פרשת אחרי מות

בתחילת פרשת "אחרי מות" מובא סדר עבודת המקדש ביום הכיפורים. עך כך אנו למדים מרמז בתחילת הפרשה, המבואר לפי רש"י :"בזאת יבא אהרן וגו' - ואף זו לא בכל עת, כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה (פסוק כט) בחדש השביעי בעשור לחודש". יום קדוש ומיוחד זה מאופיין במספר דברים בלעדיים השונים מעבודת המקדש במשך כל ימות השנה.

הכהן הגדול - העבודה נעשית אישית ע"י הכהן הגדול לעומת העבודה היום יומית במקדש הנעשית ע"י כהנים המחולקים למשמרות וכל אחד עובד בזמן הקבוע לו מראש.
בגדים מיוחדים - שתי מערכות בגדים היו לכהן הגדול: בגדי זהב ובגדי לבן. כאשר היה נכנס פנימה לקודש-הקודשים היה משתמש רק בבגדים הלבנים. הסיבה לכך: "אין קטגור נעשה סנגור"! היות ומטרת עבודתו של הכהן הגדול ביום זה היא לכפר על עוונות עם ישראל ולסנגר עליהם אינו נכנס בבגדי זהב המזכירים את חטא העגל שהיה עשוי מזהב.
הקטורת - מלבד הקטרת הקטורת (סמי בושם וריח) בהיכל המקדש בכל יום היה הכהן כותש היטב את סממני הקטורת ומקטירם בקודש-הקודשים.
שני השעירים - הכהן לוקח שני שעירי עיזים. את האחד הוא שוחט ומקריב לחטאת לכפרה על חטאי בני-ישראל ועל השני סומך הכהן את ידיו ומתוודה על עוונות העם. אחר-כך מוליכים את השעיר הנשא את העוונות ל"עזאזל" - מקום הררי, שם משליכים אותו מראש הצוק.

בהמשך הפרשה הובאר לנו כי הקב"ה התיר לנו לשחוט בעלי-חיים לדברים שיש לנו מהם תועלת ולכן סתם להמיתם זוהי השחתה, המקריב נקרא שופך דמים ועונשו בכרת. וכן, דם החיה או הבהמה אסור באכילה כי "הדם הוא הנפש" ולכן יש לכסות דם חיה ועוף לאחר השחיטה.

בסיום הפרשה מובא איסור גילוי עריות - שאיש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה". דינים אלו מטרתם לשמור על טהר החיים ולהבדיל אותנו משאר האומות שמעשיהן מקולקלים.

ומסיימת הפרשה בין-היתר בציווי - "לא תלכו בחוקות הגויים" - שעל-ידי-זה - "והייתם לי קדושים . . ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". מגזין התקשרות - חוויה יהודית רוחנית

ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל - לשבוע פרשת אחרי מות
לשנת תשע"ב
לשנת תשע"ג

נושאי הפרשה[]

פרשת אחרי מות כוללת את הנושאים הבאים:

סדר העבודה ליום הכיפורים - לכך מוקדמת אזהרה לא להכנס לקודש הקדשים אלה רק פעם בשנה וגם אז רק על-ידי כהן גדול. ומוסיף פרשן המקרא ספורנו:""וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה אַחֲרֵי מות.. וַיּאמֶר.. דַּבֵּר אֶל אַהֲרן אָחִיךָ". וּמִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּסִפּוּר "אַחֲרֵי מות" לא כָּתַב 'וַיּאמֶר אֵלָיו', אֲבָל חָזַר וְהִזְכִּיר הָאֵל יִתְבָּרַךְ הָאומֵר וּמשֶׁה הַשּׁומֵעַ. אֲבָל לְדִבְרֵי קְצָת מֵרַבּותֵינוּ ז"ל הָיוּ שְׁנֵי דִּבּוּרִים, וְיִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וַיּאמֶר" אֵלָיו "דַּבֵּר אֶל אַהֲרן.. וְאַל יָבא.. וְלא יָמוּת". וְ"אַחֲרֵי מות שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרן" אָמַר לְמשֶׁה "דַּבֵּר אֶל אַהֲרן.. וְאַל יָבא" שֶׁלּא יִכָּנֵס יותֵר מִמַּה שֶׁצֻּוָּה "וְלא יָמוּת", כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו בִּהְיותָם הורְסִים לַעֲשׂות קְטרֶת יותֵר מִמַּה שֶׁצֻּוּוּ. וְזֶה 'לְזַרְזו יותֵר מִן הָרִאשׁון'.
משלוח השעיר לעזאזל - בתלמוד הבבלי (סז ע"ב) נאמר על מצווה: "את משפטי תעשו" - דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו; ואלו הן: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם. 'ואת חוקותי תשמרו' - דברים שיצר הרע מקטרג עליהן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם? - תלמוד לומר 'אני ה' '; אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן.
מצוות יום הכיפורים - יום הכיפורים מוגדר בתור "שבת שבתון" - כל מה שאסור בשבת אסור ביום הכיפורים. ובנוסף לכך הוא כולל חמישה איסורים‏‏ אכילה, שתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).
איסור שחיטת חוץ - הוא אחד המוקדים של פרשתנו, מחייב להביא את כל הקורבנות אל פתח אוהל מועד ולא להקריב אותם בחוץ. התורה סומכת את פרשת "שחוטי חוץ" לעבודת יום הכיפורים. דומה שבזאת היא רוצה לפתח יותר את הניגוד שבין "לה'" ו"לעזאזל", בין אהל מועד לבין ארץ גזירה. בין שני שעירים הזהים לגמרי, נפער תהום עמוק. התוית "לה'" או "לעזאזל" הוא עניין של מקומות-יעוד, אבל עניין זה מטביע חותם מהותי על אופיו של כל שעיר. בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון באלון שבות
אזהרה על אכילת הדם - "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר (י"ז, י"א) ובהמשך: " כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת" (י"ז, י"ד).
אזהרה על עריות - רש"י כתב : כמעשה ארץ מצרים - מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל: אשר אני מביא אתכם שמה - מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם: ובחקתיהם לא תלכו - מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות. רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:
חומרת האיסורים - פרשת זו הנקראת במנחה ביום הכיפורים מצביע על החומרה בה מתיחסת ההלכה לאיסורי העריות. שני טעמים לקריאת פרשה זו דווקא ביום הכיפורים מובאים באבודרהם: "ומה שקורין בפרשת העריות אומר הטעם במדרש: רבונו של עולם! אתה הזהרתנו שלא לגלות ערוה - אף אתה לא תגלה ערותנו ותכפר לנו. ויש אומרים טעם אחר, לפי שנפשו של אדם מתאוה להם ובני אדם נכשלין בהם כל השנה וגם ביום הכיפורים...וכל מי שיש בידו אחת מהן יפרוש ממנה ויחזור בתשובה ויתכפר לו".

פר ושעיר של יום הכיפורים[]

