ספר אבישע נחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. לפי המסורת העדה הוא נכתב על ידי אבישע בן פנחס בן אלעזר הכהן במאה ה-13 לפנה"ס[1]. השומרונים מתגאים בקיומו של ספר אבישע. לדעתם זו הוכחה לעליונות הנוסח השומרוני שנכתב קודם מתן תורה בהר סיני. לדעתם נוסח ה"מסורה" של המקרא נכתב רק בתקופות מאוחרות יותר[2]. הספר שימש גם ראיה לקדמות דתם, שהרי לפי עיקרי דתם ה"מקום" שנבחר , דהיינו הר גריזים, היה המקום הקדוש לפי שדוד המלך ושלמה המלך קבעו כי ירושלים יהיה המקום שה' אמר שהוא "יבחור בו" (בלשון עתיד). יחד עם זאת הם נזהרו מלחשוף אותו לזרים. הפעם הראשונה שהוא נראה ללא-שומרוני, היה זה במלחמת העולם הראשונה, כאשר היה רעב כבד בארץ ישראל, הם הסכימו להראות את הספר לאנשי אוניברסיטה מארצות הברית. בהמשך נראה שגם ליצחק בן צבי הם הראו את הספר. מן הסתם היו לאחר מכן הזדמנויות נוספות להצגת הספר ללא-שומרונים.
השומרונים נוהגים לקרוא בספר אבישע רק פעם בשנה, ביום הכיפורים. בשאר ימות השנה הוא שמור בכספת.
התשקיל[]
התשקיל, דהיינו, הוספת חתימת הסופר או משפטים מבארים לספר בדרך של עיבוד אופייני של אותיות בנוסח, מבלי להוסיף אותיות לנוסח הספר. בספר אבישע. כאשר מצליחים לאתר את האותיות - לפי הסגנון המיוחד שלהם - מקבלים רצף של אותיות, אשר מהווים יחד משפט. המשפט כולל מֶסֶר שכותב הספר רצה להעביר אלינו. במסר של ספר אבישע יש פרטים על המחבר ועל מועד הכתיבה של הספר ועל מקום כתיבתו. [3] אפשר להבחין, בתמונה המופיעה משמאל, בתשקיל המופיע בחמש לחות התוך תחילת ספר דברים. . בלוח הראשון, בטור הימני , מופיע הכתוב במקור, מעובד לעברית. הטור מתחיל בפסוק: " והיה כי יביאך". בטור השמאלי שבלוח, אפשר לקרוא - באותיות גדולות - את האותיות שנחשפו בספר המקורי." אני אבישע בן פנחס בן אלע(זר)".
תוכנו של התשקיל היה ידוע כבר במאה ה-14 מהספרות השומרונית. נביא שני מקורות הדנים בו: [4]
- בספר דברי הימים ל"אבולפתח בן אבולחסן השומרוני הדפני" שנכתב בשנת (1352-1353) [5] מסופר:"ויכהן פנחס בנו (של אלעזר בן אהרן) אחריו כהונה גדולה ועצומה ... בשנת שלש עשרה לממלכת בני ישראל בארץ כנען [6] .
ובשנה ההיא כתב אדוננו אבישע בן פנחס את הספר הקדוש, הנמצא כעת בשכם המוגנה, בשמירת אדוננו הכהן הגדול פנחס.
לאחר היעלמו והסתרתו בפני הכהן אשר קדם לו בכהונה הגדולה... באותה שנה נתחדשה התגלותו של הספר ביום השבת של חג הסוכות. ולהלן התשקיל:
אני. אבישע. בן. פנחס. בן. אלעזר. בן. אהרו. הכהן: להם. רצון. ה'. וכבודו. כתבתי. ספר הקדש. בפתח. אהל. מועד. בהר. גריזים. בשנת. שלש. עשרה. לממלכת. בני. ישראל. ארץ. כנען. לגבולותיה. סביב: אודה. את. ה'." (מקור=ספר יושע בן נון, עמ' 35).
- בספר ה"תולידה", כרוניקה שומרונית חשובה, שנכתבה על ידי אלעזר הכהן בשנת 1346, נכללים פרטים נוספים על הספר:"העדה נהגה לראות את הספר ביום ה"עצרתא" [7] . וביום הזה קרה לכהן (שנשא את הספר) "מקרה לא טהור". התרחץ בסתר והוביל את הספר ...(למקום) בו התכנס עם רב. וברגע שנפתחה (המגילה) הופיעו בעולם זוועות גדולות וקולות וברקים, ורוח עזה עקרה את הספר מארונו ויתנשא ויפרח באויר. ואנשי הקהל... תפשו בקצה מגילת הספר ולקחו אותו. והוא נמצא עד היום בשכם במשמר הכהנים-הלויים בכנשת העיר שכם. [8]." (מקור=שם, עמ' 238).
