שלמה המלך בערוב ימיו (אולי כאשר כתב את ספר קהלת) תחריט של גוסטב דורה - הספרים שבתמונה מסמלים את משלי החכמה הרבים שחיבר לפי שנאמר:"ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ, לעשר ולחכמה" (מלכים א' י, כג).
האשכנזים נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג "טרוייש" המיוחס לרש"י[1], נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בשמיני עצרת[2].
שיעורים על מגילת קהלת[]
פרו'פ יונתן גרוסמן : מדוע קוראים את מגילת קהלת בסוכות? מהי הסיבה לסתירות הרבות במגילת קהלת? מדוע התלבטו חז"ל על הכנסתה של מגילת קהלת לתנך? מתוך עיון בשאלות אלה נכיר את אופיה וסגנונה של מגילת קהלת, ונראה כי האג'נדה של הספר שונה לגמרי מרוחם של כל ספרי התנך האחרים. מתוך השיעור:
- חמשת המגילות אינן חטיבה מגובשת, המונח מוזכר לראשונה במחזור ויטרי, למעשה זו הגדרה מאוחרת סדר "חמשת המגילות" הוא ליטורגי, לפי סדר הקריאה בבית הכנסת.
- .הקטע להלן : מדוע נקרא המגילה בחג הסוכות
נקודת המוצא של ספר קהלת
- אולי ההתחלה של המגילה הוא מפסוק י"ב:"אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃ יגוְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ ידרָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
- הפסוקים הקודמים: הרשב"ם סבור כי שני הפסוקים הראשונים אינן חלק מקורי של המגילה
- בסוף הספר אותה תופעה: פרק י"ב:"וּזְכֹר֙ אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃ בעַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם׃ גבַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת׃ דוְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר
- והסיום: בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת׃ יאדִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃ יבוְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ וְלַ֥הַג הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥ת בָּשָֽׂר׃יגס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃ידכִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע׃ (הרשב"פ מציין שהאמור הוא בגוף שלישי - תחילת המגילה וסופה)
למה נקרא בסוכות[]
משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה."[3].
- משום שכתוב בה: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה." המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת[4].
עוד, מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות[5].
ועוד, מפני שנאמר בה: "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה[6].
ולסיום, היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'[7]: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: "כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא", ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום[8].
אופן קריאת המגילה[]
על פי ההלכה, יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילהכשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו"[9], וכך מנהג הליטאים. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף[10].
מתוך קהלת 
מבוא לפירוש למגילה משנת 1605[]
הלקח ממגילת קבלת[]
ממגילת קהלת - עו"ד דניאל שמואלי כתב בדף שבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
מגילת "קֹהלת" נקראת, כידוע, בשבת חול המועד סוכות. המגילה מיוחסת לשלמה המלך על פי תוכנה ועל פי הכתוב בה: " אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם " (א:יב). המגילה מתאפיינת בתיאורים קודרים של החיים, בחשבון נפש ובאמירות של מי שלכאורה אינו מוצא טעם של ממש בחיים ומסכמם באמירה המקפלת בתוכה את המסר העיקרי של המגילה: " הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל " (א:ב).
אילו נאמרו הדברים מפי אדם מן היישוב, לא היינו מייחסים להם משמעות רבה והיינו אומרים שכתב אותם אדם על סף ייאוש, שלא מצא בחייו מה לעשות ולא מיצה את עצמו ועל כן במרירותו אמר דברים אלה. אולם כשהדברים נאמרים מפיו של שלמה המלך, שעליו נאמר שהיה חכם מכל אדם, מופלג בעושרו וידוע בצדקותו ואף זכה לבנות את בית המקדש, הם מפתיעים. ומאחר שנאמרו מפיו, ברי שיש בהם לקח מניסיונו של מי שחווה כמעט הכול. כדי לעמוד על משמעות הדברים יש לעקוב אחרי הנרטיב שבמגילה ולגלות את המסר המרכזי בהגותו של קהלת.
