באר שבע

• תמונות מביקור בבאר שבע בפברואר 2014

סמל העיר סמל העיר באר שבע. הסמל מציג את אשל אברהם, והמוטו הוא ציטוט מספר בראשית פרק כ"א פסוג ל"ג.עץ אשל לזכר אברהם אבינו, אשר קיבל את אורחיו בצילו של עץ האשל. עץ האשל מצוייר מלבנים, סמל לבנין ופתוח העיר באר-שבע. עמודים שניים-עשר עמודים המסמלים את שבטי ישראל וקיבוץ הגלויות בעיר. מגדל סמל לידיים המחזיקות עץ - רעיון מיזוג הגלויות (יחזקאל ל"ז, 15). בשנת 1972 נבחר חזי מור, מורה לגרפיקה ממקיף א', על ידי מועצת העיר לעצב סמל עיר חדש .

באר שבע היא עיר במחוז הדרום. היא העירהשביעית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם .

העיר שוכנת בצפון הנגב, למרגלות הר חברון ומכונה בשם "בירת הנגב" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה.

( מהויקיפדיה העברית)

תולדות העיר

הבאר 1 באוקטובר 1946

באר-שבע היא אחת מהערים העתיקות בארץ ישראל. ייחודה בהיותה נקודת היישוב הדרומית ביותר בארץ הנושבת, מדרום לה החקלאות אינה אפשרית אלא בשנים גשומות. ההתיישבות תלויה במים זמינים וקבועים לאורך כל השנה ובאפיק נחל באר-שבע אפשר לחפור בארות בעומק רדוד ולקבל מים אלו תמיד.

המתיישבים הראשונים בני תרבות באר-שבע הכנלכוליתית חיו כאן לפני כ- 6000 שנה וסחרו עם אפריקה בדרום , חרן (טורקיה) בצפון, מסופוטמיה (עירק) במזרח ומצרים במערב. לפני כ-4000 שנה הגיע אברהם אבינו בדרכו מאור כשדים (בעירק) וחרן (בטורקיה) לארץ ישראל והתיישב בבאר-שבע. חפר בארות ונטע אשל. בסיום קרבות ההתבססות במקום, כרת ברית עם אבימלך מלך גרר ונשבע על השלום.

אברהם מסמל את חשיבותה של באר-שבע כמקום התיישבות עם חפירת בארות ונטיעות אשל, בניגוד לחיי הנוודים והבדואים שתקפו שיירות ואת המתיישבים החקלאים. באר-שבע שימשה עיר מחוז בתקופות השופטים והמלכים של בית ראשון. ממצאים ארכיאולוגים נמצאים בתל באר-שבע. מגלות בבל, תקופת בית שני החשמונאים ועד סוף התקופה הביזנטית במאה השביעית לספירה, העיר באר-שבע היתה באזור העיר העתיקה של ימינו. עם כיבוש הארץ על ידי המוסלמים בשנת 632 לספירה ועד ראשית המאה ה- 19 מתוארת העיר כנטושה וחרבה.

האימפריה העותמנית שבסוף המאה ה- 18 החלה במאמצי פיתוח והתקרבות לארופה, ולצורך הגברת אחיזתם בשולי האמפריה בארץ ישראל, נסיונות השתלטות על הבדווים פורעי החוק ויישוב הסכסוכים ביניהם. הקימו את העיר באר-שבע החדשה על הגדה הצפונית של נחל באר-שבע שם מצויים מיי תהום גבוהים כ- 15 עד 30 מ' המאפשרים חפירת בארות רדודות בקלות יחסית ובמפגש שלושת המטות הבדואים הגדולים בנגב.

תושבי העיר העותמנית היו ערבים מחברון ומעזה ומספר מועט של יהודים שעבדו עבור הצבא העותמני. לשי"חים הבדואים היו בתי מידות לצרכי ארוח אך ככלל הבדואים לא חיו בעיר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גדל מספר תושביה פי-4 כאשר הפכה להיות לבסיס אספקה ושרותים לצבא והגעת הרכבת ושדה התעופה (הראשון בארץ ישראל ובין הראשונים בעולם). תושביה היהודים של באר-שבע היו ברובם עובדי חברת הרכבת ובוני המסילה וגשריה. בשנת 1917 לאחר שתי מפלות בריטיות לכיבוש עזה, הגנרל אלנבי החליט על כיבוש באר-שבע ובעזרת הקורפוס האוסטרלי-ניוזילנדי ושל היחידות רכובות הסוסים, הצליחו ב- 31 לאוקטובר 1917 לקראת ערב, לכבוש את העיר מידי הטורקים. עם סיום הכיבוש החליטה הממשלה הבריטית, באותו יום, על הקמת בית יהודי לעם היהודי. יומיים לאחר מכן שלח הלורד בלפור את מכתבו המפורסם לחיים וייצמן המפרט את החלטת ממשלת בריטניה.

