עגלת צב

קורבנות הנשיאים(c)- ציור לפרשת: נשא מאת אהובה קליין, פורסם בז' בסיון תש"ע (20/05/2010) "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה..." [במדבר ז,ג

עגלת צב הוא כנוי לעגלה עם מכסה. או, בהרחבה: עֶגְלֹת צָב – הנשיאים הביאו תרומה למשכן "שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר". מה היא עגלת צב? יש שפירשו (רש"י) שהכוונה לעגלות מכוסות, כמו שהצב מכוסה בשריון. יש שהסבירו שצב הוא קיצור של צבא, והכוונה לעגלות גדולות (רמב"ן) או לעגלות שיכולות ללכת בדרכים קשות כמו בצבא (רשב"ם), ויש שפירשו שהצבים הם סוג של שוורים שמושכים את העגלות (ראב"ע).

• ליקט הרב ירון, בארות יצחק

בספר במדבר נאמר:"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם: ב ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים: ג ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן (פרק ז)

רש"י פירש:" שש עגלת צב - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו, כ) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים:" (ספר במדבר, ז, ג)

מה חשבו הנשיאים?

הרשב"ם פירש: בעבור היות העגלות לצורך הקורבנות יביאו קרבן לבדק הבית. והנה חשבו הנשיאים שלא יתכן שישאו הלווים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאוד והביאו מעצמם עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אלוהיהם לשאת אותם בעגלות.

כיצד הביאו את מתנתם?
ויתכן שנפרש: שש עגלות גדולות נושאות קורבנותיהם. ושנים עשר בקר מושכים העגלות. והנה הביאו העגלות מלאות והבקר לפני המשכן. וה' ציוה את משה "קח דרך הלשון לומר עגלות על המילוי שבהן. ויתכן שיהיה "צב" מלאות ויהיה "שש עגלות צב" שש עגלות של מילוי ומילואן היה מקורבנות החנוכה.

מאיתם" הכל. והיו העגלות והבקר שאינם לקרבן "לעבוד את עבודת אוהל מועד". ואחר כך לקחו הנשיאים את קורבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן. כי היו חושבים להקריב הכל בו ביום אחר שהורשו להקריבם לו. וה' ציוה "נשיא אחד ליום יקריבו". ולכך לא הוצרך לומר עתה "קח מאיתם".

שני נשיאים בעגלה אחת

"ויביאו את קרבנם...

עגלה על שני הנשאים

ושור לאחד" (במדבר ז,ג)

שני נשיאים, ראשי שבטים, קרואי העדה, אנשי שם, וכי לא צר להם המקום על עגלה אחת?

נסיון חיינו הציבוריים מעורר אצלנו פליאה גדולה על המראה שלפנינו, זו נראית לנו אידיליה שלא מעלמא הדין. אכן, אם נדייק בלשונו של הכתוב, תעלם הפליאה.

אמנם כששני נשיאים יושבים על העגלה, כל אחד רואה את עצמו רכוב על עגלת הציבור, כל נשיא רואה את עצמו רם ונישא, אז באמת צר המקום מהכיל מישהו אחר במחיצתו.ברם, במקרה שלנו נאמר על נשיאי ישראל "עגלה על שני הנשיאים" – כל אחד מהם היה חדור בהכרהה שהעגלה של הציבור רכובה עליו.

הוא נתון מתחתיה והוא הנושא הנושא בעול הציבור, כעצת הזקנים לרחבעם "אם היום תהיה עבד לעם הזה".

כשזאת היא ההכרה הכללית, וכך היא גם ההרגשה היומיומית, שמח כל נשיא על שיש לידו עוד נשיא אשר עול הציבור מוטל עליו, עוד מישהו אשר מרגיש את כל כובד העול, ואשר יכול וגם רוצה לשתף פעולה ולסייע בעצה ובתושיה.

ויפה פירש ר' עובדיה ספורנו: "עגלה על שני הנשיאים – לאות אחוה ביניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם".

המקור: הרב משה צבי נריה בסיפרו "נר למאור" צוטט כאן

• י.ל.פרץ, התאווה לבגדים - החסיד אלימלך נסע תיכף ומיד הביתה, ושׂכר עגלת-צב, כדרך הגבירים. והציעו את העגלה בפנים כמטה: תבן וכרים וכסתות. ושני זוגות סוסים אסרו אליה... ובעיירות הקרובות, באישבּיצא, בקראסנוֹסטב וכדומה, מוכנים סוסים לחלופין... ונוסעים. הסוסים דוהרים כנשרים, בעל-העגלה אינו מניח את השוט – צריך לבוא ללובלין ב"כי-טוב".
• פרויקט בן יהודה