Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...
חורבות ג'בל ע'רבה

מבט מקרוב

"שנינו בתלמוד ובמדרש כי פסל מיכה
עמד במרחק של 3 מילין משילה בגרב
(בבלי סנהדרין קג:) המשך להלן ויקי עמוד ענן

מבט מעל

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

מיכה ושבט דן - ציור מהמאה ה-17

פסל מיכה הוא אחד הנושאים האחרונים של ספר שופטים. אף הוא נכלל ב"סדרה" המאופיינת של הספר:

Cquote2.svg בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה(י"ז,ו') Cquote1.svg

תהליך היווצרות פסל מיכה בא בהמשך לפרקי שמשון הגיבור. היו שרצו למצוא דמיון בין הפרשיות:בשני האירועים קיים אלמנט הבגדנות: דלילה בשמשון, הבן הגונב מהאם והאם שאינה ממלא את נדרה - ערבוב של טומאה וקדושה [1] .

יצירת פסל מיכה ואימוצו על-ידי שבט דן הוא מקרה נדיר. יחד עם זאת, מה שמכונה "עבודה בשיתוף" - אמונה בקב"ה אך גם בפסל היה מקובל. עובדה, מיכה מזכיר את האלוקים, אפילו את השם המפורש. תופעה שהייתה מקובלת, לפחות עד הקמת בית המקדש.

הפרשה הציגה את מהלך "מסעו" של פסל מיכה: מקריעת ים-סוף עד לעגלים שהקים ירבעם בן-נבט וגלות שבט דן על-ידי מלכות אשור.

בפרשה הוזכר גם הכהן של מיכה יהונתן בן-משה. לפי חז"ל אולי כתוצאה ממימוש הבטחה עתיקה ליתרו.

מקומו של פסל מיכה בספר שופטים[]

חז"ל סברו כי פרשת פסל מיכה וכן מעשה פלגש בגבעה התרחשה בראשית ספר שופטים.

Cquote2.svg "ויהי איש מהר אפרים" - אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר של מיכה ושל פלגש בגבעה בתחלת השופטים היה בימי עתניאל בן קנז שנאמר (לקמן יח לא) וישימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים (שם יט יב) לא נסור אל עיר עובדי כוכבים למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים Cquote1.svg

הרד"ק מפרט יותר על יסוד סדר עולם רבה ( פרק יב)

Cquote2.svg ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו-כתוב בסדר עולם: כי בימי כושן היה פסלו של מיכה, שנאמר: וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות שם בית האלהים וגו' ובימיו היתה פלגש בגבעה, שנאמר: ויקם וילך עד נכח יבוס היא ירושלים, ואמר: לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה ואם מפני הפסוקים האלה אמר א"כ אף בימי יהושע היה פסלו של מיכה, כי בימיו השכינו אהל מועד בשילה אחר ארבע עשרה שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו וזה רחוק, שבימי יהושע היה זה הפסל, שהרי כתוב: ויעבדו את ה' כל ימי יהושע. Cquote1.svg

יהודה איזנברג מתייחס למקומם של פרשיות אלו בספר שופטים, אולי היו אלה שיקוליו של מחבר הספר, לפי המסורת שמואל הנביא: "סיומו של ספר שופטים מראה דבר והיפוכו: הוא מראה את ירידת הרמה המוסרית של בני ישראל, כאשר אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה: עבודה זרה וגילוי עריות, ובעקבותיהם שפיכות דמים נוראה. אך בה בשעה מראה הסיום את ההפך: עד כמה מצליחים בני ישראל לזכור את אחדותם כעם, וגם כאשר הם נאלצים להילחם בשבט אחר כדי להעניש פושעים, הם עדיין זוכרים כי עם אחיהם הם נלחמים, והם מצטערים על הניצחון באותה מידה שהם מצטערים על הכשלון. אתר דעת

סיפור המעשה[]

מִיכָיְהוּ, איש אפרים, מחזיר לאימו כסף אשר לקח ממנה. היא מקדישה אותו "לַה'" לעשות פסל ומסכה. מה שמכונה "עבודה בשיתוף" - אמונה בקב"ה אך גם בפסל. הוא הכין בגדי כהונה וממנה את אחד מבניו לכהן. ואז הופיע נער לוי, הנודד מיהודה ומתמנה לכהן.

