פרשת וזאת הברכה

וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בספר דברים ובחמשת חומשי תורה. תוכנה הוא ברכות משה רבינו לשבטי ישראל. בברכות בה לידי ביטוי תכונותיו של השבט כפי שייראו בארץ המובטחת, אליה הם יגיעו לאחר מותו.

לפי המסורת, סיומה של הפרשה נכתב על-ידי יהושע בן-נון. בתלמוד בבלי, מייחסים את כתיבת הפסוקים האחרונים בספר דברים ואת כתיבת ספר יהושע ליהושע בן נון וכך נאמר :"אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, תניא כמאן דאמר, שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתני' ^[1] וימת שם משה עבד ה' אפשר משה <מת> [חי] וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י ^[2]

סיום ספר התורה[]

בשמחת תורה נקראת פרשת וזאת הברכה ובזה מסיימים את קריאת ספר התורה. בשבת הבאה נקרא כבר את פרשת בראשית.

נראה איך נראית פרשת וזאת הברכה ב"תיקון סופרים" - כפי שנראה בספר התורה הנקרא בבתי הכנסת בארם-צובא - המקור המוסמך המקובל למקרא ובכתב יד לנינגרד - כתב יש המלא והקדום של המקרא.

המקור ל"תיקון סופרים" - ספר התורה המכוון של אליהוא מקבוצת סעד

לצפיה ברורה יותר הקש על התמונה

תוכן הפרשה[]

Megilot genuzot 2 — מפרשת השבוע "לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" ^[3] ספר דברים במגילות הגנוזות (הקטע האמצעי) - הקש בריבוע למטה מימין להגדלה

להלן הנושאים העקריים בפרשה:

וְזֹאת הַבְּרָכָה - המבוא לברכות. פתח תחילה בשבחו של מקום מעמד הר סיני רש"י כתב:""מסיני בא" - יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה שנאמר לקראת האלהים למדנו שיצא כנגדם". ואחר-כך עובר לברכת השבטים הייחודיים ראובן ויהודה.
יורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקב - הברכה לשבט לוי - ספורנו פרש : וּמֵאַחַר שֶׁהוּא שֵׁבֶט כָּשֵׁר, תֵּן לָהֶם חֵן וְשֵׂכֶל טוב שֶׁיּורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּאָמְרָם זַ"ל 'אִם דּומֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה' צְבָאות יְבַקְּשׁוּ תּורָה מִפִּיהוּ' ^[4].
ממגד שמים - הברכה ליוסף - מגד לשון מעדנים ומתק וממגד תבואת שמש שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את הפירות גרש ירחים יש פירות שהלבנה מבשלתן והן קשואין ודלועין גרש ירחים שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש
וְלִזְבוּלֻן אָמַר...וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ - שותפות השבטים. ילקוט שמעוני תיאר כך את השיתוף:". שמח זבולון בצאתך מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים ומן הכנענים ומוכר לאחיו. ויששכר באהליך מלמד ששבטו של יששכר משתבח שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים."
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן... בְעֶזְרֶךָ - הפסוק החותם את הברכות. אורח חיים פירש: שהאל רוכב בשמים בשביל עזרת ישראל לאמר:"ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" ^[5]
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ - לסיכומה של הפרשה ובטרם יעלה משה רבינו להר נבו.
וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל - ומייד קם היורש:"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה".

והפרשה מסיימת את המקרא:"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל". ב"אגרות משיחיות קודש" נאמר: אין כל חדש תחת השמש "לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" מימי בראשית כאשר הקב"ה היתנה על כך שיהיו ניסים"

ה' מסיני בא[]

Having got up so early... — שמש זורחת המקור. צילם: Vince Alongi

מדרש תנחומא תיאר כיצד עבר הקב"ה אומה, אומה ושאל לדעתם על התורה.
ויאמר, ה' מסיני בא. מלמד, שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל האומות ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה,

שנאמר, וזרח משעיר למו, אלו בני עשו שהן בני שעיר.
הופיע מהר פארן, אלו בני ישמעאל, שנאמר, וישב במדבר פארן (בר' כא כא). וכתיב, עמד וימודד ארץ וגו' (חבקוק ג ו).

