ים כנרת

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הַכִּנֶּרֶת היא ימה בארץ כינרות. זהו האגם הגדול ביותר בארץ ישראל אשר מכיל מים מתוקים ומהווה את אחד ממקורות מי השתייה וההשקיה הגדולים בישראל (כ-25% מצריכת המים בארץ) - במועד כתיבת הערך .

דייגם בכנרת המקור:בר מייל אלבום התמונות הנדיר הזה צולם בין השנים 1890-1900 על ידי תייר אמריקני, והוא פיסת היסטוריה מדהימה שכל ישראלי חייב לראות. בתמונות תוכלו לראות את נופי ארץ ישראל, שצולמו בשחור לבן ונצבעו בשיטת פוטוכרום. קראנו בספרים על הנופים הללו, עכשיו הם קמים לתחייה. מדהים!

גאוגרפיה

רומה של הכנרת מצוי בטווחים של 208.8- עד 214.87- מטר מתחת לפני הים, והיא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. ברום המרבי, שטח פני האגם הוא כ-168 קמ"ר והעומק המרבי כ-44 מ'. הנקודה העמוקה ביותר בקרקעית הכנרת נמצאת ברום של 256- מ' מפני הים.

מיקומה הוא על השבר הסורי-אפריקני, מה שגורם לפערים טופוגרפיים גדולים (כ-550 מטר) בינה לבין השטח שסביבה. הכנרת, כמו ים המלח, היא למעשה תוצר של השבר, וצורתו המיוחדת הינה למעשה מעוין שהתעגל ברבות הימים בשל בליה של הטבע. (באזור הכנרת השבר לא היה ישר אלא מזוגזג, והיו בו מדרגות אופקיות, וכאשר חלק אחד ממנו הועתק ממקומו צפונה, נוצר חלל בצורת מעוין).

לכנרת זורמים מי נהר הירדן ונחלים נוספים שהידועים בהם הם נחל עמוד, נחל משושים, נחל אל על ונחל יהודיה, ומימיה נשאבים על ידי מפעל "המוביל הארצי". בשנת גשמים ממוצעת מספקת הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל. היקף חופי הכנרת נע בין 60 - 55 ק"מ לפי גובה המפלס. במפלס הגבוה ביותר שטחה הוא כ-169 קמ"ר ובמפלס הנמוך ביותר 161 קמ"ר.

שם הימה

כלי זמר בשם "כינר" מופיע בניבים כנעניים עתיקים, ואיזכור ל"מדגת כנרת" נמצא בעיר אוגרית בלוחות המתוארכים למאה ה-16 לפנה"ס. בלוחות מוזכר אל כנעני בשם זה, וככל הנראה כלי הנגינה שימש במקדשו..

השם "כנרת" מופיע ברשימת הערים שנכבשו על ידי תחותמס השלישי ממצרים שחי במאה ה-15 לפנה"ס. כנרת היא העיר ה-34 ברשימה. בנוסף מופיע אזכור לשם זה ב"פפירוס לנינגרד 1116A", המכיל רשימה של תבואה ושיכר שסופקו לשליחים של ערים שונות מארץ כנען.

השם מופיע גם במקרא:

	ויָרַד הַגּבֻל וּמָחָה עַל-כּתֶף יָם-כּנּרֶת קֵדְמָה
– במדבר, ל"ד, י"א

	... הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל עַד-קְצֵה יָם-כּנּרֶת, עֵבֶר הַיּרְדּן מִזְרָחָה
– יהושע י"ג, כ"ז

לפי דעה רווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה "כינור", נובע מצורתו של האגם - צורת כינור. אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן צורתו של הכינור הקדום אינה דומה לכינור המוכר לנו כיום [2]. נראה שהסבר זה נוצר כתוצאה משיבוש של דברי התלמוד: "ולמה נקרא שמה כנרת, שמתוקים פירותיה כקול הכינור" (תלמוד בבלי, מגילה ו ע"א, בתרגום לעברית).

