Family Wiki
Advertisement

Authors: Caulkins, Frances Manwaring, 1795-1869

עונשם של בני עלי והקדשת שמואל לנביא - עיון בשמואל א', פרקים ב'-ג'

תמצית הפרק: בסוף פרק ב', בטרם הקדשת שמואל לנביא, מפורט עונשם של בני עלי. הוא יחול על שלושה תחומים: לא יהיו זקנים במשפחה - כולם ימותו צעירים,בני עלי הכהן, אשר חטאו ימותו ביום אחד וצאצאי המשפחה לדורותם ירעבו ללחם; והרלב"ג מסכם:"וזה היה העונש הראוי להם הם לקחו את אשר לא להם ועשק השם יתברך מהם אשר להם הם בזו הקרבנות ורצה השם יתברך שיגיע להם בבזוי ובשפלות המגיע להם ממתנות הכהונה ולזאת הסבה רצה שלא יכרת זרעו מעם מזבח השי לאדיב את נפשם על מה שנפלו בו מהבוז והשפלות הם השתמשו בקרבנות בחיי גופם לבד ורצה הש"י שיסורו אלו החיים מהם קודם מיתתם; עלי הכהן ושמואל הנער שוכבים באוהל מועד. ושם מתרחש האירוע בו עלי הכהן אינו שומע יותר את דבר אלוקים - רק יושב ולא רואה ואילו שמואל זוכה לקבל את הנבואה "
הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

עונשם של בני עלי[]

  • עונשם של בני עלי חמור, הוא יחול על דורות רבים: עלי הכהן ישכול את בניו ביום אחד, הצאצאים ימותו צעירים ופרנסם תהיה בדוחק
מקרא פירוש רלב"ג

ביאור: הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי. כדי שיראו ברעתם בהיותם תחת כהן מושל עליהם תחת אשר היתה להם הממשלה לולי זה החטא ולזאת הסבה לא ימותו בניך בעודם קטנים אבל ימותו בהיותם אנשים בדרך שיראו שפלותם ודלותם בעבודת הכהונה

ביאור: הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

ביאור: הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם. רל שיבקש לו שישימהו במשמרות כהונה בעבור דבר מועט שיגיע לו מהתועלת בשביל הכהונה ההיא והיא מעה כסף וככר לחם ויספיק לו לראותו שיחברו לאחת ממשמרות כהונה כדי שיגיע לו ממנה מעט לחם לאכול וזהו העונש הראוי לבית עלי תחת לקחם אשר לא להם להשמין את עצמם ויסיר השם יתברך מהם מה שראוי להיות להם בדרך שלא ישאר להם כי אם מעט יוכלו לחיות ממנו בדוחק

ואכן התוצאה תהיה:"וצדוק ואביתר כהנים. הנה ידמה שהעיקר היה צדוק הכהן ואף על פי ששניהם היו משמשין בכהונה גדולה:שמואל ב',כ,כ"ה); כהן נאמן. הוא צדוק שהושם כהן תחת אביתר בימי שלמה: והתהלך לפני משיחי כל הימים. רל לפני המלך אשר יעצור בעמי (מלכים א',ב,כ"ו):(רלב"ג)