מאת : הרב אברהם טייץ - בית הרב קוק
בפרשת 'אחרי מות' מופיע עבודת הכהן הגדול ביוה"כ. חלק מרכזי בעבודתו הוא הקרבת פר החטאת ושני שעירי העיזים, שהאחד מוקרב לחטאת והשני נשלח לעזאזל. ננסה להבין את חשיבותם של הקורבנות הללו וצורת הקרבתם. הרב זצ"ל מסביר בפירושו לסידור התפילה, עולת ראיה כי "בשביל התאמת הקדושה של סדרי ההוויא, אל המציאות המוגבלת ומערכת הזמנים,מוכרח להיות מצורף גם כח מהרס בתוך ההוויא, כדי לרדוף את המצוי והיש ולהתחדש בחידוש יותר מעולה בעליה יותר פנימית: והנהרס יחזור ויבנה במעלה יותר עליונה" ( עולת ראיה ח"א, עמ' קס"ה) הפירוש הזה מבאר לנו גם את מאמר חז"ל שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן." יש צורך להחריב דברים קיימים במציאות כדי לחדש ולקדם את המציאות כולה שאם לא כן העולם לא יתקדם ולא יתפתח. נוסיף הסבר לעניין מספר אורות הקודש: " יש קדושה בונה ויש קדושה מחרבת. הקדושה הבונה- טובה גלוי, והמחרבת- טובה גנוז מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי". (אורות הקודש ח"ב, עמ' שכ"ד) השור הוא בהמת הבית, החורשת, זורעת, זו בהמת עבודה, בנין ויצורה. לעומתו סמלו של השעיר הוא הרס. הרי הגמרא מבארת שאין לגדל עיזים בא"י שהרי הן מכלות את הצמחייה. הכוונה העליונה היא שלא יהא זה הרס לשם הרס אלא הרס לשם בנין להחליף צורה פחות טובה בצורה יותר טובה. השור- הפר, אומנם תמיד בונה, אבל רק באופן ישר וראשוני, הוא אינו פושט צורה ולובש צורה, אינו מחדש. על כן בא כח השעיר, ומביא איתו את השינוי, את החידוש וההתעלות. בקדושת יום הכיפורים, שני הכוחות הללו מתאחדים, מכפרים בבחינת " לפני ה' תטהרו". (הרב אלימלך בר שאול קובץ "שיטתו של הרב קוק במחשבת היהדות", ירושלים ה'תשכ"ז עמ' נג- נד)

הקשר עם פרשת יעקב ועשיו[]

אברבנאל בפרשת "אחרי מות" מצטט את המדרש בבראשית רבה (סה), הרואה בשעיר לעזאזל משל לעשיו, אחי יעקב: "ונשא השעיר עליו, זה עשיו; את כל עונותם, עוונות תם, שנאמר ויעקב איש תם". אברבנאל מרחיב את המשל, וטוען שהשעיר לה' הוא כנגד יעקב. יעקב וזרעו זוכים לעולם הבא, שהוא ההכנסה לקדש הקדשים, ואילו עשיו "העז בכוחו וברשעתו היה משולח לארץ גזירה, כי כן היה עשו בבחרותו איש יודע ציד איש שדה, והרחיק אותו ונחלתו מנחלת השם".

שני השעירים של יום הכיפורים מוזכרים גם במדרש אחר (שם), על הפסוק "קח לי שני גדיי עזים טובים": "טובים לך וטובים לבניך- טובים לך, שעל ידן אתה נוטל הברכות, וטובים לבניך, שעל ידן מתכפר להן ביום הכיפורים, אחד לה' ואחד לעזאזל". לפי המדרש הראשון, שני השעירים הם משל ליעקב ועשיו; מדרש השני השעירים הם כנגד גדיי העיזים שהביא יעקב לאביו.

דברי החכמים במדרש אינם ממצים את ההקבלה שבין סיפור יעקב ועשיו לבין פרשת עבודת יום הכיפורים. מוטיבים רבים שבסדר העבודה מזכירים את מאבקם של שני האחים.

בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון באלון שבות

השכן אתם בתוך טמאתם[]

מאת: אריה רוקח - קדומים
"וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם". (טז ,טז).
טמאתם בכתיב חסר.
בהיפוך אותיות – מט אתם. מט שערי טמאה אתם.
רש"י : אעפ שהם טמאים שכינה ביניהם.
פרושו זה של רש"י נראה תמוה, מה בעצם הוא מחדש בזאת?
יתכן שהמפתח הוא בבעל הטורים.
"השכן אתם בתוך" – בגימטריא אע"פ שהם היו טמאים השכינה ביניהם.
החידוש הוא בכך שאת היסוד הזה ניתן ללמוד מעצם המילים עצמם.
בזאת יבוא אהרן אל הקדש
(מתוך שיעורי תחיה – משבר ופתרונו בפרשה)

"והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה השם את משה". (טז , לד).
"וידבר השם אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני השם וימתו.
ויאמר השם אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה אל הכפרת". (טז , א,ב).
"בזאת ובא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה". (טז , ג).
בשבעה של תחיה אמר אחד מן המנחמים כי הגימטריא של "בזאת יבא" היא הגימטריא של תחיה..
והנה, ניתן לראות על פי הגימטריות, משולש מענין.
"אחת" (אחת בשנה) גימטריא 409.
"הקדש" (בזאת יבוא אהרן אל הקדש) – 409
"בזאת" – גימטריא 410.
המשולש הזה מבאר את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים
מתי ? – "אחת" (אחת בשנה) (זמן)
היכן ? "הקדש" "בזאת יבוא אהרן אל הקדש" (מקום)
איך ? "בזאת" (בזאת יבוא אהרן אל הקדש) (מהות)
ניתן לראות אולי בעבודת אהרן ביום הכיפורים, תנחומים לאהרן.
לפי זה, אומר משה , על פי השם ,לאהרן, כי ישא עיניו אל עולם הנצח ואל מקום הנצח – המשכן, קדש המקודשים, ביום המקודש ביותר בשנה, "אחת בשנה" , יום הכיפורים.
עולם הנצח, המפורט מיד אחרי מות שני בני אהרן, ממחיש מהו הזמני ומהו הנצח.
רמז לכך ניתן גם למצוא בשם הפרשה "אחרי מות" , בגימטריא "אחת" ו "אהרן".
לומר לכך, כבר בתוך המשבר, "אחרי מות" , יש את הפתרון "אחת" (אחת בשנה) המיועד עבור אהרן. רמז לעבודתו הבלעדית של מייסד שושלת הנצח, שושלת הכהונה, ביום הנצחי יום הכיפורים, במקום הנצח- המשכן, קדש הקדשים.
ניתן לקשור דברים אלו גם לענין אחר בפרשה, המופיע בסופה.
"כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם". (יח , כט).
"אסופת מערכות" של הרב גולדויכט זצ"ל , מצטט את דברי הרמב"ן ש "נכרתו" זה כריתת הנשמה מתוך עולם הנשמות.
ושואל הרמב"ן , מדוע לגבי העברות נמסר העונש בעולם הבא, ואולם לגבי מצוות לא נמסר שכרן בעולם הבא.
תשובתו היא כי "אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא" – הנשמה מגיעה טהורה לעולם וחוזרת טהורה מהעולם אל צור מחצבתה. אין צורך למסור שכר בעולם הבא, כי זה מהות הנשמה, שהיא חוזרת אל הקב"ה, אל צור מחצבתה.
ומוסיף "אסופת מערכות" בשם הגר"י לוינשטיין זצ"ל , שהמצוות הן המזון הרוחני של הנשמה.
אין צורך לקבל שכר עצמאי עליהן בעולם הבא. תפקידן הוא לדאוג בעולם הזה לשמור על חיותה ורעננותה של הנשמה. אחרי מאה ועשרים, חוזרת הנשמה טהורה, כאמור, אל צור מחצבתה.
יהיו הדברים ראויים לעילוי נשמת תחיה, נשמה טהורה וטובה שירדה לעולם, ונזכה במהרה לתחית המתים ולשובה של תחיה ביניהם , אמן.

