ואומר בבכייה את סדר תיקון חצות. לאחר מכן עסק בקבלה עד תפילת ותיקין. גם התקפי הלב שעבר לא מנעוהו מלהמשיך במנהגו. היה מקפיד להתפלל על פי כוונות הרש"ש .

הגעת החופרים למקום זה, הביא לרעיון לנסות להגיע אל מתחת להר הבית. נדב שרגאי כתב בספרו על אחת העדויות המרתקות בספר (על הרב), עדותו של ברפי איתן, שהיה יועץ לענייני טרור וביטחון לשלושה ראשי ממשלה (מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס) : "עם ההתקדמות בחפירת המחילות", מעיד איתן, "נפגשתי כמעט מדי יום עם הרב גץ. למדתי עמו את מבנה המקדש ואת מידותיו. הגענו למסקנה על מיקומו של המקדש ומיקומו של קודש הקודשים. כשהגענו למקום שבו לפי לימודינו אמור להיות השער שממנו יצאו הכוהנים לטבול, שיערנו שאם נפתח פתח בקיר לכיוון מזרח נוכל להתקדם במחילה ולהגיע עד קודש הקודשים. אבל חיכינו לשעת כושר לפתיחת הפתח. לא סיפרנו זאת לאף אחד, מכיוון שידענו שאם נפתח את הפתח והוא יתגלה, הדבר עלול לגרום סערה פוליטית. העדפנו לשמור את הסוד בינינו, כדי שאם חלילה יתגלה האשמה לא תחול על הממשלה וראשיה. לכן גם בגין, שידע על החפירות לאורך הכותל, לא ידע על כוונתנו לפתוח את הפתח מזרחה".

איתן מגלה כי מלכתחילה תוכנן הפתח להיפרץ בקומה שמתחת למפלס שבו נעשו אז העבודות לחשיפת הכותל, "כך שהוא לא היה אמור כלל להתגלות. תיכננו להיכנס ולראות את המחילות ולהתקדם לכיוון שהערכנו כי בו נמצאים היסודות של קודש הקודשים. הערכנו שבלי כלי עבודה, אלא רק בעזרת אזמל עדין, נוכל לפורר את קירות המחילות העשויים גיר רך. חשבנו שכך נוכל להתקדם בשקט ובצנעה, לגלות את מקומות המסתור שבהם הטמינו הכוהנים את כלי המקדש ולהגיע עד מתחת לקודש הקודשים, המקום שבו טמון ארון הברית.

עוד נכתב שם:"בתמוז תשמ"א (יולי 1981) נחצבה בהמשכו של הכותל המערבי, מול מיקומו המשוער של קודש הקודשים לדעת הרב גץ, אותה מגרעת קטנה לארון קודש. מיד עם תחילת החציבה נפער החור ונחשפה המנהרה הענקית החצובה בסלע לכיוון מזרח, אל מתחת להר הבית. ממדיה היו מרשימים: 28 מטר אורך ושישה מטרים רוחב. בקרקעיתה היו מים רבים ובוץ. ביומנו רשם הרב גץ: "ניגשתי תיכף ומיד למקום ונאחזתי התרגשות עצומה. שעה ארוכה ישבתי מוטל ללא אונים כשדמעות רותחות זולגות מעיניי. ולבסוף אזרתי עוז ובדחילו ורחימו נכנסתי, ישבתי על המדרגות ואמרתי את 'תיקון החצות' כמנהגנו".

סופו של דבר:"שבעה שבועות אחרי חשיפת המנהרה שודרה ידיעה על כך בקול ישראל. עיתונאים מכל העולם זרמו למקום. בסוף חודש אב, בליל שבת, הכניסו ערבים צינורות מים אל תוך המנהרה דרך אחד הפתחים שברצפת הר הבית ושילשלו פנימה תאורה רבת עוצמה. גץ, שחשש מכניסת ערבים למנהרה ולרחבת הכותל המערבי, הורה לחסום בקרשים את הפתח שנפרץ. אבל כעבור שעות מעטות נכנסו מוסלמים למחילה.

גץ הוזעק למקום מביתו שברובע היהודי. רעייתו קראה לתלמידים מישיבת תורת כהנים לבוא למחילה ורצה אחריו. היא הבחינה בבעלה עומד כמעט לבדו מול קבוצה של ערבים שבידיהם כלי עבודה, מקלות ומכושים, חזרה לרחבה הפתוחה והזעיקה מתפללים בצעקות רמות: "הצילו, הרב בסכנת חיים".