ומסיים- שלא כפי שהדברים נראים במבט שטחי, אין במגילה דברי ייאוש ופסימיות, בוודאי לא כתכלית לעצמם, אלא נהפוך הוא: מסע ההגות שבמגילה מספק טעם ומשמעות לחיים על ידי העמדת האלטרנטיבות השונות בבחירתו של האדם; מחד חיים חומריים שבהם האדם מציב את עצמו ואת צרכיו ומיצוי כל שאיפותיו הגשמיות כמטרה עליונה, כאשר נראה לו שבדרך זו תיגרם לו שמחה והתעלות רוחנית. אך זוהי התעלות רוחנית מדומה שסופה להתנפץ בתחושת ריקנות וייאוש. מאידך, מתן משמעות לחיים על ידי הצבת תכלית רוחנית ה"מחיה" את החיים ומעשירה אותם.
כדי להגיע לתובנות האלה על האדם לעבור את המסע ולהבין שחיים ללא מטרה הם הבל, ובאופן פרדוקסלי כדי שהאדם ימצא את המטרה לחייו עליו לחוות את אפסותו ואת הבלותו ביחס למטרה. לשון אחר – על האדם להבין שקיומו האישי וסיפוק צרכיו אינם המטרה אלא אמצעי לקראת המטרה, ואז הקיום האישי יקבל את משמעותו. מתוך הבלותם של החיים צומחת משמעות החיים, וכדי שתהיה שמחה אמיתית ולא מדומה בלב האדם כמצוות שמחת החג, על האדם להשלים את מסעו ולמצוא את תכלית חייו, שאם לא כן, לא יֵדע שמחה אמיתית מהי.
מדרש קהלת רבה מהדורה סינופטית[]
מהדורה סינופטית - חיבר: שאול ברוכי
ייעוץ אקדמי: פרופ' מנחם הירשמן, דר' ראובן קיפרווסר
בתמיכת הקרן הלאומית למדע (מס. 1234/08)
תודתנו נתונה למכון שכטר ולעומדים בראשו על היוזמה באירגון פרוייקט מהדורות מדעיות למדרשי חמש המגילות.
אנו מודים לאקדמיה ללשון עברית על שהעמידו לרשותנו את העתקתם האלקטרונית של כתב יד וטיקן. כמו כן אנו אסירי תודה לספריות בהם מונחים כתבי היד וקטעי הגניזה, וכן לפרוייקט פרידברג לחקר הגניזה על ריכוז הקטעים והצגתם הנהדרת באתר שלהם.
למדרש קהלת רבה חמשה כתבי יד שלמים, כת"י נוסף - ליקוט מפרשות א-ו, דפוס ראשון, וכן קטעים קצרים מכתבי יד שונים, וקטעי גניזה, כמפורט במקראה.
הפרטים המלאים על כתבי היד יופיעו במהדורה הביקורתית של המדרש. כאן נעיר מספר הערות החשובות לצורך קריאת הסינופסיס:
כת"י בהמ"ד לרבנים, ניו יורק: מספר עמודים חסרים.
כת"י מוסקבה, גינזבורג: א. מספר עמודים חסרים, ויש מספר דילוגים. ב. יש הבדלים משמעותיים בינו לבין כתבי יד אחרים - דרשות נוספות, והבדלים בסדר הדרשות.
כת"י סנט פטרבורג, פירקוביץ: עמודים רבים התפוררו, והם חסרים וקשים לקריאה.
כת"י פריס: ליקוט מפרשות א-ו, ובתוכו גם כמה קטעים מפרשה ז. בכמה מקומות סדר הדרשות שונה מהמצוי בכתבי היד האחרים, בכלל זה שלושה מקומות בהם נכנסה הוספה מגליון בגוף כתב היד, עם הציון "גליון/גלויין... ע"כ". הקטעים הועברו לשם ההשוואה למקומם הרגיל, ומסומנים בסוגריים - { }.
העברות דומות נעשו גם בחלק מקטעי הגניזה. מצורפת כאן רשימה של השינויים. המעיין יוכל להשתמש גם בהעתקה המלאה של כתב היד והקטעים.
