Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

ניצנה_עיירת_קצה_של_המסילה

ניצנה עיירת קצה של המסילה

ניצנה עיירת קצה של המסילה

עוג'ה אל חפיר היתה עיירה בימי מלחמת העולם הראשונה בגבול ארץ-ישראל וחצי-האי סיני. היה זה מקום המים השופע ביותר בסביבה מדברית זו. החל משנת 1906, השלטון הפך את המקום למרכז מינהלי, אשר ממנו הייתה שליטה על שבטי מדבר סיני.

שיא הפריחה של המקום הייתה בשנת 1917, כאשר הוא ריכז סביבו מחנות של הצבא העות'מאני. באתר היה בית חולים, תחנת רכבת (מבאר שבע לכיוון מדבר סיני - קוסימה) ובו היו מנבני ממשל.

היום נקרא המקום בשם ניצנה.

סקירה של אבי ששון וטל קציר הביאו את סיפורו של המקום בכנס הרכבות בדרום ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

תל ניצנה[]

Hafir el Aujah00042v

עוג'ה אל-חפיר - העיירה הצבאית העות'מאנית, 1915 - כמעט בשיא פריחתה

מהויקיפדיה[]

Tel nitzana

התל 2006 צילם ףחגי בר-שלום

PikiWiki Israel 5009 old nitzana

תל ניצנה בנגב - מבט מלמטה כלפי התל צילם: אבישי טייכר

MilitaryRailwayPalestine He

מסילת הברזל הצבאית העות'מאנית בארץ ישראל 1914-1917 שירטט: Itzuvit

[[תמונה:

NizanaHospital

שרידי בית החולים בתל ניצנה - צולם על-ידי: Mark A. Wilson

ניצנה הייתה ישוב נבטי בנגב המערבי על דרך הבשמים בסמוך לכתף ניצנה ובקרבת ניצנה של היום.

החל במאה השלישית לפני הספירה נודע המקום כעיר נבטית. בזמן שלטונה של האימפריה הביזנטית הגיע המקום לפריחה ושגשוג, ובמקום נמצאו שלוש כנסיות מאותה התקופה שנשתמרו עד היום, ומצודה מלבנית שגודלה 85X35 מטרים, מוקפת חומה עם חמישה מגדלים מרובעים. בחצר המצודה היה מאגר מים מקורה בקשתות. לפי הפאפירוסים שהתגלו באתר זה, ידוע שבמקום שכנה יחידה צבאית של פרשים. המצודה תוארכה למחצית הראשונה של המאה החמישית לספירה. היישוב "ניצנה" ננטש, כנראה במאה ה-9, לאחר הכיבוש המוסלמי.

הבנייה העתיקה באתר נשתמרה עד ראשית המאה ה-20, (1902), עת העות'מאנים התחילו לבנות בו תחנת משטרה. ב-1906 לאחר סימון הגבול בין ארץ ישראל שבידי העות'מאנים לחצי האי סיני שבידי הבריטים עלתה חשיבותו של המקום, משום היותו נקודת גבול, והעות'מאנים הקימו בו מרכז מינהלי לאזור בשם "עוג'ה אלחפיר" (או עוג'ה עלע'פיר) תוך הרס של מרבית המבנים העתיקים. נבנה גם בית חולים אשר חלקו נשתמר עד ימינו. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה עוג'ה אלחפיר למרכז לוגיסטי צבאי ונקודת יציאה ליחידות הצבא העות'מאניות והגרמניות שפעלו במרחב חצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. מסילת הרכבת הצבאית שסללו העות'מאנים בסיוע הגרמני - המסילה המזרחית, הגיעה ב-10.5.1916 לעוג'ה, ומשם נמתחה לקוסיימה. השריד היחיד כיום בעוג'ה לתחנת הרכבת הוא מגדל מים למילוי דוודי המים של מנועי הקיטור של הקטרים ושרידי הסוללות עליהם הונחו פסי הרכבת.

בימי השלטון הבריטי בארץ ישראל נערכו חפירות ארכאולוגיות במקום ונתגלה שם העיר הנבטית לאחר מציאת 195 מגילות פפירוס בחורבות העיר. במאי 1948 נתפס המקום על ידי הצבא המצרי ונכבש מאוחר יותר במהלך מבצע חורב (דצמבר 1949) על ידי חטיבה 8 אשר נלחמה באזור כתף ניצנה. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע שניצנה תהיה אזור מפורז ובה ישבה ועדת שביתת הנשק הישראלית-מצרית. בעקבות פעילות פדאיון והתבצרות מצרית באזור ולאור חשיבותו האסטרטגית בהגנת הנגב ובאר שבע נסוגה ישראל מהסכם הפירוז, הקימה מזרחית לניצנה את האחזות נח"ל קציעות ב-1953 ומדרום לה את האחזות נח"ל בארותיים ב-1955 ולבסוף השתלטה על האזור המפורז בקרב לילי אל מול גדוד מצרי שנסוג מן המקום. צה"ל פרק את המבנים הספורים (הבנייה העות'מאנית והבריטית מראשית המאה ה-20) שנותרו במקום.

בקיץ 1986 החלה לפעול באתר משלחת חפירות ניצנה ברשות ד"ר דן אורמן וד"ר יוסף שרשבסקי. החפירות חשפו מבני מגורים, גרם המדרגות שעלה אל ראש התל, את הכנסייה המזרחית וקפלה.

כיום האתר מוכרז כגן לאומי.

לקריאה נוספת[]

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. ביקורת: זאב זיוון, ‏נצנה היא נסנה, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 172-171 קובץ PDF .
Advertisement