בטרם הקמת המדינה, המטה הכללי של ההגנה הגדיר את "אצבע הגליל" כקו עצירה לפלישה צפויה מהצפון ומהמזרח. הגדרה זו נכונה עד היום. לא רק "קו-עצירה" אלה גם "אזור ספיגה". מאז תום מלחמת ששת הימים ספגה העיר קריית שמונה אלפים של מטחי פגזים מאזור לבנון. יחד עם זאת, הנטישה הגדולה של התושבים, לפי אומדן 85 אלף מתוך 100 אלף הייתה עוד בטרם נחת הפגז הראשון בקריית שמונה. המצב הבטחוני לא היה הגורם המכריע בעזיבת התושבים את העיירה.
מלחמת ששת הימים[]
עד למלחמת ששת הימים הדעה הכללית הייתה כי "המדינה השנייה" אשר תכרות ברית שלום עם מדינת ישראל תהיה לבנון (וזאת אחרי שתימצא המדינה הראשונה אשר תעיז לעשות כן). אחרי המלחמה השתנה המצב, שכן החל משנת 1968 החל ארגון אש"ף להשתלט על דרום לבנון והפך אותה לטריטוריה עצמאית שממשלת לבנון כבר לא הייתה אחראית לנעשה בה. במקביל החלו הפגיעות בקריית שמונה ובישובי "אצבע-הגליל" הן על-ידי חדירות מחבלים למטרת רצח והן בהפגזת מטרות אזרחיות. פעולות אלו גברו לאחר שבמלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 הפכה השליטה של אש"ף דרום לבנון למלאה.
בשנים 1971-1973 נפגיה קריית שמונה מפגיעות של טילי קטיושות - לפחות - במועדים הבאים: 2 ינואר 1971, 9 ינואר 1972 ו-23 ביוני 1972. כתגובה על כל הפגיעות באוכלוסייה האזרחית בגליל, בוצעו פעותו תגמול, היו למחבלים 800 הרוגים ופצועין, כולל בדרג הבכיר.
מלחמת יום הכיפורים[]
במלחמת יום הכיפורים, ארגוני המחבלים פעלו באזור וחדרו והפגיזו את יישובי הסביבה: אביבים, מרגליות, דפנה, מטולה ועוד. קריית שמונה לא נכללה במתקפה. בתוכנית ההתקפה של הצבא הסורי, במלחמת יום הכיפורים, מטרת הסורים הייתה להגיע עד לקו "בניאס-הגושרים".
אחרי מלחמת יום הכיפורים גברו ההתקפות של המחבלים מלבנון על קריית שמונה: עד 79 אנו מונים כשבע תקיפות. החמורה שבהן הייתה באפריל שנת 1974, כאשר מחבלים השתלטו על שני בתים בעיר, הרגו ופצעו 42 איש ,מהם 18 הרוגים.
אתר העיר כתב:"בגלל קירבתה לגבול לבנון סבלה קריית שמונה מאז סוף שנות ה-1960 מהתקפות מחבלים ומפגיעות קשות בנפש וברכוש (בשנים 1968-2000 נחתו על היישוב כ-3,900 טילי קטיושה). באפריל 1974 חדרו ליישוב שלושה מחבלים חברי "החזית העממית המפקדה הכללית" ורצחו 16 תושבים (עוד שני חיילי צה"ל נהרגו בקרב עם המחבלים). באותה שנה ניתן לקריית שמונה מעמד של עיר
הנתונים לפרק זה נלקחו מאטלס קרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שלישי
מבצע ליטני[]
מבצע ליטני הביא רגיעה יחסית לקריית שמונה שהחלה בשנת 1978 ונמשכה עד לאחר מלחמת שלום הגליל. מבצע ליטני נערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד ישראל.
העילה למבצע היה הפיגוע כביש החוף (שכונה גם "אוטובוס הדמים"), שהיה ב-11 במרץ 1978 ובו נהרגו 35 ישראלים בלב ישראל. במקביל חלה התקרבות בין ישראל ובין הנוצרים בלבנון, הופעלה מדיניות הגדר הטובה והוחל לספק נשק ולאמן כוחות של נוצרים לבנונים.
בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף נכנסו כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לדרום לבנון בארבע גזרות עיקריות, לאחר ריכוך ארטילרי ואווירי של חילות התותחנים, האוויר והים. כדי להימנע מפגיעה באזרחים ומהפגעות הכוח התוקף, נמנעו הכוחות הישראלים מכניסה לעיר צור ולמחנה הפליטים הסמוך אליה - אל רשידיה.
כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני.נוצרה מובלעת בדרום לבנון שנשלטה על ידי המיליציות הנוצריות. תוצאת לוואי נוספת של המבצע אפשר לראות בשינוי במדיניות הסורים שפנו כנגד הנוצרים בלבנון, דבר שהביא לשרשרת אירועים ב-1981 וב-1982 שגררו בסופו של דבר את פתיחת מבצע שלום הגליל.
מלחמת שלום הגליל[]
מלחמת שלום הגליל המטרה הייתה לכבוש רצועה עד למרחק של 40 ק"מ מהגבול במטרה להרחיק את סכנת ההפגזות ממדינת ישראל. בפועל צה"ל הגיע עד לבירות והרחיק את הפלסטנאיים מלבנון. במהלך המלחמה נפלו בקריית שמונה וסביבתה קטיושות וטילים רבים. מספר תושבים נפגעו ונגרם לעיר נזק רב מאוד. מרבית תושבי העיר נאלצו לעזוב את בתיהם למשך ימי הלחימה.
רצועת הביטחון שנוצרה הרחיקה את צפון ישראל מטווח הקטיושות, אם כי אלה לא הסתיימו לגמרי.
הנסיגה מלבנון[]
בבוקר 24 במאי 2000, כ-18 שנה לאחר כיבוש השטח במלחמת לבנון יצאו חיילי צה"ל מרצועת הביטחון. באותה תקופה, ידעו צה"ל והצפון ירידה דרסטית בכמות הרקטות והתקפות חזבאללה, ובכמות ההרוגים והפצועים. יישובי הצפון ידעו שיפור כלכלי נרחב וענף התיירות בצפון הארץ התרחב, בעיקר תחום הצימרים, והדבר איפשר קיום חיים נורמלי של תושבי גבול הצפון, שכמעט ולא התאפשר לפני כן.
על אף הירידה בכמות ההרוגים, הפצועים, ירי הרקטות והאירועים מאז הנסיגה, מדי מספר חודשים נערכה התקפה מרוכזת ונקודתית של חזבאללה, בעיקר על מוצבי צה"ל, ובחלק קטן מן ההתקפות נהרגו גם מספר אזרחים. במשך כל תקופה זו נהרגו 6 אזרחים ו–14 חיילי צה"ל. בנוסף, נפצעו 14 אזרחים ו-53 חיילים.פגיעה בחיי אדם. משום כך, אין לה כוח עמידה מתמשך בכל מאבק העלול לפגוע בחיי אדם וברמת החיים.
מלחמת לבנון השנייה[]
בבוקר 12 ביולי 2006 פתח ארגון חזבאללה בהפגזת יישובי הצפון בירי מרגמות וקטיושות כפעולת הסחה. באותו זמן באזור זרעית תקפה חוליית חזבאללה כלי רכב צבאיים הרגה שלושה חיילי צה"ל שהיו בהם וחטפה את גופותיהם של שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר אלדד רגב, ונסוגה איתן לשטח לבנון.
בעקבות חטיפת החיילים נפתחה המלחמה, אשר במהלכה ה שיגר החיזבאללה קטיושות לעבר מדינת ישראל. הקטיושות הגיעו לקריית שמונה ובכל פעם שנפלו נשמעה אזעקה להיכנס למקלטים או לחדרי המיגון. כמעט בכל יום נפלו קטיושות בעיר ורבים נמלטו ממנה.
השקט בגבול הצפון, נשמר מאז תום מלחמת לבנון השנייה הופר הערב: שלוש רקטות נורו לעבר קריית-שמונה, ושתיים מהן נחתו בתחומי העיר וגרמו לנזק לרכב, אולם בנס איש לא נפגע. ההערכה הרווחת, גם בצה"ל וגם בצבא לבנון ובכלי התקשורת הערביים, היא כי לא מדובר בירי של חיזבאללה אלא בארגון פלשתיני התומך בחמאס