שמה של הכנרת במשנה, בתלמוד ובתוספתא הוא ימה של טבריא על-שם העיר טבריה הסמוכה אליה, כל הנראה על מנת לא להזכיר את שמו של האליל הכנעני. במקורות אלה מופיע לעתים השם גינוסר כשמה של הכנרת, על שם בקעת גינוסר הסמוכה אליה. שם זה התקבל גם בשפות אירופיות אחדות. בערבית התקבל השם "ימת טבריה" (بحيرة طبريا "בּוּחיירת טֵבּרִיא"), וכך גם בצרפתית. בנוסח היווני של הברית החדשה וכן בתרגום הוולגטה ללטינית מכונה הכנרת "ים הגליל" (יוונית: θαλάσσης τῆς Γαλιλαίας, לטינית: Mare Galilaeae). שם זה מקובל כיום באנגלית: Sea of Galilee.

היסטוריה

חוף הכנרת בשנת 1890, בצילום צבע נדיר COLOR PHOTO OF THE SEA OF GALILEE TAKEN IN THE LATE 19TH CENTURY BY THE FRENCH DOCUMENTER OF PEOPLE AND PLACES IN PALESTINE, BONFILS.

בחלוקת השבטים בתקופת ההתנחלות, שבט נפתלי קיבל את הכנרת (יהושע י"ט ל"ה). בתקופת בית שני הוקמו לחופיה יישובים יהודיים. בשנת 20 לספירה הקים הורדוס אנטיפס את העיר טבריה על חופה הדרומי-מערבי של הכנרת. העיר נקראה על-שם הקיסר הרומי טיבריוס והפכה למרכז יהודי משגשג עד כיבוש הארץ בידי הצלבנים ב-1099. בתקופה המוסלמית הקימו ח'ליפים ארמונות לחופיה.

משה ריישר בספרו שערי ירושלים מספר על ים כנרת במאה ה-19:

	"אורכו י"ב שעות, רוחבו שש. הרים נאים סביבו. מימיו זכים וטובים, שותים הרבה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ודגים גדולים רבים מינים שונים וטובים מאד, מהם מוליכים לצפת והסביבה למכור.
– עמ' 31

אזור הכנרת היה ערש ההתיישבות הציונית השיתופית. במקום הוקמה חוות כנרת שהייתה החווה החקלאית הראשונה, וכן דגניה שהייתה אם הקיבוצים. אף אנשי נהלל, המושב הראשון, התחילו את הכשרתם החקלאית כאן.

עם קביעתו הסופית של קו הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין המנדט הצרפתי בסוריה ב־1923, נקבע כי הגבול בין שטח המנדט הבריטי לשטח המנדט הצרפתי יעבור 10 מטרים מצפון-מזרח לחוף הכנרת במפלס המים המרבי. לפיכך סימנה הכנרת את גבולה המזרחי של ארץ ישראל, אך נכללה בשלמותה בתחומיה. עם זאת, הייתה לצרפתים זכות לשאוב מים מהכנרת לטובת יישובים סוריים על-פי הסכם צרפתי-בריטי.

בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון-מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה). הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי-בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת. מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.

בזמן המשא ומתן עם סוריה בשנת 2000 תבעה סוריה זכות על הגישה לגדת הכנרת, כפי שהיה בפועל עד מלחמת ששת הימים. ישראל דחתה את התביעה וטענה כי בהתאם לגבול הבינלאומי, הטריטוריה הסורית מסתיימת 10 מטרים מגדת הכנרת במפלס המים המרבי. ויכוח זה היה בין המכשולים שמנעו השגת הסכם שלום בין הצדדים. [3]