הפטרת אחרי מות'
כאשר פרשת אחרי מות אינה מחוברת, ואינה בשבת הגדול, נקרת הפטרת "הלא כבני כושיים אתם לי" , עמוס פרק ט.
"הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל. הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר".
מה המשמעות של בני כושיים? מדוע מזכרים גם פלשתים וגם ארם?
אומר האבן עזרא : "כבני כושיים שהם עבדים והם השחורים מבני כוש בן חם שהם נמכרים לעבדים כן היה ראוי שתהיו אתם עבדים לי כי מבית עבדים קניתי אתכם והעליתי אתכם מארץ מצרים".
ןלגבי פלשתיים וארם, מבאר האבן עזרא שזה בלשון תמיהה. "וכי העליתי פלשתים וארם מגלותם כמו שהעליתי אתכם מארץ מצרים בעבור אהבתכם שהיו שכניכם והרעו לכם מאד...
גם מצודת דוד מפרש זאת בלשון תמיהה.
רש"י סובר אחרת : ... למה אמנע מלהפרע מכם אחרי אשר אינכם שבים אלי...
"בטובתי תחילת בוחרי בכם היא הוצאה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה לי בכך אף פלשתים כך הוצאתי פלשתים מכפתור כשבאו כפתורים על עוים..."
ואולם התרגום מגדיל לעשות : "הלא כבנין רחימין אתון חשיבין קדמי בית ישראל...
זהו אם כן פתיח של נבואת נחמה, לא פחות ולא יותר!
ואמנם לכיוון הזה מתגלגלת בהמשך ההפטרה :
"ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם. למען יירשו את שארית אדום וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם ץ נאם השם אלוקים עשה זאת.
הנה ימים באים נאום השם ונגש חורש בקצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהן. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר השם אלוקיך".
בין לבין יש כמה פסוקים כנגד "הממלכה החטאה" :
"הנה עיני השם אלוקים בממלכה החטאה והשמדתי אותה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאם השם.
כי הנה אנוכי מצוה והנעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ.
בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה".
מי זו הממלכה החטאה?
רש"י אומר כי הם בית יהוא.
ברשותכם אני רוצה להעלות רעיון נועז.
נשים נא לב לתופעה מענינת .
בכל הפעמים בהם קוראים הפטרה זאת, זאת השבת שלפני כ"ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה!
ישנם מקרים בהם אחרי מות וקדושים מחוברת, ואז נקראת הפטרת אחרת.
כאשר אחרי מות חלה בשבת הגדול, קוראים את הפטרת שבת הגדול.
בשאר המקרים, כאמור, קוראים את הלא כבני כושיים וזה חל תמיד בשבת שלפני כ"ז בניסן!
הלא דבר הוא!
ועל כן, ברשותכם, אעיז ואומר כי זו הפטרת נחמה שאחרי השואה, והנחמה היא הקמת מדינת ישראל "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם..."
ואם כך הוא, הרי שאומר עוד כי "הממלכה החטאה" היא לא בית יהוא, אלא המעצמה הנאצית הרשעה ובני בריתה.
ןהפסוק בהפטרה "והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה...." אינו "להגלותם ולהניעם בכל הגויים" כפירושו של רש"י אלא להיפך –
אלו הם פליטי השואה החותרים באניות רעועות להגיע אל ארץ ישראל! "והניעותי בכל הגויים את בית ישראל"!
מובן שרש"י לא היה יכול לדעת זאת. אנו בעלי הנס , שעין בעין רואים בשוב השם ציון, יכולים להבין זאת.
תובנה זאת עומדת בהקבלה לנחמה על מות שני בני אהרן.
השואה היא המקבילה למות שני בני אהרן.
הקמת מדינת ישראל היא המקבילה לעבודתו של אהרן ביום הכיפורים, בקודש הקודשים.