פרשות:
פרשה א פרשה ב פרשה ג פרשה ד פרשה ה פרשה ו פרשה ז פרשה ח פרשה ט פרשה י פרשה יא פרשה יב
לצפיה בעדי הנוסח וסימוליהם לחצו כאן
ציטוטים נבחרים[]
להלן ציטוטים נבחרים: - אפשר כל פיסקה להקדיש לאירוע אקטואלי
- "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת." - (א'.ד')
- "מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." - (א'.ט')
- * "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת." - (א'.ט"ו)
- "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב." - (א'.י"ח)
- עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים – וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
- "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ." - (ד.י')
- "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל." -(ד'.י"ג)
- "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" -(ה'.י"ב)
- "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים." -(ט'.י"ז)
- "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר, אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ." - (י"ב.א')
"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם -- אִם טוֹב, וְאִם רָע." - (י"ב.י"ג)
"עת למות"[]
ראובן קיפרווסר כתב על ביקורו של החכם הכפרי בעיר הגדולה :אינטרטקסטואליות והקשר במעשה חכמים בקהלת רבה מובאים שני סיפורים שלובים בפסקה שדןרשת את הכתוב המקראי "עת למות" (קהלת ג',2,) . בשניהם פועל ר' שמעון בן חלפתא איש עין תאנה שהיתה מרוחקת מרחק הליכה מציפורי. הוא מבקר בעיר ושם מתרחשים המעשים המיוחסים לו:(להלן)
ההערכה -
- רבי חלפתא והנערים -
מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה. ועלו אנשי עין תאנה לכבדו, ועלה עמהם ר' שמעון בן חלפתא. כד אתון לפילן אשכחון קל טלייא קיימין מדחכין קומי חדא דרתא, חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה, אמרון: לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר. אמר לון: לית דא מן דידי דאנא גבר סב, וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון. תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא, אמר לון: אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון, איזלון אמר להדין מרא דהדא דרתא: אין דמיך יתעיר, דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר. מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא, ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה, אמר: רבי, אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון, דאינון טליין ושטיין. אמר ליה: מה נעביד לך וגזירתא גזירא, ברם תלי אנא לך עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא. כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא סליקת ההיא דרתא ונחתת לה. אזלין למקיימה מצותא דגזירתא.
(עברית) - יצאו למסיבת ברית מילה של אחד מחשובי ציפורי. החכם הותקף בידי נערי ציפורי משום מה רצו לרקוד עמו. לפי מדרשת קהלת רבה העימות הגורלי בין החכם לנערי הערי התרחש באתר מוגדר ליד שער העיר נוסף לכך ציין המספר כי השוחקים היו ליד מבנה מסויים "חד דרתא" - פרט שיש לו חשיבות לקראת סופו של הסיפור. ר' שמעון ניסה לסרב, אך ללא הועיל - הנערים לא הירפו ממנו בשלב זה הבחין ב"דרתא הפיכה" - כלומר מבנה הרוס, עקום או נוטה להתהפך, ופנה לנערים והציע להם לחזור אחריו ולומר פתגם עממי חריף שאמור לבשר את הבאות בסיפור מתחילה מתוק החטא אך בסופו של מר כלענה של מוות".
רבי שמעון בר חלפתא שאל על טיבו של המבנה ונענה כי עמד תמיד בצורה זו. הוא חזר על השאלה ואמרו לו שהמבנה עתיד להמשיך לעמוד בצורה כזאת. לאחר מכן מסבה השיחה על הישנים בתוך המבנה. בסוף מסופר שהמבנה העקום החל להתמוטט. בעל המבנה העקום התעורר מקול המתדיינים טחיש מהר התערב בנעשה ובקש שרבי שמעון בר חלפתא יסלח לנערים כי הם צעירים וטיפשים. מן הדברים יכול להווצר רשום כי בימי שמחה הנערים התנהגו כך וראו בזה מעשה נערות בעלמה. נוכחות ר' שמעון בר חלפתא מנעה את הריסת הבנין עד לפינוי הסופי ואז נפל הבניין והוכיח את צדקתו.