בפרק הבא, אנו פוגשים בשבט דן, אשר מחפש נחלה. הוא מוצאים מקום מתאים בצפון הארץ, כובשים את העיר, מתנחלים בה ומביאים לשם את פסל מיכה. וכך הסתיים הסיפור

Cquote2.svg וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ. לא וַיָּשִׂימוּ לָהֶם, אֶת-פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כָּל-יְמֵי הֱיוֹת בֵּית-הָאֱלֹהִים, בְּשִׁלֹה Cquote1.svg

פסל מיכה[]

חז"ל הצביעו על כך שאירוע כזה אין מקרי: יש לו יסוד כבר ביציאת מצרים, הוא מתבצע בימי השופטים, העקבות שלו מוליכים לירבעם מלך ישראל וסיומו בגלות שבט דן על-ידי ממלכת אשור. כיצד קלקול של בית אחד יכול להוביל לאבדן שבט מישראל [1] (בפרשה הבאה: פלגש בגבעה, אף הוא כמעט הביא לחיסול שבט אחר מישראל).

וכך כתבו חז"ל: ביציאת מצרים

Cquote2.svg ועבר בים צרה והכה בים גלים א"ר יוחנן זה פסלו של מיכה (מסכת סנהדרין, ק"ג,ב') Cquote1.svg

או,

Cquote2.svg רבי יוסי אומר:

יש בושה גדולה מזו, ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עימהם, שנאמר: ועבר בים צרה (זכר' י יא), והים נקרע לפניהם. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.(תנחומט, כי תשא)

Cquote1.svg

בימי מלכות ישראל

Cquote2.svg ת"ר ירבעם שריבע עם ד"א ירבעם שעשה מריבה בעם דבר אחר ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים בן נבט בן שניבט ולא ראה תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי נבט שניבט ולא ראה מיכה (מסכת סנהדרין ק"א,ב') Cquote1.svg

וגלות אשור

Cquote2.svg וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי (מלכים א פרק ט"ו, כ') Cquote1.svg

.


יהונתן בן גרשום בן מנשה[]

חז"ל התלבטו בשאלה כיצד הגיע נכדו של משה רבינו לעבודה זרה. וכך הגיעו למסקנה שזו בעצם תוצאה של שבועתו של משה רבינו ליתרו. וכך נאמר במכילתא לפרשת יתרו:

Cquote2.svg ר' אליעזר המודעי אומר: בארץ נכריה.
אמר משה: הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבור לפני מי שאמר והיה העולם.
שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה.
אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ,ואני נותנה לך .
אמר לו: מהו?
אמר לו: בן שיהיה תחלה, יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו.
אמר לו: השבע!
וישבע לו, שנאמר: ויואל משה, אין אלה אלא לשון שבועה,. שנאמר: ויואל שאול את העם לאמר.

וכתיב: ויאמר נעמן הואל וקח ככרים,. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'.(י"ח)

Cquote1.svg

על הנימוק שהביא למען עבודה זרה מסופר בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, שזכה לכבוד והיה ממונה על האוצרות בימי דוד המלך. והנה הציטוט:

Cquote2.svg רבי חונא שמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן (שופטים יח) ויהונתן בן גרשום בן מנשה נון תלוי. אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה.

חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר היה לעבודה זרה והאריך ימים. אמר לון על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו. הוה בר נש אתא למיקרבה תור או אימר או גדי לעבודה זרה ואמר ליה פייסיה עלי. והוא אמר ליה מה זו מועילה לך. לא רואה ולא שומעת לא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת. אמר ליה חייך ומה נעביד. ואמר ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקין קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון. זימנא חדא אתא חד בר פחין אמר ליה כן. אמר ליה אם אין מועילה כלום את מה עביד הכא. אמר ליה בגין חיי.

כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו אמר ליה את בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודה זרה. אמר ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריותאמר ליה חס ושלום לא אמר כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו. הה"ד (דברי הימים א כו) ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות (דף סד,ב פרק ט הלכה ב גמרא)

Cquote1.svg

.

וכל זה הוא הסתמך על דברי משה רבינו בפרשת קרח:"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.(במדבר טז טו) ומדרש תנחומא הבהיר:"לא חמור אחד מהם נשאתי - מה שהיה דרכי ליטול, לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם, אדם שהוא בהקדש, נוטל שכרו מן ההקדש. ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים, היה דרכי ליטול מהן חמור, שבשביל צרכיהם ירדתי, ואף על פי כן לא נטלתי.(פרשת קרח)

ומצאתי כתוב:
יהונתן נכד משה ובניו אחריו, היו הכהנים בבית מיכה כנאמר שם "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ" ופירש"י שם "בן מנשה - מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה". ועיין פפ~94 בעניין הסכם יתרו עם משה. פסל מיכה נותר עד גלות ישראל, ורש"י פירש שם שהכוונה עד הגלות הראשונה בימי סנחריב [2] אולם הרד"ק שם דוחה פירוש זה ומפרש שפסל מיכה היה קיים עד סוף תקופת עלי (2,871) "וכשמת עלי וגלה הארון וגלו מישראל רבים ונפלו בחרב רבים בטל אותו פסל וזהו שאמר עד יום גלות הארץ. כי רחוק הוא שיהיה הפסל עד יום גלות הארץ אפילו גלות בני גד ובני ראובן שהיה הגלות הראשון ואיך היה דוד מלך ישראל ולא בערו וגם שלמה בנו ולא בערו אין הדעת סובלת להאמין זה". ושוב יכול כי אחד יתאר עניין הפסל המפורש של מיכה והשני את עניין העבודה זרה בכללות העניין כאמור.

והנה לגבי יונתן, כהן הע"ז, נאמר: "וילך האיש מבית לחם לגור באשר ימצא ויבא הר אפרים עד בית מיכה לעשות דרכו" יתכן שכינויו כ"האיש" ירמז על היותו מזרעו של משה שנקרא "איש" כדכתיב "ומשה איש האלוקים". כל עניין פסל מיכה התחיל בעניין כסף ומחייה. הפסל נבנה כתוצאה מהעלמות הכסף של אם מיכה, וכן מינוי הכהן הראשי של הפסל בא ע"י חיפוש הפרנסה ע"י יונתן שהביאתו למצב שפל כ"כ ששימש לע"ז כמו שפירש בילקוט מעם לועז את הכתוב "וילך לדרכו" כלומר שהלך לעשות דרך פרנסתו ומחייתו. ונמצא לפי זה שעיקר המוקש של פסל מיכה היה, שעם ישראל חשבו כי הפרנסה ושאר צרכי הגשמיות יבואו דרך הע"ז, ורק הרוחניות תבוא ישירות מאת ה'. הכישלון שלו נטו אוזן לאילון הזבולוני באשר זבולון הוא תיקון לאמונה בה' יתברך לפרנסתו של אדם.

עוד בעניין הקשר שבין פסל מיכה ופילגש בגבעה, הוא משום שגם כאן הולך איש מבית לחם יהודה אל בית אפרים וגם בפילגש בגבעה הולך איש מאפרים אל בית לחם יהודה. ובית לחם היא עיר דוד. ומשום שבימים ההם אין מלך בישראל אלא איש הטוב והישר בעיניו יעשה, כי עניין המלך הוא להורות את העם בדרך ילכו בה וכן לדאוג לפרנסתם [3] ועיין פפ~85. ויקיתורה

שבט דן[]

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט דן: בירוק כהה ליד חוף הים למטה

נחלת שבט דן נקבעה בהגרלה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען, בטקס פומבי, יחד עם הגרלת נחלתם של שאר שבטי ישראל. הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה לרשות השבט. יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה נאחזו בקרן זוית בחֵבֶ‏ל צרעה ואשתאול". הסיבה למצבם היה כי העם האמורי, שעדיין היה בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק (מקור: א',ל"ד).

מספר שופטים הסתבר כי כאשר המצב היה : "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה (שם,י"ח, א').

בני השבט מ"מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל" עלו לצפון ארץ ישראל, ל"ליש" היום דן ומגלים "מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". הם כובשים את העיר "וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב, וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. (מקור:שם, כ"ז, כ"ח).

כך הוקמה השלוחה הצפונית של השבט.


היכן הוצב פסל מיכה[]

200px-IMG 0795.jpg

"שנינו בתלמוד ובמדרש כי פסל מיכה עמד במרחק של 3 מילין משילה בגרב
(בבלי סנהדרין קג:) "לפי החישוב שמיל רומי הוא 1479מ', ממערב למשכן (פסיקתא רבתי קל"ז:), ועשנו היה מתערבב עם עשן המשכן המזבח בשילה ובקשו המלאכים להחריב את אתר פסל מיכה, אך הקב"ה אומר להם "הניחו לו שפיתחו/פיתו מצויה לעוברי דרכים" (בבלי סנהדרין קג:), הכוונה היא שלמיכה היה חאן דרכים בו אירח את עוברי הדרך ובכך גמל חסדים.

רכס זה וחורבה זו משמרים את השם גרב (ע' גרונית בערבית מתחלפת עם האות ג'), מה גם שהממצאים הארכיאולוגיים בשניים מאתרי ההר הם מתקופת הברזל 1 - תקופת השופטים. על כן, ניתן לשער שבמקום זה עמד פסל מיכה בימי משכן שילה, או שכאן שכנה עירו של מיכה ממנה הגיע, והפסל עמד בחאן לבונה או בחורבת אל ע'וף שממזרח." - ויקי עמוד ענן

ראו גם[]

הערות שוליים[]

  1. 1.0 1.1 הרעיון נלקח מספרו של יגאל אריאל עוז וענווה עיונים ביהושע ושופטים
  2. ראה פפ~143
  3. וכמאמר הידוע בב"מ לגבי דוד שראה שחסר פרנסה לבנ"י ואין הבור מתמלא מחולייתו ויצא למלחמה.
Advertisement