Family Wiki
Register
 
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 34: שורה 34:
 
המקור: הרב משה צבי נריה בסיפרו "נר למאור" [http://he.judaism.wikia.com/wiki/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D צוטט כאן]
 
המקור: הרב משה צבי נריה בסיפרו "נר למאור" [http://he.judaism.wikia.com/wiki/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D צוטט כאן]
   
==לימוד מסכת שבת==
+
==לימוד רשות הרבים מן המשכן==
 
(בעקבות שיעורו של הרב צבי פרבשטיין בכולל בנימין ליד ישיבת קדומים)
 
(בעקבות שיעורו של הרב צבי פרבשטיין בכולל בנימין ליד ישיבת קדומים)
   
  +
מצאתי את הדברים הבאים : [http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=106 טלטול ברשות הרבים מדור לדור]
  +
  +
'''וכך נלמדת גם מידתה של רשות הרבים מן המשכן:''' על בני מררי (משבט לוי), נושאי משא קרשי המשכן, כתוב: "ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל כליו וכל עבדתו" (במדבר, פרק ג, לו). נאמר על קרשי המשכן כי אורכם עשרים אמה, רוחבן אמה וחצי, ועוביין אמה (שמות כו, טז). כיצד נשאו בני מררי קרשים כבדים אלה כשעברו את מסעות בני ישראל במדבר? זאת לא ביארה לנו התורה במפורש, אבל כתבה שבני מררי קיבלו עגלות: "ואת ארבע העגלת ואת שמנת [לשון 8] הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם" (במדבר ז, ח). וכך כתב הרמב"ן (במדבר ז, ב-ה): "ויקריבו נשיאי ישראל וגו' ויביאו את קרבנם לפני ה' – בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן... והנה חשבו הנשיאים, שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאד והביאו מעצמן עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות".
  +
  +
התורה לא ביארה לנו, באיזה אופן נסעו בני מררי עם העגלות. האם נסעו ארבע העגלות בטור אחד או שמא ארבע עגלות לרוחב או אולי שתיים, זו בצד זו ואחריהן עוד שתיים זו בצד זו. וכן לא ביארה התורה את רוחבן של העגלות.
  +
  +
אבל חכמינו שיושבים מאחורי הפרגוד (אפילו 1500 שנה לאחר מעשה) ידעו בדיוק מה ואיך היה במסעות בני מררי, וכך כתבו (שבת צט ע"א): "אמר אביי: בין עגלה לעגלה כמלא ארך עגלה. וכמה ארך עגלה? חמש אמות... אמר רבא: צידי עגלה [חלל שבין דפנות לאופנים ועובי הדופן ועובי האופן – רש"י] כמלא רחב עגלה. וכמה רחב עגלה? שתי אמות ומחצה. למה לי? [בשביל מה צריך שיהיה רוחבה 2.5 אמה?] באמתא ופלגא סגיא! [הרי באמה וחצי מספיק] – כי היכי דלא לידדו קרשים [שלא יהיו הקרשים המוטלין לאורכן על דפנותיה לרחבן מדדין (זזים) ונוטין (ליפול) לכאן ולכאן – רש"י]. אלא דקיימא לן: דרך רשות הרבים שש עשרה אמה, אנן דגמרינן לה ממשכן, דמשכן חמיסרי הואי? [הלא זה חשבון מידת רשות הרבים: שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רוחב כל אחת חמש אמות – הרי עשר, וחמש אמות ריוח שבין עגלה לעגלה – הרי זה רק חמש עשרה, ואנו אמרנו כי רשות הרבים רוחבה שש עשרה אמה?] אמתא יתירא הואי, דהוה קאי בן לוי, דכי משתלפי קרשים – הוה נקיט להו" [היינו, אמה אחת נוספת יש, אשר בה עומד בן לוי שאם יפלו הקרשים הוא מסדר אותם].