הכנרת - מאגר המים של מדינת ישראל

כמקור מים חשוב של מדינת ישראל, המספק כרבע מכמות המים השנתית הנצרכת במדינה, יש חשיבות רבה למפלס הכנרת, והוא מעורר עניין רב בציבור. לצורכי ניהול שאיבות המים מהכנרת נקבעו "קו אדום עליון" שמעליו ישנה סכנת הצפה של אתרים מסביב לאגם, ו"קו אדום תחתון" שמתחיו אסור לשאוב עקב סכנה לפגיעה במערכת האקולוגית ובאיכות המים. הקווים עוגנו בחוק בשנת 1968, כשהעליון נקבע לרום של 208.8 מטרים מתחת לגובה פני הים והקו האדום התחתון נקבע ל-212 מטרים מתחת לגובה פני הים. בעקבות עליה בביקושי המים בישראל ורצפים של שנות בצורת, מפלס המים התקרב אל הקו האדום שנקבע, ובמהלך שנות ה-80 וה-90 השתנה גובה הקו מספר פעמים (עד לרום של 215.5-) לצורך המשך שאיבה גם במפלס נמוך, וכיום הוא עומד על 213-. בדצמבר 2001 ירד מפלס המים בכנרת אל הרום הנמוך ביותר שנמדד: 214.87- מ'. מפלס זה נקבע כ"קו השחור" שמתחתיו אסורה שאיבה. נפח המים במפלס המרבי ("קו אדום עליון") הוא 4.3 מיליארד מ"ק, ובקו האדום התחתון - 3.6 מיליארד מ"ק. כמות המים הנכנסים לכנרת בשנה עומדת על כ-620 מלמ"ק בממוצע רב שנתי. כמות המים המתאדים בשנה עומדת על כ-250 מלמ"ק בממוצע ולכן כמות "המים הזמינים" (הכמות הנכנסת בניכוי האידוי) עומדת על כ-370 מלמ"ק בממוצע רב שנתי. ברשות המים קיימת יחידה (יחידת ניטור כנרת) המרכזת את כלל פעילות הניטור והתפעול בכנרת ובאגן ההיקוות. יחידה זו, אשר הוקמה ב-1998, ומלווה בצוות היגוי המורכב ממומחים מהאקדמיה, עוזרת למנהל רשות המים לקבל החלטות לגבי ניהול האגם על פי מיטב הידע הקיים.

איכות מי הכנרת טובה בדרך כלל. כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות מתקדמות יותר לאיכות מים, הוקם באתר אשכול מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת עכירותם, לשיפור איכותם המקרוביאלית ולהורדת רמות הכלרה בלתי רצויות. מליחות המים בכנרת עומדת על כ 250 מג"ל כלוריד בממוצע. מליחות זו נוצרת בשל שפיעתם של מעיינות מלוחים הפרושים בעיקר במערב הכנרת ואשר מימהם המלוחים מתערבבים עם מי הירדן ושאר הנחלים בעלי המליחות הנמוכה. כיום מפעילה רשות המים באמצעות חברת "מקורות" פעולות שונות לשלילת מלח מהכנרת אשר מטרתן הורדת עומס המלח הנכנס לכנרת ומכאן גם הורדה עתידית של מליחות הכנרת. הפעולות העיקריות כוללות הטיה של מעיינות מלוחים אל המוביל המלוח העוקף את הכנרת ונשפך לירדן הדרומי, שאיבת מים מתוקים מאקויפר הגליל המזרחי על מנת למנוע הגעת מים אלו לחלק המלוח של האקויפר ואיחוז של מעיין תת-ימי פוליה A על מנת להטות אותו בעתיד למוביל המלוח. בעיית איכות המים העיקרית בכנרת הינה פריחת האצות הכחוליות (ציאנובקטריה). ההתמודדות עם בעיה זו כוללת ניקוי מתמיד של אגן ההיקוות מזיהום כלשהו ובעיקר מזרחו, ניהול מפלסים בתנודות קטנות ככל האפשר וניהול ממשק דייג תומך הכולל איכלוס מיני דגים העוזרים בייצוב המערכת האקולוגית.

חשיבות דתית ותרבותית

לכנרת חשיבות גדולה בנצרות: לפי האמונה הנוצרית ישו הילך עליה, הטביע בה שדים (מתי ח'), וביצע את נס הלחם והדגים בסמוך לה.