גורל בני עלי

רש"י - מימוש העונש - המקור: כתר בר אילן

רלב"ג - כתר בר אילן

והלקח: "וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (שמואל א',ז', ט"ז) - הרלב"ג
העשרים וארבעה הוא להודיע תכונת בני עלי בענין הקרבנות כי בזה תועלת לבאר שמה שהגיע להם מאת השי מהעונש המופלג אשר נזכר בזה הספר היה ביושר ולזה באר שהם פנו אל המדה המגונה מאד והוא הזוללות ובמדה אחרת מגונה גם כן והיא החמס עד שנאצו בזה מנחת ה' וזכר עוד מגנותם שהם היו מתעצלים בהקרבת הקרבנות עד אשר ישכבון ועדיין לא הקריבו קני הזבות והיולדות וכל זה היה מפני שלא ידעו את ה' ולזה לא השגיחו בתכלית הכוונה אשר בעבורה היו הקרבנות שאם היו משגיחים בו היו משתדלים להתנהג בענין הקרבנות בקדושה וייראו מלהקל בענינם, העשרים וחמשה הוא להודיע מעלת שמואל מקטנותו עם בני עלי לא למד ממעשיהם ולזה שב לזכור ששמואל היה משרת את ה' אחר זכרו רוע תכונת בני עלי וזכר עם זה שמחת עלי בו מצד טוב תכונתו ולזה זכר שהיה עלי מברך את אלקנה ואת אשתו בבאם שם לרגל, העשרים וששה הוא להודיע שכבר נתקיים מה שנתנבאה חנה ואמרה עד עקרה ילדה שבעה ושכבר נתקיימה תפלת עלי במה שהיה אומר יתן ה' לך זרע מן האשה הזאת ולזה זכר שכבר ילדה שלשה בנים ושתי בנות, העשרים ושבעה הוא להודיע שהתוכחת בחטאים הקשים לא יספיקו בה דברים רכים ולזה זכר תוכחת עלי לבניו שלא היו בה דברים קשים נגלים בתחלת העיון כראוי בענין אלו החטאים ולזה גנה אלו החטאים השי על צד התוכחת ואמר לשמואל כי גם עלי חטא מפני שידע חטא בניו ולא כהה בהם כראוי ומזה המקום יתבאר כי לא מנע השי דרכי התשובה מבני עלי שאם היה הענין כן לא היה השי מגנ' עלי על זה בזה האופן ואפשר שאמר שאף על פי שרצה השי שלא ישובו כי חפץ להמיתם היה ראוי לעשות לעלי הראוי לעשות לו מהתוכחות, העשרים ושמנה הוא להודיע שמי שיחטא לאשר גמלהו טובות רבות הנה חטאו יותר גדול מאד ממה שהיה אם לא גמלהו אלו הטובות ולזה כאשר רצה השם להודיע לעלי העונש הנפלא שיענשהו על אלו החטאים הודיע לו תחלה רבי הטובות אשר גמלהו כי מפני זה היה ראוי שיהיה נשמר יותר מחטא להשם יתברך ולזה היה העונש הזה הנפלא שתאבד הכהונה הגדולה ממשפחתו ותנתן לזרע פנחס בן אלעזר אשר כבד להשי בכל עוז וזה מבואר בפנחס בן אלעזר הלא תראה כי יהושע היה טפל לאלעזר שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמד ופנחס קנא לאלהיו בשטים ומסר עצמו לסכנה גדולה בעבור כבוד השם יתברך וכן היה מעת היות צדוק כהן גדול עד תחלת בית שני כי יהושע בן יהוצדק היה מזרע פנחס בן אלעזר כמו שנזכר בספר דברי הימים והוא היה כהן בתחלת בית שני וראוי שנאמין לפי זאת הנבואה שכל ימי בית שני נתקיימה הכהונה הגדולה לזרע אלעזר כי הכהנים שהיו מזרע איתמר היו מעטים ודלים כי לא היתה להם שררה ולזה לא היו יכולין לתת ממון למלכי ישראל שיעמידום כהנים גדולים וזה היה העונש הראוי להם הם לקחו את אשר לא להם ועשק השם יתברך מהם אשר להם הם בזו הקרבנות ורצה השם יתברך שיגיע להם בבזוי ובשפלות המגיע להם ממתנות הכהונה ולזאת הסבה רצה שלא יכרת זרעו מעם מזבח השי לאדיב את נפשם על מה שנפלו בו מהבוז והשפלות הם השתמשו בקרבנות בחיי גופם לבד ורצה השי שיסורו אלו החיים מהם קודם מיתתם,

מדוע נענשו צאצאי בני עלי להיות עניים[]

  • 'המחשה של "מידה כנגד מידה": במקום "להשמין את עצמם" - "יוכלו לחיות בדוחק"

וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם(שמואל א',ב', ל"ו)
כפי שראינו לעיל, הרלב"ג מפרש:"יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם. רל שיבקש לו שישימהו במשמרות כהונה בעבור דבר מועט שיגיע לו מהתועלת בשביל הכהונה ההיא והיא מעה כסף וככר לחם ויספיק לו לראותו שיחברו לאחת ממשמרות כהונה כדי שיגיע לו ממנה מעט לחם לאכול וזהו העונש הראוי לבית עלי תחת לקחם אשר לא להם להשמין את עצמם ויסיר השם יתברך מהם מה שראוי להיות להם בדרך שלא ישאר להם כי אם מעט יוכלו לחיות ממנו בדוחק.
המלבי"ם מפרט את טיבו של העונש:"והיה ואז תתקיים גם הקללה השנית שאמר והבטת צר מעון, שכל הנותר מבית עלי יבא להשתחוות להכהן גדול בעד אגורת כסף ויבקש מאתו שיספחהו אל אחת המשמרות כדי שיהיה לו פת לחם לאכל, (ואגורת מענין גרה וכן תרגם יונתן למעת דכסף, והא' נוסף)
תרגום יונתןמתאר את מצבם בעתיד:"וִיהֵי כָּל דְיִשְׁתָּאֵר בְּבֵיתָךְ יֵיתֵי לְאִשְׁתַּפָּלָא לֵיהּ לְמָעָא דִכְסַף וּפִתָּא דְלַחְמָא וְיֵימַר מְנִינִי כְעַן לַחֲדָא מִמַטְרַת כַּהֲנַיָא לְמֵיכַל פִּתָּא דְלַחְמָא

רבי יוסף קרא

והמלבי"ם מסכם:"ואיש עתה פי' שלש הקללות האלה שנית כסדרן ובאר פרטיהם, א) נגד מש וגדעתי את זרועך, באר בל יחשוב שלא יהיו בניו שופטים וזקני ישראל רק יהיה להם פרנסה ועסק אחר, לא כן, כי ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, שבכז ישארו משרתי מזבח ויהיו שפלים ונבזים ב) נגד מש והבטת צר מעון מבאר שישארו במזבח תמיד על האופן לכלות את עיניך לראות גדולתו ביד אחרים שהם בני אליעזר והוא יהיה בעוני וחוסר כל, ג) נגד מש ולא יהיה זקן בביתך באר שלא ימותו כשהם קטנים שאין הצער גדול כל כך רק וכל מרבית ביתך ימותו אנשים גדולים שהאבל רב והצער גדול (שמואל א',ב',ל"ג)

שמואל ועלי במשכן[]

  • 'היכן עלי ושמואל שכבו - כנראה שכבו במקום בו מותר לשכב: ואיך הגיע אליו הקול מקודש הקדשים" המשמעות: "צדיק שוקע וצדיק זורח";

