שני הפרקים הראשונים מהויקיפדיה העברית.
"וַיֹּאמֶר ה', לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה" (ב',י"א) - של גוסטב דורה - מקור:ויקישיתוף, צילם:Tomisti
ספר יונה הוא החמישי מספרי תרי עשר בכתבי הקודש ושמו הוא על שם יונה הנביא. תוכנו של הספר הוא שליחותו של יונה הנביא לנינוה על מנת להודיע להם על גורלם הצפוי. בעקבות דבריו, התושבים חוזרים בתשובה. הקב"ה מקבל את החזרה בתשובה. יונה הנביא זוכה לשמוע על חשיבותה של התשובה:"כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה." (ד',ב') ועם ישראל בתפילת מנחה של יום הכיפורים מאזין לקריאה הספר, הנאמר בתור ההפטרה ומקבל דוגמא כיצד תשובה יכולה להציל עיר שלמה , כולל את הבהמות המצויות בה, כפי שכתוב בפסוק האחרון של הפרק:"וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה".
תוכן הספר
לפי המסורה ספר יונה מחולק לשני חלקים: פרקים א' וב' ופרקים ג' וד'. כל חלק כולל צו השליחות, תנועה לקהל היעד, תפילה, תשובה ונס – בראשונה ליונה הנביא ובשנייה לתושבי נינוה. המדרשים מוסיפים פרטים לכתוב בספר וכך אפשר לקבל תמונה מלאה יותר על האירועים.
- יונה יצא לנינוה. באוניה. בעת סערה הוא גילה את יראת האלוקים של המלחים, אשר לפי חז"ל, היו כל אחד בעל אמונה אחרת. המלחים התפללו, חענו וניצלו. לפי חז"ל, הם הודו על הנס, עלו מיפו לירושלים, עשו ברית מילה ונדרו להביא איש את אשתו ליראת ה'. גם יונה הנביא ניצל, הדג פלט אותו מהים לים בנינוה – בסוריה - בצפון מזרח הים התיכון, במקום ייעדה של האוניה [תרשיש - במערב הים התיכון, צפון אפריקה או ספרד.
- יונה הגיע לנינוה, מלך העיר קרא לתשובה. התושבים והבהמות צמו והקב"ה סולח להם. ליונה קרא, שוב, נס, צמח עץ קיקיון והוא ניצל מהחום ןמהיובש. הוא מתרעם על חסדו של האל על שקבל את תשובתם של תושבי העיר. רבי שמעון בן לקיש מצוטט בתלמוד ירושלמי כי הסיבה לכך היא "תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה" (מסכת תענית, ב',א'). דעת המשנה היא שונה, התשובה הייתה שלמה (ב',א').
התפתחות העלילה
זאב ח' ארליך (ז'אבו) מציג את תוכנו של ספר יונה כשלבים ב"ירידותיו של יונה" מבית המקדש בירושלים עד לשלב שהוא מושלך לים כ"ככלי שאין חפץ בו". הוא סוקר את הירידות מן ההיבט הגאוגרפי ומבחין שכך שכל שלב כולל גם ירידה רוחנית.
- מבבית המקדש לנמל יפו - וכך מצאנו כתוב בילקוט שמעוני:" אמר רבי יונה, יונה בן אמתי מעולי רגלים הוה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש. ללמדך, שאין השכינה שורה אלא על לב שמח, שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" [(יונה - פרק א - רמז תקנ)]. משמחת חג הסוכות הוא מתחיל בתפקידו "וירד יפו" - תחילת הירידה.