הכנרת הייתה בכל הדורות השראה לאמנים ויוצרים בזכות יופיה וקסמה והנופים הנשקפים ממנה, בעיקר הר חרמון. הכנרת שמשה מוטיב מרכזי לרחל המשוררת אשר קבעה בסמוך לה את ביתה. בתרבות הארץ ישראלית נכתבו שירים רבים לכנרת בידי פזמונאים ומשוררים.

שירים על כנרת

• "כנרת" מאת מרדכי זעירא, לפי שיר של אלכסנדר פן
• "יש לי כנרת", מילים ומוזיקה מאת צבי בן יוסף מילות השיר באתר שירונט ביצוע של ירדנה ארזי ביוטיוב
• "ואולי", מילים מאת רחל, מוזיקה מאת יהודה שרת ביצוע של אסתר עופרים, יוטיוב

הכנרת כאתר נופש ובילוי

הכנרת מהווה אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית, חינוכית וערכית.

מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף החוק שבעניין שמתיר גבית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד, מצא, כי מעשית הכניסה חינם רגלית מנועה בחלק גדול מהחופים. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים.

שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ-30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ-60 ק"מ.

מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת. השם צליחה מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5 ו- 3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית האגם במלואו. צליחת הכנרת הוא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. בינואר 2010 התקיים האירוע בפעם ה-33. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים.

ייבוש הכנרת

בעשורים האחרונים, עקב שאיבת מי שתייה מהכנרת מחד גיסא, והתמעטות המשקעים ומקורות המים הזורמים אליה מאידך גיסא, ירד מפלס המים בכנרת אשר הלכה והתייבשה. בעבר ניתנו אישורים על ידי עיריית טבריה לגופים שונים, לפתח את חופי הכנרת לצורך בילוי והפקת רווחים משטחים אשר יהפכו יבשתיים וישמשו למטרות שונות, אולם בשנים האחרונות הפכו פעולות אלה לשנויות במחלוקת, ואף הוגשו עתירות לבג"ץ על ידי גופים ציבוריים שונים - למניעתן .

הכנרת כמקור דגה

• ערך מורחב: דיג בארץ ישראל

כיפה טלית ודייג עברי בכנרת בתקופת המנדט הבריטי - דולי עירון

הכנרת מהווה מקור דגה לדייגים מקצועיים וחובבים.

מדי שנה נידוגים כ-1,000 טון דגים בכנרת, כשליש מתוכם לבנון הכנרת, שליש קיפון (בורי, דג המאוכלס בכנרת ואינו יכול להתרבות בה) והשאר אמנון הגליל כסיף כסיף שפל עין ומספר מינים נוספים. "האגף לדיג ולחקלאות ימית" שבמשרד החקלאות מאכלס בכנרת מדי שנה דגיגי אמנון, דגיגי כסיף ודגיגי קיפון (בורי). איכלוס זה, מתבצע בתאום עם יחידת ניטור כנרת ברשות המים על פי החלטות ועדה מקצועית המשותפת למשרד החקלאות ורשות המים. מטרת האיכלוס היא קודם כל שיפור וייצוב המערכת האקולוגית של האגם בשילוב עם העשרת האגם בדגים והגברת שלל הדייג.

יישובים

יישובים עתיקים שהיו לחופיה בעבר, הם כפר נחום, מסעדיה, וכפר עקב בצפונה, כורסי, בית צידה וסוסיתא במזרחה, ובית ירח בדרומה.

כיום היישובים הבאים נושקים לחופיה: עין גב במזרחה, האון, מעגן, דגניה והמושבה כנרת בדרומה, גנוסר במערבה וגם טבריה - העיר הגדולה ביותר באזור.

