פצלי שמן הם שאריות של חומר אורגני, הנמצאים בשכבת סלע בעומק הקרקע ועם כרייתם עוברים תהליך חימום שהופך אותם לדלק הדומה בתכונותיו לאלו של נפט גולמי. בישראל יש על פי הערכות מהמרבצים הגדולים בעולם של פצלי שמן והם נמצאים בעיקר באזור שפלת יהודה והנגב.
יותר מחודש לאחר שהחלה, עדיין לא כובתה השריפה במכרה המשמש להפקת דלק באזור מישור רותם בנגב. בימים האחרונים לא גרמה השריפה למטרדים סביבתיים, אולם לא ברור מתי יצליחו לכבותה, ולא נעלם לגמרי החשש שתשוב להטריד את תושבי האזור.
המקור: צפריר רינת עיתון הארץ השריפה התת-קרקעית בקרבת דימונה עוד לא כובתה, על אף שעבר יותר מחודש
מהויקיפדיה העברית[]
פצלי שמן, הנקראים גם אבן ביטומנית, הם סלע משקע עשיר בחומר אורגני המכונה "קרוגן". מסלעים אלה ניתן להפיק אנרגיה על ידי שריפתם בתנורים מיוחדים, או דלק נוזלי באמצעות חימום או מיצוי כימי. דלק זה מקביל בתכונותיו לתזקיקי נפט גולמי. את אנרגיית החום ניתן לנצל לחימום, להסקה, או להפקת חשמל. כריית פצלי השמן זולה, אך איכותם כחומר גלם להפקת אנרגיה נמוכה. פצלי שמן נחשבים לחומר מסרטן במידה ושורפים אותם בפני השטח.
מקור אנרגיה זה נחשב לנחות ביחס לסוגים אחרים של דלק מאובנים, בשל עלויות הפקתו וההשלכות הסביבתיות הכרוכות בכרייתו ובניצולו. לכן, ב-2002 הופקו פצלי שמן בכמות מסחרית רק באסטוניה, סין, אוסטרליה וברזיל (בכריית בור פתוח), ורק באסטוניה היו פצלי השמן מקור אנרגיה עיקרי, כאשר השיקול לטובת השימוש בהם היה הרצון באי-תלות במקורות אנרגיה חיצוניים. פיתוחים טכנולוגים חדשים עשויים להגדיל את כדאיות המרת פצלי השמן לנפט, וגם העלייה המתמשכת במחירי הנפט הופכת את ההשקעה בפצלי שמן לכדאית.
מאגר פצלי השמן הגדול בעולם מצוי בארצות הברית. ניסיונות לנצלו החלו בתקופת משבר האנרגיה העולמי, אך נזנחו עם סופו, וחודשו בתחילת המאה ה-21. כמות פצלי השמן באדמת ארצות הברית מספיקה כדי לענות על צורכי האנרגיה המקומיים למשך שנים רבות, אך הפקתה וניצולה בהיקף רחב מחייבות התמודדות עם בעיות טכנולוגיות שטרם נפתרו.
פצלי שמן בישראל[]
עד לגילוי שדות הגז הטבעי בים ליד חופי ישראל, היו פצלי השמן משאב האנרגיה המאובן המשמעותי ביותר בישראל (כמות השווה תאורטית לכ-60 שנות צריכה לאומית, בהנחה שכל הכמות ניתנת להפקה מהסלעים).
בארץ קיימים מרבצים גדולים של פצלי שמן במספר אתרים בנגב, בעיקר במישור רותם-ימין, וכן בנגב הצפוני, בנחל צין ובהר טוב. הפצלים המקומיים מכילים כ-55–60 ליטרים של דלק גולמי לטונה של חומר גלם. גם בירדן ובמרוקו קיימים מרבצים משמעותיים של המשאב, כך שהטכנולוגיות לניצול הפצלים שפותחו בישראל עשויות לשמש כמנוף לשיתוף פעולה כלכלי עם מדינות אלה.
עם הקמתו, פעל משרד התשתיות הלאומיות ליצירת תנאים שיאפשרו ניצול הפצלים כתחליף לנפט ולפחם. הפעילות כללה הן פרוספקציה (פעולות לאיתור המחצב) תחילה בעיקר באמצעות המכון הגאולוגי לישראל, ובהמשך פיתוח הטכנולוגיות לניצולו. לפי חוק הנפט (1952) , שחוקק לטובת הפקת נפט מקידוח רגיל, חיפוש נפט מצריך אישור אך ורק ממשרד התשתיות, ללא צורך באישור ממשרד הסביבה או אישור לשימוש תעשייתי בשטחים פתוחים, וללא פיצוי לבעלי קרקעות.