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא רצו לקבל התורה, התירן והקפיצן לגיהנם, כמה דאת אמר, לנתר בהם על הארץ (ויק' יא כא).

וכתיב במקום אחר, יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תה' קלח ד). ועדיין אנו צריכין ללמד שלא רצו לשמוע. בא מיכה המורשתי ופסק את הדבר, שנאמר, ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים וגו' (מיכ' ה יד). הא למדת, שלא רצו לשמוע לקבל את התורה.
בא דוד ונתן הודאה לפני הקדוש ברוך הוא על כך, שנאמר, אתה האל עושה פלא וגו' (תה' עז טו). אמר דוד, רבונו של עולם, פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם. ואין עוזך אלא תורה, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן, וגו' (שם כט יא).

אמר רבי אבהו, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אומות העולם מקבלין את התורה. מפני מה יצא ידיהם. אלא כך מדותיו של הקדוש ברוך הוא, עד שיצא ידי בריותיו ואחר כך טורדן מן העולם, לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא על בריותיו. מדה שנייה, מפני מה יצא ידיהם, מפני פייס האבות:

ברכת ראובן[]

Carnelian sard mineral specimen — Carnelian sard - ויקישיתוף:צילם:Hyperdeath -שם האבן קרוב לשם ראובן, היות והיא סימלו. צבעו האדום של האבן הביא לכך שהיא ניתנה לראובן. הסיבה לכל הייתה שהאדימו פניו בחטא, כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש.

ראובן שומר על מעמד הבכורה וזוכה להבטחה כפולה:

"יחי ראובן" - בעולם הזה
"ואל ימות" - לעולם הבא שלא יזכר לו מעשה בלהה

הרמב"ן הרחיב בנושא:"כי הברכה הזאת על כבוש הארץ יאמר שיחיה ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל והטעם שיתגברו ולא ינוצחו כטעם ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ) ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם במספרם ולא יפקד מהם איש וכן בברכת גד חבירו הזכיר זה הענין והפירוש הזה קרוב

אבל הראשון נכון יותר בעיני כי ברכת משה כדרך אשר הזכיר יעקב וכענין ההוא ועל דרך האמת יחי ואל ימות מטעם פוקד עון אבות על בנים ושם (שמות כ ה) רמזתי סודו והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות

ברכת יהודה[]

Paris psaulter gr139 fol6v — המלכתו של דוד, מתוך ספר תהילים מהמאה ה-10

בשונה מברכת יעקב אין בברכה הבטחה ישירה על המלוכה. ובכל זאת ילקוט שמעוני גילה את הקשר:"דבר אחר אחר וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מל כי בית דוד, אמר לפניו רבש"ע כל זמן שמלכי בית דוד שרויין בצער ומתפללין לפניך אתה מעלה אותן מתוכה. ואל עמו תביאנו זה (חזקיהו) [יאשיה] שנאמר הנני אוסיפך וגו'. ידיו רב לו זה מנשה שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, לסוף מה נאמר ויתפלל אל ה' ויעתר לו.

ועזר מצריו תהיה זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט וה' עזרו. רבי אלעזר אומר ידיו רב לו איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת. יהודה את יודוך אחיך ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף הוי אומר זו קשת, זה שאמר הכתוב ללמד בני יהודה קשת (הלא הוא כתיב) [הנה כתובה] על ספר הישר (כתוב ברמז קנ"ט ע"ש וברמז קס"ב):

ברכת לוי[]

Hoshen — אבני החושן - ויקיפדיה,ערך: ברי"א

לוי זכה לעדיפות על פני אחיו שמעון, שאינו מוזכר בברכות. וזאת בזכות :"תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" - במעשה העגל. את חטא "מֵי מְרִיבָה" משה רבינו נוטל על עצמו שכן נענש בגללו. והוא הטיל על השבט את התפקיד הבכיר:"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל".