נמל תעופה טבריה

פעל בין השנים 1931 - 1942 ראו ערך מורחב:נמל תעופה טבריה

רוב רוי בכנרת מבט מגובה המפלס

רוב רוי בכנרת מבט מגובה המפלס ד"ר דובי הדר

הרצאה מרתקת בעקבות רוב רוי של ג'והן מקגריגור בכנרת. הרצאה במסגת מועדון הכורסה של נעם הארץ בשיתוף המכון ללימודי הגליל

• ראו ערך מורחב:השוטית רוב רוי בארץ הקודש

כל זה מסופר בספר "רוב רוי על הירדן", שתירגם עמיהוד ארבל, ויצא בהוצאת משרד הביטחון בשנת 1982. סיפור לא פחות מעניין מסתתר בהקדמה לספר. שם מספר המוציא לאור של הספר, רחבעם זאבי, את סיפור מציאתה של השוטית "רוב רוי" במחסן נידח באנגליה והבאתה לישראל.

"שמועות על קיומה של ה"רוב רוי" הגיעו לאוזנינו במהלך העבודה על תרגום הספר", מספר זאבי. "טייס אל על בשם אורי ירום החליט להפוך את החיפוש למעשי יותר. הוא מצא בספר ביוגרפי ישן על ג'והן מקגריגור הערה בכתב יד המציינת כי גב' מקגריגור הראתה לכותב ההערה את השוטית המקורית בשנת 1922. בהכירו את שמרנותם של הבריטים החל אורי ירום לחפש את השוטית במועדוני שייט לאורך התמזה, והוא מצא אותה לבסוף באחד ממחסני מועדון השוטיות המלכותי.

השוטית היתה מוזנחת מאוד ומצבה רעוע. אורי ירום ורחבעם זאבי, אז מנהל מוזיאון ארץ ישראל, החלו במסע השתדלויות חוצה יבשות ואוקיינוסים במטרה להביא את ה"רוב רוי" לישראל, לשיפוץ ולתצוגה. אפילו חיים טופול, אז כוכב גדול באנגליה, גוייס למסע השידולים. לבסוף אישרה מזכירת המועדון את הוצאתה של "רוב רוי" למסע נוסף ואחרון לארץ הקודש. מספר זאבי:" אז הובלנו אל המחסן בירכתי המועדון ושם מצאנו את ה"רוב רוי", מאובקת וסדוקה. חיים טופול הסתכל עלי במין מבט כזה, כאילו שואל: זוהי כל השוטית? ובגללה אני מתבטל ממלאכתי ונוסע לפינה רחוקה זו? אמרתי לו: אכן, אלה הם קרשים אחדים, שחוברו במסמרי נחושת והיו לשוטית שעשתה היסטוריה. היא שטה וצלחה את נהרות מצרים, דמשק, מקורות הירדן וארץ ישראל. ישב עליה אדונה ומתכננה, גוי אמיץ והרפתקן, אוהב ישראל ויודע ספר. הוא עשה את הקרשים האלה לכלי כל יכול ומפורסם על פני יבשות וימים

מתי נוצר המוצא הנוכחי של הירדן מן הכנרת

חיתוך החלק הנוגע לעניינינו בו רואים את שתי זרועות הירדן. מתוך מפת ז'אקוטן. חלקה המזרחי של המפה, כולל אזור זה לא מדוייק ומבוסס על מיפוי מקצועי

כבר בתלמוד נרשם המשפט 'אין ירדן אלא מבית ירח ומטה'! - עדות היסטורית ראשונה על המוצא הנוכחי ניתן למצוא מפי עולה הרגל הרוסי דניאל שראה בשנת 1106 לסה"נ שתי זרועות מים שיוצאות מהכנרת ומתאחדות במרחק של חצי ק"מ מהימה לנהר אחד 'נהר הירדן'. גם במאה הארבע-עשרה מתאר גיאוגראף מוסלמי את פגישת שתי זרועות הירדן אשר 'יחד הם באים דרך גשר אצ-צנברא (וינוגרדוב, 1998). גם במפות ממאתיים השנים האחרונות מוסמן עדיין המוצא הקדום כפעיל ומלא מים, אף על פי שקצהו לא מחובר לכנר

מוצא הירדן הקדום מהכנרת היה מצפון לתל בית-ירח באזור 'גן רחל'. מוצא הירדן מהימה בתוואי הנוכחי הוא כנראה בן אלף שנים פחות או יותר. שמו הערבי של המקום (מוזכר אצל שומכר וכן בסקר הPEF) היה באב-א-תום (Bab et-tumm) שמשמעו פתח הפה/הנהר. את היווצרותו יש לזקוף לזכות גורמים פיזיים ואנושיים כאחד עליהם ארחיב כאן.