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, באחד הימים, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ סמוך להיכל, וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. (ג) וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה. נרות המנורה צריכים היו לדלוק כל הלילה ולא לכבות, אך ייתכן שהיה גם נר אחר, שיועד לספק אור למקום, והוא עוד לא כבה לגמרי. וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים. כנראה שכב באחד המקומות בהיכל ה' שבו מותר היה לשכב, ולא באותו חדר שבו שכן ארון ה'. הוא לן סמוך לקודש בין היתר משום שגם עלי שכב במתחם המקדש, ושמואל צריך היה להימצא בקרבתו. (ד) וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל בשמו. וַיֹּאמֶר שמואל : הִנֵּנִי, אני מוכן ומזומן. (ה) וַיָּרָץ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי־קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב׃ (ו) וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב׃ (ז) וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת־יְהוָה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר־יְהוָה׃ (ח) וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא־שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר׃ (ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם־יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ׃ (י) וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ׃(ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ - אתר 929)
המלבי"ם שואל:"מש והנער שמואל משרת וכו' כבר נאמר (ב' יא ושם יח), שם אמר לפני ה' ופה אמר לפני עלי, ודבר ה' היה יקר וכו' לא נודע מה ענינו פה, מהו ויהי ביום ההוא באיזה יום, ומה צורך להודיע שעיני עלי החלו כהות, איך יתכן ששכב שמואל בהיכל ה' אשר אין זר נכנס שם ואף כי לשכב ולישן, ולאיזה צורך אמר ונר אלהים טרם יכבה.
ומבאר:"ועלי שכב במקומו, רצה לומר שלא שכב בהיכל ה', היינו מתבודד בעיונו ומחשבותיו בעניני הקדש ההיכל והארון כמש בשמואל ושמואל שוכב בהיכל ה' כמו שנבאר, רק שכב במקומו הגשמי ממש שכיבה של שינה, ועבודת הכהן היה לשמור את המקדש, (כמש בשלשה מקומות הכהנים שומרים) וגם בלילה לא ישכב לבו במקום רק ישכיל לחשוב מחשבות בקדש, בין בתכונותיו הגופניות שעיניו החלו להיות כהות משיבה וזקנה ופתאום עבר עליהם החולשה עד שלא יוכל לראות לגמרי וכפי שירד עלי ושמשו היתה קרובה להשתקע אל המערב כן היה מוכרח כי כאור בקר יזרח שמשו של שמואל יפיץ קדים עלי ארץ וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר ונר אלהים טרם יכבה וכו'
רבי יצחק אברבנאל מרחיב:"וזהו שאמר (ג) ונר אלקים טרם יכבה, הוא נר המנורה, כי בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים לא היה נר דולק, והודיענו בזה שבאה הנבואה ההיא לשמואל קודם שכבו נרות המנורה בעוד לילה בכמו זמן קריאת הגבר, שהרי אמר אחר כך וישכב שמואל עד הבקר וגומ', וזכר זה להודיע שהיה העת מוכן להגעת החלומות הצודקים ולהגיע הנבואה אליו, להיותו אצל עלות השח' אחרי התכת האדי' מהמוח ולאות הכזבת המדמה, או אמר זה להגיד שהיה נר במקדש והיה שמואל רואה שאין שם אדם שיקרא אליו ולכן הלך אצל עלי: עוד הודיע ענין שני, והוא באי זה מקום ובאיזה תכונה הגיעה אליו הנבואה, ואמר ושמואל שוכב במטתו ונח על השלם שבתכונות לשמוע הקול ולקבל אותו השפע.