  +
  +
באשר לדרך הליכתן של העגלות כתב רש"י ד"ה פטור (שבת צו ע"א): "שארבע עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והן הולכין שתים כאחד, זו בצד זו כדאמרינן בגמרא, וכשהיו פורקין את המשכן לטעון על העגלות – היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן, שתים זו אצל זו סמוך למשכן, ושתים זו אצל זו לפניהם, דרך הליכתן לאורך רשות הרבים". ועכשיו בוא, תלמיד נבון, ותראה דבר מוזר: תוספות (שבת צט ע"א) ד"ה למה לי, תמהו: "לשיטת רש"י ששתי עגלות היו מפורקות זו מזו ויש הפסק ביניהם ה' אמות וכל אחת טעונה לבד משוי של קרשים, קשה: דהיאך יכולין קרשים, שכל כך כבדין שאורכן עשר אמות ורוחבן אמה וחצי ועוביין אמה, לעמוד על ב' אמות ומחצה רוחב?... ועוד היאך היו יכולים שתי עגלות להלך זו בצד זו בט"ו אמות – א"כ היו הקרשים נוקשין זה בזה?... ועוד מנלן דשתי עגלות היו הולכות זו בצד זו למילף [ללמוד ממנו] שיהא רשות הרבים ט"ז אמה? שמא היו הולכות כולן זו אחר זו והיה רשות הרבים קטן או ארבעתן יחד והיה רה"ר גדול הרבה?" משאלות התוספות הנך רואה בבהירות גמורה שכלל לא קיבלו מרבותיהם באיזה אופן נסעו עגלות המשא, ומכאן שגם לא קיבלו ענייני רשות הרבים ברורים ומוחלטים. ועוד מוזרה היא תמיהתם "היאך יכולים קרשים שכל כך כבדים... לעמוד על 2 אמות וחצי?" וכי לא סברו התוספות שכל מסע המדבר כולו בנס הוא עומד? אם כך, לשיטתם היו צריכים לתמוה יותר היאך בכלל נסע משקל עצום זה בחולו של מדבר מבלי לשקוע, כפי שכבר שאלנו אנחנו. הנה תראה תשובתם של התוספות: "ונראה לר"ת ששתי עגלות היו מחוברות יחד שהיה שם עץ ארוך ט"ו אמה והיו בה ארבע אופנים כמו לשתי עגלות ושתי תיקוני דפנות כמו לשתי עגלות, ובין עגלה כמו אורך עגלה – פירוש בין דופן עגלה זו לדופן עגלה זו ה' אמות..." כפתור ופרח! רבינו תם הלך והמציא "עגלות סיאמיות", המחוברות זו לזו בטבוריהן! מאליו יובן ששאלת התוספות על רש"י חוזרת אליהם שבעתיים: וכי מניין להם שהיו שתי עגלות מחוברות (ועוד בצורה משונה זו)? ושוב, אין סוף להמצאות ולפרשנויות, אבל תשובה נכוחה – אין.
  +
  +
  +
אחרי שבארנו את דעת רבותינו מהי רשות הרבים (מקום שרוחבו 16 אמה), נדון בשאלה כיצד בזמננו יש מיראי ה' שמטלטלים חפצים ברחובות העיר שהנם רשות הרבים, ומן הרבנים ומורי ההלכה אין פוצה פה ומצפצף.
  +
  +
==ממסכת שבת==
  +
נביא רק את תחילת הסוגיה: {{ש}}
 
