עין אפק

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

המפה נטענת...	המפה נטענת...
מבט מקרוב	מבט מעל

מראה כללי של הבריכות והסכר הצלבני (משמאל) צילם:MathKnight

הטחנה הצלבנית צילם:ori~

"השביל הצף" צילם:ori~

עין אפק היא שמורת טבע בעמק זבולון, מזרחית לקריית ביאליק. השמורה כוללת הן את המעיינות והביצות המהווים את מקורו של נחל נעמן והן את האתר הארכאולוגי תל אפק. השמורה הוכרזה ב-1979 והיא משתרעת על פני 660 דונם. ב-1996 הוכרה השמורה כ"אתר רמסר" בהתאם לאמנת רמסר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים.

מקור שם השמורה בתל שרידים של עיר קדומה בשם אפק, שנזכרת במקרא כחלק מנחלת שבט אשר: "לְמַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם... וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב" (יהושע י"ט 24-30). מקור השם באפיקי המים הרבים באזור (נחל נעמן).

היסטוריה

בראשית התקופה הכלקוליתית, החלו בני אדם להתגורר ליד המעינות שהיו אז סמוכים לחוף הים ובתקופת הברונזה הקדומה נוסדה במקום עיר נמל כנענית. בתקופת הברונזה התיכונה מוזכרת אפק בתעודות מצריות ובתקופת הברזל, בימי ממלכת ישראל, הייתה במקום עיר פיניקית.

בתקופה הצלבנית, במאות ה-12 וה-13, הוקמה מצודה (טוּ‏ריס - מגדל מבוצר), שכללה מבצר בן שתי קומות וביצורים בצידה הצפוני. המצודה שמרה על הדרך לנצרת מפני המוסלמים ונקראה ריקורדאנה (Recordane או Ricordane). הצלבנים חנו במקום והמצודה שימשה כמחנה צבאי.

במהלך מסע הצלב השישי, בשנת 1228 הפך הקיסר פרידריך השני את המצודה למפקדתו הראשית והגיע עם המוסלמים להסכם הפסקת אש למשך 10 שנים. בתעודות צלבניות מוזכר ויכוח משפטי חריף בין אבירי המסדר הטמפלרי וההוספיטלרי שהתעמתו על אופן הפעלת הטחנות, הגובה הרצוי של המים, השימוש במים ומעבר סירות בנחל, שלשם הכרעתו נדרש האפיפיור. באותה תקופה פעלו בקומה התחתונה ארבע טחנות קמח שהונעו במים, והקומה העליונה של המבנה שימשה לאחסנה ולמגורים. המעינות הוקפו בסכר לשם הנעתן של הטחנות, שהעלה את מפלס המים ב-2.7 מטרים. הטחנות שימשו כספק הקמח העיקרי לעיר עכו, שהפכה מאוחר יותר לבירת ממלכת הצלבנים. טחנות הקמח הונעו על ידי מים עד ראשית המאה ה-20, עת נדחקו על ידי מנועי דיזל.

מהתקופה העות'מאנית ועד ראשית המאה ה-20 נקרא המקום "כורדאני".

בשנת 1924 רכשה הקרן הקיימת לישראל את טחנת הקמח והשטח סביבה. האגם שימש כחווה לגידול דגי קרפיון מצוי שבה עבדו בתחילה פועלים שכירים שהוחלפו מאוחר יותר בפלוגות עבודה. לאחר מכן שימש המקום כאתר זמני לגרעיני קיבוצים אחרים.

במהלך המרד הערבי הגדול, בשנת 1936, נוספה על גג הטחנה עמדת בטון לתצפית ושמירה על מקורות המים ועל הכביש הראשי הסמוך (כיום כביש 79). בשנת 1942 התירה הקרן הקיימת לקיבוץ משמר הים לעבד חלק מן האדמות בסמוך. באותה תקופה שכן הקיבוץ דרומית לעכו בסמוך לחוף הים. בשנת 1946 עבר הקיבוץ מזרחית למבנה טחנת הקמח (מיקומו נוכחי) ושינה את שמו לקיבוץ אפק.