משך אלפי השנים האחרונות מתקיים בנהר הירדן בין ים המלח וים כנרת תהליך סחיפה לאחור בו מפלס הנהר נוגס ומתחתר בשכבות השונות. גורמים מגבילים ומאיטים של ההתחתרות היו תקופות גשומות ושטפוניות בהן משקעי סחף מהירמוך חסמו את תוואי הירדן והביאו להורדת קצב ההתחתרות (MARCO, 2004). ההתחתרות במשקעים הרכים של תצורת הלשון הביאו את הירדן למפלסים נמוכים יותר ויותר עד שהתאפשרה פריצת הירדן במוצאו הנוכחי שם מפלס קרקעית הנהר נמוכה בשלושה מטרים לעומת המוצא הקדום מצפון לתל בית-ירח (ניב, 1978). בעבר הייתה הימה 'קצרה' יותר ב1.5-2 ק"מ. הכנרת הלכה והתארכה בגלל גלי הים שהיכו בגדה הדרומית התלולה והרכה ועדויות ארכיאולוגיות לכך נמצאו בתל בית-ירח שם התמוטטו ונעלמו הרחובות שפנו לצד הים. הרס נרחב הרבה יותר ארע עקב התערבות אנושית של מפעל נהריים והקמת סכר דגניה בשביל לאגור יותר מים בימה, דבר שהביא לעלייה גבוהה יותר של מפלס הימה. במקביל לכך, עם התפתחות החקלאות האינטנסיבית בבקעת כנרות התרבו כמויות המים שחלחלו והתנקזו אל המצוק הדרומי והשילוב של שני גורמים אלו הביא להרס נרחב ומהיר של חופה הדרומי של הכנרת. ממשלת המנדט בנתה קיר בטון להגנת החוף אך הוא נהרס עם השנים ומנהלת הכנרת הקימה בשנות השבעים סוללות אבן אימתניות וגבוהות שמחזיקות עד לימינו (נון, 1977).

• המקור:ארכיונתן היסטוריה, גיאוגרפיה סביבה ומה שבא מארץ ישראל והמרחב סביבה

תמונות היסטוריות

המקור:ויקישיתוף באמצעות ארכיון התצלומים הלאומי - תמונות רבות נוצרו על-ידי צלמי לשכת העתונות הממשלתי ובין השאר זולטן קלוגר ינואר 1920

1 January 1934 ארכיון קרן קיימת לישראל

ראו גם

• שביל סובב כנרת
• צליחת הכנרת
• מרתון הכנרת
• ים המלח

לקריאה נוספת

• אייל מירון (עורך), הכנרת וכל נתיבותיה, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010.

קישורים חיצוניים

• נופי ים כנרת - ויקישיתוף
• אתר תמונות ים כנרת (כללי) - וחקחשיתוף
• אתר רשות המים אתר הרשות הממשלתית למים ולביוב מפלס הכנרת
• אתר מנהלת הכנרת
• כנרת, באנציקלופדיה ynet
• הכנרת במאגר נתוני הימות העולמי
• דוח מבקר המדינה על הכנרת
• דב גינזבורג, הכנרת וסביבותיה בספרות חכמי ישראל, המכון הגאולוגי, ירושלים (בתוך אתר "דעת")
• אגם הכנרת, אתר חקר ימים ואגמים לישראל.
• ים כנרת, ים המוות: ישראל מתייבשת, גרסת 1944 עדי חשמונאי, מעריב NRG 8.8.2010

תמונות פנורמיות

הכנרת ממצפה לשלום במצוקי און - צילם"Itzuvit

תצלום פנורמי של הכנרת - צילם:Beivushtang

הכנרת מכביש 886 - צילם:Ori~