בפרק אחד עשרה במסכת שבת, דף צ"ח.א. למדנו:"אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר ד' אמות בר''ה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר איני והא עגלות דמקורות הויין"
 
בפרק אחד עשרה במסכת שבת, דף צ"ח.א. למדנו:"אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר ד' אמות בר''ה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר איני והא עגלות דמקורות הויין"
   
  +
רש"י מפרט יותר:"מקורה. מכוסה: והא עגלות. דמשכן: דמקורות הוו. בקרשים הסדורין עליהן רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה וקא סלקא דעתך על פני כל אורך העגלות היו מסודרות:
רש"י מפרט יותר:"מקורה. מכוסה: והא עגלות. דמשכן: דמקורות הוו. בקרשים הסדורין עליהן רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה וקא סלקא דעתך על פני כל אורך העגלות היו מסודרות: וביניהן. בין עגלה לעגלה שבצדה ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי אמות ומחצה לכל רוח וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה שהרי חמש אמות היו בין עגלה לעגלה כדלקמן ורחב עגלה חמש אמות החלל שתי אמות ומחצה ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה וי' אמות אורך הקרש וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה נמצאו ב' אמות ומחצה בולטין מכל צד ונמצא ריוח שבין ב' העגלות מקורה בראשי קרשים: וצדיהן. ריוח שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן: כי קאמר רב. תחתיהן רה''ר: בדראתא. בריוח שבין שורות הסדר שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו ריוח: ה' אמות. כדלקמן: כמה מותיב. כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה תלתא ותו לא ומחזיקות ד' אמות וחצי פש ליה ריוח פלגא דאמתא: שדי ליה מר ביני וביני. כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים אין בכל ריוח אלא רביע אמה דהוא טפח ומחצה דה''ל לבוד והיינו מקורה: אחודן מנח להו. דאיכא רווחא טפי: סומכא. עובי: אמתא. כדמשני לקמן עוביין אמה: כמה מותיב. כמה סדרים הוא מסדר: ארבעה. דעל כרחיך כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר ואינו מגביה להושיב זו על זו שהרי י''ב קרשים היו לעגלה אחת שמ''ח קרשים היו כ' קרשים לצפון ועשרים לדרום ושש למערב ושנים למקצועות וכיון דרחבן אמה וחצי ומושב חודן קצר אם אתה מסדר זו על זו הרבה הן נופלות הלכך כמה הוא מותיב ארבע דחמשה בחמשה לא יתבי דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב ה' בתוך ה' אמות ועוד מפני בליטת הטבעות: כי שדי מר ביני וביני. לחלקה לאמה זו ג' רווחים שבין ארבע סדרים כלבוד דמי שאין כאן ריוח אלא שני טפחים: הניחא. הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא למ''ד שעובי הקרשים כלה והולך עד כאצבע איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ד' סדרים: אלא למ''ד כו'. פלוגתא לקמן בשמעתין: אמר רב כהנא באטבעי. בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים כלומר אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת לפי שטבעות קבועין בקרשים כדכתיב (שמות כו, כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב שהיה תוחב הבריחים לתוכן לפי שהן גבוהות וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה מנענעות לפנים או לאחור אלא שהבריחים מחברים את כולם והבריח התיכון מחבר כל ג' הרוחות ומחזיקין זה את זה ואותן טבעות זקופין היו ולא שוכבין והיו רחבין ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים ואין צריך להניח ריוח ביניהן וכן בראש העגלה השני וכל אחת הריוח באמצע בין צדי הטבעות כך פירשו רבותי וכך היו גורסין אמר רב כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה ועגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתדות ומפרש אטבעי כמו טבעי ופרכינן הנך רווחא דאטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה כדפרישית והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים הא עגלה גופה מקורה הואי דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה כאותן שלנו שטוענין בהן חול ועפר לבנין:
 
