פצלי שמן הם שאריות של חומר אורגני, הנמצאים בשכבת סלע בעומק הקרקע ועם כרייתם עוברים תהליך חימום שהופך אותם לדלק הדומה בתכונותיו לאלו של נפט גולמי. בישראל יש על פי הערכות מהמרבצים הגדולים בעולם של פצלי שמן והם נמצאים בעיקר באזור שפלת יהודה והנגב.
יותר מחודש לאחר שהחלה, עדיין לא כובתה השריפה במכרה המשמש להפקת דלק באזור מישור רותם בנגב. בימים האחרונים לא גרמה השריפה למטרדים סביבתיים, אולם לא ברור מתי יצליחו לכבותה, ולא נעלם לגמרי החשש שתשוב להטריד את תושבי האזור.
המקור: צפריר רינת עיתון הארץ השריפה התת-קרקעית בקרבת דימונה עוד לא כובתה, על אף שעבר יותר מחודש
מהויקיפדיה העברית
פצלי שמן המקור:ויקישיתוף
המקור:ויקישיתוף
המקור:ויקישיתוף
פצלי שמן, הנקראים גם אבן ביטומנית, הם סלע משקע עשיר בחומר אורגני המכונה "קרוגן". מסלעים אלה ניתן להפיק אנרגיה על ידי שריפתם בתנורים מיוחדים, או דלק נוזלי באמצעות חימום או מיצוי כימי. דלק זה מקביל בתכונותיו לתזקיקי נפט גולמי. את אנרגיית החום ניתן לנצל לחימום, להסקה, או להפקת חשמל. כריית פצלי השמן זולה, אך איכותם כחומר גלם להפקת אנרגיה נמוכה. פצלי שמן נחשבים לחומר מסרטן במידה ושורפים אותם בפני השטח.
מקור אנרגיה זה נחשב לנחות ביחס לסוגים אחרים של דלק מאובנים, בשל עלויות הפקתו וההשלכות הסביבתיות הכרוכות בכרייתו ובניצולו. לכן, ב-2002 הופקו פצלי שמן בכמות מסחרית רק באסטוניה, סין, אוסטרליה וברזיל (בכריית בור פתוח), ורק באסטוניה היו פצלי השמן מקור אנרגיה עיקרי, כאשר השיקול לטובת השימוש בהם היה הרצון באי-תלות במקורות אנרגיה חיצוניים. פיתוחים טכנולוגים חדשים עשויים להגדיל את כדאיות המרת פצלי השמן לנפט, וגם העלייה המתמשכת במחירי הנפט הופכת את ההשקעה בפצלי שמן לכדאית.
מאגר פצלי השמן הגדול בעולם מצוי בארצות הברית. ניסיונות לנצלו החלו בתקופת משבר האנרגיה העולמי, אך נזנחו עם סופו, וחודשו בתחילת המאה ה-21. כמות פצלי השמן באדמת ארצות הברית מספיקה כדי לענות על צורכי האנרגיה המקומיים למשך שנים רבות, אך הפקתה וניצולה בהיקף רחב מחייבות התמודדות עם בעיות טכנולוגיות שטרם נפתרו.
פצלי שמן בישראל
עד לגילוי שדות הגז הטבעי בים ליד חופי ישראל, היו פצלי השמן משאב האנרגיה המאובן המשמעותי ביותר בישראל (כמות השווה תאורטית לכ-60 שנות צריכה לאומית, בהנחה שכל הכמות ניתנת להפקה מהסלעים).
בארץ קיימים מרבצים גדולים של פצלי שמן במספר אתרים בנגב, בעיקר במישור רותם-ימין, וכן בנגב הצפוני, בנחל צין ובהר טוב. הפצלים המקומיים מכילים כ-55–60 ליטרים של דלק גולמי לטונה של חומר גלם. גם בירדן ובמרוקו קיימים מרבצים משמעותיים של המשאב, כך שהטכנולוגיות לניצול הפצלים שפותחו בישראל עשויות לשמש כמנוף לשיתוף פעולה כלכלי עם מדינות אלה.
עם הקמתו, פעל משרד התשתיות הלאומיות ליצירת תנאים שיאפשרו ניצול הפצלים כתחליף לנפט ולפחם. הפעילות כללה הן פרוספקציה (פעולות לאיתור המחצב) תחילה בעיקר באמצעות המכון הגאולוגי לישראל, ובהמשך פיתוח הטכנולוגיות לניצולו. לפי חוק הנפט (1952) , שחוקק לטובת הפקת נפט מקידוח רגיל, חיפוש נפט מצריך אישור אך ורק ממשרד התשתיות, ללא צורך באישור ממשרד הסביבה או אישור לשימוש תעשייתי בשטחים פתוחים, וללא פיצוי לבעלי קרקעות.
הפקה באזור עדולם
ביולי 2008, קיבלה חברת IEI) Israel Energy Initiatives), חברה ישראלית בבעלות אמריקאית, העוסקת בפיתוח מיזם להפקת דלקים וגז טבעי מפצלי שמן בטכנולוגית מיצוי תת-קרקעית (In-situ), רישיון ממדינת ישראל לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן באזור השפלה הדרומית. חיפושי הנפט התבצעו באזורים הפתוחים ליד בית גוברין ובפארק עדולם. ההפקה המתוכננת היא על ידי חימום הקרקעות ל-300 מעלות למשך שנה עד שלוש שנים, שמביא לחלחול הנפט דרך הסלעים לתוך צינורות איסוף, והוצאת גופרית מהנפט הגולמי על ידי בתי זיקוק. ההצעה זכתה לביקורת מצד ארגונים סביבתיים ומתנהל מאבק משפטי כנגדה [1]
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
- [ ויקישיתוף]http://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Oil_shale?uselang=he
- מאמר על פצלי שמן מאת רמי אריאלי באתר מכון ויצמן.