הסיפור הסתיים כשהדרג המדיני הורה לאטום את הפתח למנהרה בבטון מזוין. ביומנו כתב הרב גץ: "אני פורש למנוחה כשטעם מר בפי. מעודי לא חשתי השפלה של היהדות כמו היום וזאת במדינתנו הריבונית. אני מתפלל שזהו סוף הגלות... כלי התקשורת משתוללים וניכרת התופעה של השנאה העצמית, אולם אני מנוע מלגלות סודות אפילו באמצעות יומן זה ולכן אינני מגיב ואינני משיב לחורפי דבר".

בליל 3 בספטמבר 1981 הוסיף גץ ביומנו: "הרגשתי בתיקון חצות קרובה לזו של אבותי, בראותם במו עיניהם את הלהבות העולות מבית אלוקינו בשעת החורבן. קול הלמות, קול ערבים בתוך המנהרה. הם סותמים כנראה בבטון עבה את פנים הקיר. כל צעקה שלהם היא כמדקרה בלבי הפצוע. בכל חריפותה יצאה מפי הזעקה: 'באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשיך, אך עלי להתחזק ולא להישבר, כי עלי להמשיך בתפקיד אפילו בודד במערכה'".

כמדי שנה מקיימת הקרן למורשת הכותל המערבי פרויקט מיוחד לקראת ט' באב, ובמשך שלושה ימים רצופים במהלך תשעת הימים (ד'-ו' במנחם אב) יפתח בית הכנסת של הרב יהודה גץ זצוק"ל לאמירת תהילים ללא הפסקה אל מול מקום קודש הקודשים. התהילים ייאמרו 72 שעות ברציפות למען כלל ישראל ובתפילה כי מילות התהילים יהיו כעזר לשכינה- "לאוקמה שכינתא מעפרא" (להקים שכינה מעפרה). רשות העתיקות החליטה על שיפוץ בית הכנסת, המצוי בקרבת לכותל המערבי ולמקומו של "קודש הקודשים" ומעניקה לו משמעות יתרה בעיקר בקרב חוגים חרדיים מסוימים שבחרו בו למקום תפילה.‏[1]

מהומות הכותל[]

עד לשנת 1996, המבקרים במנהרות הכותל נאלצו לשוב לעקבותיהם אחרי שהגיעו לסופה. עובדה, אשר הקשת על הביקור למקום, שכן במעבר הצר לא ניתן היה לעבור בעת ובעונה אחת יותר מכמות נתונה של מבקרים. כך הוחלט על פתיחת פתח יציאה בחלק הצפוני של המנהרות, בצד דרום מזרח של בריכת הסטרותיון נחצבה מנהרה בהר שמוצאה "לדרך שער האריות", כדי לאפשר לקהל לצאת לרחובות העיר העתיקה, מבלי לשוב על עקבותיו. תחילה נבחרה נקודת היציאה, באחת החנויות בעיר העתיקה, ובעליה ניאות למכור את חנותו למשרד הדתות אך חזר בו לאחר שקיבל איומים על חייו. בעקבות כך הוחלט לחצוב מנהרת מוצא מלאכותית.

בעקבות השלמת החציבה ופתיחת היציאה, פרצו "מהומות מנהרת הכותל" החל מה־24 בספטמבר 1996

מקור הצילומים:תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

תעלה החשמונאית[]

KotelTunnels28

התעלה החשמונאית - תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

"תעלת המים החשמונאית", סיפקה מים לבורות שהיו באיזור הר-הבית בתקופה החשמונאית. היא נהרסה בבנית מתחם הר-הבית על-ידי הורדוס. לפי סגנון הבנייה היא נחצבה כבר בימי הבית הראשון.

מפעל המים קיבל את מימיו ממי הנגר העילי (הגשם), ששטפו את אפיקו של הטירופיאון ("הגיא") העליון, דהיינו איזור מוסררה ורחוב

במאה ה-19, כאשר ביקר וורן באתר, זרמו מי ביוב בתעלה. כדי להיכנס פנימה נאלץ לשוט על גבי רפסודות שהכין מדלתות משומשות. לדבריו, זמן לא רב לאחר ביקורו, עוד בשהותו בירושלים, הוסת הביוב וזיהום התעלה חדל. עקבות הביוב נראים כמשקעים שחורים בצידי התעלה, על חלקם התחתון של דפנותיה.