שעיר לעזאזל[]

ראו גם:שעיר לעזאזל

Webb Sending Out the Scapegoat — ציור של : William James Webb (1830—1904

פרופ' עלי מרצבך כתב בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן הגורלות בעבודת יום הכיפורים, לשם מה את הדסרים הבאים:

חז"ל הסיקו מסקנות חשובות מאוד מתוצאות ההגרלה. למשל, מסופר במסכת יומא (לט ע"ב) שבמשך ארבעים שנה שכיהן שמעון הצדיק, תמיד עלה הגורל של שעיר לה' בצד ימין – סימן שהעם הולך בדרכי ה'. אבל אחרי מותו היה הגורל עולה פעם בימין ופעם בשמאל, ובארבעים השנים האחרונות של הבית השני, שבהן היה עם ישראל בשפל המדרגה, עלה הגורל של השעיר לה' בצד שמאל תמיד.

מבחן סטטיסטי פשוט מראה שהיה לחז"ל על מה לסמוך כשהסיקו את מסקנותיהם. ואמנם ההסתברות שנקבל באקראי 40 פעמים רצופות תוצאה אחת שווה ל-2-39 – בערך 10-12. כדי להדגים כמה קטן המספר הזה נניח שכל יום הוא יום כיפור, והכהן הגדול מפיל את הגורל 1000 פעמים בכל יום ויום: הוא יזדקק לכשלושה מיליון שנים כדי לקבל תוצאה אחת 40 פעמים רצופות. במבחנים סטטיסטיים שמתקבלת בהם הסתברות קטנה מ-0.05 (כלומר מידת מובהקות של 95%) נהוג לדחות את השערת המקריות המוחלטת, ויש להסיק שיש כאן "יד מכוונת".

נראה שעבור חז"ל יש לאקראיות משמעות תיאולוגית ברורה. האקראיות היא מהות ההשגחה העליונה הנסתרת, וביהדות חשיבותה בכך שהיא מגלה לאדם את רצון הבורא או אמורה לגלות לאדם את הדרך שהוא צריך ללכת בה. האקראיות היא ההיפוך הגמור של הספק.

איסור אכילת הדם[]

דר יצחק קניגסברג כתב באתר כיפה על איסור אכילת הדם – כי הדם הוא הנפש

הרמב"ם במורה נבוכים (ג', מ"ו ) מסביר את טעם האיסור בכך, שעובדי עבודה זרה נהגו לאכול את הדם, כי ראו בזה מזון לשדים. התורה אסרה על אכילת הדם כדי להרחיק את בני ישראל ממנהג המזכיר עבודה זרה. הרמב"ם לומד זאת מדמיון הפסוקים באיסור אכילת הדם: "ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם" (י"ז, י') ,ומי שנותן מזרעו למולך: "ונתתי את פני באיש ההוא" (כ', ו'). אין עוד מקרה בתורה שיש בו אזהרה בלשון הזו. הרמב"ן רואה במושג נפש, המובא בהקשר עם איסור אכילת הדם ,את התשובה. אחרי המבול הותר לאכול בשר מן החי - החלק הגשמי שבו . כדי לא להגיע למידת אכזריות קיצונית, נאסרה עליו אכילת הדם - "נוזל החיים" המוגדר כאן כנפש: "כי הדם הוא הנפש".

"כמעשה ארץ מצרים"[]

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח-ג )

הכלי יקר כתב: וע"ז נאמר כאן כמעשה ארץ מצרים כאותו מעשה שעשיתם בארץ מצרים ומהו המעשה הרע אשר עשיתם אשר ישבתם בה שבקשתם בה ישיבה של קבע מצד שחשקה נפשכם בגילוליהם ובשיקוציהם נפשם חפצה לא תעשו עוד כאלה לבקש ישיבה של קבע בין עם סורר ההולכים בדרך לא טוב פן תלמדו ממעשיהם כי כן קרה לכם במצרים:

וכמעשה ארץ כנען היינו שהוא מאשים את ישראל על שמאסו בארץ הקדושה אשר היתה חביבה על האבות והמה מאסו בה עד אשר הוצרך הקב"ה להביאם שמה בעל כרחם שלא בטובתם וז"ש כמעשה ארץ כנען כאותו מעשה שעשיתם בארץ כנען ומהו המעשה אשר אני מביא אתכם שמה כי עיניכם הרואות שאני מביא אתכם שמה בעל כרחכם כי באלים אמרו (שמות טז ג) מי יתן מותינו ביד ה בארץ מצרים המרגלים אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה.