בתקופת המנדט הבריטי . הבריטים המשיכו לפתח את העיר על אותן עקרונות אדריכלים של התוכנית העותמנית והכפילו את השטח המתוכנן לכ- 4000 דונם. רוב הבנייה בעיר העתיקה מקורה בתקופה זו ואוכלוסיית באר-שבע צמחה לכ- 6500 נפש.

עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ב- 15 במאי 1948 המצרים פלשו לדרום הארץ וכבשו את הנגב והעיר באר-שבע ועד צפונה לאשדוד של היום ועד חברון במזרח.

במבצע יואב באוקטובר 1948 - לשחרור הנגב, ביומו האחרון ב- 21 אוקטובר 1948, במסגרת מבצע משה - ע"ש משה אלברט -מפקד בית אשל שנהרג , נכבשה באר-שבע על ידי ישראל וכל תושביה הערבים ברחו לחברון ולעזה ערי מוצאם.

ראשית, תושביה היהודים ב- 1948 היו משחררי באר-שבע שנכנסו לגור בבתים הנטושים לאחר מכן בשכונת דרום שנצטרפה לעיר העתיקה וקלטה את ראשית העולים. לאחר מכן המדינה החלה בבניית שכונת חדשות, א', ב', ג' ונווה נוי בראשית שנות החמישים. לקראת סוף שנות החמישים נבנו שכונות ד' וה'. בשנות השישים כל השכונות זכו לקבלת בתים גבוהים יותר. בשנות השבעים כבר נבנו בתים עד גובה 6-8 קומות אך רובם עד גובה 4 קומות ללא מעלית. אז נבנו שכונות ו' ו-יא'. בשנות השמונים החלו בבניית שכונה ט' הרחבת השכונות ו' ו-יא' ובסוף שנות השמונים החלה בנייה צמודת קרקע ברמות.

בשנות התשעים עם העלייה הגדולה מברית המועצות המתפרקת , נבנו שכונות חדשות רבות: נווה זאב, נווה מנחם ורמות התרחבה, מ- 300 יחידות ל- 3000 יחידות. רובם צמודי קרקע ומיעוטם במבנים עד 3 קומות. במאה ה- 21 המשיכה תנופת הבניה בנווה זאב וברמות שהן עדיין השכונות המתפתחות היום. הממקור: אתר העיריה]

בתקופה הביזנטית

300px{ כלי המטבח - כפי שכתוב בתחתית התמונה:באדיבות רשות העתיקות

כפי שכתוב בתחתית התמונה:באדיבות רשות העתיקות

ניר חסון, כתב הארץ, מספר ב-23 נובמבר 2011 על ביזנטית לרגליה של התחנה המרכזית בבאר שבע - ומסכם "חוקרי רשות העתיקות איתרו באחרונה שרידים מעיר ביזנטית שלמה ששכנה באזור במאה החמישית והשישית

במבוא לכתבה נאמר:"חוקרי רשות העתיקות ד"ר דניאל וורגה וולדה כרמל שניהלו את החפירה העריכו עוד לפני תחילת החפירות שהתחנה המרכזית הוקמה על שרידי העיר הביזנטית ששכנה באזור במאות החמישית והשישית לספירה. באזור הקרוב נמצאו כמה ממצאים חשובים מהתקופה. כך למשל, קניון הנגב נבנה על שרידי כנסייה ביזנטית, וכנסייה נוספת שוכנת מתחת לחניון השוק העירוני הסמוך. נוסף על כך, השוק עצמו ובית הקברות המוסלמי שוכנים על שרידיו של מחנה צבאי מהתקופה הרומית.

והמשכה הובאו המימצאים:"באזור נמצאו גם בית מרחץ, מבני מגורים ומתקנים תעשייתיים מאותה התקופה. בין היתר נחשפו במקום כלי חרס, מרתפים ששימשו מחסנים, נרות שמן, מטבעות נחושת וכלי זכוכית.

הממצאים המרשימים ביותר הם אוסף של כלי מטבח כמו סירים, מחבתות, כדים, קדרות וכלי אגירה שונים, ששרדו בצורה יפה בשנים הארוכות מתחת לתחנת האוטובוס. חלק מהכלים יוצרו באזור וחלקם יובאו ממצרים, אפריקה ואגן הים התיכון. אחדים מהם נמצאו שלמים.