וכך מתאר וורן את המסע בתעלה:"רוחב המעבר הוא בן ארבע רגליים, צדדיו חלקים ועומק השפכים נע בין 5 ל-6 רגליים, וכך, אילו היינו נופלים פנימה, לא היה לנו סיכוי למלט את נפשותינו. אלא שאני הייתי נחוש בדעתי לחקור מעבר זה, ולשם כך השגתי מספר לוחות ישנים וערכתי מסע הרה-סכנות על גבי השפכים למרחק של 12 רגל, עד לעיקול שממנו הבחנתי במעבר מרהיב החצוב בסלע ומוביל דרומה, גובהו שלושים רגל והוא מכוסה לוחות גדולים או אבנים, שהונחו מעליו בצורה אופקית. היות ששיט על גבי הלוחות היה מסוכן ביותר, השגתי שלוש דלתות ישנות ויחד עם סמל בירטלס, ניגשנו למלאכה. השפכים לא היו מימיים לגמרי, אך גם לא בוציים כך שדלת שתונח על גביהם לא תצוף אבל גם לא תשקע עמוק מידי, אם תישאר במקום רגע או שניים. לעומת זאת, לוח שעליו משקל של אדם שוקע במהירות. הנחנו את הדלת הראשונה על גבי השפכים ועוד אחת לפניה, כשאנו מקפידים שכל אחד מאיתנו ישב על דלת אחת. אחר-כך העברנו את הדלת השלישית קדימה וכך התקדמנו. [2].

האולם ההרודיאני[]

"חדר החשמונאים" מתוארך לתקופה ההרודיאנית (ימי הבית השני). הוא מעוטר באומנות ובכרכובים, ומוליך אליו פתח כפול מכיוון מזרח. חלל זה עבר שינויים בתקופות מאוחרות יותר; נראה כי החלל המקורי היה מקורה בקורות ארזים. הקימרון הקדום נבנה מאבני גזית מעובדות היטב, ככל הנראה בתקופה האומיית (638-661 לסה"נ). חלק מהקימרון נהרס ברעש האדמה שאירע בשנת 749 לסה"נ, אז נסדק גם המשקוף הדרומי של הפתח הכפול. אל הקימרון שנהרס נסמך קימרון משלים שבנייתו מוקפדת הרבה פחות. בתקופה העות'מאנית הוקמו באזור התפר שבין הקמרונות קשתות תמך - אלו התמוטטו במהלך הזמן, אולם את שרידיהן אפשר לזהות היום באבנים התפוסות בתקרת החדר באמצעות פסי מתכת.

מידותיו של החדר 4×8 מ', מיפתח הקימרון הוא 4 מ'. הקירות בנויים אבני גזית מסוג "מלכה", שגודלן כ-1.5 × 2 מ'. משקופי הפתח הכפול נישאים על שלוש מזוזות. משקל כל משקוף כ-3 טון, מכאן שהמשקל הכולל שנישא על גבי המזוזה הצפונית הוא כ-12 טון. נתונים אלו עמדו בבסיס הפעולה השימורית שמטרתה היתה לשחרר את המזוזה הצפונית מהתמיכה המאוחרת. הפעולה שנבחרה על ידי המהנדסים היא עיגון אבן המשקוף אל הקימרון.

"חדר החשמונאים" שימש ככל הנראה מבואה לאזור המקוואות [קישור] שנחשף לאחרונה. הפתח הכפול שימש בהתאם לצורך הפרדה בין טהור לטמא. היום משמש החדר אולם ישיבות של הקרן למורשת הכותל.

ממזרח לחדר נמצא מקבץ של מקוואות, ממערב לו - מערכת חללים שחלקה חפור בסלע, מצפון לו - "חדר כיסופים" המשמש היום את "מרכז שרשרת הדורות". [3]


מקור התמונות: תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

מעבר הסתרים[]

KotelTunnels11

"מעבר הסתרים" - תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)

מעבר הסתרים הוא מעבר קשתות שקיבל את שמו מהקאדי, השופט, מוג'יר א-דין בן המאה ה-15, אשר האמין כי חלק זה היה מעבר סתרים שהוביל את דוד המלך ממצודתו במגדל דוד שבשער יפו אל הר הבית. בפועל הוא שימש מאות בשנים כמאגר לבורות מים לתושבי העיר המוסלמיים.

