Family Wiki
Advertisement

מובא כאן ברשות המחבר. פורסם בארכיונתן וכן ב"הגלילה" - עלון המחוז הצפוני של המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל התמונות צולמו על-ידי המחבר.

נוף עמק הירדן נותר ירוק ופורח. השדות עדיין מושקים מעובדים וכו על ידי הקיבוצים השונים.עברו לשיטות מודרניות, חסכוניות יותר באנרגיה ומים (טפטוף, צינורות לחץ) וכך האמה נזנחה. נושא השימור בארץ עדיין יחסית צעיר, לא לכולם זה חשוב ומובן מספיק חשיבותו. האמה מספרת על ראשית ההשקייה האינטנסיבית בארץ, שמחה בלאס, די ייחודית בארץ

אמות המים של ההתיישבות הציונית בעמק-הירדן מאת: יונתן זיגמנד תלמיד לתואר שני- בר אילן, גר בדגניה ב', ישראל.

בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת הוקמה בידי חמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', כנרת, בית-זרע ואפיקים אמת מים שכונתה "מכון חמשת הקיבוצים". אמת המים הגבוהה, המצוייה מדרום למסדה, העלתה את מי הירמוך מצפון ל נהרים, המשאבות בירמוך היו מספר ק"מ צפונית לאתר נהריים במעלה הירמוך (מדרום מזרח למסדה), את השדות החקלאיים במזרחו של עמק הירדן. השימוש במי-ההשקיה פחת והיום נמצאת האמה במצב תחזוקתי ירוד והיא בסכנת בלייה והרס מוחלט. ייתכן שכדאי להגדיר אותה בתור אתר לשימור מורשת.

אמת המים בעמק הירדן

הרקע לבניית אמות המים[]

אזור בקעת כנרות (או נגב כנרות) מדרום לכנרת ובין נהרות הירדן והירמוך היה במשך מאות שנים יבש וחרב. התקיימה בו חקלאות בעל בלבד מכיוון שמקורות המים הזמינים היו נמוכים יותר בעמקי הנהרות שהתחתרו באדמה הרכה. החל מראשית שנות השלושים, בהמשך להתיישבות הציונית באזור, הוקמו בעמק-הירדן שלוש אמות מים גבוהות (אקוודוקטים) ועשרות תעלות בטון להולכת מי הנהרות אל השדות החקלאיים.

האמה הראשונה[]

אמת המים הראשונה, 'האמה המשותפת' הוקמה בשנת 1932 ביוזמת דגניה ב' ובית-זרע (זוהי האמה שעברה לאורך גבולה הדרומי של דגניה ב' וכיום נמצא שם על אותו התוואי 'הצינור הירוק') בתכנון של מהנדס המים שמחה בלאס שהתגורר באותה עת בדגניה ב'. המים הועלו מנהר הירדן אל עבר המישור החרב במשאבות שקיבלו חשמל מתחנת הכוח בנהריים שהחלה לפעול באותן שנים ומשם זרמו באמה בכוח הגרביטציה בלבד אל השדות החקלאיים. הפיכת שטחי הקיבוצים למושקים אפשרה הפניית אדמות לשם הקמת קיבוץ חדש הוא קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר, קיבוץ אפיקים, אשר נהנה אף הוא ממי האמה.

האמה השנייה[]

האמה השנייה בעמק-הירדן החלה לפעול בשנת 1938 באשדות-יעקב, והיא נבנתה על ידי חברי המשק במשך מספר חודשים ונמתחה ממזרח לקיבוץ בכיוון דרום-צפון. המים הועלו ממכון שאיבה על גדת נהר הירמוך אל ראש האמה ומשם זרמו אל שדות הקיבוץ בדרום-מזרחו של העמק.

רכישת אדמות סמח[]

בראשית שנות הארבעים הצליחו המוסדות הציוניים לרכוש ולרכז בידיהם את כל אדמות הכפר צמח (סמח'). וועדה מיוחדת חילקה אדמות אלו בין הקיבוצים, כאש כל קיבוץ קיבל חלקת קרקע מרוכזת באזור המזרחי של עמק-הירדן. אז חברו חמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', כנרת, בית-זרע ואפיקים ויזמו הקמת אמת מים נוספת, 'האמה הגבוהה', להשקיית שדותיהם. גם אמה זו תוכננה בידי שמחה בלאס והיא נחנכה בשנת 1943. האמה קלטה את מימיה ממי הירמוך אשר הועלו אליה ממכון השאיבה מדרום למסדה ומשם זרמו גרביטציונית לשדות במזרחו של העמק.

תרומת אמות המים[]

אמות המים ותעלות הבטון הרבות שהסתעפו מהן, שינו לבלי הכר את נוף האזור משומם ויבש לפורח וירוק. לנוף החקלאי של עמק-הירדן תרומה חזותית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת ותרומה חברתית חינוכית של סיפור המורשת הציונית בשטח ובמראה עיניים.

המצב הנוכחי[]

כיום שלושת אמות המים (האקוודוקטים) לא פעילות עוד. מהאמה הראשונה, 'האמה המשותפת', נותר קטע קצר בסמוך לדגניה ב' אשר חוזק בעזרת אגודת המים של עמק הירדן. גם מהאמה של אשדות-יעקב נותר קטע קצר בלבד אשר שופץ אף הוא בידי אגודת המים (מצפון ל'מצפה אבנר אלתר'). אגודת המים של עמק-הירדן השתמשה בתוואי של האמות להנחת קווי מים של 'מפעל ההשבה' (השבת מי קולחים לחקלאות).

האמה המצפה לתחזוקה[]

אמת המים הגבוהה נותרה כמעט בשלמותה והיא בולטת ומרשימה בגובהה ובממדיה. אולם לאמה אין 'בעל-בית' או 'אבא אחד' והיא סובלת ממחסור בתחזוקה. חלק מעמודי הבטון והתעלה נשברים ונסדקים וכך גם התעלה עצמה אשר צומחים בה קני סוף שמרחיבים את הסדקים ומסכנים את יציבות האמה. 'האמה הגבוהה' נמצאת אמנם מחוץ לשטח החצר של הקיבוצים עצמם, אך ראוי ואף חובה לדעתי למצוא גופים או מוסדות שייאותו לקחת על עצמם את שימור האמה, את חיזוקה וידאגו לתקציבים לכך. יש להנגיש את האמה לכלל הציבור, לחשוף אותה ולספר את סיפורה ואת חשיבותה לעמק-הירדן ולסיפור הציוני ולהתיישבות בכלל הארץ.

תמונות מאמה[]

לקריאה נוספת[]

Advertisement