- מיפו אל האונייה - הוא מחפש אונייה לתרשיש ולא מוצא. ילקוט שמעוני מתאר כיצד עלה בידו בסופו שלדבר למצוא אוניה: "ירד ליפו ולא מצא אניה לירד שם והיתה אניה מיפו מהלך שני ימים, מה עשה הקב"ה הביא עליה רוח סערה והחזירה ליפו. וראה יונה ושמח שמחה גדולה. אמר, עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמר להם ארד עמכם, אמרו לו הרי אני הולכים לאיי הים תרשישה, א"ל אעפ"כ, בשמחת לבו של יונה הקדים ונתן שכרה שנאמר ויתן שכרה וירד בה"
- מהאונייה אל הספינה - כאן מסתמן לפנינו חידוש בשימוש במונח "ספינה". נאמר :"וְיוֹנָה, יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" [(א'ה')]. היות ובדרך כלל במקרא בכלל ובספר יונה בפרט כתוב אונייה ולא ספינה, ארליך סבור כי "ייתכן אפוא ש'ספינה' של המקרא אינה ספינה כבלשוננו, אלא החלק הספון, המוצפן, המוסתר שבאונייה, אותו חלק הנמצא מתחת לפני המים" - דהיינו יונה הנביא יורד מן החלק העליון של האונייה, מן ה"אונייה", אל החלק הנמוך שלה, אל ה"ספינה".
- מהספינה אל ירכתי הספינה - אם נדייק הוא יורד אל החלק הנמוך עוד יותר שבספינה - הירכתיים.
- "וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם" - "וירדם" ולא כפי שנאמר אצל אליהו הנביא "וישב וישן". הירידה לא רק פיזית אלא מעין ירידה נפשית. ואז בא רב החובל ומזרז אותו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד"
- מירכתי הספינה אל הים - כאן ירידה היא תלולה - השלכה - "וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם". רק כאן יונה הנביא מגלה את תהליך ירידה: "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי" [(ב',ז')].
- ירידה בסטטוס - יונה הנביא היה למטרד,- המלחים משליכים אותו לים כחפץ מזיק. והמלחים רק מבקשים מהקב"ה:", אָנָּה ה' אַל-נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא: כִּי-אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ"
זאב ארליך מדמה ירידה רוחנית זו לירידתו הטופוגרפית-פיזית של לוט מהאזור שבו נטה אברהם את אהלו, בין בית אל ובין העי, על גב ההר. וכן אצל יהודה בן יעקב אבינו, היורד טופוגרפית-טכנית מחברון וסביבתה שעל ההר אל עדולם-תמנה שבשפלת-יהודה. בשני המקרים במקביל לירידה הטופוגרפית חלה גם ירידה רוחנית.
ישיבתו בתוך הדג
בפרקי דר' אלעזר יש תאור של הדג ומסעותיו של יונה הנביא מתחת לפני היום [1].
וכל מובא בילקוט שמעוני:" ר' מאיר אומר ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר וימן ה' דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לביהכ"נ גדולה
- תאור חיצוני של הדג - והיו שתי עיניו כחלונות אמר פנסאות מאירות ליונה.
- תאור פנימי - ר' מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שההאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות.
- המפגש עם הלויתן - א"ל הדג ליונה אי אתה יודע שיומי בא להתאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני אצלו ואני מציל אותי ואותך מפיו. הוליכו אצל לויתן, אמר לו בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לירד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים, הראהו חותמו של אברהם אבינו הביט לברית וראה לויתן וברח מלפניו מהלך שני ימים,
הסיור - אמר לו אני הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבימים ובתהומות,
- והראהו נחל גדול של אוקינוס שנאמר ונהר יסובבני,
- והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם שנאמר סוף חבוש לראשי,
- והראהו מקום שמשברי הים אליו יוצא (סוף האוקיאנוס) שנאמר כל משבריך וגליך עלי עברו והראהו
- עמודי ארץ במכוניה שנאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם,
- והראהו שאול תחתית שנאמר מבטן שאול שועתי,
- והראהו גיהנם שנאמר ותעל משחת חיי,
- והראהו היכל ה' שנאמר לקצבי הרים, מכאן אנו למדים שירושלים על שבעה הרים עומדת,
- וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדים ומתפללים עליה,
סוף האגדה: " והיה יונה שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב"ה אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל אני מזמן דגה מעוברת שס"ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת ואמרה לו דגה לדג איש נביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת, אמר לו לויתן, הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה לויתן מלך על כל דגי הים אי אתה יודע ששגרני הקב"ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו, אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן אימתי, אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב"ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף, מיד כוון לבו בתפלה שנאמר ויתפללל יונה וגו'
אליקים בן-מנחם בפרושו לספר יונה ב "תרי עשר א" בסדרת "דעת מקרא" בהוצאת מוסד הרב קוק 1973 מביא מקור המספר על מקרה שקרה בשנת 1927: ליד איי פוקלנד, לוויתן בלע איש צוות סירת דייג ולאחר שלשה ימים של שהייה בבטן הדג, הדייג נמצא חי (על פי מאמרו של אמברוז ג'ון ןילסון Ambrose John Wilson ,Princeton Thelogical Revue 1927.).