כיום המעבר מוביל אל הגדול שבאולמות מנהרות הכותל ובו דגם הר הבית, בית המקדש ואזור הכותל המערבי לכל אורכו. הדגם החשמלי מסביר מה היה כאן בתקופת המקדש וכן את מיקומו של הרובע המוסלמי שנמצא ממש מעלינו. ככל הנראה נבנה הרובע המוסלמי החל מהמאה ה-13 בין הר הבית לבין מבני העיר עצמה. על לאחד בין הר הבית והעיר המערבית מולא הואדי בעפר ומעליו נבנו מבנים.

היום המעבר יוצר מעבר ישיר מהכניסה הראשית לאזור הכותל אל אזור התפילה (עזרת הנשים) שבקשת וילסון.

לפי דיווח רשות העתיקות:"קטע המזרחי של 'מעבר הסתרים' נחפר באורך כולל של כ-13 מ', והוא המשכו של המעבר שהיה חשוף לציבור עד כה. בחפירה הוברר כי הקיר הדרומי של 'מעבר הסתרים', שאורכו כ-80 מ' מרחוב הגיא במערב ועד למרגלות האומנה המערבית של קשת וילסון במזרח, הוא למעשה קירו הצפוני של מבנה רב-מידות שהוקם ככל הנראה בתקופה הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ), ככל הנראה במסגרת בנייתה מחדש של העיר ירושלים שכונתה בתקופה זו איליה קפיטולינה. ואשר בתחומו פעל בית מרחץ. לדעת החופרים, היה זה מבנה ציבור גדול שהשתרע מתוואי הקרדו הרומי-הביזנטי שבחלקה המערבי של רחבת הכותל, הנחפר בימים אלה על ידי רשות העתיקות, ועד למרגלות קשת וילסון במזרח.[4]

היכל התקופות[]

Minharot333

היכל התקופות - צילמה: תמר הירדני (באדיבות הקרן למורשת הכותל)


היכל התקופות הוא אולם במנהרות הכותל. בעבר, היה האולם מכוסה עפר. נחשפו בו ממצאים היסטוריים מתקופת בית המקדש הראשון והשני ומתקופות היסטוריות נוספות. לכן זכה האולם לשם "היכל התקופות".

בטכניקה מיוחדת הצלחו לתמוך, לייצב ולחצוב שישה מטרים לעומק ולחשוף בכך את האולם. "בנינו תקרת בטון, התקנו קונסטרוקציה של ברזל וחפרנו פנימה", מספר אחד המשתתפים בפרויקט.

האתר הארכיאולוגי החדש עדיין נעול בפני מבקרים, אך העבודות הן לקראת סיום והוא אמור להיפתח תוך כמה חודשים למבקרים. מי שעומד מאחורי העסק הוא איל הון יהודי אוקראיני, שתרם את הממון למימוש הפרויקט.המקור: בחדרי חדרים באתר וידאו הכולל מראות מההיכל.

אתר חב"ד הוסיף:"

האתר הארכיאולוגי החדש עדיין נעול בפני מבקרים, אך העבודות הן לקראת סיום והוא אמור להיפתח תוך כמה חודשים למבקרים. מי שעומד מאחורי העסק הוא איל הון יהודי אוקראיני, שתרם את הממון למימוש הפרויקט - מעין "אוליגרך חדש בשכונה".

בנימין נתניהו הוא זה שטבע את המונח "סלע קיומנו" בשנות ה-‏90, עם פתיחת מנהרת הכותל. עכשיו, בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה, עם הגילויים החדשים - מקבל המונח הזה משנה תוקף.

ולמרות זאת טוען רב הכותל, שמואל רבינוביץ', כי אין כל חפירות מתחת להר הבית. "אנחנו חופרים רק כמה עשרות מטרים משם ואכן מגלים אוצרות של היסטוריה יהודית".המקור - גם שם סרט וידאו


[

ראו גם[]

קישורים חיצוניים[]

מהויקיפדיה העברית[]


אחרים[]

הערות שוליים[]

Advertisement