התנהגותו החסידית גרמה לאנשי העיר להווכח בבעיה החברתית שנוצרה בעיר
- רבי שמעון בר חלפתא ומלאך המוות
, והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק, ואמר: שתון מן הדין חמרא טבא, דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה, וענו בתריה: כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה. מן קל מיליהון נפק ר' שמעון בן חלפתא בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא, אמר ליה: מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה. אמר לו: את מאן את. אמר לו: אנא שליחהון דברייתא. אמר לו: ולמה אפיך בישין. אמר: מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום. אמר לו: ומה אינון. אמר לו: הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין, והוה אבוי משקי לכון, ואמר: אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה, ושמעית ועצבית דצלותהון מבטלה יתיה. אמר לו: חייך, דאת מחמי לי פיטקי. אמר: לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך. אמר לו: למה. אמר: דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימיכם. אמר ליה: יהא רעוא מקמיה קוב"ה היך מה דלית את שליט על פיטקינן כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן ובעין רחמי מן שמיא, וחיי מינוקא.
ראובן קיפרווסר כתב על כך:"גיבור הסיפור ונכבדי העיר יצא
מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני היו סועדין עד חצי הלילה. ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו. מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה א"ל מי אתה א"ל שלוחו של מקום א"ל ומפני מה אתה משונה א"ל אני משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום. אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב"ה חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים שנאמר (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים".
רבנן אמרי קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים מנין שנאמר (תהלים קטז, טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" תדע לך כך היה צ"ל למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים מניין ממה שקרינו בענין "הן קרבו ימיך למות":
(מובא גם בדברים רבה ט' א')
ובמדרש קהלת:{{ש} מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו אנשי עין תאנה לכבדו ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא כד אתון לפילן אשכחון קל טלייא קיימין מדחכין קומי חדא דרתא חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה אמרון לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר אמר לון לית דא מן דידי דאנא גבר סב וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא אמר לון אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון איזלון אמר להדין מרא דהדא דרתא אין דמיך יתעיר דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה אמר רבי אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון דאינון טליין ושטיין א"ל מה נעביד לך וגזירתא גזירא ברם תלי אנא לך עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא סליקת ההיא דרתא ונחתת לה אזלין למקיימה מצותא דגזירתא והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק ואמר שתון מן הדין חמרא טבא דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה וענו בתריה כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה מן קל מיליהון נפק ר"ש בן חלפתא בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא א"ל מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה אמר לו את מאן את אמר לו אנא שליחהון דברייתא אמר לו ולמה אפיך בישין אמר מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום א"ל ומה אינון א"ל הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין והוה אבוי משקי לכון ואמר אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה ושמעית ועצבית דצלותהון מבטלה יתיה א"ל חייך דאת מחמי לי פיטקי אמר לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך א"ל למה אמר דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימיכם אמר ליה יהא רעוא מקמיה קוב"ה היך מה דלית את שליט על פיטקינן כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן ובעין רחמי מן שמיא וחיי מינוקא
תרגום הסייפא - "אמר לו:ברוך הוא! כמו שאין אתה שולט על פתקינו כך לא יהי לך רשות ךהתרב לנימול! ובקשו רחמים מן השמים וחי הילד.
מגילת קהלת - הכנה לעתיד[]
בני פרל כתב במוסף השבת של מקור ראשון על מגילת קהלת. בפתיח נאמר חינוך לקראת העידן הבתר־פוסט־מודרני - אם כך הרי מדובר באקטואליה. בין השאר הוא מסכם:
קהלת מציע גם פתרון. אולי פתרון זה הוא המלצה לתקופה הבתר פוסט מודרנית. אין־סוף האפשרויות מצביע על הרעיון שאמנם קיים אין־סוף וזה כשלעצמו כבר נשמע מאוד משמח ואפילו קצת דתי. אבל קהלת דואג גם להגיש לנו תקציר חד: סוף דבר, הכול נשמע. מעבר לשאלה מי כתב את הפסוקים האחרונים בקהלת (הרשב"ם, למשל, טען שעורכי הספר הוסיפו אותם, ונימוקו: המעבר לגוף שלישי; והיו גם שראו בפסוקים אלו ניסיון להכשיר את הספר) ומעבר לשאלת הפרשנות לביטוי "הכל נשמע", נראה שפירוש הביטוי הוא כפי שהוא על פי פשוטם של דברים: באמת אפשר לשמוע את הכול, רק שאז תצטרך לומר שיש א־לוהים לפחות במובן זה שיש "הכל" ושלעולם לא אצליח להבין אותו באמת.