הויקיפדיה העברית מצטטת: "אחד הכותבים בעיתון "הלבנון" הביא תאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים [2].
קיימת סברה ש אליקים בן-מנחם מביא. בפירושו של ר' יוסף כספי נאמר:"ודע עוד כי סברות בכל סיפור זה, מעלייתו לאונייה עד "ויקא את יונה אל היבשה" (ב',י"א) כי יש אומרים , שהיה כולו בהקיץ. ויש אומרים שהיה כולו בחלום והמראה הנבואה. מכאן הוא מסכם:" פרקים אוב הם בבחינת חזון ופרקים ג וד הם בחינת הסיפור על מה שקרה בפועל.
חז"ל ראו את הדברים כפשוטם ובין חותמי הברכות שבמשנה, תענית ב ד, כתוב: על הששית היה אומר מי שענה את יונה ממעי הדג , הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך אתה ה' העונה בעת
היונה, הדגה ועולם הרזין במנחת יוכ"פ
"והשלישי מפטיר ביונה" (או"ח תרכב,ב) "לפי שיש בו כח התשובה ושאין יכולין לברוח מהשי"ת" (לבוש)
הרב ישראל רוזן כתב ב"שבת בשבתו" לערב יום כיפור תש"ע :דרמה רוגעתבעוד יומיים, בעלות המנחה ביום הכיפורים, נפטיר ביונה. נקרא בציבור ספר שלם בתנ"ך, שכולו לקח עמוק כלפי עמידת האדם, והנביא, מול אלקיו. אין בספר יונה התייחסות כלשהי לעם ישראל (בגלוי) וכולו אוניברסלי בעליל.
למרות סערת מאורעותיו סגנון הספר שוטף כסיפור יפהפה, ועלילתו הדרמטית והגועשת קולחת, אם כי מתמיהה במקצת ומזקיפת גבה: 'מה המסר'? משחר נעוריי נמשכתי לעיוני-עומק בתנ"ך בגובה חז"ל ובעקבותיהם. לדידי פשיטא לי כי זו דרך המלך ואין בלתה. הכוונה בקביעה חד-משמעית זו היא לחלק הסיפורי בתנ"ך אם איננו רוצים לקטלג אותם כאגדות לילדים או כסיפורת בלתי-חינוכית, ואין כאן המקום לשטוח יריעה זו.
ספר יונה סוחף אותנו, גם אם לא נרצה, הרבה מעבר לרמת האגדה והדרש, למחוזות טמירים הנושקים לעולם הרמז והמיסטיקה. יפה היא איפוא שעת 'עלות המנחה' של יום הכיפורים להתבוננות שכזו בטרם נכריז בקול צלול ורם בעקבות מעמד אליהו בהר הכרמל: "ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים"!
בצעירותנו התחנכנו על ספריו של הרב יהושע בכרך, סולל הדרך בעיוני תנ"ך-חז"ל. נשמנו אוירת מלכות, חסד וגיור מספרו הצנום על מגילת רות - "אמהּ של מלכות", "כתבוני לדורות" - סביב מגילת אסתר, "מה בין שאול לדוד?" ועוד. חיבה יתירה נודעת לי לחיבורו "יונה בן אמתי ואליהו", המגולל את המסכת המופלאה של הנביא המוזר, השואל "את נפשו למות" תחת הקיקיון הרגעי המאכזב (יונה ד,ה), ומוכן לברוח מפני ה' למצולות ים, מסיבה כה פרדוקסאלית; כדי שאנשי "נינוה העיר הגדולה" (א,ב) לא ישובו חלילה בתשובה: "דן יונה בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגויים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה"ובכך יחייבו את ישראל המפגרים אחריהם. ועוד: "לא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר. אברח למקום שאין כבודו שם" (ילק"ש יונה תקנ).
