עושר = אושר

ערך זה נכתב בעקבות שיעורו של נועם ויץ, מישיבת קדומים, בכולל למבוגרים "משכן בנימין" על-שם הרב בנימין הרלינג הי"ד בישיבת קדומים - תוכן הדף לא עברה הגהה של המורה והכתוב בו על אחריות התלמיד שרשם את דבריו - הערות יתקבלו מטה

שדות בעמק החולה צילמה: Noaa ויקישיתוף

העושר ניתן לבחינה האם יביא את האושר בארבע ממדים. התלמוד הבבלי הגדיר לנו:" ת"ר איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי רבי מאיר: סימן מ"ט ק"ס: רבי טרפון אומר כל שיש לו ק' כרמים ומאה שדות וק' עבדים שעובדין בהן רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו " (מסכת שבת, כ"ה, ב').

חז"ל אינם מקבלים את האמרה של קהלת:"יש... עושר שמור לבעליו לרעתו" (ה', י"ב) חלק ניכר מהמאוויים הכמוסים של האדם סובב סביב עושרו העתידי. רבים "חולמים" בסתר לבם שבאחד הימים הם יהפכו לפתע לעשירי עולם, וזאת בעקבות זכייה בגורל, ירושה מדוד עלום בארץ רחוקה או בכל דרך מפתיעה אחרת.

העושר מסוגל לא אחת להביא לאושר. באמצעות העושר ניתן לעשות מעשים שיותירו את רישומם הטוב בחיי היחיד והחברה. אולם, יש גם עושר השמור לבעליו לרעתו! הדבר תלוי בעיקר באדם עצמו.

האדם עלול להפוך לעבד נרצע לממונו, הוא אף עלול להפוך לגאוותן וליצור חיץ בינו ובין אלו שלא זכו לעושר. דמותו של קורח משמשת דוגמא לדורות בעניין זה. מפאת עושרו הרב הוא איבד פרופורציות, ניסה להגיע לתפקידים שלא ניתנו לו, למעלות שלא זכה בהן, ובסופו של דבר המיט שואה על עצמו ועל משפחתו.

בד בבד עם הידיעה שיש עושר השמור לבעליו לרעתו, על האדם לזכור שיש גם עושר השמור לבעליו לטובתו, ואם זיכו אותו מן השמים בעושר, מן הראוי שיפנה אותו לאפיקים מועילים, אפיקים שירבו את אושרו ויוסיפו לו זכויות רבות.

המקור:אתר להבים

על פי המקורות ראשי תיבות של עשיר הן: עיניים שיניים ידיים רגליים: ברגע שלאדם יש שתי עיניים ("החכם עיניו בראשו"), שיניים בשביל לאכול וגם לאכוף את החוק כך שיהיה "חוק עם שיניים", ידיים על מנת לעבוד בעבודת כפיים וליצור איתן דברים טובים ורגליים בשביל לשאתו בשבילי החיים. אז, לא נותר לו לאדם, אלא לברך על היותו עשיר בבריאות וביכולות התמודדות.

לכל אחד ביטוי לעושר

רבי צבי הירש (מהר"ץ) חיות כתב:
כל אלו החכמים כל אחד אומר לפי דרכו והתנהגותו.

• ידענו דר"מ היה סנדלר והשתכר בכל שבוע ג' סלעין. אכיל בחד, וסלע אחד לצורך מלבושין, וסלע שלישי נתן לרבנן. ראינו דרכו דלא היה חפץ בעושר, רק נהנה ביגיעו. ומפני זה אמר: איזהו עשיר שיש לו נחת רוח בעשר ושמח בחלקו אם רב או מעט...
• וכן ר' טרפון שהיה לו באמת כרמים ועבדים רבים... דהיינו עשיר גדול אומר: כל שיש לו מאה שדות ומאה כרמים.
• וכן ר' עקיבא שאמר: כל שיש לו אשה צנועה במעשים, היינו ג"כ מפני שע"י אשתו זכה למעלות התורה...
• ורבי יוסי שאמר: איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו מפני שמצינו דר' יוסי אמר יהי חלקי עם המתים בחולי מעים ומפני זה טוב ונאות לפניהם שיהיה להם בית הכסא לשלחנם.