"אנחנו לא יודעים הרבה על באר שבע של התקופה הביזנטית", אומר וורגה, "אבל ככל הנראה מדובר בעיר בגודל בינוני עם מרכז צבאי, כנראה בעל חשיבות כלשהי. רוב האוכלוסייה היתה נוצרית". החפירה העלתה שלפחות חלק מהחיים בעיר נעשה בחללים תת-קרקעיים.

רונית עצר מערוץ שבע מוסיפה באר שבע העתיקה נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות - ומסכמת חפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות במסגרת שדרוג התחנה המרכזית בעיר באר שבע פותחות צוהר מרתק לבאר שבע של התקופה הביזנטית.

בין השאר היא כתבה:

• לדברי דר וורגה, "נראה שכמיהתם של אנשים ל`גינה קטנה ליד הבית' הכתיבה גם לפני 1500 שנה את התכנון העירוני. לתושבי באר שבע הביזנטית הייתה חצר מרווחת בכניסה לבית, חלקם גרו בחצרות פתוחות וחלק מהחצרות קורו בחומרים מתכלים, כקורות עץ וענפים. נראה שהחצר שימשה לגידול בע"ח, ובה גם נעשה הבישול בתנור. חלק ממבני המגורים שהתגלו היו תת קרקעיים ונחצבו בסלע; החיים מתחת לאדמה אפשרו הגנה בפני החום היוקד ומפני הקור המדברי".
• מאז ומעולם הייתה באר שבע מוקד למשיכה של תרבויות קדומות. עדויות לכך מוצאים בשרידים ארכיאולוגים שנחשפו – ונחשפים, בכל רחבי באר שבע המודרנית בחפירות ארכיאולוגיות, מרביתן של רשות העתיקות. באר שבע מוכרת כיישוב כבר בתקופה הכלקוליתית, בשלהי האלף החמישי לפנהס - בתקופה זו, שכנה בה אוכלוסיה מפותחת ועשירה, חלקה במגורים תת-קרקעיים. שרידים מתקופה זו נחשפו במספר חפירות שבוצעו לאורך נחל באר שבע, בשכונת נווה נוי ובעיר העתיקה. העיר פרחה גם בסוף תקופת ממלכת יהודה (מאות 6-8 לפנהס): שרידים רבים מתקופה זו נתגלו ברחבי העיר, בעיקר באזור השוק העירוני. פריחה מחודשת של העיר התרחשה בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית (מאות 6-3 לספהנ). מתקופה זו נחשפו מחנה צבא רומי, בית מרחץ, כנסיות, מבני מגורים, ומתקנים תעשייתיים רבים.

סיור באתרי באר שבע - בימי התורכים והמנדט

באר שבע והסביבה 09-11-2013 טיול מזמר בהדרכת אבי נבון איש להב

חלמוניות בלהבים ,תל באר שבע ומפעל המים , בית הקברות האנגלי, תחנת הרכבת התורכית ואנדרטת חטיבת הנגב http://israelitombstones.blogspot.co.il/2010/02/blog-post.html

אתרי העיר

ראו ערך מורחב:באר אברהם העתיקה בבאר שבע

מרכז המבקרים הבינלאומי - באר אברהם ממוקם ביציאה הדרומית של העיר. נפתח לקהל בשנת 2013.

מהאתר:"על גדת נחל באר-שבע המקראי, בשערי העיר העתיקה שוכן מרכז מורשת חדשני המספר את סיפורו של אברהם אבינו ובאר המים המפורסמת. במרכז תכנים חווייתיים ומיצג תלת-מימד היוצרים מפגש בין ערכים, אמונה והיסטוריה המשותפים לעולם כולו. כאן תיחשפו לסיפורו של אברהם אבינו - המארח הידוע שבאוהלו מתארחים מלאכי האלוהים, משכין השלום הראשון בעולם, האב הרוחני של שלוש הדתות המונותיאיסטיות. "

על המתחם - מרכז התיירותי, שעיצב האדריכל אלי ארמון, נבנה על פני שטח של כ-750 מ"ר, ובתחומו חצר גדולה, בה נמצאת הבאר ההיסטורית. צורתו הייחודית של המבנה המדמה אוהל ומשקפת את הכנסת האורחים של אברהם אבינו.

למבקר: דרך חברון 2, העיר העתיקה. טלפון: 08-6234613 יש לתאם הגעה מראש.

• האתר

• אשל אברהם בבאר שבע
  

אשל אברהם בבאר שבע נמצא בכניסה הדרומית לעיר, ליד באר אברהם אבינו. בין מרכז המבקרים הבינלאומי - באר אברהם לבין הכביש הראשי מצוי גזע העץ. הוא נתמך מצדדים אחדים וכן יש בו מילוי מביטון להגנה מבעלי חיים. הוא נתמך על-ידי מתקן מיוחד. ההערכה היא שהוא בין 800 שנה.