  +
:וביניהן. בין עגלה לעגלה שבצדה ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי אמות ומחצה לכל רוח וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה שהרי חמש אמות היו בין עגלה לעגלה כדלקמן ורחב עגלה חמש אמות החלל שתי אמות ומחצה ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה וי' אמות אורך הקרש וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה נמצאו ב' אמות ומחצה בולטין מכל צד ונמצא ריוח שבין ב' העגלות מקורה בראשי קרשים:
  +
: וצדיהן. ריוח שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן:
  +
: כי קאמר רב. תחתיהן רה''ר:
  +
: בדראתא. בריוח שבין שורות הסדר שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו ריוח:
  +
: ה' אמות. כדלקמן: כמה מותיב. כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה תלתא ותו לא ומחזיקות ד' אמות וחצי פש ליה ריוח פלגא דאמתא: שדי ליה מר ביני וביני. כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים אין בכל ריוח אלא רביע אמה דהוא טפח ומחצה דה''ל לבוד והיינו מקורה: אחודן מנח להו. דאיכא רווחא טפי: סומכא. עובי: אמתא. כדמשני לקמן עוביין אמה:
  +
: כמה מותיב. כמה סדרים הוא מסדר: ארבעה. דעל כרחיך כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר ואינו מגביה להושיב זו על זו שהרי י''ב קרשים היו לעגלה אחת שמ''ח קרשים היו כ' קרשים לצפון ועשרים לדרום ושש למערב ושנים למקצועות וכיון דרחבן אמה וחצי ומושב חודן קצר אם אתה מסדר זו על זו הרבה הן נופלות הלכך כמה הוא מותיב ארבע דחמשה בחמשה לא יתבי דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב ה' בתוך ה' אמות ועוד מפני בליטת הטבעות:
 
: כי שדי מר ביני וביני. לחלקה לאמה זו ג' רווחים שבין ארבע סדרים כלבוד דמי שאין כאן ריוח אלא שני טפחים: הניחא. הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא למ''ד שעובי הקרשים כלה והולך עד כאצבע איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ד' סדרים: אלא למ''ד כו'. פלוגתא לקמן בשמעתין: אמר רב כהנא באטבעי. בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים כלומר אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת לפי שטבעות קבועין בקרשים כדכתיב (שמות כו, כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב שהיה תוחב הבריחים לתוכן לפי שהן גבוהות וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה מנענעות לפנים או לאחור אלא שהבריחים מחברים את כולם והבריח התיכון מחבר כל ג' הרוחות ומחזיקין זה את זה ואותן טבעות זקופין היו ולא שוכבין והיו רחבין ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים ואין צריך להניח ריוח ביניהן וכן בראש העגלה השני וכל אחת הריוח באמצע בין צדי הטבעות כך פירשו רבותי וכך היו גורסין אמר רב כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה ועגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתדות ומפרש אטבעי כמו טבעי ופרכינן הנך רווחא דאטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה כדפרישית והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים הא עגלה גופה מקורה הואי דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה כאותן שלנו שטוענין בהן חול ועפר לבנין:
   
 
[http://sodtorah.co.il/bavli.php?masehet=02&daf=%E3%F3+%F6%E7+-+%E0 סור התורה]
 
[http://sodtorah.co.il/bavli.php?masehet=02&daf=%E3%F3+%F6%E7+-+%E0 סור התורה]
שורה 48: שורה 70:
 
* י.ל.פרץ, '''התאווה לבגדים''' - החסיד אלימלך נסע תיכף ומיד הביתה, ושׂכר עגלת-צב, כדרך הגבירים. והציעו את העגלה בפנים כמטה: תבן וכרים וכסתות. ושני זוגות סוסים אסרו אליה... ובעיירות הקרובות, באישבּיצא, בקראסנוֹסטב וכדומה, מוכנים סוסים לחלופין... ונוסעים. הסוסים דוהרים כנשרים, בעל-העגלה אינו מניח את השוט – צריך לבוא ללובלין ב"כי-טוב".
 
* י.ל.פרץ, '''התאווה לבגדים''' - החסיד אלימלך נסע תיכף ומיד הביתה, ושׂכר עגלת-צב, כדרך הגבירים. והציעו את העגלה בפנים כמטה: תבן וכרים וכסתות. ושני זוגות סוסים אסרו אליה... ובעיירות הקרובות, באישבּיצא, בקראסנוֹסטב וכדומה, מוכנים סוסים לחלופין... ונוסעים. הסוסים דוהרים כנשרים, בעל-העגלה אינו מניח את השוט – צריך לבוא ללובלין ב"כי-טוב".
 
[http://www.niflaotguide.co.il/page64.html פרויקט בן יהודה]
 
[http://www.niflaotguide.co.il/page64.html פרויקט בן יהודה]
  +
  +
==עגלות צב ובתי כנסת==
  +
מאת: וואלפסאן, משה בן שמואל יהודה , '''קונטרס אמונת עתיך תשמ''ט''' [http://www.hebrewbooks.org/51139 מאתר Hebrew books]
  +
[[קובץ:Seferid_51139_page_78.jpg|thumb|576px|צרכז]]
 
[[קטגוריה:פרשת נשא]]
 
[[קטגוריה:פרשת נשא]]
 
[[קטגוריה:משכן אוהל מועד]]
 
[[קטגוריה:משכן אוהל מועד]]

גרסה אחרונה מ־16:13, 2 בספטמבר 2014

20100520000629

קורבנות הנשיאים(c)- ציור לפרשת: נשא מאת אהובה קליין, פורסם בז' בסיון תש"ע (20/05/2010) "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה..." [במדבר ז,ג

עגלת צב הוא כנוי לעגלה עם מכסה. או, בהרחבה: עֶגְלֹת צָב – הנשיאים הביאו תרומה למשכן "שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר". מה היא עגלת צב? יש שפירשו (רש"י) שהכוונה לעגלות מכוסות, כמו שהצב מכוסה בשריון. יש שהסבירו שצב הוא קיצור של צבא, והכוונה לעגלות גדולות (רמב"ן) או לעגלות שיכולות ללכת בדרכים קשות כמו בצבא (רשב"ם), ויש שפירשו שהצבים הם סוג של שוורים שמושכים את העגלות (ראב"ע).

רש"י פירש:" שש עגלת צב - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו, כ) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים:" (ספר במדבר, ז, ג)

בספר במדבר נאמר:"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם: ב ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים: ג ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן (פרק ז)

מה חשבו הנשיאים?[]

הרשב"ם פירש: בעבור היות העגלות לצורך הקורבנות יביאו קרבן לבדק הבית. והנה חשבו הנשיאים שלא יתכן שישאו הלווים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאוד והביאו מעצמם עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אלוהיהם לשאת אותם בעגלות.

כיצד הביאו את מתנתם?
ויתכן שנפרש: שש עגלות גדולות נושאות קורבנותיהם. ושנים עשר בקר מושכים העגלות. והנה הביאו העגלות מלאות והבקר לפני המשכן. וה' ציוה את משה "קח דרך הלשון לומר עגלות על המילוי שבהן. ויתכן שיהיה "צב" מלאות ויהיה "שש עגלות צב" שש עגלות של מילוי ומילואן היה מקורבנות החנוכה.

מאיתם" הכל. והיו העגלות והבקר שאינם לקרבן "לעבוד את עבודת אוהל מועד". ואחר כך לקחו הנשיאים את קורבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן. כי היו חושבים להקריב הכל בו ביום אחר שהורשו להקריבם לו. וה' ציוה "נשיא אחד ליום יקריבו". ולכך לא הוצרך לומר עתה "קח מאיתם".

שני נשיאים בעגלה אחת[]

"ויביאו את קרבנם...
עגלה על שני הנשאים
ושור לאחד" (במדבר ז,ג)

שני נשיאים, ראשי שבטים, קרואי העדה, אנשי שם, וכי לא צר להם המקום על עגלה אחת?

נסיון חיינו הציבוריים מעורר אצלנו פליאה גדולה על המראה שלפנינו, זו נראית לנו אידיליה שלא מעלמא הדין. אכן, אם נדייק בלשונו של הכתוב, תעלם הפליאה.

אמנם כששני נשיאים יושבים על העגלה, כל אחד רואה את עצמו רכוב על עגלת הציבור, כל נשיא רואה את עצמו רם ונישא, אז באמת צר המקום מהכיל מישהו אחר במחיצתו.ברם, במקרה שלנו נאמר על נשיאי ישראל "עגלה על שני הנשיאים" – כל אחד מהם היה חדור בהכרהה שהעגלה של הציבור רכובה עליו.

הוא נתון מתחתיה והוא הנושא הנושא בעול הציבור, כעצת הזקנים לרחבעם "אם היום תהיה עבד לעם הזה".