הרקע[]
פצלי שמן הם סלעים המכילים חומר אורגני ברמות שונות. חומרים אורגניים הם מקור ראשי לאנרגיה, בדרך כלל באמצעות שרפת תזקיקי נפט, גז טבעי או פחם, שבנויים מחומרים אלו. פצלי שמן מכילים חומרים אורגניים ברמות נמוכות מהדלקים האחרים, אך מספיק כדי להפיק מהם אנרגיה. סף הכדאיות הוא תכולה של %10 חומר אורגני. תכולת החומר האורגני של פצלי השמן בישראל היא עד %25.
בשנים האחרונות גוברת הכדאיות הכלכלית של ניצול פצלי השמן בשל מחירי הדלק הגבוהים ובשל פיתוחים טכנולוגיים חדשים, העשויים לאפשר הפקת אנרגיה תוך פגיעה מזערית בסביבה. לפיכך, פצלי השמן עשויים להתווסף למאגר מקורות האנרגיה העתידיים של מדינת ישראל. התחשיבים הראו שהפקת נפט מפצלי השמן בארץ כדאית מבחינה כלכלית כאשר עלות של חבית דלק היא 20 דולר או יותר. ייצור מקומי של נפט מפצלי שמן והפקת חשמל מהם עשויים בעתיד לתרום למאזן של משק האנרגיה בישראל.
המקור: מרכז מידע ומחקר של הכנסת כריית פתלי שמן בחבל עדולם
הפקה באזור עדולם[]
ראו ערך מורחב:כריית פצלי השמן בחבל עדולם
מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם שיש בהן מרבצים של פצלי שמן. על-פי רוב הם נמצאים תחת שכבות של סלעים אחרים, אולם בעומק לא רב – עשרות מטרים עד 200 מטרים. להערכת המכון הגיאולוגי, יש פצלי שמן מתחת לכ-%15 משטח המדינה, בהיקף של מיליארדי טונות, שאפשר לתרגמם לכמויות נפט ניכרות. להלכה, עתודות אלו עשויות להספיק לצורכי האנרגיה של ישראל לשנים רבות. למעשה, אפשר לנצל רק חלק קטן מהכמויות האלה באמצעות כרייה פתוחה. בקידוחים אותרו יותר מ-30 מרבצים שיש בהם כמויות גדולות של פצלים, מהנגב הדרומי ועד לגליל המערבי ודרום רמת-הגולן.המרבצים החשובים הם בצפון-מזרח הנגב ובשפלה.
לפיזור מרבצי פצלי השמן בישראל ראו מפה בנספח א'(ראו משמאל). מרבץ פצלי השמן הגדול ביותר הוא באזור השפלה. המרבץ משתרע על פני יותר מ-1,000 קמ"ר, מאזור לטרון בצפון ועד אשל-הנשיא בדרום. בשטח זה עובי המרבץ הוא יותר מ-200 מטר, ותכולת החומר האורגני בו היא יותר מ-%15. נתונים אלו מצביעים על כדאיות בניצול המרבץ. היקף העתודות שאפשר לנצל בשטח נאמד ב-150 מיליארד מ"ק, שהם כ-250 מיליארד טון. לפי ניתוח מפורט של המכון הגיאולוגי, המסתמך על נתונים מעשרות קידוחים שנעשו בשפלה, מדובר באזורי מרבץ רציפים, המשתרעים על פני כ-450 קמ"ר, ועוביים עולה על 250 מטר.
לפי הערכה של חברת IEI, פוטנציאל ההפקה המסחרית ממרבץ פצלי השמן בשפלה הוא 300.000 חביות ליום – יותר מצריכת הנפט הגולמי של ישראל, שכיום היא כ-220,000 חביות ביום. כלומר, מיצוי מלא של מאגר פצלי השמן בשפלה עשוי לספק את כל צורכי הנפט של המדינה שנים רבות, ומכאן הכדאיות של ניצולו.
המקור: לעיל
ביולי 2008, קיבלה חברת IEI) Israel Energy Initiatives), חברה ישראלית בבעלות אמריקאית, העוסקת בפיתוח מיזם להפקת דלקים וגז טבעי מפצלי שמן בטכנולוגית מיצוי תת-קרקעית (In-situ), רישיון ממדינת ישראל לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן באזור השפלה הדרומית. חיפושי הנפט התבצעו באזורים הפתוחים ליד בית גוברין ובפארק עדולם. ההפקה המתוכננת היא על ידי חימום הקרקעות ל-300 מעלות למשך שנה עד שלוש שנים, שמביא לחלחול הנפט דרך הסלעים לתוך צינורות איסוף, והוצאת גופרית מהנפט הגולמי על ידי בתי זיקוק. ההצעה זכתה לביקורת מצד ארגונים סביבתיים ומתנהל מאבק משפטי כנגדה [1]
הערות שוליים[]
קישורים חיצוניים[]
- [ ויקישיתוף]http://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Oil_shale?uselang=he
- מאמר על פצלי שמן מאת רמי אריאלי באתר מכון ויצמן.