|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
קדש ברנע הייתה עיר מקראית, ממנה שלח משה רבינו את המרגלים לתור את ארץ כנען. היא אחת מנקודות הגבול הדרומי של ארץ ישראל, אך מקומה המדויק לא ידוע.
לפי התנ"ך היא נמצאת במדבר פארן, ואכן נמצאו ממצאים רבים באזור הר כרכום מתקופת יציאת מצרים, על ידי פרופסור עמנואל ענתי:
| "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן..."[1]; "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה..."[2] | ||
ברוב המפות נמצאת קדש ברנע ליד עין קודיראת דרומית לניצנה. האתר נחפר ביסודיות, אך השרידים המוקדמים ביותר שנמצאו הם מהמאה ה–10 לפנה"ס, כ-200-300 שנה אחרי יציאת מצרים המשוערת. "אולם, אף שמרבית החוקרים מזהים אתר זה עם קדש ברנע המקראית, לא נתגלו בו שרידים מתקופת יציאת מצרים". (מתוך הספר 'קדש ברנע' בהוצאת מוזיאון ישראל)
בשנת 1840 "מצאו" את קדש לפי הדמיון בשם לעין קדיס. אולם כשהתברר שאין קשר בין השמות "העבירו" את המיקום לעין קודיראת הסמוכה ומאז הוא נקרא קדש ברנע.
ד"ר יצחק ביילי מאוניברסיטת תל אביב כתב כי:
| "...המקום שאנו מנסים תמיד לזהות כקדש-ברנע במזרח סיני - עלך-קדייס (בפי הבדואים – גדייס). גדייס קשור למונח גדוס, שפירושו "שוקת". מי שמכיר את עלך-קדייס יודע, שזה אינו מקום שסביבו יכלו כל בני ישראל להתקבץ, אלא שפעם הייתה שם שוקת, אותה כינו בשם חיבה: קדייס. היו אומרים, זהו ביר-קדייס, באר השוקת הקטנה..."[3] | ||
יהושע שב לקדש ברנע[]
עין קדיראת- מיומניו של מושל סיני[]
המקור: מטבעון מרץ -2023 בהוצאת בית ספר שדה, שדה בוקר
מייג'ור קלוד ג'רוויס היה קצין אנגלי ששימש במשך שלוש עשרה שנה )1922-1937( כמושל מחוז סיני. את רשמיו משנים אלו סיכם במספר ספרים המצטיינים בהיכרות עמוקה עם הארץ ותושביה ובלשון קלה ומשעשעת. הם זכו לפופולריות ויצאו במהדורות רבות. בספרו מתאר ג'רוויס כיצד גילה את מפעלי המים העתיקים בעין קדיראת שורצת היתושים וכדבריו "אינני רואה מדוע יש להרשות למדבר להישאר מדבר אם אפשר להפכו למשהו אחר" לאחר הקמת סכר ותעלות השקיה לשטחים חקלאיים נרחבים וכן עידוד הבדואים המקומיים להתחיל לעבד את השטחים, זיהה קלוד הסתייגות והתנגדויות לשינויים שרצה להביא לאזור.
"ירדתי לקדיראת כל אימת שמצאתי זמן לכך כדי לנסות להחליק את הקשיים השונים שצצו כפטריות כל אימת שהפניתי את גבי, ואז גיליתי, שאת כל המכשולים מניח אדם אחד, יצור מרושע וזועף בשם עוביד. לו עצמו היה חלק ניכר בכמה מן החלקות שהושקו ע"י המאגר, והוא הכניס לראשו הערבי המבולבל את הרעיון שהממשלה יזמה את המפעל במטרה לנשל בסופו של דבר את הבדווים מאדמותיהם. הוא פרט על רגשותיהם של הערבים בצורה כל כך מוצלחת שכל מהלך שלי סוכל בערמומיות על ידם והמכשולים שמניחים בדרכך הערבים הם מאוד מחוכמים וקשה להתגבר עליהם ...
לבסוף ירדתי לשם במצב רוח שניתן להגדירו כמרושע מתוך החלטה לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, או להחרים את האדמה מן הערבים ולפצותם על פי ערכה ולמכרה לתושבי אל-עריש, שהיו שמחים מאוד לקבלה. הייתה לנו פגישה סוערת שהתקיימה לרוע מזלו של עוביד על שפתו של המאגר שהיה מלא עד גדותיו במים שלא היה להם שימוש. אוסיף אולי שהיה זה יום קר מאד עם רוח נושכנית מכוון דרום מזרח. הוויכוחים התנהלו כבר מזה זמן מה, כשהם מורכבים בעיקר מהאשמות מטופשות בין בעלי הקרקעות השונים, ואז צעד עוביד קדימה לנאום לאנשים, והעיר הערה שעברה במקצת את הגבול המותר לנואמים בציבור. שמתי לב שהוא עמד באותו רגע בדיוק על שפת המאגר, וצעדתי אליו צעד פתאומי- וכמו שציפיתי וקיוויתי הוא קפץ אחורנית והתהפך אל תוך מי הקרח הכה והשתולל כמו תרנגולת זקנה. דבר זה לא רק שחיסל את עוביד ואת תככיו, אלא פתר את בעיות ואדי קודיראת אחת ולתמיד. עשיה לצחוק הוא הנשק הקטלני ביותר שאפשר להשתמש בו במזרח, וכשעוביד עשה צחוק מעצמו ברגע שנדמה היה לו שהוא בשיאו, שכנראה שהוא מטה את דעת ההמונים בכח דיבורו, התפרקה ההתכנסות ברעמי צחוק. עוביד נגרר מתוך המים ע"י המשטרה, עלה על גמלו, רכב בזעף לאדמות אחרות שלו בדרום- ארץ ישראל ולא נראה יותר בקודיראת שנים רבות, ואז כבר היתה הבקעה כולה מעובדת"
על מעיין וקולוניאליזם עין קדיראת- מיומניו של מושל סיני
קלוד ג'רוויס. מתוך: וויקיפדיה
הערות שוליים[]
המקור:הויקיפדיה העברית