המגמה האמיתית של העושר היא שלות הנפש הנמצאת על ידו

"ת"ר איזהו עשיר, כל שיש לו נחת רוח בעושרו, דברי ר"מ".
מפני שהכל רצין אחר העושר ויש לזה נטיה פנימית אצל רוב בנ"א, ע"כ צריך להגדיר את המושג האמיתי של העושר, לאיזה מטרה טובה הוא נמצא בעולם. והנה עצם מציאות העושר היא סיבה להרחבת הדעת ושלות הנפש, שעל ידן יוכל האדם לעסוק במושכלות, בתורה וחכמה וכל טוב. א"כ המגמה האמיתית של העושר היא שלות הנפש הנמצאת על ידו. אבל אם יהיה העושר מביא את האדם לידי מהומה וטרדא ופיזור הנפש, אין זאת המטרה של העושר, שהרי עצם העושר אינו המטרה כ"א התולדה של מעמד הנפש השקט והדעה המתרחבת היוצא ממנו.(עין איה על מסכת שבת דף ע)

טובת החברה הכלכלית

"ר"ט אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעונדים בהם".
לבד מתכונת העושר להמשיך לבעליו שלוה ורוחב לב אם יחובר לדרך טובה וישרה, יש עוד תכלית למציאות התשוקה של העושר בעולם, שעל כן שם יוצר האדם בקרב בנ"א תשוקה זו של קנין העושר, מפני טובת החברה הכללית, שע"י מציאות הרכוש הרב במקום אחד ע"כ נהנים ממנו הרבה בני אדם מעבדיו ועושי דברו. ויען שנטיה טובה היא לאדם שיהיה חפץ להיות הפועל והמשפיע שממנו ועל ידו יהנו רבים, ע"כ יש נטיה טבעית לעושר בטבע היצירה האנושית. אמנם עפ"ז ראוי שיהיה העושר באופן מתאים להתרבות הנהנים ממנו, דהיינו ריבוי כרמים ושדות וריבוי עובדים. אבל מי שמתשוקתו לעושר מכנס הרבה כסף וזהב ומכניסם באוצרותיו, כעכברא דשכיב אדינרי , הוא אינו מפיק מטרת תשוקת העושר הטבעית.(עין איה על מסכת שבת דף ע"א)

אישה נאה

"ר"ע אומר כל שי"ל אשה נאה כמעשיה".
אפשר לבאר חזיון הטבעי של תשוקת העושר הנטועה בלב בנ"א, אף שמצד עצמו הוא מיוסד רק בדמיון שמיחש זה הרכוש לעצמו וקנייניו כדברי הרמב"ם במו"נ בשלישיי, שנסתעפה הנטיה מפני הצורך שראוי להיות קבועה בלב האדם תשוקה לקנות קנינים המועילים לו באמת. מסוג הקנינים האלה הוא קנין אשה טובה, שרחוק מפנינים מכרהנ. ומתוך שהתשוקה לקנינים יקרים הוטבעה באדם, נתרחבה התשוקה הרבה יותר ממטרתה. והמשובח הוא מי ששומר תמיד את המדה של תשוקת העושר על פי תכונתה השרשית, דהיינו להרבות קנינים שהם טובים בעצם ולא בדמיון, שתוצאותיהם הן טובות אמיתיות ולא מדומות.(עין איה על מסכת שבת דף ע"א)

שמירה מהנזק

"ר"י אומר כל שי"ל ביה"כ ממוך לשלחנו".
כמו שהשביעה מן המזונות הטבעיים תביא עמה ענינים המכריחים להשמר על ידם מנזקם, ואם יכין האדם הסיבות להנצל מהרעה הטבעית המוכרחת מטובת השביעה, אז ינצל מהרעה ותהיה השביעה לו להועיל לחזק חילו. ואם רק בשביעה ישים עינו והסיבות המשמרות אותו מהנזקים הטבעיים הנמשכים ממנה לא יכין לו, אז כפי רוב השביעה יגדל ההיזק. ע"כ כיה"כ סמוך לשולחן העשיר הוא דבר נדרש מאד לשמרו מתקלת הבריאות האפשרית לבא לרגלי שולחן שיש בו כדי שביעה הגונה. כן הדבר נוהג ג"כ בשביעת הקנינים, העושר שאם שאפשר לו לאדם להשתמש בו לתכלית טובה והגונה, אבל כמה צריך האדם להכין לעצמו סיבות המטהרות אותו מהלכלוכים הפנימיים המוסריים שהשובע של העושר יכול ומוכרח להביאם, ורק אז יקרא בשם עשיר, שיהיה עשרו לטובתו, ושיהיה ראוי שיקום חילו, כ"א בהסמיכו טהרת הרגש הטוב, הרחקת הגאוה ואבירות הלב, הרחקת פריקת עול תורה מוסר ויראת ד' העלולה לבא ע"י השביעה של העושר. רק אז יקרא עשיר, בהיות ביה"כ, האמצעי לטהרה של הלכלוך הטבעי המחליא באי נקיונו בהשארתו בגויה, סמוך לשולחנו, ודומה לו האמצעיים המטהרים הרוחניים הדומים לו בערכם.