פרשת העריות[]

הרמב"ם בעקבות פרשיות השבוע מאת ידידיה שחור

פרשיות אחרי מות קדושים כוללות בתוכן מספר נושאים שנראה מפשטיהן שאין קשר ישיר ביניהם. בפתיחת פרשת אחרי מות מופיע הציווי אל אהרון ובניו בענין עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. את פרשיה זו קוראים לאחר תפילת שחרית ביום הכיפורים. הציווי הבא בפרשה הוא הקרבת הקורבנות דווקא במקום המקדש ולא סתם על פני השדה, "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם" (י"ז, ז' ).

הנושא המרכזי, שגם מופיע בשתי הפרשיות, הוא פרשת העריות. בפרשת אחרי מות מובא גדר האיסור ומה הוא כולל, ובפרשת קדושים בפרק כ' מפורט העונש של הבא על אחת מן העריות. במנחה של יום הכיפורים קוראים את פרשת העריות שבפרשת אחרי מות.

איסור העריות המופיע בפרשה כולל בתוכו סוגים שונים של איסורי עריות. את סוגי העריות ניתן לחלק לשלוש קבוצות, וזה על פי נתינת טעם לאיסור של כל אחד מהן.

הקבוצה הראשונה היא איסור קורבה. איסור זה נובע מקרבת האדם לאותה אשה. קירבה זו יכולה להיווצר הן ע"י נישואין של האדם לאשה אחת ובכך לאסור על עצמו את אמה או אחותה, והן ע"י קירבה שהאדם נולד לתוכה כגון איסור אחות. איסור זה כולל בתוכו את הקרובות הבאות: אמו, אשת אביו שאינה אמו, אחותו מאביו או מאימו, בת הבן או בת הבת, אחות האב, אחות האם, אשת אחי האב, אשת הבן, אשת האח, בת אשתו ואחות אשתו. כמובן שכל זה מדובר אפילו כשהן פנויות.

הקבוצה השניה כוללת את איסור נדה ואיסור אשת איש, גם הן נכללות בתוך איסור ערוה.

הקבוצה השלישית כוללת משכב זכור ומשכב בהמה. טעם האיסור בקבוצה השלישית הוא הגיוני הן מבחינה שיכלית יבשה והן מבחינה מוסרית. הרמב"ן לפסוק כ"ב בפרק י"ח מבאר "טעם הזכור והבהמה מפורסם כי הוא דבר נתעב (מבחינה מוסרית) ואיננו בקיום המינין (מבחינה שכלית), כי אדם ובהמה לא יולידו." לא רק שמעשה זה הוא קילקול גדול מבינה מוסרית, נוסף על כך, אין בו תועלת לקיום העולם, שהרי חיבור כזה לא יוציא פרי.

גם הרמב"ם בספר "מורה הנבוכים" (חלק ג' פרק מ"ט) כותב מעיין דברים אלו:

איסור זָכָר ובהמה ברור מאוד. אם שׂנוא לבוא בדרך הטבע אלא לצורך, על אחת כמה וכמה שלא בדרך הטבע ולבקש רק הנאה.

הקבוצה השניה, כוללת את איסור אשת איש ואיסור נדה. נראה כי הקלקול באיסור אשת איש פחות חמור ממשכב זכור ומשכב בהמה, שהרי חיבור זה יכול לעשות פרי. פחות חמור ממנו הוא איסור נדה, שהרי האיסור כאן הוא לא בעצם אשה זו, שהרי לאחר זמן היא תהיה מותרת, ואלו באשת איש יש איסור בעצם האשה ממש. לפי זה צריך להבין מדוע אסרה התורה אשה נדה לבעלה?