עוד הודיע ענין שלישי. והוא מאיזה מקום בא אותו הקול והקריאה, ואמר בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים, ובי"ת בהיכל אינה בי"ת המקום כמו שחשבו המפרשים, אבל היא בי"ת החומר, כמו (שמות ל"ח ח') במראות הצובאות (שם ל"ה ל"ב) בזהב ובכסף, יאמר שהיה שמואל עליו השלום שוכב ומתבודד בענין היכל ה' אשר בו ארון אלקים, ולהיותו משוטט מחשבתו בענין הארון באהו הנבואה איך יגלה ארון האלקים כמו שיזכור, ומלת שוכב יאמר על היותו מחשב בדבר, כמו שאמר (קהלת ב' כ"ג) גם בלילה לא שכב לבו, ואמר (שיר ג' א') על משכבי בלילות. רומז על המחשבות. ואפשר עוד לומר שבי"ת בהיכל ה' תשמש במקום מן, כמו (ויקרא ח' ל"ב) והנותר בבשר ובלחם (בראשית ח' י"ז) בעוף ובבהמה (שמות י"ב י"ט) בגר ובאזרח הארץ, כמו שזכרו האפוד בספרו, יאמר שמהיכל ה' אשר שם ארון האלקים מאותו היכל קרא ה' את שמואל, ויהיה אם כן אומרו בהיכל ה' אשר שם ארון האלקים דבק עם ויקרא ה' אל שמואל שיזכור. והנה זכר זה להודיע שלא היה הקול אנושי ולא מלאכותיי, אבל היה יוצא ממקום קדש הקדשים, וכמו שנ' במשה (שם כ"ה כ"ב) ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים. ועם היות שעלי לא הבין הקול מאיזה מקום היה יוצא, רצה הכתוב להודיע האמת איך היה, והנה בעל הטעמים שם האתנח בשוכב, והוא ממה שיורה שבהיכל ה' אינו דבק עם שוכב, כי אם עם ויקרא ה' אל שמואל, עם היות ששם סוף פסוק ביניהם. והנה ראיתי שיונתן כוון לפירוש האמתי הזה. אמר ובוצין בית מקדשא דיי' עד לא טפח, ושמואל שכיב בעזרת ליואי, וקלא אשתמע מהיכלא דיי' דתמן ארונא דיי', ראה גם ראה שעשה בי"ת בהיכל ה' כמו מ"ם, ושאמר שבא הכתוב להודיענו שבא הקול והקריאה מהיכל ה'. וכן כתב רש"י זכרונו לברכה בהיכל ה' אשר שם ארון האלקים ויקרא ה', והקול יצא מבית קדש הקדשים שקרא לשמואל, סוף מקרא העליון מחובר לראש מקרא האחרון, וזהו שאמר הכתוב (איוב ל"ז ה') ה' ירעם אל בקולו נפלאות. עלי היה כהן ושוכב מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ וקפץ הקול דרך עלי לשמואל, במסכת תמיד. (עיין רש"י) ולפי דבריהם אלה יהיה פי' ועלי שוכב במקומו, רוצה לומר מקום הכהן שהוא מבפנים לא שמע הקול האלקי ששמע שמואל מבחוץ. ונוכל לומר שאמרו ועיניו החלו כהות בא להודיע שהיה חסר הראות, ומפני זה היה ראוי שיהיה שלם חוש השמע, ועם כל זה לא שמע כלל וכל זה מסכים למה שפירשתי. ובדרש אמרו (מ"ש פר' ח') וזרח השמש ובא השמש (קהלת א' ה'), עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק אחד הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, עד שלא השקיע שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, וזהו שאמר הכתוב ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. והמאמר הזה קיימו וקבלו חכמינו זכרונם לברכה ביניהם להאמינם שההשגחה האלקית תקים בכל דור ודור נגיד ומצוה לאומים, עד שאמרו שם במדרש שמואל מאמר עצום מאד. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין דור שאין בו כאברהם, אין דור שאין בו כיעקב, אין דור שאין בו כמשה, אין דור שאין בו כשמואל, ולזה נאמר אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל, רצו לומר שעל כן נכפלו שמותיהן להעיר שתמיד בכל דור יהיו כמותם. ואין ראוי שיודו זה במעלת נבואתם, כי כבר אמרה תורה (דברי' ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. כי אם בהיותם מגינים על דורם כל אחד בערך דורו. כאמרם (ר"ה כ"ה ע"ב) יפתח בדורו כשמואל בדורו, וזה נרמז כאן באמרו ונר אלקים טרם יכבה. הנה עשו נר אלקים רמז לנפש. על דרך מאמר שלמה עליו השלום (משלי כ' כ"ז) נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. וכפי זה המאמר יהיה פירושו ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות, שהיה עלי שוכב ועומד במקומו ומדרגתו כמשפט העם, והיה רוח הקדש הולך ופוסק ממנו ולא היה רגיל אצלו כבתחלה, ולזה המשיל הפסק נבואתו בכהות העינים והעדר הראות, ושבאה הנבואה לשמואל ולא באה אליו. ובמדרש שמואל (פרש' ח') אמרו כל המעמיד בן רשע עיניו כהות, מנא לן? מיצחק וכן עלי. ולדעת הדרש הזה יהיה הפסוק הזה הקדמת ידיעה למה שבאה הנבואה לשמואל:

ההבדל בין צדיק שוקע וצדיק זורח[]

  • 'עלי לא יכול לראות ואילו שמואל "שוכב בהיכל ה': שם ' מוזכר בהקשר לשמואל שלוש פעמים, לעומת העדר איזכור אצל עלי"

רבי יצחק אברבנאל מפרש:"ושמואל שב אל המטה בבושת פנים ובאהו הקול פעם שנית ויקראהו שמואל, ואין ספק שחשב שעלי היה קורא אותו אבל לא אמר הנני מהמטה וגם לא רץ כמו שעשה בראשונה, לפי שהכלימו עלי בפעם הראשונה, ולזה הלך אליו ואמר הנני כי קראת לי, רוצה לומר הנה עתה לא תוכל להכחיש שקראת לי אחרי ששנה הקול שתי פעמים, וידמה שעלי הרגיש בדבר ולכן לא גער בו כבראשונה, אבל אמר לו בני שוב שכב, הנה הוסיף בדבריו לומר בני לדבר על לבו, לפי שהיה כבר הדבר אצלו בספק אם היה דבר נבואיי או מפעל הדמיון, כי התבגרות הדמיון באיש הבריא לא יהיה כי אם על המעט ולא יתרבה, ולכן בלשון רכות אמר בני שוב שכב
ועוד:"ושמואל שב אל המטה בבושת פנים ובאהו הקול פעם שנית ויקראהו שמואל, ואין ספק שחשב שעלי היה קורא אותו אבל לא אמר הנני מהמטה וגם לא רץ כמו שעשה בראשונה, לפי שהכלימו עלי בפעם הראשונה, ולזה הלך אליו ואמר הנני כי קראת לי, רוצה לומר הנה עתה לא תוכל להכחיש שקראת לי אחרי ששנה הקול שתי פעמים, וידמה שעלי הרגיש בדבר ולכן לא גער בו כבראשונה, אבל אמר לו בני שוב שכב, הנה הוסיף בדבריו לומר בני לדבר על לבו, לפי שהיה כבר הדבר אצלו בספק אם היה דבר נבואיי או מפעל הדמיון, כי התבגרות הדמיון באיש הבריא לא יהיה כי אם על המעט ולא יתרבה, ולכן בלשון רכות אמר בני שוב שכב: ג׳:ז׳ אוהנה אמר הכתוב אחר זה ושמואל טרם ידע ה' וטרם יגלה אליו דבר ה', והרב המורה כתב בחלק שני מספרו, שהקול והדבור שבא לנביאים כלם היה תמיד במראה הנבואה ולא בהקיץ, והיה תמיד קול מושכל לא קול מוחש, ומאשר הוקשה לו מה שנזכר כאן בענין שמואל השיב עליו בפר' מ"ד (דף קכ"א ע"א) מאותו חלק ואמר זה לשונו. ואפשר שישמע הנביא הדבר ההוא שישמעהו במראה הנבואה בדבר הרגיל הנודע עד שלא ירחיק ממנו דבר, יתבאר זה מענין שמואל, כי כאשר קראהו השם בענין הנבואה חשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם שלשה פעמים, אחר כך ביאר הכתוב עלתו ואמר שאשר חייב לו זה להיותו חושב שהקורא אותו עלי הוא, לפי שלא היה נודע אז שדבר השם לנביאים יהיה בזאת הצורה ולא נגלה לו זה הסוד עדיין, והוא אמרו ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה וגו', רוצה לומר שהוא לא היה יודע ולא נגלה לו שכן הוא דבר ה', או יהיה אמרו טרם ידע את ה', רוצה בו שלא קדמה לו נבואה, כי כאשר יתנבא כבר נאמר לו במראה אליו אתודע. ויהיה פירוש הכתוב לפי ענינו כן, ושמואל לא התנבא קודם לזה ולא ידע כי כן תהיה צורת הנבואה עד כאן. ואני כבר תמהתי בספר מחזה שדי אשר לי, שאין הדבר כמו שחשב הרב המורה, ושהקול אשר בא לשמואל היה כקול אשר בא לישראל בהר סיני בספור שתי