הפרשן ספורנו הביא את הזכויות של השבט ואת הגמול שינתן לו:

הָאומֵר לְאָבִיו. בְּעִנְיַן הָעֵגֶל.
וְאֶת בָּנָו לא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ. לא הִקְפִּיד עַל חַיֵּי בָּנָיו בַּמִּדְבָּר, כְּדֵי לִשְׁמר "אִמְרָתֶךָ", וְהִיא מִצְוַת מִילַת הַבָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מֵתִים רַבִּים מֵהֶם, כְּאָמְרָם זַ"ל מִפְּנֵי שֶׁלּא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפונִית.
וּבְרִיתְךָ יִנְצרוּ. כְּאָמְרָם זַ"ל 'שִׁבְטו שֶׁל לֵוִי לא עָבְדוּ עֲבודָה זָרָה' (יומא סו, ב), וְזֶה הִתְאַמֵּת בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר.

והתוצאה:

יורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקב. וּמֵאַחַר שֶׁהוּא שֵׁבֶט כָּשֵׁר, תֵּן לָהֶם חֵן וְשֵׂכֶל טוב שֶׁיּורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּאָמְרָם זַ"ל 'אִם דּומֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה' צְבָאות יְבַקְּשׁוּ תּורָה מִפִּיהוּ' (מועד קטן יז, א).
בָּרֵךְ ה' חֵילו. בָּרֵךְ נִכְסֵיהֶם בְּאפֶן שֶׁיַּסְפִּיק לָהֶם מְעַט עֵסֶק בָּם, וְיִהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לְהָבִין וּלְהורות.
וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה. עֲבודָתָם בַּמִּקְדָּשׁ תִּהְיֶה לְרָצון לְפָנֶיךָ.
מִן יְקוּמוּן. שֶׁלּא יוּכְלוּ לָקוּם עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיַן קרַח וְעֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

הרב והדיין - יחסי הרשויות[]

יצחק ברנד כתב באתר "מדינת ישראל משרד המשפטים המחלקה למשפט עברי" ו"המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת "שערי משפט""- עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה ועריכה לשונית: יחיאל קארה בנושא: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל

ברכת משה לבני ישראל לפני מותו צופה פני עתיד; היא מכריזה על תכונותיהם של השבטים ועל התפקידים שהם עתידים למלא בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק.

בהקשר זה, ברכת משה לשבט לוי יש בה מן הצפוי אך גם מן המפתיע. מצפים משבט לוי, שבט הכהונה, שיצא ממנו הכוהן הגדול נושא האורים והתומים, כאמור: "תֻּמיך ואוּריך לאיש חסידֶך" (דברים לג, ח), ושהכהנים הם אשר "ישימו קטורה באפֶּך וכליל על מזבחֶך" (שם, י), אך מפתיע התפקיד האחר המיועד לכוהנים וללויים, "יורו משפטֶיך ליעקב ותורתך לישראל" (שם). ודרשו חכמים : "מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר: 'ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נָגע' (דברים כא, ה)". הווה אומר: השופטים ומורי ההוראה הם כוהנים, ודווקא כוהנים. לכאורה, עירוב רשויות יש כאן, כשאנשי היכל ה' פושטים בגדי לבן ומתעטפים במלבושי דין בהיכל המשפט.

עירוב רשויות זה צריך לימוד, ולא רק לצורך הבנת מה שנעשה בעבר, שהרי גם המציאות הישראלית יש בה עירוב תחומין: יש בה שופטים המבקשים להיות ככוהנים ומורי דרך, ולצדם רבנים מורי תורה העושים גם משפט. הגבולות בין ה'תורה' לבין ה'משפט' הולכים ומיטשטשים, עד כי נדמה שהרב והדיין חד הם. ברי שהדיין עוסק בדין ופעילותו המקצועית היא שיפוטית. והשאלה העולה היא: האמנם גם הרב אמור לדון דין?

הכוהנים כשופטים - שאלת שבתם של כוהנים בדין מתעוררת בחדות בפרשת שופטים שנאמר בה:{{ש}] כי יפָּלא ממך דבר לַמשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין לָנגע דברי ריבֹת בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹּׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט... על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שְׁמע אל הכהן העֹמד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השֹּׁפט, ומת האיש ההוא ובִערת הרע מישראל (דברים יז, ח-יג).
דומה כי הכתוב מייחד כאן מקום נפרד לשתי מערכות נורמטיביות, "התורה" ו"המשפט", ושתי רשויות המופקדות עליהן, הכוהנים והשופטים.