כשזאת היא ההכרה הכללית, וכך היא גם ההרגשה היומיומית, שמח כל נשיא על שיש לידו עוד נשיא אשר עול הציבור מוטל עליו, עוד מישהו אשר מרגיש את כל כובד העול, ואשר יכול וגם רוצה לשתף פעולה ולסייע בעצה ובתושיה.

ויפה פירש ר' עובדיה ספורנו: "עגלה על שני הנשיאים – לאות אחוה ביניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם".

המקור: הרב משה צבי נריה בסיפרו "נר למאור" צוטט כאן

לימוד רשות הרבים מן המשכן[]

(בעקבות שיעורו של הרב צבי פרבשטיין בכולל בנימין ליד ישיבת קדומים)

מצאתי את הדברים הבאים : טלטול ברשות הרבים מדור לדור

וכך נלמדת גם מידתה של רשות הרבים מן המשכן: על בני מררי (משבט לוי), נושאי משא קרשי המשכן, כתוב: "ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל כליו וכל עבדתו" (במדבר, פרק ג, לו). נאמר על קרשי המשכן כי אורכם עשרים אמה, רוחבן אמה וחצי, ועוביין אמה (שמות כו, טז). כיצד נשאו בני מררי קרשים כבדים אלה כשעברו את מסעות בני ישראל במדבר? זאת לא ביארה לנו התורה במפורש, אבל כתבה שבני מררי קיבלו עגלות: "ואת ארבע העגלת ואת שמנת [לשון 8] הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם" (במדבר ז, ח). וכך כתב הרמב"ן (במדבר ז, ב-ה): "ויקריבו נשיאי ישראל וגו' ויביאו את קרבנם לפני ה' – בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן... והנה חשבו הנשיאים, שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאד והביאו מעצמן עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות".

התורה לא ביארה לנו, באיזה אופן נסעו בני מררי עם העגלות. האם נסעו ארבע העגלות בטור אחד או שמא ארבע עגלות לרוחב או אולי שתיים, זו בצד זו ואחריהן עוד שתיים זו בצד זו. וכן לא ביארה התורה את רוחבן של העגלות.

אבל חכמינו שיושבים מאחורי הפרגוד (אפילו 1500 שנה לאחר מעשה) ידעו בדיוק מה ואיך היה במסעות בני מררי, וכך כתבו (שבת צט ע"א): "אמר אביי: בין עגלה לעגלה כמלא ארך עגלה. וכמה ארך עגלה? חמש אמות... אמר רבא: צידי עגלה [חלל שבין דפנות לאופנים ועובי הדופן ועובי האופן – רש"י] כמלא רחב עגלה. וכמה רחב עגלה? שתי אמות ומחצה. למה לי? [בשביל מה צריך שיהיה רוחבה 2.5 אמה?] באמתא ופלגא סגיא! [הרי באמה וחצי מספיק] – כי היכי דלא לידדו קרשים [שלא יהיו הקרשים המוטלין לאורכן על דפנותיה לרחבן מדדין (זזים) ונוטין (ליפול) לכאן ולכאן – רש"י]. אלא דקיימא לן: דרך רשות הרבים שש עשרה אמה, אנן דגמרינן לה ממשכן, דמשכן חמיסרי הואי? [הלא זה חשבון מידת רשות הרבים: שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רוחב כל אחת חמש אמות – הרי עשר, וחמש אמות ריוח שבין עגלה לעגלה – הרי זה רק חמש עשרה, ואנו אמרנו כי רשות הרבים רוחבה שש עשרה אמה?] אמתא יתירא הואי, דהוה קאי בן לוי, דכי משתלפי קרשים – הוה נקיט להו" [היינו, אמה אחת נוספת יש, אשר בה עומד בן לוי שאם יפלו הקרשים הוא מסדר אותם].