כיום עומדת במרכז השמורה טחנת הקמח המשמשת כמוזיאון אתנוגרפי קטן. בראש תילן של הערים הקדומות מצויה תצפית שממנה נשקף כל עמק עכו וההרים שמקיפים אותו.

הביצות והמעיינות

הביצות בשמורה הן השריד האחרון לביצות שכיסו כ-20,000 דונם באגן הניקוז של נחל הנעמן. לאחר הקמתם של הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק ואפק בסמוך לביצות, הוחל בייבושן, במטרה להדביר את יתושי האנופלס נושאי המלריה. הייבוש נמשך בין 1937 ל-1939.

בסקר שערכו הבריטים בשנת 1920 נמצאו 35 נביעות של מעיינות. מעיינות אלה נוקזו לתעלות במהלך ייבוש הביצות, והתעלות הן שמוליכות את המים לנחל הנעמן, שממשיך לזרום צפונה לאורך 9 ק"מ, עד שנשפך לים, דרומית לעכו.

החל מ-1960 הוחל בשאיבת מים באזור. כתוצאה משאיבת יתר, יבשו חלק מהמעיינות. ואיכות מימיהם של המעיינות שנותרו נפגעה, ושפיעתם ירדה מ-50 מלמ"ק בשנה ל-2 מלמ"ק בשנה בלבד. בשנים שחונות, נערכות בשמירה חפירות שנועדו להעמיק את גופי המים בה עד מי התהום, וכן מוזרמים אליה מים מהקידוחים הסמוכים, שכן רבים מבעלי החיים והצמחים בה אינם יכולים לשרוד ללא המים.

החי בשמורה

היונק הגדול ביותר בשמורה הוא התאו. עדרים של תאו שהובאו ממצרים בידי בדואים בני שבט ע'ורנה בתקופת השלטון העות'מאני חיו בעבר בשולי הביצות, אך נכחדו. ב-1991 הובאו משמורת החולה שבעה פרטים של תאו, במטרה לשמור על אופי האחו בחלקה הצפוני של השמורה. רעיית התאואים מונעת התפתחות של עצים באזור, ובכך נשמר האופי הפתוח, המתאים לצמחיית האחו הלח.

יונקים נוספים המצויים בשמורה כוללים נמיות, נוטריות, דרבנים, חתולי ביצות, חזירי בר ותנים.

בשמורה עופות מים רבים, ובהם האגמית, אנפת הלילה, הברכיה, הלבנית הקטנה, המגלן החום, הסיקסק והשרשיר. לצדם חיים בשמורה גם ציפורי שיר כגון הצופית והבולבול.

אוכלוסיית הזוחלים בפארק כוללת, לצד נחשים ולטאות גם צבי ביצות וצבים רכים. עם הדגים בשמורה נמנים אמנונים, גמבוזיות, קרפיונים ושפמנונים. כן חיים בה סרטנים, ובהם קפיצונים, שט-צדים וסרטני נחלים.

הצומח בשמורה

עם הצמחים האופייניים לשמורה נמנים האשל, גרגיר הנחלים, הסוף המצוי, הערברבה השעירה, הפטל, הקנה המצוי והשנית הגדולה.

בעבר כיסו את המים צמחי מים כנופר צהוב, נורית מים, נימפאה כחולה ועדשת מים, ואולם אלה התמעטו עד מאוד.

תמונות מהשמורה

טיול החברה להגנת הטבע
צילם:דניאל ונטורה

סיור ותיקי קדומים בשמורה

• ויקישיתוף - תמונות מהסיור

לקריאה נוספת

• עידן שקד, ‏זיהוי טחנות הקמח של דוק ורכורדנא: מפתח להבנת הסכסוך על מימיו של נחן הנעמן במאה השלוש-עשרה, קתדרה 98, דצמבר 2000

קישורים חיצוניים

• Tell Afek - in the Galilee - מאמר מקיף על האתר ההיסטורי בשמורה, באתר BibleWalks.com (באנגלית)