בעוד הפוסט מודרניזם הישן טען שאין אמת, התקופה החדשה תטען שיש אמת והאמת הזו כבר לא מצומצמת, היא אמת של "הכל נשמע". זהו שינוי משמעותי ביותר בהבנת הקיום האנושי, זו הבנה שביסודה ההנחה שבכל זאת יש דבר מה מעל הקרנבל.
זהו קיום דתי מסוג גבוה מאוד שיש לו השלכות חינוכיות קונקרטיות.
- הראשונה שבהן היא ש"את הא־לוהים ירא". העובדה שהכול יכול להיות והכול אמת מעוררת תחושה של יראה, של הבנה שבאמת יש שלמות בהפכים ושאת כל זה האדם לעולם לא ישיג. תודעה זו עצמה היא כבר יראת שמים מאוד רצינית.
- ההשלכה השנייה היא: "ואת מצוותיו שמור". אם אתה לא מקור הסמכות ואם אין שום מקור סמכות, אז רק מה שמחוץ למערכי השיח האנושיים יכול להיות בעל סמכות (כמובן, לכל אדם תהיה סמכות משלו לבחור במקור הסמכות, אולם לעולם סמכות זו תתבקש להיות טרנסצנדנטלית ולא אימננטית).
- ההשלכה החינוכית השלישית היא הקשה מכולם: "כי את כל מעשה הא־לוהים יביא במשפט". אחרי שפרשתי את שלל האמירות שלי, מי שיכול לשפוט, אומר קהלת, הוא רק הא־לוהים ולא האדם. התקופה הבתר פוסט מודרנית תדרוש מהאדם להפסיק לשפוט. מי שיקבע אם הזולת הוא טוב, דתי, צדיק וכיוצא באלו הוא ריבונו של עולם, שאותו לא נדע לעולם. וזה האתגר החינוכי הקשה ביותר לקהילה הדתית ולא רק היהודית.
חכמת שלמה - קהלת[]
חכמת שלמה - קהלת חלק א'
חכמת שלמה - קהלת חלק א'
חכמת שלמה - קהלת חלק ב'
חכמת שלמה - קהלת חלק ב'
המקור: hrav zamir choen Idabrut
זעקת המלך שירד מגדולתו[]
שלמה המלך, מתוך איקונוסטאזיס מתחילת המאה ה-18
מאת : רוני מועלם
אחת הפרשנויות למגילת קהלת, שהאשכנזים נוהגים לקראה בשבת חול המועד סוכות, מציעה שהמגילה לא נכתבה בעקבות חקירה והיקש שהובילו אל המסקנה כי "הכל הבל". קהלת למד שהכל חולף כי הכל נלקח ממנו, והוא שוטט בעולם חסר כל: חסר רכוש, חסר מעמד וחסר זהות
בכתבה הובאה אגדה זו: בתלמוד הירושלמי (סנהדרין ב' ו') מובא סיפור העוסק בשלהי מלכות שלמה. סיפור זה משלים את המידע החסר בספר מלכים ומתאר כיצד נזכר שלמה בימי מלכותו הרחוקים: "אמר ר' אחא: אמר שלמה: 'שלושה דברים שסחקה עליהם מידת הדין חיללתים'". ר' אחא מתאר את שלמה בערוב ימיו. שלמה נוקט נימה רפלקטיבית בדומה לבעל מגילת קהלת. הוא בוחן את מעשיו ומספר על שלושה איסורים, המוטלים על המלך בלבד, שהפר: האיסור להרבות נשים, סוסים וכסף וזהב. בגלל חטאיו נענש שלמה מהשמים. מלאך שלבש את דמותו הוריד את שלמה מכיסאו ומלך במקומו: "ר' יוסי בן חנינה אמר: באותה שעה ירד מלאך, ונדמה כדמות שלמה, והעמידו מכסאו וישב תחתיו. והיה מחזר על בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואומר: 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים'. והיו אומרים לו: המלך יושב במלכותו, ואתה אומר: 'אני קהלת'? והיו מכים אותו בקנה ומביאים לפניו קערת גריסים". אחרי שחדל לשמש כמלך קהלת־שלמה נהפך לעני, שוטט בין בתי המדרש וניסה לחלוק את זהותו האמיתית עם יושביהם, אך אלה סירבו להאמין לו. הם הכו אותו כדי להוציא מלבו את מה שחשבו לרעיונות הבל, אך גם ריחמו על המטורף והגישו לו מזון.