על בסיס שני התשקילים, החוקר קאסטרו[9] קובע : " אין ספק בדבר, שמראו הקדום מכל הנודע עד אז גרם לכך, שהספר המכונה "ספר אבישע" נתקבל כספר האמיתי שנשמר במשכן והוטמן, לפי דברי ימי השומרונים, במערה בהר גריזים על ידי הכהן הגדול עוזי, יחד עם כלים קדושים אחרים, כשהתברר שנפסקו הסימנים הויצוניים של מציאות השכינה בהר זריזים, דהיינו בעידן ה"פנותה", סילוק השכינה כאשר התחיל זמן הרצון "הרהותא". התגלות הכלים החבויים, עשתה רושם רב וראו בה סימן לתחילת תקופת הגאולה. ראו בספר אבישע את הטקסט האוטנטי והמוסמך ביותר.
יצחק בן צבי מסכם בספרו "ספר השומרונים" :
- הספר עצמו לא נגנז במערה יחד עם כלי השכן ונשאר בידי הכהנים עד תקופה מאוחרת למדי.
- מזמן שהתגלה במאה ה-14 הוא בבית הכהונה הגדולה בשכם.
- בשעה שהתגלה כבר חסרו בו חלקים רבים ולפי עדות המסורת הנזכרת פרחו השמימה.
- לעומת זאת נשארו בו חלקים שעליהם מסופר שהצליחו לתפוס אותם.
מסקנתו היא כי הספר קדום לזמנו של פינחס בן יוסף 1308 - 1362 אבל אין יסוד להקדימו לזמנו של אבישע הראשון בן פנחס, כאמונת השומרונים .
התרשמות מהספר[]
בשנת 1928 נאותו השומרונים להראות ליצחק בן צבי את ספר אבישע. הוא הוזמן לצפות בספר לאחר תפילת מנחה ביום השבת בבית הכנסת השומרוני בשכם העתיקה. כאשר נגמרה התפילה והתפזרו האנשים, הוגפו התריסים ואנשי העדה הוציאו את ספר התורה מארון הקודש ושמו אותו על השלחן.
וכך הוא מתאר את הספר:"הספר כתוב על קלף בצורת מגילה. הוא עטוף כמה עטיפות, זו על גבי זו, ועליהן רקומות שמות המנדבים באותיות שומרוניות. משגוללו לפני את ספר אבישע כולו, מראשיתו ועד סופו - מ"בראשית ברא" ועד "לעיני כל ישראל", נוכחתי על נקלה, שהספר מורכב מחלקים שונים, ישנים גם חדשים, טלאי על גבי טלאי. החלקים הישנים בלטו לעין לפי צבע הקלף, שהיה שחור משחור, כצבע הדיו ממש, עד שבקושי אפשר היה להבחיו באותיות. עם זאת היו ניכרים יפה הגווילים, שהודבקו או נתפרו מבפנים ומאחור לשם השלמת הקטעים החסרים במקור. מחמת קדושת השבת לא רשמתי דבר ."(מקור=יצחק בן צבי, ספר השומרונים, עמ' 235)
הערות שוליים[]
- ↑ בדיקת פחמן 14 הראתה שהספר מלפני 1500 שנה בערך, כנראה מהתקופה הביזנטית, אולי בתקופת בבא רבה
- ↑ ראו השערה דומה "ביקורת המקרא"
- ↑ השיטה בשימוש מאגר של ספרי תורה, מעתיקים רצף של פסוקים, כאשר ביניהם יש אותיות אשר הסופר עיבד אותם בצורה אופיינית. והיה אם הספר יגנב, לפי מבנה האותיות ניתן לזהות אותו
- ↑ יצחק בן צבי, עמ' 235 והילך
- ↑ הספר נכתב במקורו בערבית על בסיס תעודות היסטוריות ויצא לראשונה בתרגום עברי על ידי רפאל בן שמעון קירכהיים (פראנפורט תרי"א - 1851) בשם "ספר יושע בן נון"
- ↑ מועד משוער 1272 לפנה"ס
- ↑ "הכוונה ליום ב' או ליום השבת של חג הסוכות
- ↑ גורלו של הכהן: " שלח ה' נחש שרף, אשר קפץ מתחת רגליו והכישו, ובשרו נפרד מעצמותיו...ולא יצא שנה עד שנחרבה הכנשתה (בית הכנסת) וגברה הפנותה (הסתר הפנים)"
- ↑ F.Perez Castro, El Sefer Abusa,Sefarad 13(1953( מצוטט שם, עמוד 239
לקריאה נוספת[]
- יצחק בן צבי, ספר השומרונים, יד יצחק בן צבי, מהדורה שלישית, תשל"ו - העורך: שמריהו טלמון, עורך משנה: פרופסור ישעיהו גפני