• באר שבע בית הכנסת לעולי תורכיה
  

אחד מבית כנסת בעיר העתיקה בו מתקיימות תפילות בימי חול. בית כנסת עם ארון קודש יפה במיוחד.

==120 שנה לבאר שבע=-

• למרות ששמה של העיר באר שבע ידוע לנו כבר מהמקרא, הרי שהעיר המודרנית הוקמה מאפס בהחלטת ממשלה. תחנות בהתפתחותה המהירה של עיירת הפיתוח התורכית שהוקמה לפני 120 שנה // אילן גל־פאר

קטעים נבחרים

1. החוקר הנודע אדוארד רובינסון, אחד המבקרים המערביים הראשונים באתר העיר הקדומה, ראה ב־1838 רק הריסות פזורות של העיר העתיקה שהייתה נטושה מאות שנים. הוא איתר בגדה הצפונית של נחל באר שבע שרידי כנסייה ויסודות מבנים, ולידם באר ישנה – הידועה כיום בשם ‘באר אברהם’ – שסביבה הניחו בדואים שקתות גסות עבור מקניהם. האזור המדברי מסביב היה שומם, ללא מבנה קבע, ללא עץ וללא סימנים המעידים על עיבוד הקרקע. מבקרים נוספים שהגיעו לאתר מסרו תיאורים דומים.
2. הסיבות להקמת העיר החדשה צוינו בדיווח של עיתון המגיד:על פי עצת נציב ירושלים שמה ממשלת הסולטן אל לבה להפוך את ארץ הנגב ביהודה השוממה לארץ נושבת. יושבי ארץ הנגב בימינו מתי מספר הם, רובם הם אנשי מקנה יושבי אוהלים, ובגלל זה נספחה ארץ הנגב כולה למדבר שור [סיני] וממשלת הסולטן רק שמה נקרא עליה, כמו על יתר מדברי ערב. עתה יושיב הסולטן נציב מיוחד בבאר שבע לכל ארץ הנגב … הממשלה תשתדל על ידי הנציב בבאר שבע כי ישלחו שבטי הרועים, הנצים זה את זה בכל עת, לעבודת האדמה ידיהם … רק בעמל רב גבתה הממשלה באיזה מקומות מס מצער לאות שלטונה על הגלילות האלה, ועתה תחלק הממשלה להשבטים השונים לעובדה ולשומרה, ותקווה להכניס משם לאוצרה כחמישים אלף ליטרות תורכיות שנה שנה. בזאת תספח הממשלה את ארץ הנגב ואת המדבר למדינת פלשתינה גם במובן המדיני שעד כה עמלה בזה לריק זה כמה שנים (“ירושלים”, ‘המגיד’, כ”ו באב תר”ס, 21.8.1900 , עמ’ 394).
3. תכנון העיר החדשה הופקד בידי המהנדס סעיד נשאשיבי ועוזרו הצעיר ראע’ב נשאשיבי. השניים למדו הנדסה באיסטנבול וינקו את עקרונות התפיסה המערבית לעיצובה של עיר מודרנית המורכבת מרשת רחובות ישרים בדגם שתי וערב היוצרים ריבועים זהים, כל אחד בן 3.6 דונם. בכניסה המערבית לעיר הוקם בית הסראיה – בית

הממשל – מבנה מרשים בן קומותיים החולש על העיר עם גג אדום שנראה מרחוק. מאחורי בניין הסראיה נבנה קסרקטין למגורי כוח השיטור שיועד להשליט סדר בין השבטים.התורכים הבינו שכדי לשלוט במדבר עליהם להעניק שירותים מנהליים. הסראיה, בית הממשל התורכי, 1917, הציר המרכזי בעיר היה הרחוב שהוביל מהסראיה לכיוון נחל באר שבע, היום מדרחוב קרן קיימת לישראל. רחוב זה שימש מרכז מסחרי לבדואים מהסביבה ונמכרו בו בין השאר רתמות, אוכפים, חבלים, רשתות לנשיאת קש וצמר, כלי בית ועבודה, מוצרי סדקית, בדים ואף חרבות ופגיונות – מצרכים מבוקשים בקרב הבדואים. בחלקו הדרומי של הרחוב התרכזו בעיקר בעלי המלאכות הזעירות כמו נפחים וסנדלרים.

באר שבע 1921

לפי ארץ-ישראל: ספר-המסעות

קישורים חיצוניים

• עוד פרטים באתר הויקיפדיה העברית באר_שבע