תכונות החשיבה בפסקות ההתבוננות בספר קהלת[]
תכונות החשיבה בפסקות ההתבוננות בספר קהלת כמפתח לחשיפת מבנה הספר - שיעורה של דר' נאוה כהן בקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות.
פיסקאות פרגמטיות תוצאה של גורמים שיש לאדם שליטה עליהם
|
הִנֵּה אֲשֶׁר-רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר-יָפֶה לֶאֱכוֹל-וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת-הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי-חַיָּו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹקים--כִּי-הוּא חֶלְקוֹ (קהלת ה',י"ז | 
|
|
|
ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין-לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל-עֲמָלוֹ--גַּם-עיניו (עֵינוֹ), לֹא-תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת-נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם-זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא. ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. י כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. יא גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם. יב וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק (ד', ז'-י"ב |
|
פיסקת חתימה - לא תמיד עובד. הטבעיות לא תמיד עובדת
|
|
כִּי אֶת-כָּל-זֶה נָתַתִּי אֶל-לִבִּי, וְלָבוּר אֶת-כָּל-זֶה, אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, בְּיַד הָאֱלֹהִים; גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה, אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם--הַכֹּל, לִפְנֵיהֶם. ב הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ, וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ: כַּטּוֹב, כַּחֹטֶא--הַנִּשְׁבָּע, כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא. ג זֶה רָע, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ--כִּי-מִקְרֶה אֶחָד, לַכֹּל; וְגַם לֵב בְּנֵי-הָאָדָם מָלֵא-רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם, בְּחַיֵּיהֶם, וְאַחֲרָיו, אֶל-הַמֵּתִים. ד כִּי-מִי אֲשֶׁר יבחר (יְחֻבַּר), אֶל כָּל-הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן: כִּי-לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב, מִן-הָאַרְיֵה הַמֵּת. ה כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר--כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. ו גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ--עֲשֵׂה: כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה (ט',א'-י') |
|
עוד "פיסקאות תיאוצנטריות: ג' 10-12, י' 15-27 הכל מתת אלוקים. על האדם להנות מחייו.
אם יצא פירסום מדעי של השיעור, אציב קישור - בכל מקרה יהיה כדאי לעיין במאמר
לא הכל הבל הבלים - פירוש ישראלי חדש למגילת קהלת - השקה לספר החדש של פרופ' אביגדור שנאן[]
הערות שוליים[]
- ↑ הובא ב"סדר טרוייש" להחכם רבי מנחם בן יוסף חזן מרבני טרוייש במאה השלוש עשרה
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ג סעיף ב' בהגהת הרמ"א.
- ↑ מגן אברהם סימן ת"צ סעיף ח'. ומשם במשנה ברורה ס"ק י"ז.
- ↑ פרי מגדים, שם באשל אברהם ס"ק ח'. ומקורו מה"דרכי משה" שם והאבודרהם.
- ↑ מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.
- ↑ "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, סימן ר"ב.
- ↑ (ח', ס"ה)
- ↑ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת "ציץ אליעזר" כרך כ"ב, סימן ל"ו
- ↑ שולחן ערוך שם ובביאור הגר"א ובמעשה רב.
- ↑ מגן אברהם, שם.