הלך רוח תקיף זה הוא פרי רוחו של אליהו הנביא, הזועם-התקיף. וכאן ההפתעה החז"לית (פרדר"א לג, ירוש' סוכה פ"ה): יונה בן אמיתי אינו אלא... בן האשה הצרפתית מצידון שהחיה אליהו (מל"א יז). זו סיימה את מיפגשה עם איש האלקים אליהו במלים "ודבר ה' בפיך אמת" (יז,כד), ובנה המת-החי הלא הוא "יונה בן אמתי"! הבן הסוער מהלך בעקבי אביו שגם הוא "שאל את נפשו למות" "תחת רותם אחת" (מל"א יז,ד), ושניהם 'זכו' לגערה אלקית נוקבת!
מצולות של מסתורין מונח לפני גם ספרו של ידידי הרב בן-ציון קריגר, "יונה, ישראל ואומות העולם", בו הוא יורד למצולות ים האגדה, הפרשנות, הרמז והסוד בפענוח סודם של היונה והדג, המככב במוקד הספר-הסיפור. ערבה לחכי הערת הרב אבגדור נבנצל שליט"א, שכיוונתי לדעתו, לפיה ה'יונה' טמונה ב'נינוה'. ולא עוד אלא שיש בה, בנינוה (וגם ב'יונה') רמז לדג, הלא הוא ה'נון', בלשון ארמי. לא פלא הוא שסימנה של העיר בכתב היתדות הוא דג בתוך בית: נון-נוה.
הדג נהפך לדגה (יונה ב,ב-ג) לאחר "שלשה ימים ושלשה לילות" בהם התענג הנביא בצוללת השקופה-מרהיבה שנזדמנה לו: "מרגלית היתה תלויה במעיו ומאירה ליונה כשמש, ומראה לו כל מה שיש בים ובתהומות" (ילק"ש שם). והראהו "אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה'", ושכח את נינוה ה"עיר הגדולה לאלקים מהלך שלשת ימים" (ג,ג). משכך, נפלט מן הדג המואר למעי הדגה ה"מעוברת שס"ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל" (שם) - והלקח הופק!
אין פשר לכל סיפור הדג-דגה ללא השזירה המופלאה עם פרשת 'סעודת הלויתן' לעתיד לבא, בעקבות הריגת התנין הגדול ביום החמישי לבריאת העולם; "ויברא אלקים את התנינִם הגדולים... הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם. התנינם כתיב" (רש"י בראשית א,כא, עפ"י ב"ב עד,ב). הסעודה תיערך בצל "סוכה לצדיקים מעורו של לויתן... ופורסו ה' על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו" (ב"ב עד,ב). 'עורו של לויתן' הופך ל'אורו', כאותה מרגלית שהאירה ליונה במעי הדגה (ראו בהרחבה בספרו של הרב קריגר הנ"ל).
'סוכת עורו של לויתן' המשומרת לצדיקים לע"ל, מזכירה לנו במהופך את סוכתו העלובה של יונה אשר עשה "לו שם סוכה וישב תחתיה בצל" (ד,ה). ובמיוחד את הקיקיון "מעל ליונה להיות צל על ראשו" "ובִן לילה אבד". ואנכי שומע במילת 'קיקיון' את 'יונה'...
הרהורים מצועפים אלו יפים, וערבים לחיך, לעת ינטו צללי ערב של צום הכיפורים...
קישורים חיצוניים
- זאב ח' ארליך (ז'אבו), ירידותיו של יונה - ארץ מקרא - מוסף לשבת של מקור ראשון י"א תשרי תשס"ט