הדברות, ושהיה קול מוחש מגיע לאזניו והיה קול אלקי נברא בדרך נס, ושהנבואה פעמים תבוא לנביאים מושכלת בהתודעות ברור מגיע לשכליהם, ופעמים תבוא מדומה בצורות אשר יראו בכוחם המדמה, ופעמים תבוא מוחשת בקול מגיע לאזניהם ובדבר נורא שיראו לעיניהם בפעל, ושכל אלה מיני נבואה הם. וחכמי הנוצרים בספריהם הסכימו על זה. ואין ראוי במקום הזה שנתטפל בזה הדרוש, אבל ראיתי בפירוש הפרשה קשה לרב המורה מדוע בא פסוק ושמואל טרם ידע את ה' בין הקריאה השנית לשלישית? ויראה מדבריו שהוא חשב שהיה אחרי כל הקריאות ושלא עיין בכתוב. ואחשוב אני שלא בא הפסוק הזה כי אם להבדיל בין עלי ובין שמואל, כי עד הנה עלי בקריאה הראשונה לא חשב שהיה קול נבואיי וגם שמואל לא חשבו כן, והיו שניהם שוים בהעדר ההבנה בזה, אבל אחרי שקראו שנית הרגיש עלי קצת בדבר ואמר בני שוב שכב כמו שאמרתי, ובפעם השלישית הבין בשלמות כי ה' קורא את הנער ושמואל לא הרגיש כלל גם בפעם השנית גם בשלישית עד שלמדו עלי, ובא הפסוק הזה לתת הסבה למה לא הרגיש שמואל בדבר כמו שהרגיש עלי ואמר ושמואל טרם ידע את ה', רוצה לומר עלי היה לו מקום להבין ולדעת לפי שכבר ידע את ה', כלומר שהתנבא הוא עצמו והיה נגלה אליו דבר ה' שיבא פעמים בקול מוחש, אבל שמואל עדין לא ידע את ה' כי לא התנבא עד הנה, ועוד שלא נגלה אליו דבר ה', רוצה לומר לדעת מפי שומע ומלמד איך תהיה צורת הנבואה. ולכן לא הרגיש כלל בקריאות עד שהודיעו עלי אמתת הדבר. ות"י עד לא אליף למדע דחלתא דיי'. ג׳:ח׳ אוזכר הכתוב שבפעם השלישית הלך שמואל לעלי, כי לא נמנע מלכת אליו עם היות שלא ענהו בשאר הפעמים בחפצו, ושאז הבין עלי כי ה' קורא לנער, (ט) ואמר עלי אליו שוב שכב והיה אם יקרא אליך (רוצה לומר אותו הקול ששמעת) ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך, ומדברי עלי יתבאר מה שאמרתי שהיה הנהוג לבוא לנביאים קול מוחש לדבר עמהם, ולכן הבין שיי' קורא לנער, ואם היה כדעת הרב המורה, יקשה איך הבין עלי שיי' קורא לנער בהיות מהנמנע שתבוא הנבואה בקול מוחש? אבל האמת יורה דרכו שהיה דבר נודע אצל עלי שצורת הנבואה כן, ומאשר ראה ששמואל שמע הקול פעמים שלש והיה כבר ער וביקיצה שלימה היה שומע אותו, ועוד שעלי לא היה שומע ממנו כלל, גזר מההקדמות האלה שהיה דבר אלקי שהקב"ה היה משמיע למי שירצה, על דרך (במדבר ז' פ"ט) וישמע את הקול מדבר אליו, ואמרו חז"ל (יומא פ"א ד' ע"ב) קול לו קול אליו, משה היה שומע וכל ישראל לא היו שומעין. ואמנם למה באה הנבואה הזאת בזה האופן אל שמואל, והסבה אצלי הוא, לפי שידע עלי ממנה וישאלהו בבקר עליה ויהיה שמואל מוכרח לספרה אליו, מה שלא היה כן אם באתהו הנבואה לשמואל כדרך שאר הנביאים, כי אולי היה בוש ונכלם מלאמרה לעלי רבו, כי גם בכל זה לא אמרה אליו כי אם אחרי השבעתו אותו כמו שיזכור

השיעור הבא[]

Advertisement