באשר לדרך הליכתן של העגלות כתב רש"י ד"ה פטור (שבת צו ע"א): "שארבע עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והן הולכין שתים כאחד, זו בצד זו כדאמרינן בגמרא, וכשהיו פורקין את המשכן לטעון על העגלות – היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן, שתים זו אצל זו סמוך למשכן, ושתים זו אצל זו לפניהם, דרך הליכתן לאורך רשות הרבים". ועכשיו בוא, תלמיד נבון, ותראה דבר מוזר: תוספות (שבת צט ע"א) ד"ה למה לי, תמהו: "לשיטת רש"י ששתי עגלות היו מפורקות זו מזו ויש הפסק ביניהם ה' אמות וכל אחת טעונה לבד משוי של קרשים, קשה: דהיאך יכולין קרשים, שכל כך כבדין שאורכן עשר אמות ורוחבן אמה וחצי ועוביין אמה, לעמוד על ב' אמות ומחצה רוחב?... ועוד היאך היו יכולים שתי עגלות להלך זו בצד זו בט"ו אמות – א"כ היו הקרשים נוקשין זה בזה?... ועוד מנלן דשתי עגלות היו הולכות זו בצד זו למילף [ללמוד ממנו] שיהא רשות הרבים ט"ז אמה? שמא היו הולכות כולן זו אחר זו והיה רשות הרבים קטן או ארבעתן יחד והיה רה"ר גדול הרבה?" משאלות התוספות הנך רואה בבהירות גמורה שכלל לא קיבלו מרבותיהם באיזה אופן נסעו עגלות המשא, ומכאן שגם לא קיבלו ענייני רשות הרבים ברורים ומוחלטים. ועוד מוזרה היא תמיהתם "היאך יכולים קרשים שכל כך כבדים... לעמוד על 2 אמות וחצי?" וכי לא סברו התוספות שכל מסע המדבר כולו בנס הוא עומד? אם כך, לשיטתם היו צריכים לתמוה יותר היאך בכלל נסע משקל עצום זה בחולו של מדבר מבלי לשקוע, כפי שכבר שאלנו אנחנו. הנה תראה תשובתם של התוספות: "ונראה לר"ת ששתי עגלות היו מחוברות יחד שהיה שם עץ ארוך ט"ו אמה והיו בה ארבע אופנים כמו לשתי עגלות ושתי תיקוני דפנות כמו לשתי עגלות, ובין עגלה כמו אורך עגלה – פירוש בין דופן עגלה זו לדופן עגלה זו ה' אמות..." כפתור ופרח! רבינו תם הלך והמציא "עגלות סיאמיות", המחוברות זו לזו בטבוריהן! מאליו יובן ששאלת התוספות על רש"י חוזרת אליהם שבעתיים: וכי מניין להם שהיו שתי עגלות מחוברות (ועוד בצורה משונה זו)? ושוב, אין סוף להמצאות ולפרשנויות, אבל תשובה נכוחה – אין.


אחרי שבארנו את דעת רבותינו מהי רשות הרבים (מקום שרוחבו 16 אמה), נדון בשאלה כיצד בזמננו יש מיראי ה' שמטלטלים חפצים ברחובות העיר שהנם רשות הרבים, ומן הרבנים ומורי ההלכה אין פוצה פה ומצפצף.

ממסכת שבת[]

נביא רק את תחילת הסוגיה:
בפרק אחד עשרה במסכת שבת, דף צ"ח.א. למדנו:"אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר ד' אמות ברה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר איני והא עגלות דמקורות הויין"

רש"י מפרט יותר:"מקורה. מכוסה: והא עגלות. דמשכן: דמקורות הוו. בקרשים הסדורין עליהן רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה וקא סלקא דעתך על פני כל אורך העגלות היו מסודרות:

וביניהן. בין עגלה לעגלה שבצדה ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי אמות ומחצה לכל רוח וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה שהרי חמש אמות היו בין עגלה לעגלה כדלקמן ורחב עגלה חמש אמות החלל שתי אמות ומחצה ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה וי' אמות אורך הקרש וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה נמצאו ב' אמות ומחצה בולטין מכל צד ונמצא ריוח שבין ב' העגלות מקורה בראשי קרשים:
וצדיהן. ריוח שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן:
כי קאמר רב. תחתיהן רהר:
בדראתא. בריוח שבין שורות הסדר שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו ריוח:
ה' אמות. כדלקמן: כמה מותיב. כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה תלתא ותו לא ומחזיקות ד' אמות וחצי פש ליה ריוח פלגא דאמתא: שדי ליה מר ביני וביני. כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים אין בכל ריוח אלא רביע אמה דהוא טפח ומחצה דהל לבוד והיינו מקורה: אחודן מנח להו. דאיכא רווחא טפי: סומכא. עובי: אמתא. כדמשני לקמן עוביין אמה:
כמה מותיב. כמה סדרים הוא מסדר: ארבעה. דעל כרחיך כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר ואינו מגביה להושיב זו על זו שהרי יב קרשים היו לעגלה אחת שמח קרשים היו כ' קרשים לצפון ועשרים לדרום ושש למערב ושנים למקצועות וכיון דרחבן אמה וחצי ומושב חודן קצר אם אתה מסדר זו על זו הרבה הן נופלות הלכך כמה הוא מותיב ארבע דחמשה בחמשה לא יתבי דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב ה' בתוך ה' אמות ועוד מפני בליטת הטבעות:
כי שדי מר ביני וביני. לחלקה לאמה זו ג' רווחים שבין ארבע סדרים כלבוד דמי שאין כאן ריוח אלא שני טפחים: הניחא. הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא למד שעובי הקרשים כלה והולך עד כאצבע איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ד' סדרים: אלא למד כו'. פלוגתא לקמן בשמעתין: אמר רב כהנא באטבעי. בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים כלומר אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת לפי שטבעות קבועין בקרשים כדכתיב (שמות כו, כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב שהיה תוחב הבריחים לתוכן לפי שהן גבוהות וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה מנענעות לפנים או לאחור אלא שהבריחים מחברים את כולם והבריח התיכון מחבר כל ג' הרוחות ומחזיקין זה את זה ואותן טבעות זקופין היו ולא שוכבין והיו רחבין ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים ואין צריך להניח ריוח ביניהן וכן בראש העגלה השני וכל אחת הריוח באמצע בין צדי הטבעות כך פירשו רבותי וכך היו גורסין אמר רב כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה ועגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתדות ומפרש אטבעי כמו טבעי ופרכינן הנך רווחא דאטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה כדפרישית והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים הא עגלה גופה מקורה הואי דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה כאותן שלנו שטוענין בהן חול ועפר לבנין:

סור התורה

ובהשאלה[]

  • אוצרות הנחל - יום כיפור מתוך הספר חיי מוהרן- מהספר "חיי בהרן" והרב החסיד המפרסם מגיד - מישרים מטיראוויצע שהיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה, שאל את פיו הקדוש מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע, והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אם הייתי רוצה להמתין, הייתי נכנס לתוך העיר זלאטיפאליע עם עגלת צב בכבוד גדול מאד, אך איני יכול להמתין כי אני מכרח מן השמים לכנס לשם

ברסלב כרמיאל

  • י.ל.פרץ, התאווה לבגדים - החסיד אלימלך נסע תיכף ומיד הביתה, ושׂכר עגלת-צב, כדרך הגבירים. והציעו את העגלה בפנים כמטה: תבן וכרים וכסתות. ושני זוגות סוסים אסרו אליה... ובעיירות הקרובות, באישבּיצא, בקראסנוֹסטב וכדומה, מוכנים סוסים לחלופין... ונוסעים. הסוסים דוהרים כנשרים, בעל-העגלה אינו מניח את השוט – צריך לבוא ללובלין ב"כי-טוב".

פרויקט בן יהודה

עגלות צב ובתי כנסת[]

מאת: וואלפסאן, משה בן שמואל יהודה , קונטרס אמונת עתיך תשמט מאתר Hebrew books

Seferid 51139 page 78

צרכז