ומסכם את הנושא:"לצד הצעת ההפרדה העקרונית בין שני התחומים, הוצע לשמר את כפל התפקידים של נושאי המשרות הבכירים, הרב הראשי ואב בתי הדין. וזה לשון סעיף 4 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955: "הרבנים הראשיים לישראל... יהיו דיינים בתוקף תפקידם ללא מינוי נוסף". יושב ראש "ועדת חוקה חוק ומשפט" של הכנסת, ח"כ משה אונא, קבע כי איחוד התפקידים הוא עקרוני, ומקורו במסורת היסטורית: הקשר בין הרבנות הראשית לבין מערכת השיפוט הרבני איננו מקרי. הפונקציה העיקרית של הרבנים הייתה מאז ומתמיד [ההדגשה שלי] פונקציה שיפוטית... צריכה להישמר... נקודת מפגש בין שתי המערכות... נקודת מפגש זו היא הרבנים הראשיים, שהם אבות בית הדין הרבני הגדול . לא ברור מניין שאב אונא את רעיונו העקרוני בדבר איחוד התפקידים שכביכול מדובר במסורת היסטורית. כי אף על פי שהתפקידים הללו אוחדו באזורים מסוימים בתקופות מסוימות, המסורת הישראלית המקורית תחילתה במקרא בהפרדה בין הכוהן, מורה התורה, לבין השופט, עושה המשפט, והיא נמשכה גם בתקופת חז"ל, בפיצול בין החכם והזקן, מורי ההוראה, לבין הדיין, היושב על מדין. משנפלה בידינו הזדמנות להחיות את המסורת המקורית, נתחדשה ההפרדה בין הרשויות: הרבנים יורו תורה ליעקב, והדיינים ישפטו את משפטי ישראל

ברכת יוסף[]

12 staemme israels heb svg — מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט אפרים: בצהוב בהיר - בשדרת ההרים - צפונית מירושלים - מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי- הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל הירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה רבינו התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (דברים ל"ג ט")

הברכה המקיפה ביותר:"וּלְיוֹסֵף אָמַר, מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. .וּמִמֶּגֶד, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד, גֶּרֶשׁ יְרָחִים. . וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם. . וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. . בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו--בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

הרמב"ן מיחס את הברכות ליהושע בן נון:

בכור שורו הדר לו - יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, אף אני בכור אתנהו (תהלים פט כח), וכן בני בכורי ישראל (שמות ד כב), מלך היוצא ממנו הוא יהושע כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים. (לשון רש"י)
וקרני ראם קרניו - שור כחו קשה ואין קרניו נאות ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם. (לשון רש"י)
והם רבבות אפרים - אותם המנוגחים הם הרבבות שהרגם יהושע הבא מאפרים.
והם אלפי מנשה - - האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח י): וזבח וצלמונע בקרקר, וכמה אלפים נמנו שם, (לשון רש"י).

והנה הכתוב מבולבל מאד בפירוש הזה, כי "קרני ראם קרניו" כנוי לבכור השור שהוא יהושע, ואם כן איך ינגח בהם אלפי מנשה שהם הרוגי גדעון.

לשון ספרי (ברכה שנג):

לפי שלא פירש לנו כמה הרג יהושע בכנענים, תלמוד לומר וזבח וצלמונע בקרקר, הכל קל"ה אלף, לכך נאמר והם אלפי מנשה.

וכוונתם בזה לדרוש כי גם "בהם ינגח יחדו אפסי ארץ" רמז ליהושע, ואמר שאפסי ארץ אלה שינגח הם הרבבות שהרג אפרים הוא יהושע והם האלפים שהרג מנשה אחרי כן, שכולם הרגם יהושע ובניהם הקמים אחריהם הרג מנשה בקצתם אלפים. וכן שנו שם, בהם עמים ינגח יחדו, וכי מה כבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלך, מלמד שכבש מלכים ושלטונות שהיו מסוף העולם ועד סופו, יחדו אפסי ארץ, וכי מה ארצות כבש יהושע, והלא לא כבש אלא פרטום זה קטן, אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושלטונות:

ופשוטו של מקרא, כי בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד). ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות, וקרני ראם קרניו של שור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדו אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים, הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו):