פנחס איש חבתה

פינחס בן שמואל מכפר חבתא (או "חפתא", או Aphthia) היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו. מסופר כי פינחס היה איכר עני ובור, וכי לאחר פרוץ המרד הגדול בשנת 67' מינו אותו הקנאים למשרת הכהן הגדול על פי גורל, במקומו של הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס.

לעומת גירסתו של יוסף בן-מתתיהו המביא סיפור זה בתור גנאי, הרי חז"ל לא ראו פגם במוצאו של הכהן הגדול ולהביאו לדוגמא את בחירת אלישע הנביא. הם ציינו כי הבחירה לפי "הגורל" אינה בהכרח גנאי.

גירסת מלחמות ד' - הקלה יחסית

כך מספר יוסף בן מתתיהו :

	"וערבו את לבם לבחור את הכהנים הגדולים על פי הגורל, אף כי משפט הירושה היה רק למשפחות הכהנים הגדולים, כאשר אמרנו. הם סמכו את המעשה הרע הזה על חוק עתיק, באמרם כי גם לפנים נבחרו הכהנים הגדולים על פי הגורל. ובאמת חשבו לבטל בזאת את המנהג ולתפוש להם את השלטון, בהקימם בידם את המשרה העליונה. על כן קראו לאחת ממשמרות הכהונה הגדולה ושמה יכין ובחרו להם כהן גדול בגורל. ובמקרה זכה בזה בגורל - ובזה נראה את כל גודל רשעתם - איש אחד ושמו פינחס בן שמואל מכפר-חפתא אשר לא יצא מהכהנים הגדולים וגם לא הבין מה היא הכהונה הגדולה, כי היה איכר עובד אדמה. אולם הם סחבו אותו בעל כרחו מן השדה, וכמעשה המשחקים בבית החזיון קשטו אותו במסכה זרה והלבישו אותו את בגדי הקדש ולמדו אותו את בגדי עבודתו לעת מצוא"
– מלחמות היהודים, ספר ד', פרק ג', ז-ח, על פי תרגום יעקב נפתלי שמחוני

יש סוברים כי הוא היה מבני משמרת יקים והגרסה במלחמות צריכה להיות "יקים" ולא "יכין".

הציטוט במלחמות היהודים

ציטוט זה, אשר הובא בהרצאה של דפנה ברץ היא בעלת תואר ראשון בלימודים קלאסיים ותרבות עברית מאוניברסיטת ת"א ומסיימת בימים אלה תואר שני בלימודים קלאסיים באוניברסיטה זו. בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן. מתוך הרצאה בקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות

ציטוט מתוספתא

בדברי חז"ל התוספתא מתייחסת למעשה מהיבט אחר. על פי ההלכה על הכהן הגדול להיות עשיר מכל אחיו הכהנים, ובמידה ואיננו עשיר, על הכהנים להעשירו קודם למינויו. פינחס איש חבתא היה עני, ואחיו הכהנים העשירוהו:

	"פנחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול והלכו אחריו גזברין ואמרכלין מצאוהו כשהוא חוצב ומילאו עליו את המחצב דינרי זהב אמ' ר' חנינא בן גמליאל לא סתת היה והלא חתנינו היה ומצאוהו כשהוא חורש כמה שנ' באלישע שנים עשר צמדים והוא בשנים העשר הלכה זמשרבו מלכים התקינו להיות מעמידין כהנים והיו מעמידין אותן בכל שנה ושנה הלכה חלמה פורש ובוכה מפני שצריך להשביעו למה פורשין ובוכין מפני שצרכו להשביעו ולמה צרכו להשביעו שכבר היה מעשה בביתסי אחד שהקטיר עד שהוא בחוץ ויצאה ענן הקטרת והרתיע את כל הבית שהיו ביתסין או' יקטיר עד שהוא בחוץ שנ' וכסה "
– תוספתא מסכת יומא, פרק א', הלכה ו'

אך בדור שלאחר החורבן נמצאו מערערים על המעשה, שכיכול התמנה אדם פשוט, עני, וחסר יחוס לתפקיד הכהונה הגדולה. וכך התווכח רבי חנניה, בנו של הנשיא רבן גמליאל עם המספר בתוספתא, בטענה שהסיפור איננו מדויק, וכי פינחס היה ממשפחת הנשיא:

	"אמר רבי חנניא בן גמליאל: לא סתת היה! והלא חתנינו היה, ומצאוהו כשהוא חורש!"
– תוספתא שם

מינויו של פינחס קומם את מרבית תושבי העיר ובראשם חנן בן חנן, שהיה בעבר הכהן הגדול בעצמו. בעוד הקנאים מסתגרים בהר הבית הקהיל חנן, ביחד עם מנהיגי הציבור היהודי ובראשםרבן שמעון בן גמליאל הזקן, את העם, ודרש את סילוק הקנאים מהעיר. במקום פרצה מהומה, והקנאים התבצרו בהר הבית והזעיקו את בעלי בריתם האדומים. כעשרים אלף אדומים עלו אל העיר וחברו לקנאים. בטבח שערכו במתונים נרצחו למעלה משנים עשר אלף איש, ובראשם הכהן הגדול חנן בן חנן. מעשה זה היה נקודת המפנה בתולדות המרד הגדול, בה ניצחו הקנאים את המתונים ששאפו לשלום עם הרומאים.

סופו של פינחס בן שמואל אינו ידוע, ומשערים כי נספה במהלך המלחמה או החורבן.

הדוגמא של אלישע הנביא

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל--יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל-הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל-הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא-נָשַׁק לוֹ. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, וְהוּא חֹרֵשׁ, שְׁנֵים-עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר; וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו. וַיַּעֲזֹב אֶת-הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה-נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב, כִּי מֶה-עָשִׂיתִי לָךְ. וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת-צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ--וַיְשָׁרְתֵהוּ.(ספר מלכים, א, י"ט, ט"ו-כ"א)

גירסת דוד מן-ההר

המקור: קתדרה

השינוי במעמדם של החכמים–הפרושים החל עוד לפני החורבן, במהלך המלחמה. בסתיו של שנת 66 קמה ממשלה קואליציונית של האוליגרכיה האריסטוקרטית של הכהונה הגדולה הצדוקית ושל הנהגת החכמים–הפרושים, שהייתה בבחינת שוויון בתוך שוויון (paritas in paritate), ובמרכזה שני כוהנים גדולים צדוקים, האחד מבית חנין והאחר מבית בוייתוס, מזה ושני מנהיגי החכמים– הפרושים, האחד מבית הילל והאחר מבית שמיי, מזה.56 לראשונה נאלצו הצדוקים לשתף בשלטון את החכמים–הפרושים על יסוד שוויון. ולא זו אף זו. לאחר כשנה הדיחו הקנאים את הכוהן הגדול מתתיהו בן תאופילוס השני, מבית חנין, ובחרו תחתיו בגורל את פנחס איש כפר חבתה. לפי יוסף בן מתתיהו57 והברייתות שבתוספתא ובספרא היה כוהן הדיוט זה בגדר parvenu sans culotte (פוחח ַ לא היה זה ס ָתּת יחפן אלא חתנו של שעלה לגדולה)), אבל לדברי ר' חנניה בן גמליאל בברייתות רבן שמעון בן גמליאל (הראשון). ולפי דרכנו למדנו שהקנאים רק העמידו פנים שהיה זה גורל ובאמת הדיחו את הכוהן הגדול בכוונה תחילה על שום שהיה צדוקי ומבית חנין, כנראה מחמת רוגזם על ניסיונו של חנן בן חנן לרסן אותם,60 והעדיפו למנות תחתיו את פנחס על שום שהיה פרושי וחתנו של רבן שמעון בן גמליאל. כלומר הקנאים העדיפו את קרובו של חבר ממשלה פרושי על פני קרובו של חבר ממשלה צדוקי (אף על פי שלפי יוסף בן מתתיהו מעשה זה, שריח שוחד נדף הימנו,