הרמב"ן (שם, י"ט) מביא שני טעמים מדוע אסרה התורה את הנדה לבעלה. טעם אחד מעשי יותר, והטעם השני רוחני.

אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (לעיל בפסוק ו), שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע. והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר (לעיל יב ב), ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל, ואיך יעשה ממנו ולד, והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו. והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה, לא תתעבר ממנו, כי לא יוצר כלל, ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו. וכבר הזכירו הרופאים עוד, שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם, ועל דעת רבותינו (תנחומא מצורע א) אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע. ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה.

לקריאת השיעור במלואו באתר "מרכז מורשת הרמב"ם הקש כאן

סור מרע ועשה טוב - בתרבות ובחינוך[]

מאת: הרב דב ביגון

השי"ת מצוה למשה רבינו ע"ה לדבר אל בני ישראל, להזהיר ולהדריך אותם קודם כניסתם לארץ: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח ג). רש"י מבאר שמעשיהם של המצרים והכנענים היו מקולקלים מכל האומות, "מה הניח הכתוב שלא אמר - (באומרו 'ובחוקותיהם לא תלכו') - אלא אלו נימוסות שלהן (דהיינו התרבות שלהם) כגון טרטיאות ואצטדיאות", שהן בבחינת מושב לצים ודברים המביאים לידי ביטול תורה. וכידוע כל המתלוצץ, ייסורין באין עליו (עיין ע"ז יח, ב). עד כאן בחינת "סור מרע".

ובחינת "עשה טוב" נאמר - "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ד' אלקיכם ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ד' " (ויקרא יח, ד ה). רש"י מפרש "ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" - "אל תפטר מתוכם (אלא תלך בהם תמיד) שלא תאמר למדתי חכמת ישראל (ותעזבם ח"ו) אלך ואלמד חכמת האומות", אלא אדרבה, יש ללמוד תורה באופן שנעסוק בה כל ימי חיינו. וכך יתקיים בנו "ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהילים א עי' שם ע"ז).

נכון לעכשיו, כאז כן עתה. מראשית דרכו של עם ישראל על במת ההיסטוריה - הוזהרנו ב"סור מרע ועשה טוב". "סור מרע", לא לעשות את מעשי המצרים והכנענים שהיו מקולקלים בעריות, בעבודה זרה ובגזל, ולא ללכת בתרבות של "לחם שעשועים" - תיאטראות ואצטדיונים שבהם היו הופעות של שחוק וליצנות ותחרויות של אלימות ואכזריות. כך גם עתה - אל לנו ללכת באותה התרבות שפשטה צורה ולבשה צורה, שמלאה בהופעות של ליצנות, אלימות ואכזריות. והפעם לא רק בתיאטראות ובאצטדיונים החדשים אלא לצערנו כמעט בכל מקום שיש טלוויזיה ואינטרנט, שבהם צופים באופן חופשי ילדים ומבוגרים מראות של זימה, אלימות ורוע המשפיעים על נפשם והתנהגותם, ומביאים לידי הידרדרות מוסרית, התנהגותית וערכית שעם ישראל לא ידע כמותה. ו"עשה טוב", המשבר הנורא שפוקד את החינוך והתרבות במדינתנו, מחייב חשבון נפש עמוק ואמיתי של מערכות החינוך והתרבות, וכן של כל אחד ואחד מאתנו. האם לא הגיע הזמן לשוב לשורשים היהודיים שלנו, ללמוד וללמד את תורתנו הקדושה באהבה. המשבר הרוחני, המוסרי והערכי, הפוקד את החברה הישראלית מחייב לעשות שינוי יסודי בחינוך ובתרבות אשר יפיח רוח חדשה וטהורה במפרשי מדינתנו, רוח אשר תשיט אותה לחוף מבטחים ולעתיד טוב יותר. מתוך השינוי הרוחני התרבותי והחינוכי יתקיים בנו "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב - סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהילים לד).